מה זה מוסיבה (مُّصِيبَةٌ) ?

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَلَنَبْلُوَنَّكُم بِشَيْءٍ مِّنَ الْخَوْفِ وَالْجُوعِ وَنَقْصٍ مِّنَ الْأَمْوَالِ وَالْأَنفُسِ وَالثَّمَرَاتِ  وَبَشِّرِ

الصَّابِرِينَ  ﴿١٥٥﴾ الَّذِينَ إِذَا أَصَابَتْهُم مُّصِيبَةٌ قَالُوا إِنَّا لِلَّهِ وَإِنَّا إِلَيْهِ رَاجِعُونَ  ﴿١٥٦﴾

"אכן עוד נעמידכם בדבר [מבחן] הסכנה והרעב ובאבדות מן הרכוש ומן הנפש והיבול, ובשר טובות לעומדים בעוז רוח. אלה אשר בפקוד אותם אסון אומרים: 'אכן אנו שייכים לאללה ואל אללה  נשוב". (סורת אל בק'רה – 2, פסוקים 155-156)

מהפסוקים הללו אנו מבינים כי אללה (סובחאנהו ותעלה) תמיד יבחן את כולנו בחיים האלה, כל אחד בדרך שונה ובמבחן שונה. בנוסף לכך אנו לומדים מהי דרך התגובה הטובה ביותר למבחנים הללו.

בואו נבחן מקרוב את המילה 'מוסיבה' (مُّصِيبَةٌ) אשר תורגמה כאן כ-אסון. השורש של המילה הוא: סאד ص, ואו و , בא ب – או סאווב. הערבים נהגו בעבר להשתמש במילה 'סאווב' כדי להתייחס לחץ אשר פוגע במטרתו. מכאן אנו מבינים כי הדבר הוא מכוון מטרה ומחושב ואין מדובר במקרה. איך אם כן הדבר מתקשר לאסון אשר פוקד אותנו?

הדועא' של הנביא לעאישה

 

א-סאלאמו עלייכום,

סובחאנאללה, קראו את החדית' המדהים הזה:

عَنْ عَائِشَةَ رَضِيَ الله عَنْهَا قَالَتْ: “لَمَّا رَأَيْتُ مِنَ النَّبِيِّ صَلَّى الله عَلَيْهِ وَسَلَّمَ

طِيبَالنَّفْسِ, قُلْتُ: “يَا رَسُولَ اللهِ، ادْعُ الله لِي”. قَالَ: “اللَّهُمَّ اغْفِرْ لِعَائِشَةَ

مَا تَقَدَّمَ مِنْ ذَنْبِهَا وَمَا تَأَخَّرَ وَمَا أَسَرَّتْ وَمَا أَعْلَنَتْ“, فَضَحِكَتْ عَائِشَةُ

حَتَّى سَقَطَ رَأْسُهَا فِي حِجْرِرَسُولِ اللهِ صَلَّى الله عَلَيْهِ وَسَلَّمَ مِنَ الضَّحِكِ,

فَقَالَ: “أَيَسُرُّكِ دُعَائِي?” فَقَالَتْ: “وَمَالِي لا يَسُرُّنِي دُعَاؤُكَ?” فَقَالَ:

“وَاللهِ إِنَّهَا لَدَعْوَتِي لأُمَّتِي فِي كُلِّ صَلاة“.

أخرجه البزَّار في ” مسنده ” ( 2658 – كشف الأستار ) وحَسَّنه الألباني في ” السلسلة الصحيحة ” (5 / 324)

עאישה (רדיאלהו ענהא) מספרת: "פעם כאשר ראיתי את הנביא עליו השלום במצב רוח טוב אמרתי לו: 'הו שליחו של אללה, התפלל ( ראו: דועא' במילון) לאללה למעני'. ואז הוא אמר: 'הו אללה! סלח לעאישה על חטאיה בעבר ובעתיד, ועל מה שהסתירה (מחטאיה) ועל מה שגילתה'.

עאישה החלה לחייך עד שראשה נפל לתוך מותניו של שליחו של אללה עליו השלום משמחה.

ואמר (עליו השלום): 'האם הדועא' שלי משמח אותך?'. ואני אמרתי: 'ואיך הדועא' שלך לא ישמח אותי?'.

ואז הוא אמר (עליו השלום): 'נשבע אני באללה, זהו הדועא' לאומה שלי בכל תפילה'

(נאסף במוסנד של אל בזאר, וקוטלג כחַסַן על ידי השייח' אל-אלבאני)

 

اللهم آت محمداً – صلى الله عليه وسلم – الوسيلة والفضيلة، وابعثه المقام المحمود الذي وعدته