תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 23-26

 

תקציר:

• 1. להגיד אינשאללה ('אם ירצה אללה').
• 2. השיפור של הנביא והשיפור שלנו.
• 3. סיכום הסיפור של חברי המערה.

—–

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَلَا تَقُولَنَّ لِشَيْءٍ إِنِّي فَاعِلٌ ذَٰلِكَ غَدًا  ﴿٢٣﴾ إِلَّا أَن يَشَاءَ اللَّهُ

وَاذْكُر رَّبَّكَ إِذَا نَسِيتَ وَقُلْ عَسَىٰ أَن يَهْدِيَنِ رَبِّي لِأَقْرَبَ مِنْ هَٰذَا رَشَدًا  ﴿٢٤﴾

"ואל תאמר על דבר מה, אעשה זאת מחר (23) אלא [אם תוסיף] אם ירצה אללה. וזכור את ריבונך כאשר שכחת ואמור: 'אולי ינחה אותי ריבוני קרוב יותר לדבר ישר מזה" (סורת אל כאהף – 18, איאת 23-24 ).

להגיד אינשאללה

מדוע אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר את שתי האיאת הללו באמצע הסיפור של חברי המערה? התשובה לכך נעוצה בקונטקסט שבו הסורה התגלתה. לפני התגלות הסורה, בני שבט ק'ורייש באו אל הנביא מוחמד עליו השלום ושאלו אותו מספר שאלות. הם רצו לדעת בין השאר על סיפור חברי המערה, על אודות הרוח ועל אודות ד'ו אל ק'רניין. את השאלות הללו הם קיבלו מהרבנים היהודים אשר גרו באל מדינה, מתוך הנחה שרק נביא אמיתי יוכל לענות על עליהן ( אני ארחיב על זה מאוחר יותר אינשאללה, בינתיים קראו באנגלית מה כותב על כך המפרש הקלאסי איבן כת'יר).

הנביא מוחמד עליו השלום השיב – < أُخْبِرُكُمْ غَدًا عَمَّا سَأَلْتُمْ عَنْه > "אספר לכם מחר על מה ששאלתם עליו" אבל הוא לא הוסיף את הביטוי "אינשאללה" – אם ירצה אללה. ומהסיבה הזאת, ההתגלות התעכבה למשך זמן רב. מהמקרה הזה אנחנו למדים כי עלינו לומר אינשאללה בכל פעם שאנחנו מתכוונים לעשות משהו עתידי.

זהו אחד מהמקרים המדהימים בסירה (ביוגרפיה) של הנביא מוחמד. דמיינו לעצמכם כיצד הוא הרגיש כאשר בני שבט ק'ורייש לעגו לו וקראו לו שקרן כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) מנע את הגעת ההתגלות אליו. אבל סובחאנאללה, בכל הדברים שאללה עושה יש חוכמה רבה. אנשים רבים אשר "ישבו על הגדר" (כלומר האמינו חלקית בנביא מוחמד) היו עדים לעובדה שהנביא מוחמד לא ממציא את הקוראן, שכן הם הבינו שאין לו שום סיבה להביך את עצמו כל כך.

< وَاذْكُر رَّبَّكَ إِذَا نَسِيت > "וזכור את ריבונך כשאר שכחת"

הדי'כּר (ההזכרה) בא לידי ביטוי בשלושה דברים:

• 1. זכור לומר אינשאללה כאשר אתה מתכן לעשות משהו.
• 2. הזכר לעצמך לומר את שמו של ריבונך כאשר אתה שוכח.
• 3. ובאופן כללי, אם אתה שוכח משהו, הזכר את שמו של ריבונך (כמו להגיד סובחאנאללה, אלחמדולילה וכו').

השיפור של הנביא והשיפור שלנו

< وَقُلْ عَسَىٰ أَن يَهْدِيَنِ رَبِّي لِأَقْرَبَ مِنْ هَـٰذَا رَشَدًا > "ואמור: 'אולי ינחה אותי ריבוני קרוב יותר לדבר ישר מזה". כאן אללה (סובחאנהו ותעלה) מתקן את הנביא מוחמד עליו השלום. כל פעם שהייתה צריכה התערבות מצד אללה כדי לתקן ולשפר את נביאיו הוא היה עושה זאת. מהמשפט הזה אנחנו למדים כי בכל מצב שאנחנו לא יודעים על עניין מסוים או שאנחנו רוצים לשפר את עצמנו, עלינו לפנות לאללה בכנות ולבקש ממנו הדרכה לדבר הנכון בעבורנו. זו הסיבה שאנחנו אומרים "הדרך אותנו" בסורת אל פאתיחה (הסורה הראשונה בקוראן) יותר מ-17 פעמים במהלך תפילותינו היומיות, וזו גם הסיבה לכך שתפילת האיסתיח'ארה היא דבר מאוד מומלץ באיסלאם.

סיכום הסיפור של חברי המערה

وَلَبِثُوا فِي كَهْفِهِمْ ثَلَاثَ مِائَةٍ سِنِينَ وَازْدَادُوا تِسْعًا  ﴿٢٥﴾ قُلِ اللَّهُ أَعْلَمُ بِمَا لَبِثُوا لَهُ غَيْبُ

السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ أَبْصِرْ بِهِ وَأَسْمِعْ  مَا لَهُم مِّن دُونِهِ مِن وَلِيٍّ وَلَا يُشْرِكُ فِي حُكْمِهِ أَحَدًا  ﴿٢٦﴾

"והם שהו במערתם שלוש מאות שנים והוסיפו תשעה (25) אמור: אללה מיטיב לדעת באשר שהו, לו נסתרות השמיים והארץ. אין רואה ואין שומע כמותו. אין להם מגן זולתו ולא ישתף במשפטו אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איאת 25-26 ).

חברי המערה שהו בה 309 שנים. ומה לגבי שאר הפרטים המדויקים בסיפור שלהם? אללה (סובחאנהו ותעלה) יודע עליהם יותר טוב מכולם. ולא רק על הסיפור שלהם אלא על כל הנסתר בשמיים ובארץ. הוא המגן (ואלי) של כל הבריאה וההחלטות נעשות על ידיו בלבד.

כששומעים על הסיפור של חברי המערה, אי אפשר שלא לחשוב: מדוע אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר רק כמה מהפרטים  עליהם ובאשר הדברים נאמר "אללה יודע טוב מכולם"? התשובה לכך על פי פרשני הקוראן היא – ואללה יודע יותר טוב מכולם – שרק הפרטים הרלוונטיים בעבורנו מוזכרים מהסיפור.

חשבו על זה כך: מה יועיל לנו לדעת אם מספר השוכנים במערה  היה 7 או 8 או 9? האם הנתון הזה יגרום לנו לסמוך על אללה יותר? האם זה היה משנה משהו אם היינו יודעים את המקום של המערה או את השם של הכלב שלהם? בהחלט שלא!

זו אם כן הסיבה שאללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר רק את הפרטים אשר יועילו לנו ויעזרו לנו ללמוד לקחים שנוכל ליישם בחיינו. כל הפרטים אשר לא רלוונטיים בעבורנו פשוט לא מוזכרים. אללה (סובחאנהו ותעלה) בחוכמתו, יודע אילו פרטים יהיו טובים יותר בעבורנו. ועלינו לזכור שהסיפורים שמופיעים בקוראן הם על מנת להדריך אותנו לדרך הישרה ולא על מנת לשעשע אותנו.

זוהי המסקנה מסיפור חברי המערה. ממש כמו שהתחלנו את הסיפור תוך הזכרת שמו של אללה, כך גם סוף הסיפור מסתיים בהזכרת שמו של אללה. הוא בעל כל הידע, הוא בעל כל ההחלטות ללא שותפים והוא הריבון והמחוקק בעבור כולם.

ואללהו אעלם – ואללה יודע טוב יותר מכולם.

—-

לקריאת כל הסדרה

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 21-22

 

תקציר:

• 1. החשיפה של חברי המערה.
• 2. השערות לגבי הלא-נודע.
• 3. טיעונים וויכוחים.

—

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَكَذَٰلِكَ أَعْثَرْنَا عَلَيْهِمْ لِيَعْلَمُوا أَنَّ وَعْدَ اللَّهِ حَقٌّ وَأَنَّ السَّاعَةَ لَا رَيْبَ فِيهَا إِذْ يَتَنَازَعُونَ بَيْنَهُمْ أَمْرَهُمْ

فَقَالُوا ابْنُوا عَلَيْهِم بُنْيَانًا  رَّبُّهُمْ أَعْلَمُ بِهِمْ قَالَ الَّذِينَ غَلَبُوا عَلَىٰ أَمْرِهِمْ لَنَتَّخِذَنَّ عَلَيْهِم مَّسْجِدًا ﴿٢١﴾

"וכך גרמנו לאנשים לגלות אותם. למען ידעו כי אכן הבטחתו של אללה אמת היא, וכי השעה [יום הדין] אין ספק בה. כאשר האנשים נחלקו ביניהם ואמרו: 'בנו עליהם בניין'. ריבונם מיטיב לדעת אודותם. אמרו אלו שידם הייתה על העליונה: נקים עליהם מסגד" (סורת אל כאהף – 18, איה 21 ).

החשיפה של חברי המערה

וַכַּדָ'אלִיכַּ < وَكَذَٰلِكَ > וכך, אללה (סובחאנהו ותעלה) העיר את חברי המערה והם הלכו לעיר לרכוש מזון וכך הם התגלו- < أَعْثَرْنَا عَلَيْهِمْ > "גרמנו לכך שהמקרה שלהם יהיה ידוע לאנשים". המילה אַעְתַ'רְנַא <أَعْثَرْنَا> היא מהשורש עין – ת'א – רא, שפירושו המילולי הוא: למעוד או להיתקל. ופירוש נוסף שמפיקים ממנו הוא: "לגלות במקרה" או "לחשוף במקרה". כפי שראינו באיה 19, לאחר שחברי המערה התעוררו הם שלחו אחד מהם להביא אוכל מהעיר. ברגע שהאדם הוציא את הכסף הישן שלו מהכיס כדי לשלם על האוכל, הוא נחשף על ידי המוכר ולאחר מכן על ידי שאר תושבי העיר. למרות שהם נזהרו לא לחשוף את הזהות שלהם, לאללה (סובחאנהו ותעלה) היו תוכניות אחרות.

< لِيَعْلَمُوا أَنَّ وَعْدَ اللَّهِ حَقٌّ > "למען ידעו כי הבטחתו של אללה אמת היא". במשפט הזה אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לכל המתווכחים לגבי תחיית המתים (האם היא בנפש בלבד, או שמה בגוף ובנפש גם יחד) כי זוהי הבטחת אמת. אללה יכול לגרום לחברי המערה לישון מאות שנים ואז הוא יכול להעיר אותם בגוף ובנפש. בנוסף לכך, הבטחת האמת מתייחסת גם להבטחה של אללה כי הוא יעזור לנערים המאמינים שברחו למערה.

הסיפור המלא של חברי המערה הוא לקח והדרכה לכל האנשים. אם אללה יכול לגרום להם לישון כל כך הרבה זמן ולאחר מכן להשיב אותם בגוף ובנפש, כך גם ביום הדין כל בני האדם ישובו בגוף ובנפש. על מנת להסיר מהם כל ספק, אללה (סובחאנהו ותעלה) הראה להם את המופת הברור הזה.

< إِذْ يَتَنَازَعُونَ بَيْنَهُمْ أَمْرَهُمْ > "כאשר האנשים נחלקו ביניהם…". בחלק השני של האיה מתואר הויכוח שהתנהל בין  תושבי העיר לגבי הקברים של הנערים לאחר מותם. שכן על פי המפרשים, זמן קצר לאחר שאללה גרם לכך שהם יתגלו, הם חזרו למערה כדי למות בה, וכך היה. כמה  מפרשני הקוראן נחלקו לגבי מהות הויכוח, אולם הסאחאבי איבן עבאס (רדיאללהו ענהו)אמר כי הויכוח היה לגבי מהות הבניין שייבנה לזכרם. קבוצה אחת רצתה לבנות מסגד על מנת שהם יוכלו להתפלל שם  ואילו הקבוצה האחרת רצתה לבנות מעין פסל אשר יוצב לכבודם ויגרום להם לזכור אותם. בהמשך האיה הויכוח נקטע במשפט < رَّبُّهُمْ أَعْلَمُ بِهِمْ > "ריבונם מיטיב לדעת אודותם". על פי אחד הפירושים, המשפט הזה נאמר באחד הימים שבו האנשים רצו לעשות יום זיכרון בעבורם והם החלו להתווכח על פרטי הסיפור, שמות הנערים ומשפחותיהם וכו'. לאחר שהם לא הצליחו להגיע להסכמה הם אמרו "ריבונם מיטיב לדעת אודותם", ואז אלו שידם הייתה על העליונה אמרו: < لَنَتَّخِذَنَّ عَلَيْهِم مَّسْجِدًا > "נקים עליהם מסגד" וכך הוקם מסגד ליד מקום קבורתם.

פירוש נוסף למשפט < رَّبُّهُمْ أَعْلَمُ بِهِمْ > "ריבונם מיטיב לדעת אודותם", הוא בכך שהדובר הוא אללה (סובחאנהו ותעלה) אשר מזכיר לאנשים להימנע מויכוחים מיותרים לגבי דברים שאין להם ידע לגביהם, ואין להם את האפשרות להשיג את הידע הזה.

 

سَيَقُولُونَ ثَلَاثَةٌ رَّابِعُهُمْ كَلْبُهُمْ وَيَقُولُونَ خَمْسَةٌ سَادِسُهُمْ كَلْبُهُمْ رَجْمًا بِالْغَيْبِ وَيَقُولُونَ سَبْعَةٌ وَثَامِنُهُمْ

كَلْبُهُمْ قُل رَّبِّي أَعْلَمُ بِعِدَّتِهِم مَّا يَعْلَمُهُمْ إِلَّا قَلِيلٌ فَلَا تُمَارِ فِيهِمْ إِلَّا مِرَاءً ظَاهِرًا وَلَا تَسْتَفْتِ فِيهِم

مِّنْهُمْ أَحَدًا  ﴿٢٢﴾

"יהיו [כמה] שיגידו שלושה וכלבם הוא הרביעי שבהם, ויגידו [אחרים] חמישה וכלבם הוא השישי שבהם – כל אלו ניחושים על הלא נודע. [אולם יהיו] שיגידו שבעה והשמיני הוא כלבם. אמור: ריבוני מיטיב לדעת את מספרם  ואין יודעים אותם אלא מתי מעט. על כן אל תיכנס למחלוקת עליהם והיסמך אך ורק על הברור. ואל תתייעץ עם אף אחד אודותם". (סורת אל כאהף – 18, איה 22 ).

השערות לגבי הלא-נודע

סַיַק'ולֻונַא < سَيَقُولُونَ > "יהיו כמה שיגידו", מיהם אותם אלו שיגידו? המילה הזאת יכולה לתאר מספר אנשים: אלו יכולים להיות אותם האנשים שהתווכחו בתקופה הקרובה לאחר מותם של חברי המערה כפי שתואר באיה הקודמת. ואלו יכולים להיות גם הנוצרים משבט נג'ראן בתקופתו של הנביא מוחמד עליו השלום אשר התווכחו עמו לגבי מספרם המדויק.

רַגְ'מַן בִּלְ עַ'יְיבּ < رَجْمًا بِالْغَيْبِ > "ניחושים על הלא-נודע". מקור המילה רַגְ'מַן הוא מהשורש: רא – ג'ים – מים , אשר פירושו: לזרוק אבן , או כמו מילת האחות שלה מהשפה העברית – לרגום. כלומר הספקולציות וההשערות של האנשים לגבי חברי המערה דומים לזריקת אבנים בחושך בניסיון לפגוע במטרה! זוהי המשמעות האמיתית של דבריהם מכיוון שאין להם ידע על העניין שעליו הם מדברים והם לא יודעים את האמת.

ואיפה נמצאת האמת? < قُل رَّبِّي أَعْلَمُ بِعِدَّتِهِم مَّا يَعْلَمُهُمْ إِلَّا قَلِيلٌ > "אמור: ריבוני מיטיב לדעת את מספרם  ואין יודעים אותם אלא מתי מעט". כלומר הידע לגבי חברי המערה נמצא אצל אללה (סובחאנהו ותעלה) וכמו כן הוא נמצא בידי מספר מצומצם של אנשים. ושוב, כפי שכבר ראינו באיה הקודמת אנחנו לומדים מסורת אל כאהף כי ברגע שאין לנו מספיק ידע לגבי דבר כלשהו עלינו להגיד שאללה יודע יותר טוב מכולם < رَّبِّي أَعْلَمُ > מכיוון שזאת המציאות בעבור המאמין.

טיעונים וויכוחים

< فَلَا تُمَارِ فِيهِمْ إِلَّا مِرَاءً ظَاهِرًا > אל תתוכח לגבי מספרם, מצבם, שמותיהם וכל דבר שיש בו ספק והוא לא מבוסס אלא על < مِرَاءً ظَاهِرًا > ויכוח שיש בו הוכחה ברורה. זהו כלל הזהב המצופה מכל מוסלמי בנוגע לתרבות הדיון לגבי כל נושא. כאשר יש חילוקי דעות, עלינו להציג הוכחות ברורות, אולם כאשר אין לנו הוכחות ואנחנו עדיין לא מרוצים מהמסקנה שהתקבלה עלינו להפסיק את הויכוח באותו הרגע.

כמו כן, אל לנו להיכנס לוויכוחים עקרים. במקרה שלפנינו, מה יועיל או יוסיף לנו הויכוח לגבי מספר חברי המערה? אין שום טעם לדיון כזה שכן אין במידע הזה שום דבר שנוכל ליישם בחיי היום יום שלנו.

< وَلَا تَسْتَفْتِ فِيهِم مِّنْهُمْ أَحَدًا > "ואל תתייעץ עם אף אחד אודותם", כלומר כל המידע שאתה צריך לדעת מהסיפור הזה מוצג כפי שהוא מוצג בקוראן. אין שום טעם בהתייעצויות נוספות ובחקירות נוספות ובוודאי שאין שום טעם בעוד וויכוחים. אם היה עוד מידע חשוב ושימושי בעבורנו, אללה (סובחאנהו ותעלה) היה מזכיר אותו בסיפור.

ואללהו אעלם.

—

לקריאת כל הסדרה

תפסיר סורת אל כאהף: פסוקים 19-20

 

תקציר:

• 1. אללה יודע יותר טוב מכולם.
• 2. לאכול חלאל ובריא.
• 3. להגן על עצמנו מפיתנה.

—-

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَكَذَٰلِكَ بَعَثْنَاهُمْ لِيَتَسَاءَلُوا بَيْنَهُمْ  قَالَ قَائِلٌ مِّنْهُمْ كَمْ لَبِثْتُمْ  قَالُوا لَبِثْنَا يَوْمًا أَوْ بَعْضَ يَوْمٍ  قَالُوا رَبُّكُمْ

أَعْلَمُ بِمَا لَبِثْتُمْ فَابْعَثُوا أَحَدَكُم بِوَرِقِكُمْ هَٰذِهِ إِلَى الْمَدِينَةِ فَلْيَنظُرْ أَيُّهَا أَزْكَىٰ طَعَامًا فَلْيَأْتِكُم بِرِزْقٍ مِّنْهُ

وَلْيَتَلَطَّفْ وَلَا يُشْعِرَنَّ بِكُمْ أَحَدًا  ﴿١٩﴾

"וכך הערנו אותם למען ישאלו זה את זה ביניהם, אמר אחד מהם : 'כמה זמן שהיתם [כאן]?' אמרו: 'יום אחד או מקצתו'. אמרו [האחרים]: 'ריבונכם מיטיב לדעת באשר שהיתם. שלחו אם כן אחד מכם עם כספכם זה אל העיר למען ימצא את המזון הטהור ביותר אשר בה ויביא ממנו לכלכלתכם, ואולם ייזהר לבל יסגיר את סודכם לאיש'" (סורת אל כאהף – 18, איה 19 ).

אללה יודע יותר טוב מכולם

לאחר שכבר "ראינו" בפוסט הקודם איך חברי המערה שוכבים בה ואיך השמש זורחת מימינם ושוקעת משמאלם והם מתהפכים מצד לצד, אללה (סובחאנהו ותעלה) עושה שוב מעבר חד ומריץ את הסצינה שנים רבות קדימה אל השיחה שלהם לאחר שהם כבר התעוררו. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר: < وَكَذَٰلِكَ بَعَثْنَاهُمْ > "וכך הערנו אותם", כלומר שאללה העיר אותם שנים רבות לאחר מכן ממש כפי שהיו כאשר הוא גרם להם לישון. המילה בַּעַתְ'נָאהֻם < بَعَثْنَاهُمْ >באה מהשורש: בא – עין – ת'א , ופירושה המילולי הוא להקים לתחייה.

לאחר שהם התעוררו הם התחילו לשאול אחד את השני < كَمْ لَبِثْتُمْ > "כמה זמן שהיתם?" , כלומר כמה זמן ישנתם במערה ולאחר ניחוש – < يَوْمًا أَوْ بَعْضَ يَوْمٍ > "יום אחד או פחות מכך", הם סיימו את הדיון בכך שהם אמרו:

< رَبُّكُمْ أَعْلَمُ بِمَا لَبِثْتُمْ > "ריבונכם מיטיב לדעת באשר שהיתם". מהתשובה הזאת אנחנו לומדים כי אחת מהתכונות של המאמין היא לא לבזבז את הזמן בדיון מיותר על משהו שהוא לא יודע. אם חברי המערה היו נשארים לדבר על הנושא הזה, הדיון שלהם לא היה נגמר. לכן כאשר אנחנו מתמודדים עם עניין שאין לנו ידע לגביו, תשובתנו כמאמינים צריכה להיות: "אללה יודע יותר טוב מכולם".

לאכול חלאל ובריא

לכן בחלק השני של האיה הדיון משתנה למשהו חשוב יותר בעבורם מאשר הזמן שבו הם שהו במערה. שכן באופן טבעי לאחר השינה שלהם, הם היו רעבים. הם אמרו:

< فَابْعَثُوا أَحَدَكُم بِوَرِقِكُمْ هَٰذِهِ إِلَى الْمَدِينَةِ فَلْيَنظُرْ أَيُّهَا أَزْكَىٰ طَعَامًا > "שלחו אם כן אחד מכם עם כספכם זה אל העיר למען ימצא את המזון הטהור ביותר". כאשר חברי המערה ברחו מהעיר אל המערה, לאחד מהם היה מטבע כסף אשר היה בכיסו. ולאחר שהם התעוררו והרגישו רעב, הם חשבו שבמקום שהם ידברו על כמה זמן הם שהו במערה, מוטב אם אחד מהם ינצל את הכסף הזה למטרה טובה. והמטרה היא מזון שהוא- אַזְכַּה < أَزْكَىٰ > , כלומר הטהור ביותר, הנקי ביותר והבריא ביותר. הלקח שלנו מכך הוא שעל מנת שנוכל לעבוד את אללה טוב יותר, עלינו לאכול את הטוב ביותר ואת הבריא ביותר בעבורנו. חכם האיסלאם איבן תיימיה מרחיק לכת ואף אומר שאסור לאדם מסוים לאכול מזון שלא בריא בשבילו. אבל לא רק באיכות התזונתית של המזון מדובר, אלא בדרך שהוא מושג. על המזון להיות טהור בכך שהוא נקנה בכסף שהוא נקי (כלומר שהכסף הושג בצורה הוגנת וחוקית על פי האיסלאם) וועל המזון להיות טהור בכך שהוא מותר לאכילה על פי האיסלאם.

וַלְיַתַלַטַּף < وَلْيَتَلَطَّفْ > "ועליו להיזהר", שורש המילה הזו הוא: לאם – טא – פא , ויש לו שתי משמעויות. האחת היא לעשות משהו על ידי תכנון נכון ודאגה. והשנייה היא להיות נעים ועדין. אם כן הם מייעצים לזה שעומד להביא את האוכל להיות זהיר מהאנשים ולתכנן את כניסתו לעיר, אבל באותה מידה גם להיות נעים ונחמד כלפיהם.

< وَلَا يُشْعِرَنَّ بِكُمْ أَحَدًا  > "לבל יסגיר את סודכם לאיש". כלומר עליו להיזהר מלחשוף את עצמו, אבל באותה מידה אל לו למהר בנוגע לבחירת האוכל.

ולמה עליו להיזהר כל כך? האיה הבאה בסורה מסבירה מדוע:

 

إِنَّهُمْ إِن يَظْهَرُوا عَلَيْكُمْ يَرْجُمُوكُمْ أَوْ يُعِيدُوكُمْ فِي مِلَّتِهِمْ وَلَن تُفْلِحُوا إِذًا أَبَدًا  ﴿٢٠﴾

"אכן אם יגלו אתכם, הם  יסקלו אתכם או ישיבו אתכם אל דתם ואז לעולם לא תצליחו אף פעם" (סורת אל כאהף – 18, איה 20 ).

להגן על עצמנו מפיתנה

לחברי המערה היו שלוש אפשרויות של כניסה לעיר:

• 1. לחשוף את זהותם ולהיענש בסקילה למוות (העונש שתושבי העיר נהגו כלפי אנשים כמותם).
• 2. לחזור לדת של האנשים שאותם הם עזבו.
• 3. להישאר בסודיות ולחזור למערה.

חברי המערה אימצו את האפשרות השלישית והיא להיכנס לעיר בסודיות על מנת להשיג אוכל ואז לחזור למערה. מכך אנו לומדים כי אין על המאמינים להזמין את המוות או את הפיתנה (סכנה חמורה). הם לא הופכים להיות יותר אמיצים בכך שהם מעמידים את עצמם בסכנת מוות, וכאשר יש אפשרות בטוחה יותר, עליהם לקחת אותה. עלינו לזכור שהסורה הזאת התגלתה במכה לפני ההיג'רה, בזמן שבו המוסלמים היו פגיעים ובמיעוט. כאשר בני שבט ק'ורייש תכננו להתנקש בנביא מוחמד עליו השלום, אללה הורה לו להגר מהעיר ולעזוב את הסכנה. המוסלמים נמלטו מהסכנה עד אשר אספו מספיק כוח להתמודד מולה והם לא הקריבו את עצמם סתם כך.

ואללהו אעלם.

בשבוע הבא אינשאללה נמשיך לכתוב על סיפור חברי המערה.

—

לקריאת כל הסדרה

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 17-18

 

 

תקציר:

• 1. "מעברים" בסיפורי הקוראן.
• 2. הרחמים של אללה בפעולה.
• 3. איך משיגים את הרחמים?

—

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَتَرَى الشَّمْسَ إِذَا طَلَعَت تَّزَاوَرُ عَن كَهْفِهِمْ ذَاتَ الْيَمِينِ وَإِذَا غَرَبَت تَّقْرِضُهُمْ ذَاتَ الشِّمَالِ وَهُمْ فِي

فَجْوَةٍ مِّنْهُ  ذَٰلِكَ مِنْ آيَاتِ اللَّهِ  مَن يَهْدِ اللَّهُ فَهُوَ الْمُهْتَدِ وَمَن يُضْلِلْ فَلَن تَجِدَ لَهُ وَلِيًّا مُّرْشِدًا ﴿١٧﴾

"ויכולתָ לראות שָם את השמש, כאשר עלתה זורחת על מערתם מצד ימין, וכאשר שקעה התרחקה מהם מצד שמאל והם שרויים באמצעה, זהו [אות] מאותות אללה. אשר ינחהו אללה תִישַר דרכו, ואשר יתעה [לעולם] לא תִמצא לו חבר מדריך" (סורת אל כאהף – 18 , איה 17 ).

תפסיר סורת אל כאהף : פסוק 16

 

תקציר:

• 1. ניתוח מילים קצר.
• 2. לסמוך על אללה: המשמעות האמיתית של תַוַכֻּול.

—

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَإِذِ اعْتَزَلْتُمُوهُمْ وَمَا يَعْبُدُونَ إِلَّا اللَّهَ فَأْوُوا إِلَى الْكَهْفِ يَنشُرْ لَكُمْ رَبُّكُم مِّن

رَّحْمَتِهِ وَيُهَيِّئْ لَكُم مِّنْ أَمْرِكُم مِّرْفَقًا  ﴿١٦﴾

"כאשר תיפרדו מהם ואת אשר יעבדו מבלעדי אללה, מִצאו מחסה במערה, ואז יפרוש עליכם ריבונכם מרחמיו ויספק לכם את כל צורכיכם" (סורת אל כאהף – 18, איה 16 ).

ניתוח מילים קצר

חברי המערה אמרו אחד לשני* <وَإِذِ اعْتَزَلْتُمُوهُمْ > "וכאשר תיפרדו מהם". שורש המילה אִיעְתַזַלְתֻמֻו <اعْتَزَلْتُمُو > הוא: עין – זאי – לאם; ועזל פירושו להיפרד ממשהו או מישהו.

< فَأْوُوا إِلَى الْكَهْفِ > "מצאו מחסה במערה". הביטוי אִילָא אלְכַּאהְף <إِلَى الْكَهْفِ> "אל, ב… ; המערה" מרמז לנו שהם כבר ידעו על המערה הזאת והם תכננו ללכת אליה כמקום מסתור.

ואז הם אומרים, <يَنشُرْ لَكُمْ رَبُّكُم مِّن رَّحْمَتِهِ > "ואז יפרוש עליכם ריבונכם מרחמיו". המילה יַנְשֻור < يَنشُرْ > "יפרוש", היא מהשורש: נון – שין – רא, ופירושה המילולי הוא לפרוש משהו לרווחה.

< وَيُهَيِّئْ لَكُم مِّنْ أَمْرِكُم مِّرْفَقًا  > "ויספק לכם את כל צורכיכם". שורש המילה מִרְפַקָ'ה <مِّرْفَقًا> הוא: רא – פא – ק'אף, המשמעות המילולית שלה מרפק'ה היא כלי, ויש לה מספר פירושים:

• 1. הוא ייתן לכם הקלה ונוחות על ידי אמצעים (כמו: אוכל, ביטחון במערה וכו').
• 2. הוא ייצור לכם הקלה ונוחות בתוככם בנוגע למצבכם.
• 3. הוא ייתן לכם אמצעים שיהיו קלים. כלומר אללה יעשה שהכול יהיה קל.

לסמוך על אללה: המשמעות האמיתית של תַוַכֻּול

באיה הזאת אנחנו לומדים על התַוַכֻּול (ביטחון באללה) של הנערים באללה סובחאנהו ותעלה. הם בטוחים כי בעקבות ההקרבה שלהם, אללה ייתן להם מרחמיו והוא יקל על המצב בו הם נמצאים. האיה הזאת מלמדת אותנו שעל מנת להשיג משהו, עלינו להקריב משהו אחר. ואם אנחנו מקריבים זאת בעבור אללה, הוא ייתן לנו משהו טוב יותר מכך.

אם אנחנו רוצה להשיג את האהבה, הרחמים וגן העדן מאללה (סובחאנהו ותעלה), אז אנחנו צריכים לוותר על דברים שאנחנו אוהבים כמו: זמן, מאמץ ואמצעים. ועלינו לעמוד בציוויו. ככל שנוותר על חטאים שאנחנו יותר אוהבים, כך נזכה ביותר רחמים ואהבה מאללה. הנערים הללו תכננו לעזוב את העיר ואת החיים הטובים בה בעבור מערה, מכיוון שהם ידעו שאללה ייתן להם רחמים וייתן להם מִרְפַקָ'ה.

נוסף לכך, אנחנו למדים מהאיה הזאת כי במצבים של סכנה, עלינו לפרוש למקום מבטחים. מכיוון שהנערים בחרו בדרך הזאת וללא אלימות, אללה נתן להם מרחמיו בתמורה.

ולבסוף, אנו שמים לב כי בכל הנוגע לתַוַכֻּול (ביטחון באללה) עלינו לארגן תוכניות. העובדה שהם תכננו קודם לכן למצוא מחסה במערה היא חלק בלתי נפרד מהתַוַכֻּול שלהם. הם עשו את המוטל עליהם ושמו את מבטחם באללה (סובחאנהו ותעלה).

ואללהו אעלם.

–

* ויש המפרשים כי אלה דברי אללה (סובחאנהו ותעלה) אל הנערים, או דברי מנהיג החבורה.

לקריאת כל הסדרה

תפסיר סורת אל כאהף : פסוק 15

 

לאחר הפסקה קצרה, סדרת התפסיר של סורת אל כאהף חוזרת. אינשאללה אני אצליח לעדכן פוסט מידי יום שישי.

תקציר:

• 1. האם יש הוכחה לסגידה למישהו אחר מלבד אללה?
• 2. העוול הגדול ביותר הוא יצירת שותפים (שירכ) לאללה.

–

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

هَٰؤُلَاءِ قَوْمُنَا اتَّخَذُوا مِن دُونِهِ آلِهَةً  لَّوْلَا يَأْتُونَ عَلَيْهِم بِسُلْطَانٍ بَيِّنٍ  فَمَنْ أَظْلَمُ

مِمَّنِ افْتَرَىٰ عَلَى اللَّهِ كَذِبًا  ﴿١٥﴾

"הללו מבני עמנו לקחו אלוה זולתו, מדוע אם כן הם אינם מביאים הוכחה ברורה לאמיתותם? ומי רשע יותר ממי שממציא שקרים על אללה" (סורת אל כאהף – 18, איה 15 ).

הוכחה בדבר סגידה למישהו אחר מלבד אללה?

לאחר שחברי המערה העבירו את המסר של התווחיד (אמונת הייחוד) לבני עמם, הם אמרו לגבי האנשים אשר סוגדים לאחר מאללה : "לַאוְלַא יַאְתֻונַה עַלַייהִם בִּסֻולְטָּאנין בַּיין " < لَوْلَا يَأْتُونَ عَلَيْهِمْ بِسُلْطَانٍ بَيِّنٍ > – "לולא יביאו עליהם בהוכחה ברורה". במשפט הזה למילה עַלַייהִם < عَلَيْهِمْ > "עליהם" , יש שתי משמעויות:

• 1. מדוע הם לא מביאים הוכחה ברורה לקיומם של אליליהם?
• 2. מדוע הם לא מביאים הוכחה ברורה לכך שיש לסגוד להם?

 

המילה סולטאן, אשר מתורגמת כאן כהוכחה, בעלת שלוש פירושים חשובים- כוח, סמכות והוכחה. כלומר הם לא מבקשים סתם הוכחה, אלא הוכחה אשר יש בה חוכמה וסמכות ברורה.

הרי הנערים ידעו שבני עמם מצרפים שותפים לאללה, אולם הם שאלו את שאלתם בצורת שאלה רטורית, מדוע? הם עשו זאת כדי לנער מעצמם כל ספק שיכול להיכנס לליבם בעקבות היותם שייכים לקבוצת המיעוט. כאשר מישהו שייך לקבוצת המיעוט זה הזמן שבו השטן מתחיל להטיל ספקות את תוך הלב, ושאלת השאלה בצורה הזאת חיזקה אותם ואת אמונת הייחוד שלהם: אין אלוה שראוי לסגוד לו זולת אללה.

הלקח מכך הוא שעלינו לדעת את ההוכחות על מנת להישאר איתנים באמונתנו ועלינו לברר ולשאול עליהם ממש כפי שהנערים שאלו. כאשר יודעים את ההוכחות, הספק והבלבול מפנים את המקום לאמת.

 

העוול הגדול ביותר הוא שירכ.

לאחר מכן הנערים שואלים עוד שאלה רטורית- < فَمَنْ أَظْلَمُ مِمَّنِ افْتَرَىٰ عَلَى اللَّهِ كَذِبًا > "ומי רשע יותר ממי שממציא שקרים על אללה?". הפירוש המילולי של ד'ולם < ظلم > הוא: "למקם משהו או מישהו שלא במקומו המתאים". אז כיצד השירכ מהווה ד'ולם? על ידי שיתוף מישהו או משהו נוסף בסגידה עם אללה, אנחנו ממקמים אותו שלא במקומו המתאים. וזו הסיבה שאללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בסורת לוק'מאן שהשירכ הוא דול'ם ( רשעות, חוסר צדק, אי הגינות וכד') עצום.

לקח נוסף שאנחנו יכולים ללמוד מהאיה הזאת ובכלל מכל הסיפור של חברי המערה הוא שאדיקות באמונה איננה נמדדת על פי הגיל. למרות גילם הצעיר, הנערים ידעו את המשמעות העצומה ואת העוול הגדול שיש לעשיית שותפים עם אללה. היום לצערנו הצעירים משתמשים בגילם הצעיר כתירוץ לעשיית חטאים "ולעשיית חיים" עד שהם יחזרו בתשובה לעת זקנה. ביום הדין, אללה (סובחאנהו ותעלה) לא ישפוט אותנו על פי הגיל שלנו ולא על פי הגוף או העושר שלנו, אלא על המעשים שלנו ועל מה שהיה בתוך ליבנו.

ואללהו אעלם.

תפסיר סורת אל כאהף: פסוק 14

 

בפוסט הקודם למדנו שעל מנת ליצור תקשורת אפקטיבית מומלץ שניתן תקציר של הדברים שאנחנו הולכים לספר. אז אינשאללה אני אנסה ליישם את הלקח הזה בפוסטים הבאים.

תקציר:

• 1. חישול הלב, מתי אללה עושה זאת וכיצד?
• 2. הדרך לעשות דעווה: קודם כל תווחיד
• 3. הגישה שלנו קובעת את המעמד שלנו, כלומר ככל שנהייה יותר נחושים בהקרבתנו, כך אללה יעלה אותנו בדרגה.

—

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَرَبَطْنَا عَلَىٰ قُلُوبِهِمْ إِذْ قَامُوا فَقَالُوا رَبُّنَا رَبُّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ

لَن نَّدْعُوَ مِن دُونِهِ إِلَٰهًا لَّقَدْ قُلْنَا إِذًا شَطَطًا  ﴿١٤﴾

"וחישלנו את ליבם כאשר התייצבו ואמרו: ריבוננו ריבון השמיים והארץ ולא נפנה לעבוד אלוה אחר מלבדו שכן [אם נעשה זאת] אז אמרנו שקר גס" (סורת אל כאהף – 18, פסוק 14 )

חישול הלב

וַרַבַּטְנַא <وَرَبَطْنَا> "וחישלנו"- מקור המילה הוא מהשורש: רא – בא – טא , אשר פירושו לקשור משהו בחוזקה. כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) עושה "רבט" ללב של מישהו, פירוש הדבר שהוא נותן לו כוח וסבלנות ומסיר ממנו את הספקות וההיסוסים. וכאשר הלב של מישהו נקשר בחוזקה כזאת, הוא נהייה איתן באמונתו והוא הופך להיות נחוש יותר לומר ולעשות את הטוב. אסחאב אל כאהף (חברי המערה) היו נערים ללא סמכות וכוח. אבל מתי אללה חישל את לבבותיהם? אִידְ' קַ'אמֻו <إِذْ قَامُوا > "כאשר קמו". כלומר כאשר הם נקטו את היוזמה ועשו את הצעד הראשון, אללה חיזק אותם ונתן להם אומץ וביטחון לעמוד מול כולם ולומר להם את האמת – להצהיר על אמונת הייחוד ולדחות את השקר.

הדרך לעשות דעווה: קודם כל תווחיד

אנחנו לומדים מהנערים הללו שהדרך הטובה לעשות דעווה (לקרוא לדרך הישרה) היא קודם כל להציג את ייחודו של אללה לאנשים (תווחיד). כלומר לפני שהם פסלו את עבודת האלילים שהם עושים (שירכ) הם לימדו אותם את התווחיד. הם אמרו: < رَبُّنَا رَبُّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ لَنْ نَدْعُوَ مِنْ دُونِهِ إِلَـٰهًا >- "ריבוננו הוא ריבון השמיים והארץ, ולעולם לא נפנה לעבוד אלוה אחר מלבדו". ההגדרה של רַבְּ (ריבון) היא למי שברא אותנו, מי שמקיים אותנו ומי שלו אנו שייכים. וכך הם מצהירים על ייחוד הריבונות (תווחיד א-רֻובּובִּיַה). ובחצי השני של המשפט כאשר הם אומרים שהם לא יפנו לאלוהים אחרים הם מצהירים על ייחוד האלוהות (תווחיד אל אֻולוהִיַה).

ולאחר מכן הם אומרים לאנשים שאם הם יקראו למישהו אחר מאללה- לַקַ'דְ קֻ'ולְנָא אִידַ'ן שטַטַא < لَّقَدْ قُلْنَا إِذًا شَطَطًا  > "שכן אז אמרנו שקר גס". שורש המילה שטַטַא הוא: שין – טא – טא, שפירושו המילולי הוא לחצות מעבר לגבולות. והדיבור הזה יוצא מהגבולות של האמת.

אנו למדים אם כן שחברי המערה אומרים בפסוק הזה לאנשיהם שאללה הוא הריבון היחיד והאל היחיד שיש לעבוד אותו. וכל דבר מעבר לכך הוא שקר גס ופשע חמור.

הגישה קובעת המעמד

לקח נוסף שאנו יכולים ללמוד מהפסוק הזה הוא לגבי מידת האמונה של חברי המערה. הם היו נערים צעירים שהקריבו רבות על מנת לשמור על האמונה שלהם. מה הייתה רמת האמונה שלנו כאשר אנחנו היינו צעירים? האמונה שלהם הייתה כל כך יקרה להם עד שהם ויתרו על הרבה דברים למען אללה: הם עזבו את הבתים שלהם, את משפחותיהם, את העיר ועברו למצוא מחסה במערה. הם הקריבו את הקורבן הזה למען אללה, ומה הוא עשה למענם? הוא הזכיר אותם בקוראן וסיפורם מדוקלם בפיהם של מיליארדים לאורך השנים! הלקח החשוב שיש ללמוד מכך הוא כאשר אנחנו מקריבים משהו למען אללה, הוא יגן עלינו ויעלה את דרגתנו מעל כולם.

בנוסף לכך, חברי המערה היו צעירים אשר קמו להגן על האמת. לעבוד את אללה בגיל צעיר זוהי משימה מיוחדת וקשה במיוחד. זו גם הסיבה לכך שאללה מזכיר את העובדה שהם היו נערים צעירים (פיתיא) כמה פעמים בסורה, שכן אללה אוהב יותר מכל את האנשים אשר סוגדים לו ומתפללים לו כבר מגיל צעיר.

ואללהו אעלם.

תפסיר סורת אל כאהף : פסוק 13

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

نَّحْنُ نَقُصُّ عَلَيْكَ نَبَأَهُم بِالْحَقِّ  إِنَّهُمْ فِتْيَةٌ آمَنُوا بِرَبِّهِمْ وَزِدْنَاهُمْ هُدًى  ﴿١٣﴾

"אנחנו מספרים לך את קורותיהם לאשורן. אכן הם היו נערים אשר האמינו בריבונם, ואנחנו הוספנו להנחות אותם". (סורת את כאהף – 18, פסוק 13 )

נַחְנֻו נַקֻ'וסֻּו עַלַייכַּ < نَّحْنُ نَقُصُّ عَلَيْكَ > "אנחנו מספרים לך" (הדובר הוא אללה והדיבור מופנה אל הנביא מוחמד). כלומר הפסוקים 9-10 וגם 11-12 היו רק תמצית סיפורם של "חברי המערה". וכעת אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר שהוא יספר את הסיפור אודותם במלואו. זהו אחד מהדברים שאנחנו לומדים מהקוראן לגבי תקשורת אפקטיבית. על מנת שקהל השומעים יהיה מוכן למה שהוא עומד לשמוע, מומלץ לספק לו תקציר או תמצית מהסיפור. כך הוא יוכל לקבל טוב יותר את המידע ולהתכונן טוב יותר לפני שכל הפרטים נחשפים, וכך גם הוא יוכל ליישם את המידע בדרך הטובה ביותר.

נַבַּאַהֻום בִּילְחַאקִ' < نَبَأَهُم بِالْحَقِّ > "את קורותיהם לאשורן" – פירוש המילה נבא' הוא: ידיעה או חדשה חשובה המבוססת על האמת. פירוש המילה בילחאק' הוא: באמת. כלומר אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר למוחמד שמה שהוא עומד לספר לו הוא מה שקרה באמת! כי כמה חלקים מהסיפור היו ידועים לכמה אנשים עוד קודם לכן (והתגלות הסיפור עצמו באה כתשובה לשאלה שהוצגה בפני מוחמד – על כך אני ארחיב בפוסט אחר אינשאללה) ואללה עכשיו עומד לפזר את הערפל שאפף את הסיפור עד כה.

הם היו פִיתְיא < فِتْيَةٌ > – נערים. כמו שהזכרנו בפסוק 10, פיתיא מתאר נערים צעירים אשר נמצאים בשיא כוחם הפיזי והנפשי. הם היו נערים פעילים שעמדו אל מול המלך על מנת להגן על האמונה שלהם. ממש כמו הנער מסיפור חברי התעלה. וזהו אחד המאפיינים החשובים שבסיפור: לנערים היה את האומץ לעמוד על האמונה שלהם.

וַזידְנָאהום הודַא < وَزِدْنَاهُمْ هُدًى > "והוספנו להם הדרכה" או "ואנחנו הוספנו להדריך אותם". כלומר לנערים הללו הייתה הדרכה לאמונה קודם לכן ואללה (סובחאנהו ותעלה) הוסיף להם הדרכה ויכולת להצלחה במעשיהם – הדרכה אחר הדרכה.

אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים ללמוד מכך הוא שכאשר לאדם יש אמונה אמיתית, אללה (סובחאנהו ותעלה) מראה להם את הדרך הישרה. אך כדי לקבל הדרכה יש להשתוקק אליה ולחפש אותה. אללה (סובחאנהו ותעלה) יכול לתת לנו כל מה שאנחנו רוצים בעולם הזה מבלי שאפילו נרצה בכך. אך כאשר מדובר בהדרכה, צריך להשתוקק אליה ולהיות ראוי לה. לנערים הללו אם כן, הייתה הדרכה והם השתוקקו לקבל עוד ממנה. וההשתוקקות הזאת באה לידי ביטוי גם בדועא' שבו הם פנו לאללה בפסוק 10. וכך אללה הוסיף להם הדרכה.

דבר נוסף, ככל שנרצה יותר הדרכה, כך אללה ייתן לנו ממנה יותר. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَالَّذِينَ اهْتَدَوْا زَادَهُمْ هُدًى وَآتَاهُمْ تَقْوَاهُمْ  ﴿١٧﴾

"ואלו אשר קיבלו הדרכה, נוספה להם הדרכה ונתן להם יראה בליבם" (סורת מוחמד – 47, פסוק 17 )

וגם,

وَالَّذِينَ جَاهَدُوا فِينَا لَنَهْدِيَنَّهُمْ سُبُلَنَا  وَإِنَّ اللَّهَ لَمَعَ الْمُحْسِنِينَ  ﴿٦٩﴾

"ואלו הנאבקים למעננו, הדרך נדריך אותם אל נתיבנו, אכן אללה עם עושי הטוב" (סורת אל ענקבות – 29, פסוק 69 )

כדי להשיג הדרכה אם כן, יש צורך בשני דברים: ראשית, יש לרצות אותה (ואז מבקשים אותה בצורת דועא') וזאת הסיבה שאנחנו עושים זאת כל פעם בתפילות היומיות (מנחשים איפה?). שנית, עלינו להיאבק בעבורה ממש כפי שמתואר בפסוק מסורת אל ענקבות.

הו אללה הנחה אותנו אל דרך הישר ועשה אותנו בין הנאבקים למענך ביום ובלילה.

ואללהו אעלם.

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 11-12

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

فَضَرَبْنَا عَلَىٰ آذَانِهِمْ فِي الْكَهْفِ سِنِينَ عَدَدًا  ﴿١١﴾

"ואטמנו את אוזניהם במערה שנים על שנים" (סורת אל כאהף – 18, פסוק 11 )

בתחילת פסוק זה, אללה סובחאנהו ותעלה אומר: פַדַרַבְּנָא עַלָא אָדָ'אניהים <فَضَرَبْنَا عَلَىٰ آذَانِهِمْ > "ואטמנו את אוזניהם" – המילה דַרַבַּא באה מהשורש: דאדض -רא ر -בא ب ; ופירושה הוא: להכות או להלום. לפעולת ההכאה צריך שלושה דברים: משהו שמכים איתו, ומשהו שמכים בו וכמובן משהו שמכים אותו. הפירוש של הביטוי "הכאה על האוזניים" הוא בכך שאללה (סובחאנהו ותעלה) הכניס אותם למצב של שינה עמוקה, עד שהם לא שמעו דבר המתרחש בסביבתם. כלומר ההכאה היא השינה. ומדוע לא לומר "הכה על עיניהם", מכיוון שכאשר האדם הולך לישון, הוא עוצם קודם את עיניו ורק לאחר שאוזניו מפסיקות לשמוע את סביבתו הוא נכנס לשינה עמוקה.

סִינינא עַדַדָא <سِنِينَ عَدَدًا > "למשך מספר שנים". בחסדו של אללה ורחמיו הוא הגן על הנערים הללו במערה הזאת על ידי גרימת שינה שנמשכה מספר שנים. זוהי הייתה התגובה לדועא' (בקשה, תחינה) שהנערים עשו בפסוק מספר 10 מהפוסט הקודם. זהו גם רמז לפסוק מספר 9 שבו אללה שואל את מוחמד אם הוא מתפלא על האותות המופלאים. כלומר אם להטיל שינה על הנערים הללו למשך מספר שנים הוא נס, אך הוא לא נחשב מהאותות המופלאים בעיניו של אללה, חשבו אילו עוד דברים הוא יכול לעשות יותר מזה.

 

ثُمَّ بَعَثْنَاهُمْ لِنَعْلَمَ أَيُّ الْحِزْبَيْنِ أَحْصَىٰ لِمَا لَبِثُوا أَمَدًا  ﴿١٢﴾

"ואַחַר הערנו אותם למען נדע מי משני המחנות היטיב לאמוד כמה זמן עבר עליהם" (סורת אל כאהף – 18, פסוק 12 )

ת'ומַּה בַּעַתְ'נָאהום <ثُمَّ بَعَثْنَاهُمْ > "ואחר הערנו אותם" – המילה ת'ומַּה היא מילת קישור המשמשת לתיאור משהו שקרה לאחר זמן מה (בניגוד לתוספת וא و אשר מתארת משהו שקרה זמן קצר מייד אחרי). המילה בַּעַתַ'ה היא מהשורש: בא ب -עין ع – ת'א ث; ופירושה המילולי הוא תנועה או תזוזה. איך אנחנו מעירים מישהו שיושן? קודם כל אנחנו קוראים בשמו, אבל אם הוא לא מתעורר מהשינה העמוקה שלו אנחנו מנערים אותו. המילה משמשת בשני מובנים: לתחיית המתים (כלומר להעיר מישהו מהמוות) ולשינה (כלומר להעיר מישהו משנתו) לכן גם יום תחיית המתים נקרא – יום אל בעת'.

ולמה העירו אותם? לינַעְלַמַה <لِنَعْلَمَ> "למען נדע"- הדובר כאן הוא אללה, אז למה הכוונה כאן? האם הוא לא יודע הכל? אכן אללה (סובחאנהו ותעלה) יודע את מה שקרה, מה שקורה ומה שיקרה. וזהו ביטוי נפוץ בקוראן שפירושו כאן הוא ליידע את שאר האנשים – אַיֻולְ חיזְבַּייני אַחְסַא <أَيُّ الْحِزْبَيْنِ أَحْصَىٰ> "מי משני המחנות דייק בחישוב". מקור המילה אַחְסַא הוא מהשורש: חא ح -סאדص-יא ى ; שפירושו: לספור או למדוד. וכך אַחְסַא פירושו: מי שיודע טוב יותר או מי שמדייק יותר בספירתו.

ומה סופרים?

לימַא לַבִּית'ו אַמַדַא <لِمَا لَبِثُوا أَمَدًا > "כמה זמן עבר עליהם" – פירושה של המילה לימַא הוא: לכמה. ואַמַדַא פירושו: תקופה או משך זמן.

אז אללה סובחאנהו ותעלה העיר את הנערים השוכנים במערה, על מנת ליידע מי משני המחנות מדייק למשך הזמן שהם שהו במערה. ישנם כמה פרשנויות לגבי מיהם אותם "שני מחנות" :

• דעה אחת היא ששני המחנות הם שוכני המערה ואנשי העיר שאליה הלכו לאחר שהתעוררו.
• דעה שנייה היא שהמחנות הם בין שוכני המערה לבין עצמם אשר לא ידעו כמה זמן הם היו בתוך המערה.
• דעה שלישית היא שהויכוח הוא בין אנשי העיר לבין עצמם שהתחלקו לשני מחנות. אחד האמין במה שקרה לנערים ואחד לא האמין.

אללה סובחאנהו ותעלה מראה לנו באמצעות הפסוקים הללו שהוא יכול להחיות גם את הנפש וגם את הגוף והוא עשה זאת בעבר. לכן עלינו להיות בטוחים שהוא יחיה גם אותנו באחרית הימים.

ואללהו אעלם.

—

לקריאת כל הפוסטים הקודמים בסדרה.

תפסיר סורת אל כאהף: פסוקים 9-10

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

أَمْ حَسِبْتَ أَنَّ أَصْحَابَ الْكَهْفِ وَالرَّقِيمِ كَانُوا مِنْ آيَاتِنَا عَجَبًا  ﴿٩﴾

"האומנם סבור אתה כי אנשי המערה וא-רק'ים היו מאותותינו המופלאים?" (סורת אל כאהף – 18, פסוק 9 )

בפסוק הזה מתחיל הסיפור הראשון משורה של סיפורים שמופיעים בסורה, וזהו סיפור המערה (אל כאהף) שעל שמו נקראת הסורה הזאת. אללה סובחאנהו ותעלה קורא לשוכני המערה אַסְחַאבּ <أَصْحَاب> (צורת הריבוי של המילה סאחיבּ) אשר פירושה: חברים. מכיוון שהם שהו זמן רב כל כך בתוך המערה הם נקראים חבריה. <الرَّقِيم> אַ-רֲּקִּ'ים זוהי מילה המופקת מהשורש: רא ر – ק'אף ق – מים م – אשר פירושה המילולי הוא: "לכתוב" או "דבר שהוא כתוב". ישנם חילוקי דעות בין המפרשים לגבי המשמעות המדויקת של המילה הזאת בהקשר של הפסוק, אולם שני הפירושים המבוססים יותר הם:

• מדובר בלוח אשר מכיל את סיפור המערה, או את שמותיהם של שוכני המערה כתובים עליו.
• מדובר בשם עצם פרטי. זהו שמה של המערה עצמה, או שמה של העיר ממנה ברחו.

בפסוק הזה, אללה (סובחאנהו ותעלה) שואל את הנביא מוחמד עליו השלום (ובעקיפין גם אותנו) אם הוא מופתע לנוכח המופת שבסיפור חברי המערה. המילה אַיַאתִינַא <آيَاتِنَا> "אותותינו" – מקורה מהמילה: אַיַה, אשר פירושה הוא: אות, מופת, נס; וגם פסוק*. המילה עַגַ'בַּא  <عَجَبًا> באה מהשורש: עין ع – ג'ים ج – בא ب , אשר פירושו: משהו שמדהים או מפתיע את האדם, כאילו הוא גורם לו להלם ולתדהמה. בהקשר של הפסוק הנ"ל, המילה עג'בא מתארת משפט שיכול להתפרש כ: "האם אתה מופתע מהדרך בה נהג אללה בחברי המערה בעוד שהוא שולט על כל אשר בשמיים ובארץ והוא יכול לעשות דברים מדהימים יותר ממה שעשה להם? , אכן לו היכולת והשליטה בכל הדברים".

إِذْ أَوَى الْفِتْيَةُ إِلَى الْكَهْفِ فَقَالُوا رَبَّنَا آتِنَا مِن لَّدُنكَ رَحْمَةً

وَهَيِّئْ لَنَا مِنْ أَمْرِنَا رَشَدًا  ﴿١٠﴾

" [זכור] כאשר הנערים חיפשו מקלט במערה ואמרו: 'ריבוננו פרוש עלינו רחמים מאתך, והאר לנו את מצבנו זה בדרך הישרה'". (סורת אל כאהף 18, פסוק 10 )

כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) מתחיל פסוק במילה – אִידְ' <إِذْ> הכוונה היא להזכיר או לזכור את מה שבא אחריה. ומה עלינו לזכור? את: אַוַה אלְ-פִיתְיַאתֻו <أَوَى الْفِتْيَةُ > הנערים שחיפשו מחסה.

הפירוש המילולי של אַוַה <أَوَى> הוא: לרדת. וממנו מופקים הפירושים: לחפש מחסה, לפרוש ולנוח. על פי הפסוק הזה הם ברחו מרדיפת הכופרים וחיפשו מחסה במערה. פִיתְיַא הוא הרבים של פַתַא אשר פירושו: נער (מישהו שגילו נמוך מ-25 שנים).

כאשר הם ברחו ומצאו מחסה במערה הם פנו לאללה בדועא': רַבַּנַא אַתינַא מין לַּדונְכַּ רַחְמַתַן <رَبَّنَا آتِنَا مِن لَّدُنكَ رَحْمَةً > הו ריבוננו פרוש עלינו רחמים מאתך. הם לא אמרו מין דונִכַּ <من دونك> (קרוב ממך) אלא מין לַּדונְכַּ <مِن لَّدُنكَ > (קרוב מאוד ממך) אשר מתאר משהו עוצמתי יותר וקרוב יותר. הם ביקשו רַחְמַה <رَحْمَةً> רחמים, שמתארת כאן גם: הדרכה, מחילה ופרנסה.

והדועא' שלהם ממשיך: וַהַאיִאְ' לַנַא מין אַמְרינַא רַשַדא <وَهَيِّئْ لَنَا مِنْ أَمْرِنَا رَشَدًا> והקל את המצב שלנו בדרך הנכונה. פירוש המילה הַאיִאְ' <هَيِّئْ> הוא: לספק את האמצעים למשהו, או להכין למשהו. אז הנערים פונים לאללה כדי שיספק להם את האמצעים, כאילו הם אומרים: פתור לנו את המצב שלנו, את העניין שלנו- אַמְרינַא <أَمْرِنَا> – בו אנחנו נמצאים.

סובחנאללה, הם נערים צעירים אשר ברחו מהבתים שלהם מכיוון שרדפו אותם על אמונתם, אין להם הגנה והם לא יודעים מה לעשות. לכן הם פונים לאללה כדי לקבל ממנו עזרה ועל מנת שהוא יפתור להם את המצב בו הם נמצאים. ובאיזו דרך?  רַשַדא <رَشَدًا> בדרך הנכונה, בדרך הישרה.

ואללהו תעלה אעלם.

—-

* כך גם הפסוקים בקוראן נקראים איאת (רבים של איה) והם מקבלים את המשמעות הכפולה. למרות התרגום הנפוץ של המילה איה ל- פסוק. חשוב לציין כי התרגום "פסוק" לוקה בחסר מכמה בחינות. ראשית, מכיוון שהמילה פסוק משויכת בדרך כלל לשירה והקוראן עצמו מעיד על כך שהמילים בו אינם שירה ועל כך שהנביא מוחמד לא היה משורר. שנית, את המילה פסוק נהוג לייחס למשפט שלם, ואילו האיה בקוראן מופיעה לעיתים כאות אחת, פסוק שלם, פסקה שלמה ולעיתים גם ככמה פסקאות.

אינשאללה אני אכתוב על כך פוסט מרחיב יותר בהזדמנות.