ראשי > איסלאם, סורת אל כאהף, ערבית, קוראן, תפסיר > תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 17-18

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 17-18

 

 

תקציר:

  • 1. "מעברים" בסיפורי הקוראן.
  • 2. הרחמים של אללה בפעולה.
  • 3. איך משיגים את הרחמים?

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَتَرَى الشَّمْسَ إِذَا طَلَعَت تَّزَاوَرُ عَن كَهْفِهِمْ ذَاتَ الْيَمِينِ وَإِذَا غَرَبَت تَّقْرِضُهُمْ ذَاتَ الشِّمَالِ وَهُمْ فِي

فَجْوَةٍ مِّنْهُ  ذَٰلِكَ مِنْ آيَاتِ اللَّهِ  مَن يَهْدِ اللَّهُ فَهُوَ الْمُهْتَدِ وَمَن يُضْلِلْ فَلَن تَجِدَ لَهُ وَلِيًّا مُّرْشِدًا ﴿١٧﴾

"ויכולתָ לראות שָם את השמש, כאשר עלתה זורחת על מערתם מצד ימין, וכאשר שקעה התרחקה מהם מצד שמאל והם שרויים באמצעה, זהו [אות] מאותות אללה. אשר ינחהו אללה תִישַר דרכו, ואשר יתעה [לעולם] לא תִמצא לו חבר מדריך" (סורת אל כאהף – 18 , איה 17 ).


מעברים בסיפורי הקוראן

אחד מהמאפיינים שבסיפורי הקוראן, הוא בכך שאללה (סובחאנהו ותעלה) מציג מעברים אשר עוזרים לנו כקהל שומעים לדמיין את ההתרחשויות המדוברות. באיה הקודמת, קיבלנו הצצה חטופה לדיאלוג אשר התנהל בין חברי המערה. הדבר היפה בדיאלוג הזה הוא בכך שבמקום שאללה (סובחאנהו ותעלה) יגיד לנו ישר מה קרה, הוא בוחר להעביר את המסר בצורת הדיאלוג ביניהם.

באיה 17 ובאיה 18, מתרחש מעבר נוסף מהדיאלוג של חברי המערה וכעת ישנה פנייה ישירה לנביא מוחמד עליו השלום (ואלינו). ומה אנחנו למדים מכך? הדבר הזה מראה לנו שהדיבר הזה הוא הדיבר של אללה וזוהי פנייה ישירה ואישית לכל אחד מאיתנו. דבר נוסף שאנחנו יכולים ללמוד מכך הוא לגבי עולם הדימויים הרחב של הקוראן.

הרחמים של אללה בפעולה

בחלק הראשון של האיה מוצגת לנו הסצינה של המערה:

< وَتَرَى الشَّمْسَ إِذَا طَلَعَت تَّزَاوَرُ عَن كَهْفِهِمْ ذَاتَ الْيَمِينِ > "ויכולת לראות שם את השמש, כאשר עלתה זורחת על מערתם מצד ימין". כלומר אם היינו נוכחים שם באותו הרגע, זה מה שהיינו רואים כצופים מן הצד.

< وَإِذَا غَرَبَت تَّقْرِضُهُمْ ذَاتَ الشِّمَالِ > "וכאשר שקעה התרחקה מהם מצד שמאל". נסו לדמיין את התרחשות הזאת בראשכם.

באיה 16, חברי המערה אמרו אחד לשני: "ואז יפרוש עליכם ריבונכם מרחמיו ויספק לכם את כל צורכיכם"; וכאן אנחנו רואים כיצד הרחמים הללו וסיפוק הצרכים הזה בא לידי ביטוי.

כאשר חברי המערה היו בשנתם, לא אור השמש ולא החום שלה הגיעו אליהם בצורה ישירה. כאשר השמש זרחה, היא זרחה מימינם וכאשר היא שקעה היא שקעה משמאלם. מכך אנחנו יכולים להסיק שפתח המערה היה מכיוון צפון או דרום. במצב כזה הם לא נחשפו ישירות לחום השמש במהלך היום ולקראת השקיעה עדיין היה מקור של אור לספק את צרכיהם. כך הם לא התעוררו מחום או מקור או מחשיפה ישירה לאור השמש.

< وَهُمْ فِي فَجْوَةٍ مِّنْهُ > "והם שרויים באמצעה". פירוש המילה פַגְ'וַוה < فَجْوَةٍ > הוא מקום פתוח ורחב, מקום מרווח. כלומר הם לא נמצאו בכניסה למערה אלא בתוכה, במקום רחב מספיק שלא הצריך הצטופפות או אי נוחות מצידם. אללה (סובחאנהו ותעלה) דאג לצורכיהם כולל סידורי השינה שלהם.

< ذَٰلِكَ مِنْ آيَاتِ اللَّهِ > "זהו [אות] מאותות אללה" ! העזיבה שלהם למערה, מיקום המערה, זריחת השמש מימין ושקיעתה משמאל מבלי שהאור או החום יגיעו אליהם בצורה ישירה, המקום המרווח שהנעים את שנתם במערה, כל אלו הם אותות מופלאים לכוחו ועוצמתו של אללה (עוד על הביטוי איה כאן). הסיפור הזה הוא לא צירוף מקרים והמערה הזו היא לא מערה שהם נתקלו בה במקרה, שיש בה מקום מרווח והשמש במקרה גם לא חודרת לתוכה בעוצמה. אלא אללה (סובחאנהו ותעלה) תכנן כך את הדברים. כך הוא עוזר לאלו אשר עומדים איתנים למענו ואלו הרחמים של אללה בפעולה.

< مَن يَهْدِ اللَّهُ فَهُوَ الْمُهْتَدِ > "אשר ינחהו אללה תישר דרכו".

< وَمَن يُضْلِلْ فَلَن تَجِدَ لَهُ وَلِيًّا مُّرْشِدًا > "ואשר יתעה [לעולם] לא תמצא לו חבר מדריך".

ואלי < وَلِيًّا > הוא סוג מיוחד של חבר, כזה שיעשה כל שביכולתו לתמוך בך ולעזור לך. זהו חבר שאנחנו פונים אליו לעזרה, הגנה ותמיכה והוא מצידו שמח מאוד לעזור לנו. מורשיד < مُّرْشِدً > הוא אדם המדריך לדרך הישרה או הנכונה. והידאיה < هِدَايَة > זוהי הדרכה ספציפית מאללה (סובחאנהו ותעלה), ואפילו הנביאים עצמם לא יכולים לתת הידאיה לכל מי שהם רוצים. אללה (סובחאנהו ותעלה) הוא זה שהדריך את הנערים הללו והדרכתם לא באה  משום מקור אחר. וכמו שכבר הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים, ההדרכה ניתנת לאלו אשר רוצים בה באמת.

 

وَتَحْسَبُهُمْ أَيْقَاظًا وَهُمْ رُقُودٌ  وَنُقَلِّبُهُمْ ذَاتَ الْيَمِينِ وَذَاتَ الشِّمَالِ  وَكَلْبُهُم بَاسِطٌ ذِرَاعَيْهِ بِالْوَصِيدِ

لَوِ اطَّلَعْتَ عَلَيْهِمْ لَوَلَّيْتَ مِنْهُمْ فِرَارًا وَلَمُلِئْتَ مِنْهُمْ رُعْبًا  ﴿١٨﴾

"יכולתָ לדַמות כי עֵרים הם אולם הם שכבו ישֵנים. והפכנו אותם על צד ימין ועל צד שמאל, וכלבם פושט רגליו על הסף. לו ראיתָ אותם הייתָ פונה לנוס לנפשךָ ואֵימה בלבךָ" (סורת אל כאהף – 18, איה 18 ).

< وَتَحْسَبُهُمْ أَيْقَاظًا وَهُمْ رُقُودٌ > "יכולת לדמות כי ערים הם אולם הם שכבו ישנים". כלומר אם היינו מסתכלים עליהם היינו חושבים שהם ערים אבל הם בעצם ישנים. חלק מהמפרשים אמרו שזה בגלל שהם ישנו בעניים פקוחות ואחרים אמרו שהם שכבו בצורה כזאת שנראית כאילו הם ערים.

< وَنُقَلِّبُهُمْ ذَاتَ الْيَمِينِ وَذَاتَ الشِّمَالِ > "והפכנו אותם על צד ימין ועל צד שמאל". כלומר הם לא ישנו על גבם או על בטנם מכיוון שהשינה הנכונה היא השינה על צד ימין. וכך במהלך השינה אללה  הפך אותם על שמאל ועל ימין שוב ושוב. אחת מהברכות של אללה היא בכך שאנו משנים כיוון מצד לצד במהלך השינה שלנו. אם לא היינו עושים זאת והיינו נשארים באותה תנוחה, הדבר היה יוצר לחץ על העור שלנו ומזיק לו. בנוסף לכך, הנערים הללו ישנו על האדמה ואם הם לא היו משנים צדדים אז העור שלהם היה נאכל על ידה.

< وَكَلْبُهُم بَاسِطٌ ذِرَاعَيْهِ بِالْوَصِيدِ > "וכלבם פושט רגליו על הסף". אללה (סובחאנהו ותעלה) הגן עליהם עם כלבם שישב בפתח המערה עם רגליו פרושות ובכך מנע ממישהו להיכנס לתוכה.

< لَوِ اطَّلَعْتَ عَلَيْهِمْ لَوَلَّيْتَ مِنْهُمْ فِرَارًا وَلَمُلِئْتَ مِنْهُمْ رُعْبًا > "לו ראית אותם היית פונה לנוס לנפשך ואימה בלבך". פירוש המילה אִטַּלַעְתַ <اطَّلَعْتَ> הוא לפגוש מישהו ולהסתכל עליו מלמטה. כלומר עצם ההגעה למערה הייתה קשה ואם מישהו היה רוצה להסתכל לתוכה אז הוא היה צריך לטפס אליה. אללה גרם לכך שעוברי אורח לא ירצו להישאר שם והאווירה שם הייתה אווירה של פחד ואימה. כך שאם מישהו היה רואה אותם הוא היה רוצה לברוח מרוב האימה שמילאה את כל גופו.

משתי האיאת הללו, אנחנו למדים כיצד אללה הרעיף את רחמיו עליהם:

  • 1. הוא שם אותם במערה מרווחת ומיוחדת.
  • 2. הוא גרם להם להפוך מצד לצד במהלך שנתם.
  • 3. השמש זרחה מימינם ושקעה משמאלם כך שהאור והחום שלה לא הגיעו אליהם ישירות, אבל זה עדיין היה מספיק לצרכים שלהם.
  • 4. הסביבה של המערה הייתה לא מזמינה לעוברי אורח, ואף יותר מזה היא הייתה מעוררת אימה בשבילם.
  • 5. היה להם כלב שישב בפתח המערה אשר הגן על הכניסה.

איך משיגים את הרחמים?

מדוע אללה (סובחאנהו ותעלה) הרעיף עליהם מרחמיו? מכיוון שהייתה להם אמונה חזקה, ויותר מכך הם פעלו על פי האמונה הזאת והסתמכו לחלוטין על אללה.

הלקח בעבורנו הוא לשים את האמונה שלנו מעל הכול ולפעול על פיה מתוך ביטחון מוחלט באללה. אם באמת נפעל כך, אללה יספק את צרכינו וירעיף עלינו מחסה ורחמים. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

…وَمَن يَتَّقِ اللَّهَ يَجْعَل لَّهُ مَخْرَجًا  ﴿٢﴾ وَيَرْزُقْهُ مِنْ حَيْثُ لَا يَحْتَسِبُ  وَمَن يَتَوَكَّلْ عَلَى اللَّهِ فَهُوَ

حَسْبُهُ إِنَّ اللَّهَ بَالِغُ أَمْرِهِ قَدْ جَعَلَ اللَّهُ لِكُلِّ شَيْءٍ قَدْرًا  ﴿٣﴾ "…כל הירא את אללה, הוא ייתן לו מוצא * וישלח לו פרנסה בלא שישער מאין. וכל הנסמך על אללה, הוא מספיק בעבורו. אכן אללה משיג כל חפצו, ולכל דבר קבע אללה מידה". (סורת א-טלאק' – 65, איה 2-3 )

 

ואללהו אעלם.

לקריאת כל הסדרה

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: