ראשי > איסלאם, לחיות את האיסלאם, מוסר והתנהגות > נשים באיסלאם: עוצמה בגיבוי אלוהי

נשים באיסלאם: עוצמה בגיבוי אלוהי

~ נכתב על ידי: סדף פארוק'י ~

قَدْ سَمِعَ اللَّـهُ قَوْلَ الَّتِي تُجَادِلُكَ فِي زَوْجِهَا وَتَشْتَكِي إِلَى اللَّـهِ وَاللَّـهُ يَسْمَعُ تَحَاوُرَكُمَا ۚ

إِنَّ اللَّـهَ سَمِيعٌ بَصِيرٌ  ﴿١﴾

"[ללא ספק] אללה שמע את דבריה של המתנצחת עמך על בעלה, והמתלוננת אל אללה. ואללה שומע את חילופי דבריכם, אכן אללה שומע מבחין" (סורת אל מוג'אדילה – 58, איה 1).

הרקע של סורת אל מוג'דילה הוא מאוד מעניין. הוא מזכיר לנו כיצד יום אחד ניגשה לנביא מוחמד (עליו השלום) אישה מנשות המוסלמים, והתלוננה בפניו על מעשה הד'יהאר שבעלה עשה לה קודם לכן. על פי המסורת הערבית באותה תקופה, ד'יהאר היה למעשה אקט של גירושין שבו גבר (זועם ברוב המקרים) היה אומר לאישתו: "את בעבורי כמו הגב של אימי". וכך מאותו הרגע האישה הייתה מאבדת את זכותה הטבעית ותמיכתו הכלכלית. הדבר הזה השאיר את האישה תלושה מבלי כל אפשרות להינשא מחדש, ובעלה יכול היה לשאת אישה אחרת במקומה.

האישה שבעלה התגרש ממנה

האישה הייתה חַ'וִולַה בינת תַ'עְלַבַּה (רדיאללהו ענהא), ועד היום הזה היא מכובדת בתור האישה שקריאתה לצדק נשמעה על ידי אללה וקיבלה את תגובתו. זאת מכיוון שהקוראן עצמו מעיד כיצד אללה שמע את תלונתה.
בואו ננתח את המילים בערבית:

סַמִעַ אלַּלהֻ < سَمِعَ اللَّهُ > : המוסלמים אומרים את צמד המילים הזה כתחילה של משפט, בכל פעם שהם חוזרים מהרכּיעה לעמידה הזקופה בתפילה. באיה שלעיל, פירוש הביטוי בפשטות – "אללה שמע אותה".

תֻוגָ'אדִלֻכַּ < تُجَادِلُكَ > : "האישה אשר התנצחה עמך" – שורש המילה: ג'ים – דאל – לאם , מתואר בצורה נרחבת בלקסיקון הערבי-אנגלי של Lane ואתם יכולים להתרשם מהתיאור בדפים שמצורפים למטה.

jimdallam1 jimdallam2

הסיבה שלי להתמקדות בעומק של המילה הזאת כפי שהוא מופיע בלקסיקון, היא כדי שהקוראים יוכלו לדמיין כיצד ח'וולה בינת ת'עלבה "הציגה את המקרה שלה" בפני הנביא מוחמד עליו השלום.

די אם נאמר שהאומץ שלה היה ראוי מאוד להערכה. ואין ספק שהיא שונה מכל הסטריאוטיפ הטיפוסי של האישה המוסלמית המדוכאת מתחת למעטה הבד, לא כך?

תַשְתַכִּי < تَشْتَكِى > "מתלוננת".  ונסו כעת לחשוב כמה פעמים נשים חשופות לביקורת על כך שהן "כל הזמן מתלוננות!".

שלא במקרה, הסורה הזאת נקראת "אַלְ מֻוגָ'אדַלַה" וידועה גם בשם "אַלְ מֻוגָ'אדִילַה", הפירוש של השם הראשון הוא: "עתירה וויכוח" והפירוש של השם השני הוא : "האישה אשר עתרה והתווכחה". שני הפירושים מתייחסים למקרה של הסחאביה ח'וולה בינת ת'עלבה, ולכך שהוא היה הרקע להתגלות הסורה הזאת.

ח'וולה יכלה להישאר בביתה ולבכות על מר גורלה, על כך שבעלה הכריז עליה את הד'יהר ועזב אותה. אך משהו גרם לה לקום ולערער על כך באופן ישיר בפני הנביא מוחמד עליו השלום. שלושת המילים שאללה משתמש בהם לתאר אותה: תוג'אדילו (מתנצחת) , תשתכּי (מתלוננת) ותחאוור (חילופי דברים) – מדגישים כי הוא אכן שמע אותה, והיא עשתה משהו מעורר שבח והערצה, ולא מעשה אסור או מרדני.

כמו כן, המילה תוג'אדילו מראה כי ח'וולה (רדיאללהו ענהא) הייתה בטוחה ורהוטה בדבריה, והיא הציגה את המקרה שלה על הצד הטוב ביותר. האיה הזאת בקוראן מראה את ההוכחה הניצחת לעובדה שאם הבעל מתייחס בצורה רעה לאשתו ונוהג בה בעוול, יש לה את מלוא הזכות להתלונן למישהו בעל סמכות גבוהה יותר, אשר יכול לפתור את המצב.

ובמעבר מהיר לימים שלנו, מצבם של אין ספור הנשים אשר סופגות התעללויות מתמשכות בתוך המשפחה בכל רחבי העולם, גורם לד'יהאר ההוא להיראות כמשהו לא כל כך נורא. נכון שויכוחים וחילוקי דעות הם עניין נורמאלי בין בני זוג, אולם במקרים מסוימים הקווים נחצים, והעלבות מילוליות סוללות את הדרך לאלימות הפיזית.

ודאי שכל מקרה הוא שונה ואי אפשר ליישם פתרון זהה על כולם, אלא אם לוקחים בחשבון את הנסיבות של כל מקרה. אבל מה שהאישה המוסלמית יכולה ללמוד מהמקרה של ח'וולה בינת ת'עלבה, הוא שעליה לעמוד באומץ מול האתגרים שהחיים מציבים בפניה (בין אם היא נשואה או רווקה). ולא יהיה לה מנוס לעיתים, מלאסוף את כל כוחה הפנימי ולעמוד מול אי הצדק, מתוך הסתמכות מלאה באללה (סובחאנהו ותעלה) ומתוך תקווה לעתיד טוב יותר.

יום אחד, כאשר הח'ליף עומר איבן אל ח'טאב התהלך ברחובות העיר מדינה, אישה אחת ניגשה אליו ועצרה אותו. היא אמרה לו: 'הו עומר, אני זוכרת את הימים שהיו קוראים לך עומייר ("עומר קטן") והיית מחזיק איתך מקל ומפחיד את הילדים, ולאחר מכן נקרא שמך עומר והימים חלפו והנה עכשיו אתה נקרא "אמיר אל מואמינין" (מנהיג המאמינים) על כן גלה יראה מאללה, וגלה יראה מאללה באנשיך, וזכור את יום הדין…' וכך היא המשיכה והמשיכה לומר לו דברי תוכחה. ועומר עמד זקוף והקשיב מבלי להפריע לה כלל. אדם אחד שעמד לצידו של עומר אמר לה: הפסיקי לדבר כך לאמיר אל מואמינין. עומר פנה אליו ואמר לו: 'הפסק אתה! אם האישה הזאת תמשיך לדבר אני אמשיך לעמוד ולהקשיב, ואני אעזוב אותה רק כדי לעשות תפילה ולשוב חזרה, וכי מדוע לא אקשיב לאישה שאללה ישתבח ויתעלה הקשיב לתלונותיה מעל לשבע הרקיעים'.

האישה הזאת הייתה ח'וולה בינת ת'עלבה, האישה שבעלה גרם לה עוול והיא פנתה לצדק מאללה סובחאנהו ותעלה.

האישה שנעזבה על ידי בעלה

"אללה לא יזנח אותנו אם כן!"

הג'ר, אשתו של הנביא איבראהים עליו השלום, הושארה עם בנה הקטן איסמאעיל לבד על ידי בעלה בעמק מבודד ובלתי מיושב, שהיום ידוע בתור העיר המשגשגת מַכַּה.

היא אמרה לו: "הוי איבראהים, האם תלך ותשאיר אותנו בעמק הזה שבו אין איש ואין דבר?" וכך היא המשיכה לומר זאת כמה וכמה פעמים מבלי לקבל תשובה. לאחר מכן אמרה לו: "האם אללה הוא שציווה עליך לעשות את הדבר הזה?" והוא ענה לה: "כן". על כך אמרה: "אללה לא יזנח אותנו אם כן!". (סחיח אל בוכארי).

שוב, הג'ר לא ישבה ובכתה על מר גורלה על כך שבעלה עזב אותה והשאיר אותה לבד במדבר. היא גם לא פנתה לאללה ואמרה : "למה עשית לנו את זה?", אלא המילים שלה הביעו את מלוא האמונה והביטחון באללה (סובחאנהו ותעלה). יחד עם זאת, היא גם עשתה ככל שביכולה לחפש מים בעבור הבן שלה בעודה רצה מגבעה לגבעה. עד אשר אללה (סובחאנהו ותעלה) גרם למים לנבוע באורח פלאי מתחת לרגלי התינוק. ולאות הערכה לעמידתה במבחן הזה, אללה (סובחאנהו ותעלה) ציווה את ה- סַעִיְ , ההליכה החוזרת בין שני הגבעות אל סאפא ואל מרווה – ממש כפי שהג'ר עשתה – כמעשה חובה לכל אדם אשר עולה לרגל למכה (בעומרה או בחג') עד סוף האנושות.

בפעם הראשונה שהייתי בעומרה, בעודי צועדת בין הסאפא למרווה, התרשמתי מאוד מאבני השיש הקרירות שמתחת לרגלי, ממי הזמזם אשר היו קרובים לי כשהייתי צמאה ומהאוויר הקר מהמזגנים שמעליי. ואז בכיתי. בכיתי כי הרגליים שלי החלו לכאוב כבר אחרי הסיבוב הרביעי, וחשבתי על האימא הצעירה אשר רצה בדיוק במקום הזה מגבעה לגבעה, נואשת למצוא מים ועזרה לתינוק שלה. שיערתי לעצמי כמה קשה היה זה עבורה וכמה נחישות הייתה לה. היא לא הלכה בין שתי הגבעות עם ספר תפילה בידיה על רצפת שיש מבריקה כמו שאנחנו עושים. היא רצה הלוך ושוב תחת השמש הלוהטת על אדמת החול והסלעים השורפים. בלי טיפת מים ומבלי לראות נפש חיה ברדיוס של עשרות קילומטרים.

מה היא חשבה כאשר היא טיפסה על הגבעות הסלעיות הללו שוב ושוב, ומה היא הרגישה כאשר היא לא ראתה אף אדם באופק? מדוע היא לא וויתרה על עזרתו של אללה, ומדוע אנחנו עושים זאת כל כך בקלות? התשובה לכך היא שהייתה לה אמונה מוחלטת בריבון שלה. והאמונה שלה הייתה אמיתית. אותה אמונה נתנה לה את העוצמה והנחישות לא לוותר. ולבסוף לעמוד במבחן הזה בהצלחה ולקבל עליו את הגמול כבר בעולם הזה.

האישה שילדה לבדה מכיוון שלא היה לה בעל

"הלוואי והייתי מתה ונשכחת"

הוסיפו לשני הדוגמאות הללו את סיפורה המדהים של מַרְיַם בִּינְת עִימְרָאן, כפי שהוא מוזכר בקוראן. כיצד היא הלכה לבדה למקום מרוחק, כדי ללדת את בנה:

فَأَجَاءَهَا الْمَخَاضُ إِلَىٰ جِذْعِ النَّخْلَةِ قَالَتْ يَا لَيْتَنِي مِتُّ قَبْلَ هَـٰذَا وَكُنتُ نَسْيًا مَّنسِيًّا  ﴿٢٣﴾

"וחבלי הלידה הביאו אותה אל גזע עץ הדקל ואמרה [בכאב]: הלוואי והייתי מתה לפי כן והייתי נשכחת בתהום הנשייה" (סורת מרים – 19, איה 23).

אישה אשר יולדת את בנה לבד ביער? במיוחד כזאת שלא ילדה מעולם, או כזאת שגבר מעולם נגע בה? מה גרם לה להיות כל כך חזקה כדי לעשות זאת לבדה? הסיבה העיקרית להתבודדותה הייתה האופי המיוחד והפלאי של הריונה. כיצד היא תוכל להסביר למישהו איך היא נכנסה להיריון? מי יאמין לה כשתגיד שאף גבר לא נגע בה מעולם?

כמי ששמעה את פרטי הלידה של עשרות נשים אחרות, הבנתי שכיום האפשרות לקחת אפידורל הקלה בצורה משמעותית את תהליך הלידה וכתוצאה מכך כאבי הלידה נסבלים יותר מבעבר. אבל אישה שבכל זאת בחרה לא לקחת משככי כאבים עדיין תצטרך צוות של אחיות מיומנות אשר יעזרו לה בתהליך הזה. ובכל מקרה, צריך צוות שלם כולל הבעל, כדי לעודד את האישה להמשיך לדחוף ולהתאמץ למשך כמה שעות עד אשר היא לבסוף יולדת.

העובדה הזאת רק הופכת את המקרה של מרים בינת עימראן למקרה יותר מדהים. כיצד היא יכלה ללדת כפי שילדה מבלי שיהיה לצידה אף אדם שיעזור לה? אין ספק שהיה לה כוח פנימי יוצא דופן וביטחון מלא באללה (סובחאנהו ותעלה). כתוצאה מהביטחון הזה, אללה שלח אליה מלאך אשר סיפק לה תמרים ומים במהלך הריונה ואחריו. ממש כפי שהוא סיפק לה מזון כאשר היא הייתה סוגדת לבדה במיחראבּ.

ובנוסף לכך, הוא גרם לכך שהתינוק אשר הביאה לחיים – הנביא עיסא עליו השלום – יגן עליה ועל כבודה בפני אנשי העיר כאשר הוא נישא בין ידיה והצהיר על נבואתו בעודו תינוק:

قَالَ إِنِّي عَبْدُ اللَّـهِ آتَانِيَ الْكِتَابَ وَجَعَلَنِي نَبِيًّا  ﴿٣٠﴾

"אמר: הנני עבדו של אללה,  [אשר] נתן לי את הספר ועשה אותי נביא" (סורת מרים – 19, איה 30)

זה היה רגע האמת – הרגע שהוכיח את מה שאללה הזכיר במקום אחר בקוראן על התינוקת שנולדה לאימא של מרים, כאשר היא קראה בקול שהיא ילדה נקבה (בעודה מצפה לבן זכר כדי להקדישו לעבודת האל).

…وَلَيْسَ الذَّكَرُ كَالْأُنثَىٰ…  ﴿٣٦﴾

"ואין הזכר כנקבה" (סורת אלעימראן – 3, איה 36).

פרשן הקוראן איבן כת'יר מסביר כי הכוונה של אללה בהצהרה הזו היא שהילדה המבורכת הזאת, מרים, תהייה זאת שתביא לעולם ילד בעודה בתולה וזהו דבר שאין באפשרות הזכר לעשות. וכמו כן, הילדה הזו תהייה טובה יותר מהילד, בסגידתה ובמסירותה בשירות המסגד שבירושלים.

האם יש צורך להוסיף משהו אחרי ההצהרה האלוהית הזאת?

האישה שהוכפשה ואיבדה את חיבתו של בעלה למשך חודש

"אני נשבעת באללה, אני לא אלך אליו ואני לא אשבח אף אחד פרט לאללה- ישתבח ויתעלה. כי הוא היחיד שהוכיח את חפותי"

מקרה מעורר השראה נוסף הוא המקרה אשר קרה בחייה של עאישה (רדיאללהו ענהא) והיווה מבחן קשה מאוד בעבורה. זהו מקרה האִיפְק (ההכפשה) שבו למשך חודש שלם התרוצצו שמועות באל-מדינה על חוסר צניעותה לכאורה. השמועות הללו הופצו על ידי המונאפיק'ין (סורת א-נור – 31, איה 11 והלאה) והשפיעו על כל המוסלמים בעיר. כתוצאה מכך גם הנביא מוחמד הסתגר ממנה רגשית. בהמשך היא נהייתה חולה וההתגלות האלוהית למוחמד נעצרה למשך חודש שלם. אכן זו הייתה שעת מבחן לכל הקהילה המוסלמית.

במשך הזמן הזה, עאישה חשה את האדישות של בעלה כלפיה, והיא בקשה ממנו ללכת לבית הוריה. היא שהתה שם רוב הזמן בעודה בוכה מצער ומחוסר אונים. ורק אישה שבאמת שומרת על הכבוד והצניעות שלה, יכולה לדמיין באיזה קושי הייתה נתונה באותו הזמן, האישה הצעירה של נביא האיסלאם. להיות מואשמת בפשע שהיא לא ביצעה (וזכרו כי ההשלכות של ניאוף לאשת נביא, חמורות יותר בהשוואה לנשים אחרות), להיות מרוחקת מבעלה האהוב ולהיות מושא לרכילות של כל בני העיר למשך חודש – אכן מבחן עצום.

אך עצום לא פחות, היה כוחה הפנימי שנבע ממנה בנסיבות שאליהן נקלעה… ואלה הם פרטי המקרה כפי שתועדו מפיה:

באותו היום, המשכתי לבכות בצורה כל כך עזה, עד שדמעותיי לא פסקו ולא הצלחתי לישון בכלל. הורי חשבו שהכבד שלי יתפוצץ מרוב כל הבכי. בעודם יושבים לצידי ואני בוכה, אישה מהאַנְסָר ("העוזרים" – כינוי למוסלמים שמקורם באל-מדינה) ביקשה רשות להיכנס ולראות אותי. הרשתי לה להיכנס והיא ישבה לצידי ובכתה עימי. בעודנו במצב הזה, שליחו של אללה נכנס, בירך אותנו לשלום והתיישב. הוא לא ישב עימי מאז שהחלו השמועות, וחודש שלם עבר מבלי שאף התגלות ירדה אליו כדי לחשוף את המקרה שלי. שליחו של אללה קרא את התַשַהֻוד כאשר הוא התיישב ואמר-

“أَمَّا بَعْدُ، يَا عَائِشَةُ فَإِنَّهُ قَدْ بَلَغَنِي عَنْكِ كَذَا وَكَذَا، فَإِنْ كُنْتِ بَرِيئَةً فَسَيُبَرِّئُكِ اللهُ، وَإِنْ

كُنْتِ أَلْمَمْتِ بِذَنْبٍ فَاسْتَغْفِرِي اللهَ ثُمَّ تُوبِي إِلَيْهِ، فَإِنَّ الْعَبْدَ إِذَا اعْتَرَفَ بِذَنْبِهِ ثُمَّ تَابَ،

تَابَ اللهُ عَلَيْهِ”

'ואחרי כן, הוי עאישה, נאמר לי כך וכך עלייך. ואם חפה מפשע את, אז אללה יחשוף את חפותך. אך אם ביצעת חטא, בקשי מחילה מאללה וחזרי אליו בתשובה. שכן אם העבד מכיר בחטאו וחוזר בתשובה, אללה מקבל את כפרתו'.

כאשר שליחו של אללה סיים את מה שהיה לו לומר, דמעותיי נפסקו לגמרי וכבר לא הרגשתי אפילו טיפה אחת. ואז פניתי לאבי ואמרתי, 'ענה לשליחו של אללה בשמי'. והוא אמר, 'אינני יודע מה עליי לומר לשליחו של אללה'. ואז פניתי לאימי ואמרתי, 'עני לשליחו של אללה בשמי'. והיא אמרה, 'אינני יודעת מה עליי לומר לשליחו של אללה'.

ולמרות שהייתי ילדה צעירה שעוד לא שיננה הרבה מהקוראן, אמרתי: 'אני נשבעת באללה, אני יודעת ששמעתם כל כך הרבה מהסיפור הזה עד אשר הוא נשתל בראשכם ואתם מאמינים בו. וכעת, אם אומר לכם שאני חפה מפשע – ואללה יודע שאני חפה מפשע – לא תאמינו בי; אך אם אודה לכם במשהו – ואללה יודע שאני חפה מפשע – אתם תאמינו לי. אני נשבעת באללה, אינני מוצאת אף דוגמא לתת לכם פרט למה שאביו של הנביא יוסף אמר:

فَصَبْرٌ جَمِيلٌ ۖ وَاللَّـهُ الْمُسْتَعَانُ عَلَىٰ مَا تَصِفُونَ  ﴿١٨﴾

"…ואולם עלי לעמוד בעוז רוח. ואללה הוא זה שיעזור לי מפני [השקר] שאתם מתארים" (סורת יוסף – 12, איה 18)

ואז הזזתי את פני הצידה ונשכבתי על מיטתי. באללה אני נשבעת, באותו הרגע ידעתי שאני חפה מפשע ועל כך שאללה יוכיח את חפותי מכיוון שהייתי חפה מפשע, אבל אני נשבעת שלא חשבתי שאללה יוריד קוראן אשר יקרא לעד ביחס למצבי, מכיוון שחשבתי שאינני משמעותית מספיק בעבור אללה כדי להוריד משהו בענייני. אבל קיוויתי ששליחו של אללה יראה חלום שבו אללה יוכיח את חפותי. באללה אני נשבעת, שליחו של אללה לא זז מהמקום בו ישב ואף אחד לא עזב את הבית לפני שאללה הוריד את ההתגלות לנביא שלו ; והוא נכנס למצב שאליו תמיד היה נכנס כאשר ההתגלות ירדה עליו, עד אשר טיפות זיעה כמו פנינים זלגו עליו, גם ביום חורפי ; וזה היה מכובד המשקל של המילים שירדו עליו. כאשר המצב הזה עבר – ושליחו של אללה חייך – הדבר הראשון שהוא אמר היה:

أَبْشِرِي يَا عَائِشَةُ، أَمَّا اللهُ عَزَّ وَجَلَّ فَقَدْ بَرَّأَكِ

'היי שמחה הוי עאישה, שכן אללה הצהיר על חפותך!'

אימי אמרה לי, 'קומי וגשי אליו'.
ואמרתי, 'אני נשבעת באללה, לא אגש אליו ולא אתן שבח לאף אחד פרט לאללה, ישתבח ויתעלה, שכן הוא האחד אשר הוכיח את חפותי'.

[מוסנד אחמד]

עאישה אפילו לא חשבה שהיא משמעותית מספיק- לדבריה, כדי שירדו איאת מהקוראן אשר יחשפו את חפותה. וסובחאנאללה, זה מה שבדיוק קרה! מי הגן עליה על ידי הורדת האיאת הללו? אותו אחד שהיא סמכה עליו; האחד שהיא פנתה אליו במהלך המבחן הקשה הזה- אללה סובחאנהו ותעלה. ואללה עזר לה גם כאשר בעלה לא היה לצידה.

הדוגמאות הללו מהקוראן והחדית'- של ח'וולה בינת ת'עלבה, הג'ר, מרים בינת עימראן ועאישה [שאללה יהיה מרוצה מכולן] – מספקות לקחים חשובים לאישה המודרנית של ימינו – ששייכת כביכול ל"מין החלש"- על הדרכים להתמודד עם האתגרים השונים בחייה. לא משנה אם אנחנו נשואות או רווקות, העובדה היא, שפתירת בעיות קשות ומורכבות מבלי לקבל כל עזרה פיזית מגברים, היא משהו שהנשים האדוקות שקדמו לנו התמודדו עימו בהצלחה. אנחנו צריכות לשאול את עצמנו, "אם הן הצליחו לעשות זאת, מדוע שאנחנו לא? מדוע אנחנו נתלות כל כך בנוכחותם של הגברים כדי להרגיש חזקות בעצמנו?"

אללה סובחאנהו ותעלה פירט את האירועים הקשים הללו, ואת הדרך שבה ארבעת נשות הברזל הללו התמודדו איתם, כמבחן לאמונה ולביטחון באללה, על מנת שנוכל לחשוב כיצד עזרתו האלוהית מגיעה למי שיש לה אמונה חזקה בו, גם ברגע שהכל נחשב לאבוד. לא משנה אם זו אישה שבעלה התרחק ממנה לאחר שהכפישו אותה, או אישה שנאלצה ללדת לבדה מכיוון שלא היה לה בעל. או אישה שחיפשה בכל כוחה אחרי מים במדבר, מכיוון שבעלה עזב אותה ואת הילד שלה לבד. או אישה שקריאתה לצדק נשמעה ונענתה על ידי אללה, והניחה את היסודות לזכויותיה של האישה בנישואין ובגירושין.

תיקון סדר העדיפויות

האישה המוסלמית אוהבת ומצייתת לריבונה ולשליחו יותר מאשר היא אוהבת ומצייתת לבעלה, או כל גבר ואישה אחרים. האישה המוסלמית החזקה, לא צריכה את האישרור מאף אחד, אפילו לא מבעלה, כדי להרגיש טוב לגבי עצמה ולגבי מה שהיא עושה על מנת לרצות את אללה, כל עוד שהיא נמצאת על דרך האדיקות מתוך כוונה לרצות רק אותו. היא יודעת שאללה מעריך את מעשיה הטובים, ושהוא יגמול לה על סבלנותה כאשר היא מתמודדת עם הקשיים והמבחנים שהוא מציב בפניה, גם אם בעלה נשאר לצידה וגם אם הוא עוזב אותה בעבור מנעמים אחרים בעולם הזה.

הנה כמה שאלות שהאישה המוסלמית, יכולה לשאול את עצמה:

  • כאשר אני עושה את מה שאני עושה, ממי אני רוצה לקבל את האישור והתמיכה למעשי יותר מכל?
  • מי אני חושבת ומאמינה ששולט בכל המצבים בחיי, שבלעדיו אני אהיה חסרת בית, חסרת פרנסה ואבודה בחיי? האם זהו בעלי?
  • אם לא הייתי נשואה, מה הייתי עושה בחיי, בכישוריי ובזמני החופשי?
  • האם אני חושבת שעבודות הבית הם הדרך הטובה ביותר להשיג את שביעות רצונו של אללה בעולם הבא?
  • האם אני חושבת שנשים לא נשואות או ללא ילדים, הן בכל מצב נשים חסרות מזל יותר מאחיותיהן האימהות והנשואות? האם אני חושבת שהן לא יכולות להוביל חיים פוריים ומשמעותיים כמו האחרות?

היה זה אללה אשר שמע את ההתלוננות של האישה והגיב בעשיית צדק כלפיה ובהטלת עונש על בעלה בעבור מעשיו. היה זה אללה אשר העריך את מאמציה של האישה אשר ניסתה להציל את בנה, והגיב בכך שהוא ציווה על המיליונים לצעוד בין שני הגבעות ממש כשם שהיא צעדה, והיה זה אללה אשר נתן לה מקור מים ממעיין פלאי, אשר עדיין מסקרן את חוקרי ימינו לגבי טבעו ומקורותיו. היה זה אללה אשר גרם לתינוק הפעוט לדבר בהגנה על כבודה של אימו בפני ההמון המכפיש, רגע אחרי שהיא ילדה אותו לבדה ביער. והיה זה אללה אשר הצהיר על חפותה של האישה הצעירה מפני ניאוף, תוך שהוא חושף את אשמתם של השקרנים בקרב קהילתה לכל הזמנים שיבואו.

לכל מי שעדיין חושב שהנשים הן "המין החלש", אני אומרת: "כוחנו לא מצוי במבנה הפיזי שלנו, אלא בכוח סבלנו ובעמידתנו לספוג כאב, ובקשר שלנו עם הבורא. היו זהירים אם כן מהקשר הזה, אותו הקשר יכול להזיז את ההרים!"

מודעות פרסומת
  1. 01/03/2010 בשעה 10:11

    מאשאללה אהבתי !!! חזק ביותר 🙂

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: