ראשי > איסלאם, כללי, מוסר והתנהגות, נישואין > האם האישה המוסלמית יכולה להתחתן עם כל מי שהיא רוצה?

האם האישה המוסלמית יכולה להתחתן עם כל מי שהיא רוצה?

 

תוכנית הטלוויזיה – The Doha Debates, היא תוכנית טלוויזיה מבית היוצר של ה-BBC, אשר מנסה להביא לדיון נושאים שנויים במחלוקת בעולם הערבי והמוסלמי. בכל תוכנית מוצגת הצהרה מסוימת ומיד לאחר מכן מוצגות לסירוגין שתי דעות שתומכות בה ושתי דעות שמתנגדות לה. לאחר הצגת כל עמדה בקצרה, פונה המנחה (המבריק) טים סבסטיאן לעבר המתמודדים ושואל אותם שאלות בנוגע לדברים שאמרו. לאחר סיום הצגת כל העמדות, גם לקהל (המורכב ממוסלמים ולא מוסלמים) ניתנת האפשרות להציג שאלות למתמודדים ובסופו של דבר להצביע בעד או נגד ההצהרה.

לפני כמה ימים, בפרק האחרון של התוכנית הוצגה ההצהרה הבאה:

"הבית הזה מאמין כי הנשים המוסלמיות צריכות להיות חופשיות להתחתן עם כל מי שהן בוחרות".

לכאורה, אין כל בעיה עם המשפט הזה. הרי כשקוראים אותו, רוב האנשים מתרגמים אותו על דרך השלילה ומבינים את הרמז שנמצא מאחורי המילים- "אסור להכריח את הנשים המוסלמיות להינשא שלא מרצון".  מי יכול להתנגד למשפט כזה? אפילו האיסלאם אוסר על כך! אבל האם זה כל הסיפור?

אין ספק! מצבן של הנשים במדינות ערב ובשאר המדינות עם רוב מוסלמי רחוק מלהיות מזהיר (וגם בארץ לא חסרים כאלה מקרים ). רבים מהן סובלות מהדיכוי הגברי ולא פעם הן נאלצות להיכנע לכל מיני עסקאות נישואין אשר נרקמות על חשבונן. אבל אם נבחן בהגינות את המקרים, נמצא כי האשמה היא לא באיסלאם אלא בהשפעות התרבותיות של כל חברה וחברה. משום מה, גברים מוסלמים רבים נוטים לשכוח את ציווי האיסלאם כאשר מדובר בזכויות של הנשים. מייד ברגע שציווים אלו  מתחילים לאיים על תרבות השליטה שלהם אנחנו מקבלים מקרים כמו: "רצח על רקע כבוד המשפחה" , "נישואין בכפייה" ועוד כל מיני דברים בזויים והזויים אשר מיוחסים לאיסלאם שלא בצדק.

yq_doha_debates_02-300x200

אז כן, אין ספק שיש מקום להרבה מאוד שיפור בחופש שניתן לנשים מוסלמיות בכל העולם. אבל ההצהרה שלמעלה אומרת יותר מכך, היא הרבה יותר רחבה. כי למעשה כאשר אנחנו אומרים ש"הנשים המוסלמיות צריכות להיות חופשיות להתחתן עם כל מי שהן בוחרות". יוצרים סתירה מובנית. מוסלמי (או מוסלמית) על פי ההגדרה הוא "מי שמתמסר לציוויו של אללה". אישה מוסלמית לא יכולה להתחתן עם גבר שאינו מוסלמי או עם אישה כאשר הדבר הזה הוא בניגוד לציוויו של אללה. אין כאן התעקשות  על סמנטיקה וזהו העיקר כאן.

אפשר להתווכח על העניין הזה אבל אי אפשר להתכחש לו וזה מה שקורה לצערי בדיון. כאשר אומרים שיש חופש מוחלט (לנשים או לגברים), יוצרים סתירה מבנית בין היותו של האדם מוסלמי – מתמסר לציוויו של אללה, לבין היותו חופשי לעשות כלל העולה על רוחו. מצידי שכל אישה תתחתן עם מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה, אבל לבוא ולהניף לצד זה את דגל האיסלאם ולנסות להציג גישה רפורמית פשוט מנוגד לכל היגיון. חוקיו של אללה לא משתנים סתם כך על פי הגחמות של האנשים.

הדיון עצמו היה מעניין, אבל כפי שאמרתי קודם רוב המתדיינים לא התייחסו לעיקר:

בעד

אסרה נועמאני מעידה על עצמה כמי שהיו לה נישואין אומללים שבהם לא ניתנה לה כל זכות בחירה עד אשר הוריה אפשרו לה לסיים אותם. עד כמה שמצער המקרה הפרטי של גב' נועמאני – ואני מסכים עם רוב דברי הפתיחה שלה – חופש הבחירה שניתן לאישה (או לגבר) המוסלמית לא יכול להיות בלתי מוגבל.

בהמשך הדיון היא פונה שוב ושוב לרגש של הקהל ומציגה תזה של "האיסלאם שלהם" מול "האיסלאם שצריך להיות" ועל השינוי שמוכרחים לעשות, אבל היא לא שמה לב לכל המשפטים הסותרים שהיא אומרת במהלך דבריה.

מוחמד חבאש ללא ספק ישב בצד הלא נכון של השולחן שכן על פי כל המשתמע מדבריו, למרות שאין לכפות על האישה המוסלמית נישואין בניגוד לרצונה, עדיין חלים עליה הגבלות מסוימות וזה בניגוד להצהרת הדיון המכירה בחופש מוחלט לבחור כרצונה.

נגד

יאסיר ק'אדי היה היחיד לדעתי שדיבר לגופו של עניין.  טיעונו הפשוט היה: אם מוסלמי הוא מי שמתמסר לציווים של אללה, יש לו את החופש להתחתן עם כל מי שהוא רוצה כל עוד הוא לא עובר על הציוויים הללו. ואם הוא עובר על הציוויים הללו, אז על פי ההגדרה הוא לא מייצג נאמנה את האמונה המוסלמית.

למרות שהוא לא מתכחש לבעיות הרבות בחברות המוסלמיות וביחס לנשים שבהן, הצגה של ההצהרה כפי שהיא הוצגה הוא אומר, הגיונית באותה המידה להצהרה כמו: "גברים מוסלמים יכולים לשתות כל משקה שהם רוצים כולל אלכוהול".

ת'ורייה אל ערייד הציגה את עמדתה מהכיוון הפסיכולוגי חינוכי וטענה ש"חופש הוא מושג יפה שיש לו הגדרות מעורפלות ולעיתים גם סותרות". לחופש צריכות להיות חסמים מובנים על מנת שלא תהייה פגיעה באחרים בשם אותו החופש. לאחר מכן היא הוסיפה וטענה כי אנשים צעירים הם לא החכמים והמנוסים ביותר בכל הנוגע לבחירת בני זוג ולעיתים קרובות הם מושפעים מהמשיכה הפיזית ופועלים על פי הרגש ולא התבונה.

בטיעון הזה (שאני לא חושב שהתאים לייצג את עמדת הנגד) היא הצליחה להכעיס כמה מהנשים הצעירות ששהו בקהל והדבר השתקף בשאלות שהפנו אליה. למרות שהיא חזרה והצהירה שהיא לא חושבת שהנשים הן סתם טיפשות זה היה די אבוד מבחינתה שכן אסרה נועמאני מהצד השני של השולחן ניצלה זאת לטובתה.

 

(קישור ישיר לפרק)

 

בסיום הפרק, תוצאות ההצבעה היו: 62% בעד ההצהרה, 38% נגד.

נדמה לי שהכותרת שניתנה לטור הסיכום של הדיבייט – Arranged marriages should end for Muslim Woman – והמשפט הראשון שלו משקפים את הלך הרוח של ההצבעה. "העולם הערבי בשליטת הגברים" אכן קיבל סימן אזהרה כי עליו לאפשר יותר חופש לנשים בבחירת הבעל, אבל האם זו באמת הייתה הצבעה לחופש מוחלט? לדעתי רוב המצביעים הצביעו בעד כי הם רוצים יותר חופש לנשים ולא בהכרח חופש מוחלט ללא שום הגבלה.

לפני שהנשים המוסלמיות תצאנה בקריאות לאפשר נישואין חד מיניים או נישואין עם גברים לא מוסלמים הן תצאנה למחות כדי לקבל את המגיע להן על פי האיסלאם.

לקריאה נוספת- יאסיר ק'אדי כותב את מחשבותיו על הדיבייט.

עדכון:
שווה קריאה- גם שייח' יאסיר בירג'אס כותב את מחשבותיו על הדיון.

מודעות פרסומת
  1. אחמד
    12/04/2010 בשעה 22:05

    יאסיר ק'אדי יצא הכי חכם.
    האישה שהכי בשמאל לא יודעת על מה היא מדברת…

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: