ראשי > איסלאם, סורת אל כאהף, ערבית, קוראן, תפסיר > תפסיר סורת אל כאהף: פסוקים 19-20

תפסיר סורת אל כאהף: פסוקים 19-20

 

תקציר:

  • 1. אללה יודע יותר טוב מכולם.
  • 2. לאכול חלאל ובריא.
  • 3. להגן על עצמנו מפיתנה.

—-

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَكَذَٰلِكَ بَعَثْنَاهُمْ لِيَتَسَاءَلُوا بَيْنَهُمْ  قَالَ قَائِلٌ مِّنْهُمْ كَمْ لَبِثْتُمْ  قَالُوا لَبِثْنَا يَوْمًا أَوْ بَعْضَ يَوْمٍ  قَالُوا رَبُّكُمْ

أَعْلَمُ بِمَا لَبِثْتُمْ فَابْعَثُوا أَحَدَكُم بِوَرِقِكُمْ هَٰذِهِ إِلَى الْمَدِينَةِ فَلْيَنظُرْ أَيُّهَا أَزْكَىٰ طَعَامًا فَلْيَأْتِكُم بِرِزْقٍ مِّنْهُ

وَلْيَتَلَطَّفْ وَلَا يُشْعِرَنَّ بِكُمْ أَحَدًا  ﴿١٩﴾

"וכך הערנו אותם למען ישאלו זה את זה ביניהם, אמר אחד מהם : 'כמה זמן שהיתם [כאן]?' אמרו: 'יום אחד או מקצתו'. אמרו [האחרים]: 'ריבונכם מיטיב לדעת באשר שהיתם. שלחו אם כן אחד מכם עם כספכם זה אל העיר למען ימצא את המזון הטהור ביותר אשר בה ויביא ממנו לכלכלתכם, ואולם ייזהר לבל יסגיר את סודכם לאיש'" (סורת אל כאהף – 18, איה 19 ).

אללה יודע יותר טוב מכולם

לאחר שכבר "ראינו" בפוסט הקודם איך חברי המערה שוכבים בה ואיך השמש זורחת מימינם ושוקעת משמאלם והם מתהפכים מצד לצד, אללה (סובחאנהו ותעלה) עושה שוב מעבר חד ומריץ את הסצינה שנים רבות קדימה אל השיחה שלהם לאחר שהם כבר התעוררו. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר: < وَكَذَٰلِكَ بَعَثْنَاهُمْ > "וכך הערנו אותם", כלומר שאללה העיר אותם שנים רבות לאחר מכן ממש כפי שהיו כאשר הוא גרם להם לישון. המילה בַּעַתְ'נָאהֻם < بَعَثْنَاهُمْ >באה מהשורש: בא – עין – ת'א , ופירושה המילולי הוא להקים לתחייה.

לאחר שהם התעוררו הם התחילו לשאול אחד את השני < كَمْ لَبِثْتُمْ > "כמה זמן שהיתם?" , כלומר כמה זמן ישנתם במערה ולאחר ניחוש – < يَوْمًا أَوْ بَعْضَ يَوْمٍ > "יום אחד או פחות מכך", הם סיימו את הדיון בכך שהם אמרו:

< رَبُّكُمْ أَعْلَمُ بِمَا لَبِثْتُمْ > "ריבונכם מיטיב לדעת באשר שהיתם". מהתשובה הזאת אנחנו לומדים כי אחת מהתכונות של המאמין היא לא לבזבז את הזמן בדיון מיותר על משהו שהוא לא יודע. אם חברי המערה היו נשארים לדבר על הנושא הזה, הדיון שלהם לא היה נגמר. לכן כאשר אנחנו מתמודדים עם עניין שאין לנו ידע לגביו, תשובתנו כמאמינים צריכה להיות: "אללה יודע יותר טוב מכולם".

לאכול חלאל ובריא

לכן בחלק השני של האיה הדיון משתנה למשהו חשוב יותר בעבורם מאשר הזמן שבו הם שהו במערה. שכן באופן טבעי לאחר השינה שלהם, הם היו רעבים. הם אמרו:

< فَابْعَثُوا أَحَدَكُم بِوَرِقِكُمْ هَٰذِهِ إِلَى الْمَدِينَةِ فَلْيَنظُرْ أَيُّهَا أَزْكَىٰ طَعَامًا > "שלחו אם כן אחד מכם עם כספכם זה אל העיר למען ימצא את המזון הטהור ביותר". כאשר חברי המערה ברחו מהעיר אל המערה, לאחד מהם היה מטבע כסף אשר היה בכיסו. ולאחר שהם התעוררו והרגישו רעב, הם חשבו שבמקום שהם ידברו על כמה זמן הם שהו במערה, מוטב אם אחד מהם ינצל את הכסף הזה למטרה טובה. והמטרה היא מזון שהוא- אַזְכַּה < أَزْكَىٰ > , כלומר הטהור ביותר, הנקי ביותר והבריא ביותר. הלקח שלנו מכך הוא שעל מנת שנוכל לעבוד את אללה טוב יותר, עלינו לאכול את הטוב ביותר ואת הבריא ביותר בעבורנו. חכם האיסלאם איבן תיימיה מרחיק לכת ואף אומר שאסור לאדם מסוים לאכול מזון שלא בריא בשבילו. אבל לא רק באיכות התזונתית של המזון מדובר, אלא בדרך שהוא מושג. על המזון להיות טהור בכך שהוא נקנה בכסף שהוא נקי (כלומר שהכסף הושג בצורה הוגנת וחוקית על פי האיסלאם) וועל המזון להיות טהור בכך שהוא מותר לאכילה על פי האיסלאם.

וַלְיַתַלַטַּף < وَلْيَتَلَطَّفْ > "ועליו להיזהר", שורש המילה הזו הוא: לאם – טא – פא , ויש לו שתי משמעויות. האחת היא לעשות משהו על ידי תכנון נכון ודאגה. והשנייה היא להיות נעים ועדין. אם כן הם מייעצים לזה שעומד להביא את האוכל להיות זהיר מהאנשים ולתכנן את כניסתו לעיר, אבל באותה מידה גם להיות נעים ונחמד כלפיהם.

< وَلَا يُشْعِرَنَّ بِكُمْ أَحَدًا  > "לבל יסגיר את סודכם לאיש". כלומר עליו להיזהר מלחשוף את עצמו, אבל באותה מידה אל לו למהר בנוגע לבחירת האוכל.

ולמה עליו להיזהר כל כך? האיה הבאה בסורה מסבירה מדוע:

 

إِنَّهُمْ إِن يَظْهَرُوا عَلَيْكُمْ يَرْجُمُوكُمْ أَوْ يُعِيدُوكُمْ فِي مِلَّتِهِمْ وَلَن تُفْلِحُوا إِذًا أَبَدًا  ﴿٢٠﴾

"אכן אם יגלו אתכם, הם  יסקלו אתכם או ישיבו אתכם אל דתם ואז לעולם לא תצליחו אף פעם" (סורת אל כאהף – 18, איה 20 ).

להגן על עצמנו מפיתנה

לחברי המערה היו שלוש אפשרויות של כניסה לעיר:

  • 1. לחשוף את זהותם ולהיענש בסקילה למוות (העונש שתושבי העיר נהגו כלפי אנשים כמותם).
  • 2. לחזור לדת של האנשים שאותם הם עזבו.
  • 3. להישאר בסודיות ולחזור למערה.

חברי המערה אימצו את האפשרות השלישית והיא להיכנס לעיר בסודיות על מנת להשיג אוכל ואז לחזור למערה. מכך אנו לומדים כי אין על המאמינים להזמין את המוות או את הפיתנה (סכנה חמורה). הם לא הופכים להיות יותר אמיצים בכך שהם מעמידים את עצמם בסכנת מוות, וכאשר יש אפשרות בטוחה יותר, עליהם לקחת אותה. עלינו לזכור שהסורה הזאת התגלתה במכה לפני ההיג'רה, בזמן שבו המוסלמים היו פגיעים ובמיעוט. כאשר בני שבט ק'ורייש תכננו להתנקש בנביא מוחמד עליו השלום, אללה הורה לו להגר מהעיר ולעזוב את הסכנה. המוסלמים נמלטו מהסכנה עד אשר אספו מספיק כוח להתמודד מולה והם לא הקריבו את עצמם סתם כך.

ואללהו אעלם.

בשבוע הבא אינשאללה נמשיך לכתוב על סיפור חברי המערה.

לקריאת כל הסדרה

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: