מה זה תווחיד?

 

תַווחיד (توحيد) – אמונת הייחוד המוסלמית, היא הבסיס החשוב ביותר של האמונה המוסלמית. ממנה נובעים כל שאר העקרונות, החוקים וההלכות של האיסלאם.

shahadah

במשמעותו המילולית, תווחיד פירושו- "לייחד, להצהיר על ייחודו של משהו", מקורו הוא מהמילה הערבית 'ואחאדה' אשר פירושה הוא- לאחד.

במשמעותו ההלכתית על פי השריעה המוסלמית, תווחיד פירושו – "להצהיר על ייחודו של אללה בכל הנוגע לריבונותו, אלוהיותו ובכל הנוגע לתכונותיו ושמותיו הנעלים, מבלי לייחס לו שותפים". 

כלומר תווחיד הוא הכרה בכך שאין אלוהים אחר מלבד אללה ואין לו שותפים. והוא היחיד אשר ראוי לסגידה. האמונה בתווחיד היא חלק בלתי נפרד מאמונת המוסלמי והיא נחשבת לחלק מהפיטרה המוטבעת בו על ידי אלללה (סובחאנהו ותעלה).

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן:

اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ الْحَيُّ الْقَيُّومُ  لَا تَأْخُذُهُ سِنَةٌ وَلَا نَوْمٌ  لَّهُ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ

مَن ذَا الَّذِي يَشْفَعُ عِندَهُ إِلَّا بِإِذْنِهِ يَعْلَمُ مَا بَيْنَ أَيْدِيهِمْ وَمَا خَلْفَهُمْ وَلَا يُحِيطُونَ بِشَيْءٍ مِّنْ

عِلْمِهِ إِلَّا بِمَا شَاءَ وَسِعَ كُرْسِيُّهُ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضَ وَلَا يَئُودُهُ حِفْظُهُمَا وَهُوَ الْعَلِيُّ

الْعَظِيمُ  ﴿٢٥٥﴾

"אללה אין אלוה מבלעדיו, הוא החי והקיים. לא תאחז בו תנומה ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. מי ישתדל בפניו בלא שירשה? הוא יודע את אשר בין ידיהם [לפניהם] ואת אשר מעבר להם. בעוד שהם לא יוכלו להכיל דבר ממלוא הדעת, כי אם רק את אשר ירצה. כיסאו חובק שמיים וארץ ולא תעייפו שמירתם, והוא העליון והנשגב". (סורת אל בק'רה – 2, פסוק 255 )

במשפטים הללו, אללה (סובחאנהו ותעלה) מתאר את עצמו כבוראנו וריבוננו היחיד, כל היכול והנצחי. הוא אשר ברא אותנו ואת כל שאר הדברים והוא אשר מקיים אותנו ואת כל שאר הדברים. הוא נעלה מכל בריאתו והוא יודע את כל אשר קורה ויקרה. עליונותו ונשגבותו היא מעבר לתפיסתנו.

פסוק זה נקרא גם 'איאת אל כורסי' והוא נחשב לפסוק החשוב ביותר בקוראן. נכתבו עליו ספרים רבים ופירושים רבים ואינשאללה אני אקדיש לו פוסט מיוחד בעתיד.

נהוג איפוא לאפיין את התווחיד באיסלאם בשלושה מובנים: תווחיד הריבונות * תווחיד האלוהות * תווחיד השמות והתכונות הנעלות.

1.ייחוד הריבונות (תַווחיד א-רֻובּובִּיַה توحيد الربوبية) – ההכרה והאמונה בכך שאללה הוא הריבון היחיד. הוא היוצר, הבורא והמקיים של כל היקום הזה וכל מה שבתוכו. הוא בלתי תלוי בבריאה וכל הבריאה תלויה בו.

2. ייחוד האלוהות (תַווחיד אל אֻולוהִיַה توحيد الألوهية) – ההכרה והאמונה בכך שאללה הוא האל האחד והיחיד. יש לציית לחוקיו ולהישמר מאיסוריו ויש לסגוד לו ללא שותפים.

3. ייחוד השמות והתכונות (תַווחיד אל אַסְמַאְ וַס-סִיפַאת توحيد الأسماء والصفات) – ההכרה בכך שאללה הוא בעל השמות והתכונות הנעלים כמו: הרחמן, הרחום, העזוז, מלא החוכמה, מלך המלכים, החי והמקיים.

האפיון הזה נובע מהקוראן עצמו מתחילתו ועד סופו, להלן דוגמא מהסורה הראשונה בקוראן:

الْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ  ﴿٢﴾ الرَّحْمَٰنِ الرَّحِيمِ 

﴿٣﴾ مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ ﴿٤﴾ إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ  ﴿٥﴾

"השבח לאללה ריבון העולמים * הרחמן והרחום * המולך ביום הדין * רק אותך נעבוד ורק בך ניעזר". (סורת אל פאתיחה – 1, פסוקים 2-5 )

בפסוק הראשון: "…ריבון העולמים" ; رَبِّ الْعَالَمِينَ  – ייחוד הריבונות.

בפסוקים השני והשלישי: "הרחמן והרחום, המולך ביום הדין" ; الرَّحْمَٰنِ الرَّحِيمِ  مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ– ייחוד השמות והתכונות הנעלים.

ובפסוק החמישי:" רק אותך נעבוד ורק בך ניעזר" ; إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ  – ייחוד האלוהות.

ודוגמה נוספת מסורת א-נאס, הסורה האחרונה בקוראן:

قُلْ أَعُوذُ بِرَبِّ النَّاسِ  ﴿١﴾ مَلِكِ النَّاسِ  ﴿٢﴾ إِلَٰهِ النَّاسِ  ﴿٣﴾

"אמור: ישמרני ריבון בני האדם * מלך בני האדם * אלוה בני האדם" (סורת א-נאס – 114, פסוקים 1-3).

בפסוק הראשון: "…ריבון בני האדם" ; رَبِّ النَّاسِ   – ייחוד הריבונות.

בפסוק השני: "מלך בני האדם" ; مَلِكِ النَّاسِ  – ייחוד השמות והתכונות.

ובפסוק השלישי: "אלוה בני האדם" ; إِلَٰهِ النَّاسِ  – ייחוד האלוהות.

אלה אם כן היו רק שתי דוגמאות וישנן עוד דוגמאות רבות לאפיון הזה בקוראן. הדבר החשוב שעלינו להבחין בו, הוא ששלושת המובנים של התווחיד חופפים אחד לשני- במיוחד ייחוד הריבונות עם ייחוד השמות והתכונות – ולמעשה לא ניתן להפריד ביניהם ויש להאמין בכולם באופן שווה.

למשל: לאדם המאמין כי יש אלוהים שברא את העולם הזה ואת כל מה שבתוכו והוא המחייה והמקיים של הבריאה (ייחוד הריבונות), ההמשך הטבעי והישיר של אמונתו הוא בכך שהזכות לסגידה ולעבודה שמורה רק לאותו אלוהים ורק לו (ייחוד האלוהות). ואם הוא מאמין באלוהים אשר ברא את העולם שיש לסגוד אך ורק לו, הרי שלאלוהים כזה חייבות להיות תכונות מושלמות אשר נמצאות מעבר לתפיסת הבריאה שלו (ייחוד השמות והתכונות).

על פי האמונה המוסלמית, כל הדתות שהתגלו לנביאים עליהם השלום כמו נוח, אברהם, משה וישוע התבססו על אמונת התווחיד. אולם עם הזמן, האמונה הזאת הושחתה ונהרסה על ידי האנשים לאחר עזיבת הנביאים את העולם.

זה היה אם כן, הסבר קצר ופשוט (ככל האפשר) על התווחיד ומשמעותו באיסלאם.

—–

מקורות:

* שייח' מוחמד איבן עבדול ווהאב (1703-1792) – כיתאב א-תווחיד (ערבית / אנגלית).

* שייח' יאסיר ק'אדי – הרצאה – "אור ההדרכה" ,מוסד אל מאר’ריב, אוניברסיטת טורונטו, מרץ 2006.

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: