ראשי > איסלאם, סורת אל כאהף, ערבית, קוראן, תפסיר > תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 32-36

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 32-36

 

תקציר:

  • 1. הסיפור של בעל שני הגנים.
  • 2. המחלה של היהירות: להסתכל מלמעלה על האנשים האחרים בעקבות משהו שאללה נתן לך.
  • 3. לחשוב גבוהות על עצמך ולא להכיר תודה לאללה על ברכותיו הוא מעשה עוול לנפש.
  • 4. "אם תהייה אחרית הימים, אני אקבל שם את הטוב ביותר מכיוון שאני כל כך מיוחד".

—-

בעל שני הגנים

הסיפור של בעל שני הגנים, הוא הסיפור השני מתוך ארבעה סיפורים מרכזים שמופיעים בסורה הזאת. לאחר שסיימנו את הסיפור עם 'חברי המערה' ועם הלקחים שעלינו להפיק ממנו, אנחנו עוברים אם כן לסיפור הבא:

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَاضْرِبْ لَهُم مَّثَلًا رَّجُلَيْنِ جَعَلْنَا لِأَحَدِهِمَا جَنَّتَيْنِ مِنْ أَعْنَابٍ وَحَفَفْنَاهُمَا بِنَخْلٍ وَجَعَلْنَا بَيْنَهُمَا زَرْعًا  ﴿٣٢﴾

"ומשול להם משל על שני האנשים; לאחד מהם נתנו שני גני ענבים ועצי תמר מסביב להם, וביניהם שדה זרע" (סורת אל כאהף – 18, איה 32 ).

לאחר שהזכרנו את הגישה של של בני שבט ק'ורייש בפוסט הקודם, אללה (סובחאנהו ותעלה) מורה לנביא מוחמד עליו השלום לתת להם את המשל של שני האנשים ; סיפור שיש בו לקחים רבים שכולנו יכולים ללמוד מהם.

לאחד משני האנשים הללו, אללה (סובחאנהו ותעלה) נתן שני גנים המלאים במטעים. אללה מתאר לנו תיאור מקיף של הגנים: מלאים בכרמי ענבים, מוקפים בעצי תמרים ומלאים ביניהם ביבול. הסוגים הללו של גידולים היו מאוד בעלי ערך וחשיבות בעיני הערבים באותה תקופה. דמיינו לעצמכם גן אשר מלא בעיקר בענבים, מוקף כולו בעצי תמר ובאמצע ישנם עוד גידולים שונים וחשובים, זה מה שהיה לנגד עיניהם כאשר הם שמעו את האיה הזאת. ובנוסף לכך:

 

كِلْتَا الْجَنَّتَيْنِ آتَتْ أُكُلَهَا وَلَمْ تَظْلِم مِّنْهُ شَيْئًا وَفَجَّرْنَا خِلَالَهُمَا نَهَرًا  ﴿٣٣﴾

"שני הגנים הללו נתנו את פריים ולא מנעו ממנו דבר, והבקענו דרכם אפיק נהר" (סורת אל כאהף – 18, איה 33 ).

היבול שגדל בתוך הגנים היה בתפוקה מקסימאלית ולא היה שום צמח או עץ שנבל או לא נתן פרי. ולא רק זאת, אלא שלכל גן משני הגנים היה נהר משלו, אשר געש עם כמויות אדירות של מים.

דמיינו כמה ענקיים היו הגנים הללו אם הנהרות זרמו בעוצמה כזאת! ומכיוון שהיה שפע כזה של מים, אנחנו יכולים רק לשער כמה ירוק וסבוך היה הגן.

 

وَكَانَ لَهُ ثَمَرٌ فَقَالَ لِصَاحِبِهِ وَهُوَ يُحَاوِرُهُ أَنَا أَكْثَرُ مِنكَ مَالًا وَأَعَزُّ نَفَرًا  ﴿٣٤﴾

"והיה לו עושר [פרי] רב. ואז אמר לחברו בעודו מתווכח איתו: 'לי יש עושר רב יותר ממך, וחבורתי חזקה יותר משלך'" (סורת אל כאהף – 18, איה 34 ).

אללה (סובחאנהו ותעלה) ממשיך לתאר את הגן של האיש: היבול מהגן היה רב מאוד וכך היה לו גם עושר רב ממכירתו.

המחלה של היהירות

אם הייתם מקבלים את  כל הברכות הללו: גנים עם נהרות, כרמי ענבים ותמרים, ומגוון גידולים נוספים המביאים שפע של יבול ועושר, כיצד הייתם מתנהגים? אללה (סובחאנהו ותעלה) מראה לנו מה הייתה הגישה של אותו אדם:

הוא אמר לחברו, < أَنَا أَكْثَرُ مِنكَ مَالًا > "לי יש עושר רב יותר ממך". חשבו על היהירות בגישתו של האדם הזה; מכיוון שאללה נתן לו כל כך הרבה בעולם הזה, הוא החל להשתחצן על חברו ולהסתכל עליו ממקום גבוה.

והוא הוסיף ואמר: < وَأَعَزُّ نَفَرًا > "וחבורתי חזקה יותר משלך". כלומר הוא מתייחס כעת למשרתיו, ילדיו, חבריו וכל האנשים אשר נמצאים איתו או מאחוריו. בעבר אצילות נמדדה על פי כמות היבול, העושר וכמות המשרתים שיש לאדם מסוים. אז אתם יכולים לשער כמה אציל הוא היה נחשב בעיניהם. בימינו, אדם כזה היה טוען שהוא מאוד "מקושר" ו"קרוב לצלחת".

כפי שאנחנו רואים, העושר והאנשים נקשרים ביחד באיה הזאת מכיוון שברגע שלאדם מסוים יש עושר, כוח המשיכה הגדול של כספו גורם לאנשים להתקבץ סביבו בצורה אוטומטית. אולם ברגע שהעושר מצטמצם, כך גם מצטמצמת אותה חבורה של אנשים.

גרימת עוול לעצמנו

אללה (סובחאנהו ותעלה) ממשיך לתאר את האיש הזה:

وَدَخَلَ جَنَّتَهُ وَهُوَ ظَالِمٌ لِّنَفْسِهِ قَالَ مَا أَظُنُّ أَن تَبِيدَ هَٰذِهِ أَبَدًا ﴿٣٥﴾

"ונכנס אל גנו בגורמו עוול לעצמו, אמר: 'אין אני סבור כי אאבד זאת אי פעם'" (סורת אל כאהף – 18, איה 35 ).

האיש העשיר נכנס לגן שלו, < وَهُوَ ظَالِمٌ لِّنَفْسِهِ > "בגורמו עוול לעצמו".

מהו אותו עוול (ד'ולום) שהוא עשה לעצמו?  היהירות שלו והכפירה שלו כמובן. כאשר האדם לא מכיר תודה לאללה ומתנהג ביהירות, הוא עושה עוול לעצמו וההפסד יהיה עליו.

בגלל שהוא היה כל כך מרוצה ממצבו בעולם הזה, הוא המשיך ואמר שהעושר שלו לעולם לא יגמר. הוא השלה את עצמו והוא חשב שגם העולם הזה לא יגמר:

"אני כל כך מיוחד"

وَمَا أَظُنُّ السَّاعَةَ قَائِمَةً وَلَئِن رُّدِدتُّ إِلَىٰ رَبِّي لَأَجِدَنَّ خَيْرًا مِّنْهَا مُنقَلَبًا ﴿٣٦﴾

"ואין אני סבור כי השעה [יום הדין] תגיע אי פעם, ואם [בכל זאת] ישיבו אותי אל ריבוני, ללא ספק אמצא שם נחלה טובה יותר" (סורת אל כאהף – 18, איה 36 ).

יש משהו מאוד משמעותי באיה הזאת: למרות שהאדם מכחיש את בוא השעה (יום הדין) הוא מכיר בכך שהגמול בעולם הבא גדול יותר! כלומר לא רק שהוא כופר בעולם הבא, אלא שהוא אומר שאם כבר יהיה עולם הבא, אז הוא בטוח שהגמול שהוא יקבל יהיה טוב יותר בעולם הזה.

מאיפה הביטחון הזה? מכיוון שהוא קיבל ברכות רבות בעולם הזה, הוא מניח שבעולם הבא מצבו יהיה טוב יותר בהרבה. אנשים רבים מניחים כי מכיוון שהם קיבלו מאללה עושר, ילדים והצלחה בעולם הזה, אללה מרוצה מהם ואוהב אותם. וכך הדברים הללו יכולים להוות סימן להצלחתם בעולם הבא. הסוציולוג הקלאסי הנודע, מקס ובר, אף כתב ספר על "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", העוסק ממש בנושא הזה ובהשפעותיו על התנהגות האנשים המאמינים בכך. אולם החשיבה הזאת לא מאפיינת רק פרוטסטנטים כמובן.

אנשים מהסוג הזה, מלאים בכל כך הרבה יהירות והכחשה, עד אשר הם חושבים שהם מאוד מיוחדים בעיני אללה. אולם הקוראן מזכיר לנו פעם אחר פעם שהעושר שלנו והילדים שלנו, כלל לא מביאים אותנו קרוב יותר אל אללה והם לא מעלים את יושרו של אף אדם. אלו הם אמונתו (אימאן) ומעשיו הטובים (עמל סאליח), כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, אשר מביאים אותו קרוב יותר לאללה (סובחאנהו ותעלה).

ואללהו אעלם.

—-

לקריאת כל הסדרה

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: