ראשי > איסלאם, סורת אל כאהף, ערבית, קוראן, תפסיר > תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 37 – 41

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 37 – 41

 

תקציר:

  • 1. מאיפה כל הגאווה הזאת?!
  • 2. אמירת 'מאשאללה' היא הדרך להביע את השמחה על קבלת הברכה.
  • 3. הדרך הטובה ביותר לתת עצה.

—-

"מאיפה כל הגאווה הזאת?"

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

قَالَ لَهُ صَاحِبُهُ وَهُوَ يُحَاوِرُهُ أَكَفَرْتَ بِالَّذِي خَلَقَكَ مِن تُرَابٍ ثُمَّ مِن نُّطْفَةٍ ثُمَّ سَوَّاكَ رَجُلًا  ﴿٣٧﴾

 

"אמר לו חברו בעודו משוחח איתו: 'התכפור באשר ברא אותך מעפר, אַחַר מטיפה, אַחַר עיצב אותך ככל האדם?" (סורת אל כאהף – 18, איה 37 )

בפוסט הקודם, שמענו את דבריו של בעל שני הגנים. כעת האדם השני מתחיל לדבר והוא מתחיל בתהייה על דבריו של בעל שני הגנים: כיצד אתה יכול להתכחש למי שנתן לך את שני הגנים הללו?! הוא מזהיר אותו לא להיות כל כך גאה בעצמו שכן הוא לא שווה יותר מעפר ומטיפה אשר ממנה יצר אותו ריבונו.

הוא במיוחד מזכיר את הבריאה מעפר מכיוון שהיא הסימן לתחיית המתים. האיש בעל שני הגנים, בהיותו עובד אדמה, רואה כי הצמחים גדלים ממנה בכל יום. וחברו מרמז לו כי באותה הדרך שבה הם גדלים ממנה, כך גם כל בני האדם יקומו לתחייה מהאדמה ביום תחיית המתים.

והוא ממשיך,

لَّٰكِنَّا هُوَ اللَّهُ رَبِّي وَلَا أُشْرِكُ بِرَبِّي أَحَدًا  ﴿٣٨﴾

"אולם [ללא ספק] הוא אללה ריבוני, ולא אצרף [כל שותף] עם ריבוני אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איה 38 ).

במשפט הראשון, החבר של בעל שני הגנים אומר לו כי אללה הוא ללא ספק ריבונו ובאופן בלתי ישיר הוא גם ממליץ לו להאמין בכך גם. במשפט השני, הוא אומר שהוא לעולם לא יצרף עם ריבונו כל שותף ובאופן בלתי ישיר הוא מרמז לו כי עצם העובדה שהוא מתכחש לכך שריבונו נתן לו את שני הגנים, ועצם העובדה שהוא מתגאה כל כך בעושרו, מקרבת אותו לשִירְכּ (עשיית שותפים עם אללה).

ואז הוא מייעץ לו,

אמירת 'מאשאללה'

وَلَوْلَا إِذْ دَخَلْتَ جَنَّتَكَ قُلْتَ مَا شَاءَ اللَّهُ لَا قُوَّةَ إِلَّا بِاللَّهِ إِن تَرَنِ أَنَا أَقَلَّ مِنكَ مَالًا وَوَلَدًا ﴿٣٩﴾

"מדוע לא אמרת בהיכנסך אל גנך: 'כל אשר רצה אללה [מאשאללה] אין כוח אלא רק באללה'. אם הנך רואה אותי חסר ממך בממון ובילדים" (סורת אל כאהף – 18, איה 39 ).

העצה שלו בדבר האמירה: מַאשַאַלַּלה לַא קֻ'וַותַה אִילַּא בִּילַּלה  <مَا شَاءَ اللَّهُ لَا قُوَّةَ إِلَّا بِاللَّهِ > "כל אשר רצה אללה אין כוח אלא רק  באללה", מזכירה לו כי כל מה שיש לו קיים בזכות הברכה של אללה (סובחאנהו ותעלה) ולא בזכות כוחו שלו.

הלקח למאמינים כאן הוא תמיד לומר מאשאללה כאשר הם מקבלים ברכה מאללה, בין אם מדובר בילדים, ממון או כל דבר אחר שמשמח אותם.

הדרך הטובה ביותר לתת עצה

לקח נוסף שאנחנו לומדים מהסיפור הזה הוא הדרך הנכונה לתת עצה לאנשים. כאשר כאשר בעל שני הגנים דיבר, הוא עשה זאת בהתנשאות על חברו ובזלזול בממון המועט שיש לו. אולם כאשר חברו דיבר, הוא לא נזף בו ולא צעק עליו אלא הוא אמר לו בדרך בלתי ישירה עד כמה חמורות ההצהרות שהוא מצהיר. באיה 37, הוא פותח את משפטו הראשון בצורה של שאלה, וזאת על מנת לגרום לכך שבעל שני הגנים יהרהר על מצבו . באיה שלאחר מכן הוא מרמז לו עד כמה חמורים הדברים שהוא אומר ועד כמה הוא שונה מחברו באמונתו.

ללא ספק כי החבר של בעל שני הגנים ידע כיצד להציג את הצד שלו והייתה לו גם אמונה חזקה יותר בריבונו. כתוצאה מכך הוא גם פונה לריבונו (מי שמכיר את מצבו יותר טוב ממנו):

فَعَسَىٰ رَبِّي أَن يُؤْتِيَنِ خَيْرًا مِّن جَنَّتِكَ وَيُرْسِلَ عَلَيْهَا حُسْبَانًا مِّنَ السَّمَاءِ فَتُصْبِحَ صَعِيدًا زَلَقًا  ﴿٤٠﴾

"אולי יואיל ריבוני להעניק לי תמורה טובה יותר מגנך וישלח עליו ברק מן השמיים, והוא יהיה כחול טובעני" (סורת אל כאהף – 18, איה 40 ).

אנחנו למדים כי האדם הזה היה בעל חשיבה חיובית. הוא אומר: "אולי יואיל ריבוני להעניק לי תמורה טובה יותר מגנך". כלומר הוא מודע למצבו הדל ביחס לחברו, אבל הוא לא היה קנאי ולא היו לו רגשי נחיתות בשל כך. אלא הוא סמך על אללה כמי שיודע מה טוב יותר בעבורו בחיים הללו ובחיים שלאחר מכן.

ואז באה האזהרה שלו לחברו: "וישלח עליו ברק מן השמיים, והוא יהיה כחול טובעני".  כלומר אללה יכול לשלוח לך אסון מהשמיים בעקבות חוסר התודה שלך והגאווה שלך. המילה זַלַקַ'ה < زَلَقًا > מתארת אדמה שכף הרגל לא יכולה לדרוך עליה. וכך האדמה שפעם הייתה שופעת בצמחייה תהייה כמו חול טובעני שלא ניתן לדרוך עליו ולשתול עליו דבר.

أَوْ يُصْبِحَ مَاؤُهَا غَوْرًا فَلَن تَسْتَطِيعَ لَهُ طَلَبًا  ﴿٤١﴾

"או אולי ישקע מקור מימיו באדמה ולא תוכל לעולם למצואו" (סורת אל כאהף – 18, איה 41 ).

כלומר חברו של בעל שני הגנים אומר לו כי הגן שלו יכול להינזק באופן בלתי הפיך ללא אפשרות לשחזר אותו בעקבות הכפירה שלו וחוסר התודה שלו. זוהי דרך מנומסת לומר זאת אבל היא מכילה בתוכה אזהרה מאוד חשובה מעונשו של אללה. וכך יש לתת את העצה הטובה ביותר.

ואללהו אעלם.

בשבוע הבא, נמשיך אינשאללה את סיפור בעל שני הגנים.

—-

לקריאת כל הסדרה

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: