ידע בפעולה

ليس العالم الذي يعرف الخير والشر

إنما العالم الذي يعرف الخير فيتبعه،

ويعرف الشر فيجتنبه

~ سفيان بن عيينة ~

(أبو نعيم , حلية الأولياء)

" אין המלומד הוא מי שמבדיל בין הטוב לבין הרע.

אלא המלומד הוא מי שיודע את הטוב ופועל על פיו

ומי שיודע את הרע ומתרחק ממנו.".

~ סופיאן איבן עויינה ~

(מתוך חילאית אל אווליאא')

אל תאמרו מחר

~

אל תאמרו מחר או מחרתיים.

שכן מי שיזרע גרגר של "אחר כך",

יצמח לו עץ ששמו "הלוואי",

ולו ענפים ששמם "לולא",

ולהם עלים ששמם "אלמלא",

ולו פירות ששמם "רק אם"

שאותם יאכלו האנשים,

וימותו בעודם מצטערים.

~

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

"הנח להם, יאכלו ויתענגו וישתעשעו בתקווה. בקרוב הם ללא ספק ידעו" (סורת אל חיג'ר – 15, איה 3)

כוח השתיקה

אחד החדית'ים המפורסמים של הנביא מוחמד עליו השלום הוא:

من كان يؤمن بالله واليوم الآخر فليقل خيرا أو ليصمت

"כל מי שמאמין באללה וביום הדין, שיאמר את הטוב או יישאר בשקט" [סחיח אל בוכארי ומוסלים]

אם ננתח את החדית' הזה על פי המילים שלו בשפה הערבית, נמצא כי מדובר בחדית' מאוד משמעותי.

הדבר החשוב הראשון שיש לשים לב אליו בטקסט, הוא השימוש של הנביא מוחמד עליו השלום במה שנקרא בערבית  'לָאם אַלְ אַמְר' – ל' הציווי. ל' הציווי מופיעה בשתי המילים: פַלְיַקֻ'לְ – "שיאמר" ו-לִיַצְמֻתְ – "יישאר בשקט".

כלומר הנביא מוחמד עליו השלום לא רק מייעץ למאמינים, אלא זהו ציווי והוראה לומר רק את מה שטוב או לשתוק.

הדבר החשוב השני בחדית' הזה מהפרספקטיבה הלשונית, הוא הבחירה המיוחדת של המילים. בנוסח הזה של החדית', הנביא מוחמד עליו השלום אומר- " שיאמר טוב או לִיַצְמֻתְ ". ולעומת זאת בחדית' מהימן נוסף, הנביא מצוטט כמי שאומר: " שיאמר טוב או לִיַסְקֻתְ ". המילה יַצְמֻת באה מהמילה צַמְת והמילה יַסְקֻת באה מהמילה סֻוקֻות, ושתיהן מתורגמות כשתיקה. אבל מה ההבדל בין המילים הללו ואיזו מהם בעלת משמעות חזקה יותר?

למרות שברוב הפעמים בשפה הערבית משתמשים בשתי המילים הללו לסירוגין כדי לתאר שתיקה, ישנו הבדל משמעותי בין שתיהן. בעוד שסֻוקֻות מייצג מישהו שיש לו את היכולת לדבר אבל הוא לא עושה זאת מתוך בחירה, צַמְת מייצג אדם שאין לו אפילו את היכולת לדבר, ממש כמו אדם אילם. הסוג הזה של שתיקה לא נובע מתוך בחירה, אלא מתוך כך שהשתיקה היא בעצם האופציה היחידה.

אם כן על פי גרסת החדית' הזה, הנביא מוחמד עליו השלום אומר שעל המאמינים לומר את הטוב או לשתוק, עד כדי כך אפילו שיהיו כמו האדם האילם שאין לו את היכולת לדבר, וההישארות בשקט היא כל מה שיש באפשרותו לעשות. סובחאנאללה, כמה אנשים באמת מיישמים את הדבר הזה היום?

פירוש קצר של החדית'

האימאם א-שאפיעי אומר כי הפירוש של החדית' הזה הוא שאם האדם רוצה לדבר, עליו לומר רק את מה שטוב. אך אם הוא יודע בבירור כי הדיבור שלו יכול לגרום לנזק, עליו להימנע מכך ולהישאר בשקט.

השייח' סאלח איבן עות'יימין אומר כי זה כאילו שהנביא מוחמד עליו השלום אומר לנו, 'אם אתם באמת מאמינים באללה וביום הדין, עליכם לדבר רק את הטוב או לשתוק'.

בנוסף לכך הוא ממשיך ומונה כמה מהתועלות שבחדית' הזה,

השתיקה מחויבת אלא אם כן יש טוב בדיבור של האדם. הדיבור של האדם מחולק לשלושה סוגים:

• חַ'יְיר (טוב): זה מה שהחדית' הזה מצווה עליו.
• שַׁרְ (רע) : זהו סוג הדיבור האסור והמגונה.
• לַעְ'ו (שווא) :  סוג הדיבור הזה הוא לא טוב ולא רע בעיקרו. כלומר אין איסור על האדם לדבר לַעְ'ו אך מומלץ לו להישאר בשקט ולהימנע מכך.

כמאמר הפתגם הנודע: "אם הדיבור שווה כסף, השתיקה שווה זהב".

דבר נוסף שאנו לומדים מהחדית' הזה הוא החשיבות הגדולה שיש לשמירה על הלשון. הנביא מוחמד עליו השלום אמר פעם לסחאבי מועאד' (רדיאללהו ענהו), "והאם לא אומר לך מה שולט על הכל?" אמרתי, "כן שליחו של אללה". ואז הוא החזיק את לשונו ואמר: "רסן את זה". אמרתי, "הוי שליחו של אללה, האם נעמוד לחשבון על הדברים שנאמר?" , הוא אמר, "שאמך תשכול אותך! האם יש משהו שממוטט אנשים על פניהם (או על אפיהם) לתוך הגיהינום יותר מאשר עליצות לשונותיהם?" [סונן א-תירמיד'י, סחיח]

שימו לב אם כן לדברים שאתם אומרים. השתדלו מאוד לומר את הטוב והתרחקו מדיבורים רעים וחסרי טעם. אמצו את כוח השתיקה אל לשונותיכם והדבר יטיב עמם בעולם הזה ובעולם הבא.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

כשהחיים נותנים לך לימונים…

 

אני אוהב ציטוטים טובים. אני אוהב להרהר על האמרות וההצהרות המדהימות שנאמרו על ידי סופרים, פוליטיקאים, פילוסופים, אנשי דת וכדומה. אני כל כך אוהב אותם, עד שלמעשה יש לי אפילו תיקייה במחשב אשר מוקדשת כולה לאוסף כזה של ציטוטים. הצהרות מדהימות גורמות לנו לחשוב על מובנים רבים בחיים שלנו בצורה עמוקה יותר. ציטוטים אלו הם חלק מהתרבות האנושית, וגם אני כמו רבים מכם, שיננתי כמה וכמה במהלך חיי, והשתמשתי בהם כאשר הייתי צריך השראה או הדרכה.

לאחרונה, הציטוט המפורסם הזה (שאני לא זוכר בדיוק מי אמר אותו) נתקע בראש שלי: "כשהחיים נותנים לך לימונים…עשה מהם לימונדה". כולנו שמענו את הציטוט הזה ורובנו מבינים גם את המשמעות שלו. אבל כאשר אנחנו באמת עוברים תקופה קשה בחיים, הציטוט הזה באמת יכול לעורר השראה.

החיים באמת יתנו לנו לימונים מפעם לפעם. אנחנו נתמודד עם קשיים ומבחנים שמעולם לא דמיינו שיקרו לנו. אבל הציטוט הזה מזכיר לנו את הדרך הפשוטה להתמודד עם הקשיים הללו ברגע שהם מגיעים. לעשות לימונדה, כלומר להפוך את הדבר הרע למשהו טוב ולנסות ולהפוך את החיסרון ליתרון בעבורנו.

אחד מהציטוטים המדהימים של הנביא מוחמד עליו השלום מדבר על המאמין:

"כמה מפליא מצבו של המאמין, שכן כל דבר הוא טוב בעבורו. ואין כך הדבר אלא רק למאמין. כאשר קורה לו דבר טוב, הוא מודה [לאללה] והדבר הופך לטוב בעבורו. וכאשר קורה לו דבר רע, הוא נוהג בסבלנות, והדבר הופך לטוב בעבורו" (סחיח מוסלים).

המילים העמוקות הללו מביאות כל כך הרבה נחמה וביטחון ללב, במיוחד ברגעים שבהם אנחנו הכי פגיעים והכי עצובים. שכן לא משנה מה קורה בחיים שלנו, אם אנחנו מאמינים באללה ובמה שהוא לימד אותנו, אז הכל טוב בשבילנו. וכאשר קורה לנו משהו רע, ואנחנו מתמודדים עם כך בסבלנות, אנחנו לרוב מבינים מאוחר יותר מדוע אללה העמיד אותנו במבחן הזה. אנחנו מבינים שאם לא היינו עוברים את המבחן הזה, לא היינו יכולים ללמוד ממנו את מה שלמדנו. חלק מהדברים המשמעותיים שלמדתי בחיי היו בעקבות מבחנים ומצבים קשים. וכמה מהרגעים המפכחים ביותר של חיי באו ברגע שעמדתי במבחנים קשים.

עוד ציטוט שעוזר לי ברגעים של קושי, נמצא בספר הקוראן שבו אללה אומר:

فَإِنَّ مَعَ الْعُسْرِ يُسْرًا ﴿٥﴾ إِنَّ مَعَ الْعُسْرِ يُسْرًا ﴿٦﴾

"ואכן אחר הקושי באה הקלה, אכן אחר הקושי באה הקלה" (סורת א-שרח – 94, איאת  5-6).

אללה סובחאנהו ותעלה אומר זאת פעמיים כדי להדגיש ולהזכיר שלחיים יש את הקשיים שלהם, אבל לאחר הקשיים הללו תמיד באה ההקלה. ושימו לב שהמילה קושי באה בצירוף ה' הידיעה (الْعُسْرِ אַל עֻסְר). כלומר זהו קושי ספציפי ומסוים, ואילו המילה הקלה (يُسْرًا) באה ללא יידוע והיא לא בהכרח מוגבלת למשהו ספציפי.

אז בכל פעם שאני נתקל בקשיים בחיים הללו, אני משתדל לשמור קור רוח ויציבות, ואני מנסה לפעול על פי ההצהרות ההחלטיות הללו. שכן עד עכשיו הם תמיד נתנו לי את ההשראה ואת העזרה לשמור על השלווה גם ברגעים הקשים ביותר.

אני מתפלל לאללה שיעזור לנו לזכור תמיד להכין לימונדה כאשר החיים נותנים לנו לימונים.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

זה יעבור

 

הדרך הטובה ביותר לעודד מישהו שנמצא בבעיה היא להגיד לו: 'אל תדאג, זה יעבור'. והדרך הטובה לייעץ למישהו שמבורך בזמנים טובים היא להגיד לו: 'אל תשכח! זה יעבור'.

 

 

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

שתי לבבות באדם אחד

 

בסורת אל אחזאב (33), אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר:

مَّا جَعَلَ اللَّهُ لِرَجُلٍ مِّن قَلْبَيْنِ فِي جَوْفِهِ…﴿٤﴾

"לא שם אללה לאדם שני לבבות בגופו…" (סורת אל אחזאב – 33, איה 4 )

למרות שהפירוש האמיתי של המילה <رَجُلٍ> הוא: "גבר". במשפט הזה הוא משמש לתאר גברים ונשים גם יחד וכך הוא נרשם גם בתרגומים.

מדוע אם כן אללה השתמש במילה "גבר" ולא למשל במילה "אישה" או "אדם"?

מכיוון שהמשפט הזה נכון גם מטאפורית וגם אנטומית. תחשבו על זה: לאישה יש את היכולת להרות ולכן יש לה את האפשרות שיהיו לה שתי לבבות (או יותר) בגוף שלה. לגבר לעולם לא יהיו שני לבבות בגופו – אנטומית; ולאדם לעולם לא יהיו שני לבבות בגופו – מטאפורית.

סובחאנאללה, הקוראן מדייק גם בדברים שנראים לנו פעוטים ולא חשובים.

רק מי שמהרהר על האיאת של הקוראן יכול לשלות את פניני החוכמה ממנו. אם מזרחן היה יכול לומר שהאיה הזאת מראה בדיוק איך האיסלאם נותן את ההעדפה לגברים זה מפני שהוא לא עצר וחשב להרהר על מה שכתוב. שכן אם היה עושה זאת, היה מבין כמה הטיעון שלו מגוחך.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמהרהרים בקוראן ומבינים אותו.

איזה ממון אתם אוהבים?

حدثنا ‏ ‏عبد الله ‏ اِبْن مَسْعُود :

قال النبي ‏ ‏صلى الله عليه وسلم ‏ ‏أيكم مال وارثه أحب إليه من ماله

قالوا يا رسول الله ما منا أحد إلا ماله أحب إليه

قال فإن ماله ما قدم ومال وارثه ما أخر ‏

صحيح البخاري

עבדוללה איבן מסעוד מספר:

אמר הנביא עליו השלום והברכה: אילו מכם אוהבים את ממון יורשיהם יותר מאשר ממונם?

אמרו: הו שליחו של אללה! , אין איש בינינו אשר אוהב משהו יותר מאשר ממונו.

אמר: 'ללא ספק ממונו הוא כל אשר הוציא (למען אללה) וממון יורשיו הוא כל אשר הותיר אחריו'

סחיח אל בוכארי

הממון שאנחנו מוציאים במטרה לרצות את אללה הוא הממון היחיד שנהנה ממנו ביום הדין, זהו הממון האמיתי שלנו ולא כל שאר הדברים שאנחנו אוספים בעולם הזה. כאשר ניפרד מהעולם הזה, אנחנו ניפרד מאותם דברים ונשאיר אותם ליורשינו. אולם אם הוצאנו את הממון שלנו בחוכמה ובכוונה טובה, נמצא אותו מחכה לנו… בעולם הבא.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

"שום דבר לא יתקבל אם אחד חסר"

 

איבן עבאס (רדיאללהו ענהו) אמר:

ישנם שלוש איאת (בקוראן) אשר התגלו לצירוף שלוש (זוגות), ואף חלק מהשלוש לא מתקבל לבדו ללא צירוף החלק האחר.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אמר- 'צייתו לאללה וצייתו לשליח'.* לכן, אם מישהו ציית לאללה אך לא ציית לשליח זה לא יתקבל ממנו.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אמר- 'וקיימו את התפילה ותנו את הזכאת'. ** לכן, מי שהתפלל ולא נתן את הזכאת זה לא יתקבל ממנו.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אמר- 'והודו לי ולהוריכם'. *** לכן, מי שהודה לאללה אך לא הודה להוריו זה לא יתקבל ממנו. זו הסיבה שהנביא מוחמד עליו השלום אמר: 'שביעות רצונו של אללה מורכבת משביעות רצונם של ההורים, וכעסו של אללה מורכב מכעסם של ההורים'.

 

מתוך: אַל כַּבָּאִיר, לאימאם א-דהאבי.

——

*  ראו: סורת א-נור – 24, איה 45 ; סורת מוחמד – 47, איה 33 ; סורת א-תר'אבון – 64, איה 12.

** ראו: סורת אל בק'רה – 2, איה 110 ומקומות רבים נוספים בקוראן.

***  ראו: סורת לוק'מאן – 31, איה 14.

מי יבריא את האנשים?

 

المال داء هذه الأمة والعالم طبيب هذه الأمة

فإذا جر العالم الداء إلى نفسه فمتى يبرىء الناس

- سفيان الثوري -

[سير أعلام النبلاء]

 

"הממון הוא המחלה של האומה הזאת והמלומד הוא הרופא של האומה הזאת.

ואם המלומד יביא את המחלה אל עצמו, מי יבריא את האנשים?"

- סופיאן א-ת'וורי –

[מתוך סייר אעלם א-נובלאא' - "קורות האישים הנכבדים" – לאימאם א-דאהבי]

פניני חוכמה מהקוראן (12) : התזכורת האחרונה

 

אלחמדולילה, סדרת הפוסטים על פניני החוכמה מהקוראן הגיעה לסיומה ואני מקווה שכולנו נפיק מהם הרבה תועלת וידע. אם תרצו לחזור ולקרוא עליהם אתם יכולים למצוא אותם בעמוד הסדרות אינשאללה.

לסיום הסדרה הזאת, אני רוצה לחלוק איתכם את התזכורת האחרונה אשר נשא נועמאן עלי חאן בסיום הקורס ללימודי "ערבית ספרותית למתקדמים":

התזכורת האחרונה

מדוע אנחנו לומדים ערבית?

אללה (סובחאנהו ותעלה) מאתגר אותנו בקוראן ואומר:

وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِن مُّدَّكِرٍ  ﴿١٧﴾

"ואכן עשינו את הקוראן קל לזכירה! היש מזכיר?" (סורת אל ק'מר – 54, איה 17).

כמו כן, המילה הזכרה משמשת לתיאור הקוראן במקומות רבים בו:

إِنْ هُوَ إِلَّا ذِكْرٌ لِّلْعَالَمِينَ  ﴿٢٧﴾

"אין הוא אלא דברי הזכרה לשוכני העולמים" (סורת א-תכוויר – 81, איה 27).  

إِنَّا نَحْنُ نَزَّلْنَا الذِّكْرَ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ  ﴿٩﴾

" אכן אנו הורדנו את דבר ההזכרה ואכן אנחנו ללא ספק על משמרו"  (סורת אל חיג'ר – 15, איה 9 )

ובסורת אל ג'ומעה :

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا إِذَا نُودِيَ لِلصَّلَاةِ مِن يَوْمِ الْجُمُعَةِ فَاسْعَوْا إِلَىٰ ذِكْرِ اللَّهِ وَذَرُوا الْبَيْعَ 

ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ  ﴿٩﴾

הוי המאמינים! בהישמע הקריאה לתפילת היום השישי, מהרו אל הזכרת שם אללה, והניחו את המיקוח והממכר. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 9 )

החלק הארוך ביותר מהתפילה (סאלא) הוא העמידה בזקוף (ק'יאם) שבה המתפללים קוראים מהקוראן. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר על התפילה:

إِنَّنِي أَنَا اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا أَنَا فَاعْبُدْنِي وَأَقِمِ الصَّلَاةَ لِذِكْرِي ﴿١٤﴾

"הנה אנוכי אללה אין אלוה מבלעדי, על כן עבוד אותי וקיים את התפילה למען זכר שמי" (סורת ט.ה – 20, איה 14)

הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה היא באמצעות המילים שלו ובדרך שהוא לימד אותנו. זו גם הסיבה לכך שהוא אומר:

فَإِنْ خِفْتُمْ فَرِجَالًا أَوْ رُكْبَانًا فَإِذَا أَمِنتُمْ فَاذْكُرُوا اللَّهَ كَمَا عَلَّمَكُم مَّا لَمْ تَكُونُوا تَعْلَمُونَ  ﴿٢٣٩﴾

"ואם פוחדים אתם אז [הרשות נתונה לכם להתפלל] עומדים על רגליכם או רכובים, וכאשר תהיו בבטחה הזכירו את אללה כפי שלימד אתכם את אשר לא הייתם יודעים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 239).

אם כן הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה על ידי ספרו של אללה – הקוראן. והוא מהווה את התזכורת האחרונה:

كَلَّا إِنَّهَا تَذْكِرَةٌ  ﴿١١﴾

"לא ולא! זוהי אכן הזכרה" (סורת עבסא – 80, איה 11)

نَّحْنُ أَعْلَمُ بِمَا يَقُولُونَ وَمَا أَنتَ عَلَيْهِم بِجَبَّارٍ فَذَكِّرْ بِالْقُرْآنِ مَن يَخَافُ وَعِيدِ  ﴿٤٥﴾

"אנחנו מיטיבים לדעת את אשר יגידו, ואין אתה עליהם מכריח, לכן הזכר בקוראן לכל הירא אזהרה" (סורת ק'אף – 50, איה 45)

אז מה פירוש ההזכרה?

פניני חוכמה מהקוראן (11) : לכידות ועקיבות

 

הפוסט של היום עוסק בלכידות ובעקיבות של הסורות בקוראן אחת עם השנייה ואני אנסה לתת לכם מספר דוגמאות כדי להראות כיצד העקיבות הזאת נשמרת.
הפעם היחידה בקוראן שבה סיפורו של אדם (עליו השלום) מופיע פעמיים אחד אחרי השני היא בסורת אל איסראא' (הסורה ה- 17 בקוראן) ובסורת אל כאהף (הסורה ה-18 בקוראן). סיפורו של אדם עליו השלום מוזכר בעוד בכמה וכמה סורות בקוראן – כמו למשל בסורת אל אעראף או בסורת אל בק'רה – אבל רק בשני הסורות הללו הוא מוזכר בעקיבות באמצע כל אחת מהן.

הסיפור בשתי הסורות מתחיל באופן דומה:
 

وَإِذْ قُلْنَا لِلْمَلَائِكَةِ اسْجُدُوا لِآدَمَ فَسَجَدُوا إِلَّا إِبْلِيسَ…
"וכאשר אמרנו למלאכים: השתחוו לאדם! והם השתחוו פרט לאיבליס…" ( אל איסראא' 17:61 , אל כאהף 18:50).

השוני בא לידי ביטוי בהמשך של כל איה.

"סגדתי לאללה חמישים שנה"

 

عبدتُ اللهَ خمسين سنةً، فما وجدت حلاوَةَ العبادة حتى تركتُ ثلاثة أشياء

تركتُ رِضى النّاس حتى قَدَرتُ أن أتكلَّمَ بالحقِّ

وتركتُ صحبةَ الفاسقين حتى وجدتُ صحبَةَ الصالحينَ

وتركتُ حلاوة الدنيا حتى وجدتُ حلاوةَ الآخرةِ

- أحمد بن حرب –
[سير أعلام النبلاء]

"סגדתי לאללה חמישים שנה. ולא יכולתי למצוא את המתיקות בסגידה עד אשר זנחתי שלושה דברים:

זנחתי את חיפוש הקבלה מהאנשים על מנת שאוכל לומר את האמת.

וזנחתי את חברת החוטאים עד אשר מצאתי את חברת ההגונים.

וזנחתי את מתיקות העולם הזה, עד אשר מצאתי את מתיקות העולם הבא".

- אַחְמַד אִיבִּן חַרְבּ –

[מתוך סייר אעלם א-נובלאא' - "קורות האישים הנכבדים" – לאימאם א-דאהבי]