ראשי > איסלאם, סורת אל כאהף, ערבית, קוראן, תפסיר > תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 27-28

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 27-28

 

תקציר:

  • 1. קריאת הקוראן פירושו לקרוא את הספר כפי שהנביא נהג לקרוא בו ולנהוג על פיו.
  • 2. הכַּאלִימָאת של אללה לא משתנות.
  • 3. עמידה איתנה בסבלנות מצריכה חברה טובה.
  • 4. לזכור את אללה בשעות העומס: בבוקר ובערב.
  • 5. הימנעות מחברה רעה חשובה לא פחות מהתחברות עם חברה טובה.

—-

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَاتْلُ مَا أُوحِيَ إِلَيْكَ مِنْ كِتَابِ رَبِّكَ لا مُبَدِّلَ لِكَلِمَاتِهِ وَلَنْ تَجِدَ مِنْ دُونِهِ مُلْتَحَدًا  ﴿٢٧﴾

"וקרא [ולמד] את אשר התגלה אליך מספרו של ריבונך, אין לשנות את דבריו ולא תמצא מפלט מפניו" (סורת אל כאהף – 18, איה 27 ).

קריאת הספר

באיה הזאת, אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה אל הנביא מוחמד עליו השלום ואל המאמינים- < وَاتْلُ مَا أُوحِيَ إِلَيْكَ مِنْ كِتَابِ رَبِّكَ > "וקרא [ולמד] את אשר התגלה אליך מספרו של ריבונך". המילה אֻתְלֻו < اتْلُ > היא צורת הציווי של המילה תִילַאוַוה והיא באה לידי ביטוי בשני מובנים:

  • 1. לקרוא את המילים של הקוראן לעצמו ולאחרים (בקול) כפי שהנביא מוחמד היה נוהג לעשות זאת.
  • 2. להבין את הקוראן ולפעול על פיו.

הקוראן התגלה על מנת שהאנשים יקראו בו ויפעלו על פיו. וכפי שלמדנו באיה הקודמת, לאף אחד אין שותפות במשפט (חוכום) של אללה. עלינו לממש את הציווי הזה כשם שעשו הנביא מוחמד והסאחאבא, גם אם שאר האנשים מרוצים מכך או לא.

 

הכַּאלִימָאת של אללה לא משתנות

לַא מֻובַּדִּילַה לִכַּלִימָאתִיהִי < لا مُبَدِّلَ لِكَلِمَاتِهِ > " אין לשנות את דבריו ". מאז התגלות הקוראן, כבר בהתחלה היו אנשים שניסו לשנות את המשמעות שלו מכיוון שהם לא רצו לשנות את עצמם. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר באיה אחרת בקוראן- " כאשר קוראים בפניהם את אותותינו הנהירים, יגידו אלה אשר לא יצפו להיפגש עמנו, הבא קוראן אחר או שנה את זה! אמור, לא הורשיתי לשנותו על דעת עצמי, ודבק אני רק באשר נגלה לי. חושש אני כי אם אמרה את פי ריבוני איענש ביום הרה גורל " (סורת יונוס – 10, איה 15 ).

לכַּאלִימָה < كَلِمَا > יש שני מובנים:

1. שמיימי: בבריאה של אללה ובהחלטותיו. למשל אם אללה (סובחאנהו ותעלה) החליט שירד גשם, לא יהיה דבר שיכול למנוע זאת.

2. חוקי: בציווים של אללה ובדבריו. למשל אם אללה (סובחאנהו ותעלה) מצווה על משהו בקוראן, לא יהיה דבר שיכול לשנות זאת. יהיו אנשים שינסו לשנות את המשמעויות והפירושים, אבל המהות האמיתית תמיד תישמר על ידי אללה. אי אפשר לשנות את מילותיו.

ואם בכל זאת מישהו ינסה לשנות את מילותיו של אללה – < لَنْ تَجِدَ مِنْ دُونِهِ مُلْتَحَدًا > "איש לא ימצא מפלט מפניו". לא יהיה להם לאן לברוח ולא יהיה להם מקום להסתתר בו.

עמידה איתנה בסבלנות

وَاصْبِرْ نَفْسَكَ مَعَ الَّذِينَ يَدْعُونَ رَبَّهُمْ بِالْغَدَاةِ وَالْعَشِيِّ يُرِيدُونَ وَجْهَهُ وَلا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ

الْحَيَاةِ الدُّنْيَا وَلا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُ عَنْ ذِكْرِنَا وَاتَّبَعَ هَوَاهُ وَكَانَ أَمْرُهُ فُرُطًا ﴿٢٨﴾

"ושמור על עוז רוחך עם אלו הקוראים אל ריבונם בבוקר ובערב, בבקשם את פניו. ואל תישא את עיניך אל אשר מעבר להם בבקשך את מנעמי העולם הזה. ואל תציית לאיש אשר החשכנו את ליבו מזכרנו ונהה אחר יצריו, ועניינו עבר כל גבול" (סורת אל כאהף – 18, איה 28 ).

אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה שוב אל הנביא מוחמד והמאמינים על כך שישמרו על עוז רוחם בחברת האנשים שמזכירים את אללה בבוקר ובערב.

אללה אומר: וַסְבִּיר נַפְסַכַּ < وَاصْبِرْ نَفْسَكَ > "והיה סבלני עם נפשך", כלומר עלינו לעשות מאמץ על מנת להיות עם האנשים הקרובים לאללה, מכיוון שהנפש שלנו תטה באופן טבעי לדברים הטובים בחיים הללו. וכפי שהזכרנו כבר בפוסטים הקודמים, סבר הוא הכרחי לא רק כאשר נופל עלינו אסון, אלא גם השמירה על חברה טובה והזכרת שמו של אללה ביום ובערב מצריכה סבר.

כאשר הנביא מוחמד עליו השלום החל לקרוא לאיסלאם, רוב מאמיניו וההולכים אחריו היו העניים והחלשים, מהמעמד הנחות במכה. כאשר המכובדים מבני ק'ורייש רצו לשמוע  את הקוראן, הם היו מבקשים שכל העניים יעזבו את ההתכנסות. הנביא עליו השלום היה יכול להסכים לבקשותיהם ובכך להשיג את תשומת הלב של האנשים המשפיעים ביותר במכה. אולם אללה (סובחאנהו ותעלה) אסר זאת למרות שלכאורה יש כוונה טובה מאחורי הדברים הללו.

לזכור את אללה בשעות העומס

אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר שני זמנים מובחנים ממהלך היום:

אל עַ'דַא < الْغَدَاة > – זהו הזמן מעליית השחר ועד הזריחה. המאמינים פונים לאללה במיוחד בזמן הזה, אם זה בתפילת הפג'ר (תפילה הבוקר- תפילת החובה הראשונה) ואם זה לאחר סיום התפילה בהזכרת שמו של אללה עד הזריחה.

אל עַשִיי < الْعَشِي > – זהו הזמן בין אחר הצהריים לשקיעה. וגם הוא זמן חשוב להזכרת שמו של אללה.

מה  המשותף לשני הזמנים הללו במיוחד? אלו הם שעות העומס. בשעות הבוקר עלינו להתכונן ליום שלפנינו. להכין את האוכל, לגהץ את הבגדים, ללכת לבית הספר או לעבודה. ובשעות הערב רוב תשומת הלב שלנו מנותבת לסיום עבודתנו ולחזרה הביתה. אלו הם שני הזמנים הקשים ביותר והעמוסים ביותר להזכרת שמו של אללה. והאנשים הללו בכל זאת מוצאים זמן להזכיר את שמו עם כל מה שקורה סביבם.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו שאלו האנשים שעלינו להיות בחברם: הקוראים אל ריבונם בבוקר ובערב. ומדוע עלינו להיות בחברתם? ראשית, מכיוון שלחברה הטובה יש השפעה טובה עלינו. אנשים הקוראים לאללה לא יתעסקו בדברים כמו רכילות והשמצות למשל. ושנית, ביום הדין אנחנו נתאסף עם אלו אשר אהבנו בחיים האלה. ואם נהיה בחברה  טובה בעולם הזה, אז גם ביום הדין נהיה בחברה טובה.

כמה מאיתנו זוכרים את אללה בשעות האלה?  כמה מאיתנו זוכרים את אללה בכלל?

הם פונים לאללה < يُرِيدُونَ وَجْهَهُ > "בבקשם את פניו". זוהי מעלתם המיוחדת וזו הסיבה היחידה שהם עושים זאת.

<وَلا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ الْحَيَاةِ الدُّنْيَا > "ואל תישא את עיניך אל אשר מעבר להם בבקשך את מנעמי העולם הזה". החלק הזה באיה הוא תזכורת לכך שאין עלינו להתרשם יותר מידי מהאנשים העשירים בעלי הכבוד שנוהים אחרי העולם הזה. לא רק עלינו להישאר עם אלו אשר מזכירים את אללה, אלא עלינו להתרחק גם מאלו שאינם עושים זאת.

זוהי פנייה ישירה לנביא מוחמד עליו השלום בכך שעליו לשמור על חברה טובה, כי היא ללא ספק משפיעה עלינו. ואם זאת הדרכה ישירה לנביאו של אללה, אז מה לגבינו?

ומדוע חברה טובה מוזכרת מייד אחרי הסיפור של חברי המערה? מכיוון שחברי המערה בחרו להיות מהאנשים שמזכירים את שמו של אללה והם לא נהו אחרי מנעמי העולם הזה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) משווה בין אלו אשר קוראים אליו בתפילה בבקשם את פניו עם אלו אשר מחפשים את הזוהר שבעולם הזה, מכיוון שאי אפשר לעשות את שני הדברים ביחד. או שמבקשים את לרצות את אללה, או שמבקשים לזכות בעולם הזה.

 

הימנעות מחברה רעה

< وَلا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُ عَنْ ذِكْرِنَا وَاتَّبَعَ هَوَاهُ وَكَانَ أَمْرُهُ فُرُطًا > "ואל תציית לאיש אשר החשכנו את ליבו מזכרנו ונהה אחר יצריו, ועניינו עבר כל גבול"

בחלק האחרון של האיה, אללה (סובחאנהו ותעלה) מורה לנו להימנע מאלו אשר לא מעוניינים להזכיר את אללה ומעדיפים ללכת אחר היצרים שלהם. הליכה אחר היצר היא הליכה ללא מטרה והיא לא מובילה לשום דבר טוב. השתתפות בהתכנסות מבלי להזכיר את שמו של אללה, פוגעת במיקוד שלנו ובאימאן שלנו. מכיוון שלב ללא הזכרת שמו של אללה הוא כמו דג שנמצא מחוץ לים.

לחברי המערה הייתה מטרה בחייהם. הם חיפשו לרצות את אללה ולעבוד אותו ואללה נתן להם את ההצלחה.

ואללהו אעלם.

—-

לקריאת כל הסדרה

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: