ארכיון

Archive for the ‘צום’ Category

רמדאן 2010 – תמונות מסביב לעולם

01/09/2010 4 תגובות

בימים אלו אנחנו נכנסים לשליש האחרון של חודש הרמדאן ומאות מיליוני מאמינים ומאמינות מסביב לעולם ממשיכים לצום מזריחת השמש ועד לשקיעה. חודש הרמדאן הוא החודש ה-9 בלוח השנה המוסלמי ומכיוון שהחישוב של הלוח נעשה על פי מחזורי הירח, יוצא כי במקומות רבים (ובעיקר בארץ) זו הפעם הראשונה מזה כ-30 שנה מאז שהוא נופל בעונת הקיץ החמה.

רמדאן הוא החודש המקודש ביותר למוסלמים. זהו חודש של שמחה וחודש של טיהור נפש. במהלך החודש המוסלמים צמים תוך הימנעות מאוכל, שתייה, עישון וקיום יחסים מזריחת השמש ועד לשקיעה. המוסלמים שוברים את הצום באמצעות פרי תמר או כוס מים ולאחר מכן מתיישבים לאכול את ארוחת הערב המסורתית אשר נקראת 'איפטאר'. במהלך כל החודש מומלץ על המוסלמים להרבות בקריאת הקוראן ולהרבות במתן צדקה לנזקקים ולחזק את הקשר שלהם עם בורא העולמים באמצעות תפילה. סוג מיוחד של תפילות שאופייני אך ורק לרמדאן הן תפילות הלילה אשר נקראות 'תארוויח'. אלו הן תפילות רשות אשר מתווספות לחמש תפילות החובה היומיות ולרוב מקיימים אותן בתפילה בציבור בשעות הערב במסגדים.

חודש הרמדאן הוא חודש של רחמים וברכה מאללה סובחאנהו ותעלה. מטרת הצום בחודש הזה היא ללמד את המאמין ענווה, סבלות והקרבה. ולהראות לו שכשם שהוא יכול לוותר על מעשים מותרים למען הצום בחודש הרמדאן. כך הוא יכול לוותר על מעשים אסורים בכל שאר החודשים.

כמידי שנה, The Big Picture – מדור התמונות של 'הבוסטון גלוב' מציג עשרות תמונות מחודש הרמדאן מסביב לעולם. התמונה שתפסה את תשומת ליבי השנה יותר מכל היא התמונה הזאת:

מוסלמי סודני קורא בקוראן ביום שישי הראשון של חודש הרמדאן, בתוך מסגד בכפר קטן ליד חרטום, סודן, ה-13 לאוגוסט , 2010. (צילום: רוייטרס/מוחמד נורדין עבדוללה)

בהזדמנות זאת אני רוצה לאחל – גם אם באיחור מסוים – רמדאן מובארכ לכל המוסלמים באשר הם. מי ייתן ונדע לזהות את הדברים החשובים באמת בחודש הזה ונעזוב אותו בני אדם טובים יותר, עד המפגש הבא אינשאללה.

לצפייה בשאר התמונות.

חודש הרמדאן והנביא יוסף עליו השלום

15/08/2010 8 תגובות

"חודש הרמדאן לשאר החודשים דומה ליוסף (עליו השלום) ולשאר אחיו. כשם שיוסף היה הבן האהוב ביותר על יעקוב (עליו השלום), כך חודש הרמדאן הוא האהוב ביותר על אללה.

נקודה מעניינת לאומת מוחמד (עליו השלום והברכה) להרהר בה היא- אם ליוסף (עליו השלום) היו הרחמים והחמלה לומר: ' …لاَ تَثْرَيبَ عَلَيْكُمُ الْيَوْمَ…' (…אין אשמה עליכם היום…), כך גם רמדאן הוא חודש של רחמים, ברכה, טוב והצלה מן האש.  ומחילה מן המלך, אשר עולה על כל שאר החודשים ומה שנוכל להשיג בהם ביום ובליל.

נקודה נוספת לחשוב עליה היא שאחיו של יוסף (עליו השלום) באו אליו תוך שהם סומכים כי הוא יעזור להם לתקן את חטאיהם הקודמים. ואכן, הוא פגש אותם בנדיבות והוא עזר להם. הוא האכיל אותם כאשר הם היו רעבים, והוא אמר לעוזריו- 'נשאו את חפציהם אתכם על מנת שלא יאבדו אותם'. אם כן, אדם אחד מילא את המחסור בין אחד עשרה האחים, וכך גם חודש הרמדאן הוא חודש אחד אשר ממלא את המחסור במעשינו בכל אחד עשר החודשים. דמיינו את המחסור והליקויים שיש לנו בציות לאללה!

אנו מקווים שברמדאן נוכל לכפר על כל המחסור של שאר החודשים, לתקן את טעויותינו ולחפות עליהם בשמחה ובנחישות בעזרת חבלו של המלך הסולח.

דבר נוסף להרהר בו  – ליעקוב (עליו השלום) היו אחד עשר בנים אשר חיו איתו ואת מעשיהם הוא היה רואה כל הזמן וראייתו לא שבה אליו בעקבות אף בגד מבגדיהם. לעומת זאת, היא שבה אליו בעקבות בגדו של יוסף. ראייתו חזרה במלוא כוחה והוא עצמו חזר להיות חזק לאחר שהיה חלש, ורואה לאחר שהיה עיוור. בדומה לכך, אם החוטא מריח את ריח הרמדאן, יושב עם אלה שמזכירים לו את אללה, קורא בקוראן, מתיידד בשם האיסלאם והאמונה, נמנע מריכולים ודברי סרק, הוא יהיה (בעזרת אללה) בין אלו שנסלח להם לאחר שחטאו, והוא יהיה קרוב יותר לאחר שהיה רחוק. הוא יוכל לראות בליבו לאחר שהיה עיוור, נוכחותו תתקבל בשמחה לאחר שהייתה מתקבלת בתיעוב. הוא יתקבל בברכה לאחר שהתקבל בבוז, יוענק לו ללא הגבלה מבלי מאמץ מצידו, הוא יודרך למשך כל חיו, נפשו תילקח ממנו ברכות כאשר ימות. והוא יבורך ברחמים מאללה כאשר יפגוש אותו והוא יקבל את הדרגה הגבוהה ביותר בגן העדן.

לכן באללה, נצלו את הגדולה שבימים המועטים הללו ובקרוב תראו ברכה שופעת, כמויות גדולות של גמול, ותקופה ארוכה של מנוחה ומרגוע בעזרת אללה.

באללה זהו אכן מרגוע אמיתי…"

*מעובד מספרו של איבן אל ג'אווזי –    "בוסתאן אל ואעיד'ין וריאד א-סאמיעין" עמ' 213-214.

הזכות שלנו למשה (עליו השלום)

 

ביסמיללה וסאלתו וסאלאם עלא רסוליללה,

איבן עבאס מספר כי כאשר הנביא מוחמד עליו השלום הגיע למדינה הוא מצא כי היהודים צמים ביום העשירי לחודש מוחרם. כאשר הוא שאל אותם על כך הם ענו: "זהו יום טוב. זהו יום שבו אללה הציל את בני ישראל מהאויב שלהם. לכן משה צם אותו". הנביא עליו השלום השיב: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם". והוא הורה למוסלמים לצום את היום הזה.

החודש לפני כמה אלפי שנים, אללה הציל את אחד מנביאיו ואת ההולכים עימו מהמדיניות המדכאת של אחד מהעריצים הגדולים בעולם. הנביא משה עליו השלום ובני ישראל שעליהם הוא בא להגן, היו נתונים תחת רדיפה ממושכת וחסרת רחמים עד אשר ניתן היה לחשוב שהסוף לא נראה באופק. אולם כאשר הסוף בכל זאת הגיע והביא לשקיעתו של פרעה, היום הזה נחשב להקלה גדולה ולברכה, עד אשר הוא נקבע כיום צום בדתנו כדי לציין גם את התודה לאללה וגם את הסולידריות שלנו עם אחינו המוסלמים אשר שמרו על אמונתם תחת העריצות.

בעודנו ממשיכים לצום את העשירי לחודש מוחרם כמה אלפי שנים לאחר מכן, אני חושב שזה רק מתאים להוציא מסיפורם של בני ישראל תחת שלטונו של פרעה כמה תובנות רלבנטיות, על מנת להבין ממה באמת בני ישראל ניצלו. אולי על ידי הבאת כמה דוגמאות מהדרכים בהם נהג פרעה לרדוף את בני ישראל, נוכל להסיק כמה דברים בין המציאות שעמדה בני ישראל לפני אלפי שנים לבין המציאות שעומדת בפני האומה המוסלמית היום. ואולי על ידי כך נוכל להעריך טוב יותר, מדוע אנחנו צמים ביום הזה ואיזה מקום צריך לפנות לו בלבנו.

בואו אם כן נבחן כמה משיטותיו של פרעה לפי הקוראן:

1. דמוניזציה

בסורת עא'פיר, איה 26, פרעה אומר: "…הניחו לי להרוג את משה, ולו גם יזעיק את ריבונו. אכן אני חושש שהוא ישנה את דתכם או שיפיץ על הארץ את הרעה".

כאן אנחנו רואים שפרעה מאשים את משה בשתי האשמות: א) הוא רוצה לשנות את דרכי חייכם. ב) הוא רוצה להפיץ הרס ורעה על הארץ. נשמע מוכר? למעשה, משה נשלח על ידי אללה לפרעה בעבור שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של בני ישראל על ידי פרעה, ולקרוא לפרעה לסגוד לבורא. אם כן, המשימה שלו הייתה בדיוק ההפך ממה שפרעה האשים אותו בעוד שפרעה עצמו עשה בדיוק את אותם הדברים בהם הוא האשים את משה. זהו מקרה קלאסי של מה שנקרא בפסיכולוגיה השלכה (תבדקו את זה מעניין).

לאחר מכן, פרעה בצורה אירונית מציב את עצמו כמגן של ה'טוב' אל מול ה'רוע' שמשה מביא עמו: "…אינני מראה לכם אלא רק את מה שאני רואה לנכון, ולא אוביל אתכם אלא בדרך הישר". (סורת עא'פיר – 40, איה 29). ממש כפי שאללה ציין באיה 11 בסורת אל בק'רה: "בהיאמר להם, 'אל תחמסו את הארץ!' יגידו, אין אנו אלא דורשי שלום".

כפי שניתן לראות, המנהג של דמוניזציה והאשמת הקורבן באלימות, שחיתות וכדומה הוא מנהג די עתיק. היום המושגים האופנתיים הם: 'קיצוניות', 'רדיקאליזם', 'טרוריזם' וכדומה. אם פרעה היה יודע את המילים הללו, הוא כנראה היה משתמש בהם נגד משה בעצמו.

2. זלזול

בסורת א-זוח'רוף, איאת 51-53, פרעה אומר: "וקרא פרעה אל בני עמו לאמור: 'הוי בני עמי, האם לא לי המלכות במצרים והנהרות הללו זורמים מתחתי? האם אינכם רואים?  האין אני טוב מחסר הערך הזה אשר לא מדבר ברורות? מדוע לא עוטר בצמידי זהב או באו עמו מלאכים מאוחדים?"

משה הלך לפרעה בגלל שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של האחרים ולקרוא לו לסגוד לבורא. פרעה יודע שאין לו שום טיעון מוסרי או הגיוני לאף אחת מהדרישות הללו של משה. אז המוצא היחיד שלו הוא לזלזל במשה על מנת להסית את תשומת הלב של הציבור מעבר לעובדות. במקום לגשת לדרישות הללו באחריות ובהגינות, הוא מציג את עצמו כסמכות חזקה ומבוססת העומדת מול אדם מגמגם, חלש ומנודה, אשר לא מציע שום יוקרה או מעמד לאותו אדם חסר מזל שיצטרף אליו. כל זאת בניסיון לסתור את הלגיטימיות של הדרישות שנאמרו.

גם היום משתמשים באותה טקטיקה. אנחנו שומעים לרוב כי חלקים מסוימים מהשריעה מתוקפים כמיושנים, ברבריים, לא תרבותיים, לא אנושיים וכדומה. אנחנו תמיד שומעים על הצורך שיש למוסלמים במקומות מסוימים בעולם ללמוד כיצד לחיות במדינות שיש בהם 'חופש' וכדומה. תמיד מלמדים את המוסלמים שהם צריכים לתת לאחרים לפתור את הבעיות שלהם מכיוון שהם חלשים ותלותיים במעצמות ובשום פנים ואופן הם לא  י כ ו ל י ם להסתדר בלעדיהם. על המוסלמים להיות חסרי משמעות, מתגוננים ומתנצלים ועוד ועוד.

שום דבר מזה הוא לא מקרי. זוהי טקטיקה מכוונת אשר שאולה מדרכי הפעולה של לא אחרת מפרעה, והמטרה שלה היא כפולה: ליצור תסביך נחיתות במוחות המוסלמים ובאותה העת ליצור מסך עשן על מנת למנוע מאלו שאינם מוסלמים להימשך לאמת. המסר של משה היה מאוד ברור והגיוני: הפסק מייד עם הדיכוי של האחרים והתחל לסגוד לריבונך. הזלזול של פרעה הוא לא אחרת מאשר פעולה של ייאוש וטקטיקה של מניפולציה כדי לפצות על כך. כפי שמצויין באיה 54: "כך הסית את בני עמו והם צייתו לו…"

3. מאסר

בסורת א-שועארא', איה 29, פרעה אומר: "…אם תיקח לך אלוה אחר מלבדי, ללא ספק אעשה אותך מבין האסירים".

האיום הזה בא באמצע העימות הפומבי בין משה לפרעה, בעוד שמשה הציג ברהיטות טיעון אחרי טיעון אודות האמונה באל אחד. האנשים החלו לשמוע את המסר המוזר והחדש הזה, ופרעה לא אהב זאת בלשון המעטה. זה היה מסר רדיקלי ('המגיע אל השורש' לפי ההגדרה במילון ולא 'קיצוני'), וזה בדיוק מה שהקריאה לתווחיד הייתה כפי שהוצגה על ידי משה וכל שאר הנביאים. זהו מסר פשוט וחד משמעי לאלו אשר מחפשים ענווה, אך זהו גם מסר ברור ואזהרה לכל מי שחושב שהוא בדרגה של אל, כמו פרעה. הדרך היחידה להשתיק את משה ואת המסר שלו הייתה לכלוא אותו. האיום במאסר תמיד מגיע כאשר ישנם כאלה שמביעים אמונות ועמדות לא פופולאריות, ולא חסרות דוגמאות גם מהאומה המוסלמית בעבר ובהווה. כליאה אם כן, באה כדי לשמש כעוד כלי לדיכוי והכנעה.

לעומת זאת, האיום בכליאה יכול לשמש גם ככלי לכפייה של מעשים מסוימים, בדרך כלל מעשים מבישים מטבעם. בסורת יוסוף, איה 32, אנחנו קוראים כי הנביא יוסוף היה נתון תחת איום מכיוון שהוא סירב לשכב עם אשתו של האדון:  "…אכן שידלתי אותו על נפשי והוא כבש את יצרו. אולם אם לא יעשה כדברי, יושלך ללא ספק לכלא ויהיה מן המושפלים". תשובתו של יוסוף הייתה פשוט לומר: " אמר: ריבוני הכלא אהוב עליי מלעשות את אשר הן מבקשות". וכך קרה, כאשר הוא נכלא בעודו מסרב לציית לדרישה המבישה והבוגדנית: "וכך נראה להם לאחר שהם ראו את האותות לאסור אותו לזמן מה".

מי ייתן ואללה ישחרר את כל המוסלמים הכלואים מתוך דיכוי וכפייה בכל העולם, אמין.

4. החדרת פחד חברתי

בסורת יונוס, איה 83, אללה סובחאנהו ותעלה אומר: "ואיש לא האמין למשה זולת מתי מעט מבני עמו, מתוך חשש מפרעה ונכבדיהם על כך שירדפו אותם…"

פחד הוא אחד האמצעים היעילים ביותר כדי להתמודד עם נוכחות לא רצויה מהעובדה הפשוטה שזהו צעד מניעתי אשר מיועד לשמור את היחיד, הקבוצה או החברה כולה על המשמר. במקום לחכות עד שהמסר מופץ או עד שתנועה מסוימת מפרה את הסטטוס-קוו, קל יותר להפחיד את כולם ולגרום להם ליישר קו עד לקונפורמיות מלאה. במקום לאפשר למשה את החופש ללמד את המסר שלו ולאבד תוך כדי כך מספר רב של תומכים, פרעה מתחיל בקמפיין של הפחדה אשר ידכא כל השפעה או אפילו כל גילוי של סימפטיה כלפי משה ותומכיו. בדרך הזאת, לא רק שמשה לא יוכל להפיץ את המסר שלו, אלא גם לא יהיה שום רמז פומבי לתמיכה במסר שלו. מדוע? מכיוון שהמסר של משה תוקף ישירות את היהירות של פרעה ואת הדיכוי שהוא מפעיל כלפי האחרים. הוא חייב להשתיק את המסר הזה כדי להמשיך את השליטה שלו. כל גילוי ולו הקטן ביותר אשר יכול להפריע לשליטה המוחלטת חייב להיות מזוהה, מבודד ומחוסל. פרעה למעשה הפך להיות מאסטר באומנות השליטה באמצעות טרוריזם. שפירושה: 'השימוש הפוליטי של טרור או הפחדה'.

המילים של סייד ק'וטוב מתארים היטב את מצבו של משה:

לחברה יש היגיון שלטוני ומצב קיים, הלחץ שלה חזק, והמשקל שלה כבד על כל אחד אשר לא מוגן על ידי חברים חזקים בחברה או על כל מי שמאתגר אותה ללא עוצמה מספקת… האדם אשר עומד מול כיוונה של החברה – מול ההיגיון השלטוני שלה, מול הסטנדרטים שלה, מול התפיסות שלה, מול חוליה וסטיותיה – ימצא את עצמו זר וחסר אונים אלא אם כן הסמכות עליה הוא נשען באה ממקור חזק יותר מאנשיה, תמידי יותר מן הארץ, ואציל יותר מהחיים…

זה בדיוק היה המצב של משה עליו השלום. הקמפיין של פרעה היה נגדו ונגד המסר שלו, נגד אמונתו ונגד מילותיו ודרך חייו – למרות שהוא ספג דמוניזציה, זלזול ואיומים במאסר ועינויים, ולמרות שהחברה כולה פחדה אפילו לגלות שבריר של אהדה כלפיו, הוא לא סטה לרגע מהמסר שלו.

יתרה מזאת, למרות מסע ההפחדה של פרעה, היו מספר אנשים אשר בלעו את פחדיהם ועמדו באומץ כדי להגן על משה עד כדי קבלת המסר שלו, כפי שאנחנו למדים מסורת ע'אפיר, איה 28:  "ואז אמר מאמין מבני משפחת פרעה, אשר הסתיר את אמונתו, האם תהרגו אדם אשר אומר: 'ריבוני הוא אללה' והוא הביא אותות מעם ריבונכם?…"

האדם הזה היה אם כן קרוב קרבת דם לפרעה, והוא בא להגן על האמת למרות שכל שאר החברה מפחדת או מתעלמת מכך. ובאותה נשימה, אם נביט על מצבים שונים בהם מעורבים היום מוסלמים, נמצא כי הרבה אנשים שאינם מוסלמים עומדים באומץ על מנת להגן עליהם יותר מאשר אחיהם המוסלמים. היינו עדים אפילו לכמה כאלה, ממש כמו בן משפחתו של פרעה, אשר בחרו להתאסלם כפי שקרה עם לוחמים בצבא נגד עיראק או עם סוהרים בבית הכלא שבגואנטמו למשל.

אלו הם רק כמה דוגמאות מתוך רבים, אבל ההצהרה של הנביא מוחמד ליהודים במדינה: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם" כאשר הוא ציווה על המוסלמים לצום באותו היום, צריכה להיות בעלת משמעות רבה יותר בעבורנו, בעודנו רואים ממה ניצלו בני ישראל ומול מה אנחנו מתמודדים אלפי שנים מאוחר יותר. באותה מידה אנו מתפללים לאותה עזרה וניצחון מאללה כפי שניתן להם, ואנו מבקשים מאללה שיעשה אותנו איתנים באמונתנו גם ברגעים הקשים ביותר, ממש כמה משה שנייה אחת לפני שים סוף נחצה לנגד עיניו.

רמדאן מובארכּ

29/08/2009 12 תגובות

image

 

היום יותר ממיליארד וחצי מוסלמים מסיימים את השבוע הראשון של צום הרמדאן. חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי והוא נחשב לחודש הקדוש והחשוב ביותר בכל השנה.

בחודש זה צמים המוסלמים בכל יום מהזריחה ועד השקיעה ומעבירים את הלילות בתפילות בבקשה למחילה רחמים וסליחה. חודש הרמדאן הוא חודש של קירוב לבבות ועזרה לזולת יותר מכל שאר החודשים, ומעשים טובים שנעשים בחודש הזה נחשבים יותר בעשרות מונים.

הנה כמה תמונות מהשבוע האחרון מסביב לעולם המוסלמי :

 

r03_20072559_001

נציגים של הרשות הדתית משתמשים בטלסקופ על מנת לחפש את מולד הירח החדש של הרמדאן בדרום קואלה למפור, מלזיה, 20 לאוגוסט, 2009. מוסלמים בכל מדינה מסביב לעולם מחפשים אחרי מולד הירח על מנת להודיע על תחילת חודש הרמדאן וימי הצום. (צילום: רוייטרס)

 r02_20121707

"משכים הבוקר" מדליק את העששית שלו לפני הסיבוב ברחובות העיר, על מנת להעיר את המוסלמים לארוחה המפסקת (סוחור) לפני הצום. צידון, העיר העתיקה, דרום לבנון, 26 לאוגוסט 2009. (צילום: רוייטרס)

r04_20084049

אישה מוסלמית קוראת בקוראן במסגד 'אל איסתיק'לאל'. ג'קרטה, 22 לאוגוסט, 2009, 1 רמדאן, 1430 להיג'רה. (צילום: גטי אימג'ז)

r06_20078111 

ילד פלסטיני משחק עם זיקוקים בערב הרמדאן. רצועת עזה, 21 לאוגוסט, 2009. (צילום: גטי אימג'ז)

r05_20121673 

ילדה קנייתית קוראת איאת מספר הקוראן ביום החמישי לחודש הרמדאן. ניירובי, קניה, 26 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r07_20116243

גבר מצרי מכין כנאפה, אחד מהקינוחים האהובים בחודש הרמדאן. קהיר, מצרים, 25 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r09_20072003 

מוסלמים מקשיבים לדרשת האימאם בתפילת יום השישי ביום הראשון לרמדאן. בייג'ינג, סין, 21 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r11_20072561 

ילדה חמודה עומדת בין המתפללות בלילה הראשון של חודש הרמדאן. דרום סולאווסי, אינדונזיה, 21 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r12_20078297

האימאם מגיע למסגד לפני תפילת הערב. המסגד הראשי בדואיסבורג, גרמניה, 21 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r13_20093955

מאות מוסלמים עושים קניות אחרונות לאִיפְטָאר- ארוחת הערב ששוברת את הצום. השוק הגדול של דאקה, בנגלדש, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r15_20098799 

תותח יורה פגז סרק כחלק מהטקס המודיע על סיום היום השני של צום הרמדאן. חוצות העיר העתיקה, ירושלים, ישראל, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r17_20082797

ילד ירדני מחזיק סוכריות בעודו קורא בספר הקוראן. עמאן, ירדן, 22 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r19_20090735

ילד תופס תנומה במהלך תפילות הלילה- תַרַאוִויח – הארוכות. טריפולי, לוב, 22 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r20_20093939

אופה עיראקי מכין מתוקים למען חודש הרמדאן. בגדאד, עיראק, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r22_20104691

קבוצת מתפללים ברחובות סרינאגאר. קשמיר, הודו, 24 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r25_20087723

אדם תופס תנומה בין התפילות במסגד אשר בכאבול, אפגניסטאן, 22 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r26_20095231

אופים ירדנים מכינים ק'טאיף, עוד מאכל מתוק ואהוב בחודש הרמדאן. עמאן, ירדן, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r27_20045979

נשים בחברת קישוטי נייר. העיר התחתית של קהיר, מצרים, 19 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r28_20097041

מוסלמי פקיסטאני מכין את האוכל לאיפטאר. המסגד בקראצ'י, פקיסטאן, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r30_20068025

נערות מוסלמיות מצטופפות במהלך טקס אשר נקרא- "תפילה למען ארצנו" על מנת לברך את חודש הרמדאן. ג'קרטה, אינדונזיה, 21 לאוגוסט, 2009. (צילום: גטי אימג'ז)

r33_20100307

מסגד המלך חוסיין על רקע הסהר של הירח. עמאן, ירדן, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: רוייטרס)

r31_20098695

עשרות גברים שוברים את הצום במסגד שעל נמל הים האדום. ג'דה, ערב הסעודית, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: גטי אימג'ז)

r34_20093011

ילדים מתפללים לאללה במסגד אשר במנילה, הפיליפינים, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: גטי אימג'ז)

r38_20095131

נושא תפילה לאללה במסגד. בגדאד, עיראק, 23 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

r37_20110725 

מוכרת מטפחות מחכה ללקוחות ביום הרביעי לרמדאן. ג'קרטה, אינדונזיה, 25 לאוגוסט, 2009. (צילום: גטי אימג'ז)

r39_20116627

מסגד כיפת הסלע בשעות השקיעה. ירושלים, ישראל, 25 לאוגוסט, 2009. (צילום: איי.פי)

 

איסלאמיבלוג מאחל רמדאן כרים ומובארכ לכל המוסלמים באשר הם. אינשאללה נזכה לגמול רב מהחודש הקדוש הזה.

1 מוחרם 1430 להיג'רה.

28/12/2008 8 תגובות

crescentmoon

 

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

إِنَّ عِدَّةَ الشُّهُورِ عِندَ اللَّهِ اثْنَا عَشَرَ شَهْرًا فِي كِتَابِ اللَّهِ يَوْمَ خَلَقَ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضَ مِنْهَا

أَرْبَعَةٌ حُرُمٌ ذَٰلِكَ الدِّينُ الْقَيِّمُ  فَلَا تَظْلِمُوا فِيهِنَّ أَنفُسَكُمْ وَقَاتِلُوا الْمُشْرِكِينَ كَافَّةً كَمَا

يُقَاتِلُونَكُمْ كَافَّةً  وَاعْلَمُوا أَنَّ اللَّهَ مَعَ الْمُتَّقِينَ  ﴿٣٦﴾


"מספר החודשים אצל אללה הוא שנים-עשר חודשים [בשנה] על פי ספרו של אללה [בלוח הגנוז] מיום אשר ברא את השמים ואת הארץ, וארבעה מהם קדושים. זוהי הדת הנכונה. על כן אל תגרמו בהם עוול לעצמכם. הילחמו במשתפים כולם, כשם שהם נלחמים בכם כולם, ודעו כי אללה עם היראים" (סורת א-תאוובה- 9, פסוק 36).
הנביא מוחמד עליו השלום אמר:

"בשנה יש שנים-עשר חודשים, ארבעה מהם קדושים; שלושה חודשים עוקבים: ד'ו- אל ק'עדה, ד'ו- אל חיג'ה ומוחרם, ורג'ב (הרביעי ביניהם) אשר בא בין חודש ג'ומאד א-ת'אני לבין שעבאן."

(סחיח אל בוכארי)

אבו הוריירה מספר לנו שכאשר הנביא עליו השלום נשאל לגבי התפילה הטובה ביותר לאחר תפילת החובה והחודש שבו זה הזמן הטוב ביותר לצום לאחר רמדאן הוא ענה:

"התפילה הטובה ביותר היא התפילה באמצע הלילה, והצום הטוב ביותר לאחר צום (חודש) הרמדאן, הוא הצום בחודש של אללה אל-מוחרם".

(סחיח מוסלים)

הביטוי 'בחודש של אללה' מחבר בין החודש לבין השם של אללה בצורה כזו שמעצימה את חשיבותו של החודש. לכן עלינו להיות זהירים יותר מלחטוא בחודש זה שכן באותה מידה ולמעשים הטובים בחודש הזה יש ערך רב יותר, כך גם המעשים הרעים נתעבים יותר.

בפירוש לביטוי בפסוק 36- "על כן אל תגרמו בהם עוול לעצמכם" אומר הסאחאבי איבן עבאס: "הכוונה היא לכל החודשים, אולם ארבעה חודשים נבחרו להיות קדושים יותר. הפרה של החודשים הללו הם חטא גדול; מעשים רעים הנעשים בחודשים האלה חמורים הרבה יותר, ומעשים טובים הנעשים בחודשים האלה נחשבים הרבה יותר".

כמו כן יש להוסיף כי החודשים הללו אינם בהכרח מורידים מערכם ומקדושתם של שאר החודשים. ידוע הרי שחודש הרמדאן הוא החודש הקדוש ביותר על פי השריעה. למעשה קידוש החודשים הללו היה נהוג עוד בחברה הפגאנית של ערב והם עצמם ייחסו אותו לתקופתו של הנביא איברהים עליו השלום. ולכן בחודשים הללו בין השאר, כל הסכסוכים והמלחמות השבטיות שלהם היו מופסקים. הנביא מוחמד רק בא לחזק ולאמת את המנהג הזה.

בנוסף לכך, לחודש מוחרם יש כמה מאפיינים ייחודיים אשר מוזכרים בסונה.

צום במהלך החודש הזה כפי שהוזכר בחדית' הקודם טומן בחובו ערך רב. בחודש הזה יש גם את צום עשורא' (היום העשירי) שעליו איבן עבאס מספר לנו כך:

כאשר שליחו של אללה עליו השלום הגיע אל מדינה, הוא מצא כי היהודים צמים ביום של עשורא' (היום העשירי בחודש מוחרם). הנביא שאל אותם (על כך) והם השיבו- "זהו היום בו ניצח משה את פרעה". הנביא אמר (למוסלמים)- "לכם יש יותר זכות לחגוג את ניצחונו של משה מאשר הם, לכן צומו ביום הזה". (סחיח אל בוכארי)

ובחדית' נוסף, גם הוא בסחיח אל בוכארי:

"מעולם לא ראיתי את הנביא עליו השלום יותר נלהב לצום יום מאשר את יום העשורא', ובחודש מאשר את חודש הרמדאן".

איסלאמיבלוג מאחל לכולכם שנה חדשה וטובה, מלאה במעשים טובים אינשאללה. וצום קל לכל מי שמתכוון לצום בעשורא'.