Archive

Archive for the ‘עיקרי האמונה (עאק'ידה)’ Category

מדוע אנחנו סוגדים לאללה?

14/01/2010 3 תגובות

 

אם מישהו יבוא למוסלמי וישאל אותו: "מדוע אתה סוגד לאללה?" רוב המוסלמים יענו: "אנחנו סוגדים לאללה כי הוא ברא אותנו" או "אנחנו סוגדים לו כי הוא נתן לנו את החיים" וכדומה. למעשה הרבה אנשים יאמרו זאת, אפילו כאלה שאינם מוסלמים. אם נשאל אותם "מדוע אתם סוגדים לאלוהים?" הם יגידו "כי הוא עשה בשבילי כך וכך".

כתוצאה מדרך החשיבה הזאת, עבודת האל והסגידה אליו הופכת בעצם להיות מעין סחר חליפין. בגלל שאללה עשה את זה בשבילי, אני אעשה את זה בשבילו. אולם דרך חשיבה שכזו, היא מוטעית באופן עקרוני בהשוואה לעקרונות האיסלאם.

 la ilaha ila Huאין ספק כי אחת מהסיבות לכך שאנחנו סוגדים לאללה היא להודות לו על כל הדברים שהוא עשה בשבילנו ונתן לנו. אך זוהי רק אחת מהסיבות המשניות לסגידה שלנו. למעשה הסיבה העיקרית לכך שאנו סוגדים לאללה לא קשורה בנו אלא קשורה לאללה סובחאנהו ותעלה עצמו.

 

מהי הסיבה לסגידה?

אנחנו סוגדים לאללה בראש ובראשונה בגלל מי שהוא ולא בגלל מי שאנחנו. אנחנו סוגדים לאללה כי הוא ראוי  לכך שיסגדו לו וכי לו שייכים השמות היפים ביותר והתכונות הנעלות ביותר. בגלל שהוא המושלם והנעלה ואנחנו חסרי השלמות. וכדי להכיר בעובדה שאנחנו לא מושלמים, עלינו להכיר בשלמות שנמצאת בישות מסוימת אשר נמצאת מעל הכול בשלמותה. הישות המושלמת היחידה היא אללה, ולכן כל יצור שנברא ונוצר מכיר בתוך תוכו את השלמות ויודע שהוא איננו מושלם.

לכן אם מישהו ישאל את המוסלמי בעל הידע: "מדוע אתה סוגד לאללה?" תשובתו תהייה: "אני סוגד לאללה כי הוא היחיד הראוי לסגידה". בלי שום קשר למה שהוא עשי לי, לחבריי או לאחרים, הוא עדיין היחיד שראוי לסגוד לו. וזו הסיבה שהקוראן אומר לנו:

وَهُوَ اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ ۖ لَهُ الْحَمْدُ فِي الْأُولَىٰ وَالْآخِرَةِ ۖ وَلَهُ الْحُكْمُ وَإِلَيْهِ تُرْجَعُونَ  ﴿٧٠﴾

"והוא אללה, אין אלוה מבלעדיו, לו התהילה בהתחלה ובסוף, לו המשפט ואליו תוחזרו" (סורת אל ק'סס – 28, איה 70).

כלומר לפני שאנחנו נהיינו 'אנחנו', אללה כבר היה ראוי לשבח, לתהילה ולסגידה, וכך גם הוא יישאר כאשר כבר לא נהייה כאן יותר.

הדוגמה הטובה ביותר להמחיש את הנקודה הזאת היא של האדם הטוב ביותר שנברא על פני כדור הארץ – נביאנו האהוב מוחמד, עליו התפילה והשלום. כאשר באמצע הלילה – בעודו מתפלל לאללה מבלי לדעת אם אשתו עאישה (רדיאללהו ענהא) שומעת אותו – אמר: "סֻובְּחָאנַכַּ לָא אֻוחְסִי תַ'נָאַן עַלַיְיכּ, אַנְתַא כַּמַא אַתְ'נַיְיתַה עַלָא נַפְסִיכּ" – 'הוי אללה כמה נעלה אתה, מעולם לא אשבח אותך מספיק כפי שאתה משבח את עצמך'. ואם זה המקרה עם האדם שאהב אותו יותר מכל וסגד לו יותר מכל, אז מה אנחנו נגיד.

דוגמה נוספת היא הדוגמה של המלאכים. המלאכים הם בריאה מבריאותיו של אללה ואין להם רצון חופשי כמו שיש לבני האדם. מטרתם היחידה בחיים היא לבצע את הציוויים של אללה בלי כל אפשרות אחרת. בעודם מתפללים, מהללים ומשבחים את שמו של אללה – הנביא מוחמד עליו השלום אמר כי השמיים מעלינו חורקים ויש להם את כל הסיבה לחרוק מכיוון שאין בהם אפילו מקום לכף יד אחת פרט לכך שיש מלאך שמזכיר את שמו של אללה, או שהוא עושה לו רכיעה או סגידה. ואללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן שהמלאכים הללו ממשיכים לעשות זאת מבלי לאכול, מבלי להתעייף ומבלי לישון. נסו כעת לדמיין את מספרם העצום ואת משך הזמן שבו הם נמצאים ביקום הזה- הרבה לפני בריאת האדם, ואת משך הזמן שהם ימשיכו להיות בו- הרבה לאחר בני האדם.

אך מה הם יגידו כאשר תגיע שעתם והם יעמדו מול המוות? הנביא מוחמד עליו השלום מספר לנו שהם יגידו: "סֻובּחָאנַכַּ יָא רַבַּנָא מָא עַבַּדְנָאכַּ חָאקַּ'ה עִיבָּאדַתִיכּ" – 'כמה נעלה אתה הוי ריבוננו, לא עבדנו אותך כשם שראוי לעבוד אותך'. ומה יאמר אדם שסגד, עבד והתפלל למען ריבונו 80 או 100 שנה? כיצד הוא ישתווה למלאכים אשר אפילו אינם חוטאים? האם מעשיו יהיו ראויים כפי שראוי לעבוד את אללה?

אם כן אנחנו סוגדים לאללה בעיקר בגלל מי שהוא ולא בגלל מי שאנחנו. אנחנו סוגדים לאללה בגלל מי שהוא ולא בגלל מה שהוא עשה בעבורנו.

אין ספק אולם, שישנן עוד סיבות נוספות לכך שאנו סוגדים לאללה. מהם העובדה שהוא ברא אותנו ואנחנו סוגדים לו על מנת להודות לו על כך, או רצוננו להימנע מעונש הגיהינום ולהגיע לגמול המושלם של גן העדן. אכן אלו בהחלט אינן סתם סיבות, אך הן לא הסיבות העיקריות ולכן לא נפרט אותן עכשיו.

לכן תשובתנו לשאלה, "למה אנחנו סוגדים לאללה" תהייה- 'ישנה סיבה עיקרית אחת ומספר סיבות משניות. והסיבה העיקרית היא- אנו סוגדים לאללה כי הוא היחיד שראוי לסגוד לו'. והסיבה העיקרית אכן מאפילה על כל שאר הסיבות. שכן גם אם אללה לא היה בורא אותנו, את חברינו, או את כל היקום הזה- הוא עדיין היה היחיד נשאר הראוי לסגידה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

وَآتَاكُم مِّن كُلِّ مَا سَأَلْتُمُوهُ ۚ وَإِن تَعُدُّوا نِعْمَتَ اللَّهِ لَا تُحْصُوهَا ۗ …  ﴿٣٤﴾

"והוא נתן לכם מכל אשר ביקשתם, ואם תאמרו לספור את ברכותיו של אללה לא תוכלו למנות אותם…" (סורת איבראהים – 14, איה 34).

אם בעצם אנחנו לא יכולים לעשות רשימה של כל הברכות הללו, אז איך אנחנו בכלל יכולים להודות על כולן?

 

איך אנחנו סוגדים לאללה?

הדרך בה אנו חיים על העולם הזה באה לידי ביטוי בשלושה דרכים: אמונות שאנו מחזיקים בהן, הצהרות שאנו  אומרים אותן ומעשים שאנחנו עושים. מכאן שהדרך בה אנו סוגדים לאללה היא על ידי- אמונות, הצהרות ומעשים ספציפיים. והחדית' המפורסם של המלאך ג'יבריל מסכם את כל הדברים הללו בצורה מצוינת. למעשה אפשר לומר אפילו שכמעט כל התיאולוגיה המוסלמית יוצאת מהחדית' הזה. בחדית' הזה, אנחנו למדים בראש ובראשונה את החשיבות שיש לשאילת השאלות על מנת לדעת כיצד יש לסגוד לאללה בצורה הראויה ככל האפשר. ואת החשיבות של הפניית השאלה למי שיש באמצעותו הידע לענות עליה. מהו האיסלאם? מהו האימאן? ומה האיחסאן? רק אם נדע את הדברים הללו נדע כיצד יש לסגוד את אללה.

 

איך נוכל לסגוד בצורה הטובה ביותר?

על מנת לדעת כיצד לסגוד בצורה הטובה ביותר, עלינו להבין שמהות הסגידה איננה פירושה לקחת חלק בטקסים חוזרים ונשנים. הרי כל מוסלמי יודע כי עליו להתפלל ולצום, להימנע מאלכוהול ומריבית ולשלם את הזאכאת. אבל לא כולם סוגדים באותה צורה.

למרות שישנן דרכים רבות שבהן נוכל להסביר כיצד יש לסגוד בצורה הטובה ביותר, אחת מהדרכים החשובות ביותר שיכולה לעזור לנו להעלות את המודעות שלנו כלפי אללה סובחאנהו ותעלה היא באמצעות רכישת ידע.

אין דבר יותר טוב מידע כדי לחזק את הרוחניות של האדם ואת הקשר שלו לאללה (סובחאנהו ותעלה). אדם אחד יכול לעמוד בתפילה  ולקבל רק עשירית מהגמול עליה, אדם אחר יכול לקבל רק חצי מהגמול עליה ואילו אדם נוסף יכול לקבל את מלוא כל הגמול. בעבורנו הצופה מן הצד כולם נראים עסוקים בתפילה, אבל כל אחד נמצא בדרגה שונה של קרבה לאללה, קרבה אשר במידה רבה נובעת מן הידע שיש לו על מעשיו.

כאשר אנחנו מדברים על ידע כאמצעי חשוב לסגידה טובה יותר, אנחנו יכולים לפרק את המושג הזה לשני מובנים שונים:

1. "הידע התיאורטי והמעשי של החיים" – הידע התיאורטי יהיה כל מה שקשור לעק'ידה (עיקרי האמונה המוסלמית) והידע המעשי יהיה כל מה ל- פיק'ה (ההלכה המוסלמית).

אם נפתח ספר שקשור לעק'ידה המוסלמית ונקרא על אללה ותכונותיו, על המלאכים, על יום הדין, על גן העדן והגיהינום, או כל ספר שקשור לפיק'ה שבו מפורטים כל הדברים הקשורים לקיום התפילה למשל, המעשים שנעשה בעקבות הידע שנקבל מהספרים הללו, לעולם לא יהיו זהים למעשים שעשינו קודם לכן.

2. "הידע לגבי הברכות" (עילם אל פדאא'יל) – הידע הזה מכיל בתוכו את כל הברכות והמעלות אשר אנחנו מקבלים ממעשים טובים שאנחנו עושים.

אם למשל אנחנו קוראים על חדית' מפי הנביא מוחמד עליו השלום, שבו הוא מספר לנו כי כל טיפת מים שנוגעת בגוף שלנו במהלך הרחיצה לפני התפילה (וודוא') נופלת ולוקחת איתה חטא מסוים שעשינו. הרחיצה הבאה שלנו לעולם לא תהייה כמו הפעם שבה לא ידענו על כך.

הידע הנרכש מ"עילם אל פדאא'יל" משנה בצורה מהותית את הדרך בה אנחנו חושבים על המעשים שאנחנו עושים. וזהו ענף ידע מאוד רחב אשר מכיל בתוכו את כל התחומים בחיינו, מהרגע שבו אנחנו מתעוררים ועד לרגע שאנחנו הולכים לישון.

אחד המקורות המומלצים ביותר להשגת הידע הזה הוא הספר "ריאד א-סאליחין" ("גני הצדיקים") של האימאם א-נאואוי. הספר הזה נכתב במיוחד לאדם הממוצע ואין צורך בדוקטורט באיסלאם כדי להבין אותו. הוא מקבץ בתוכו עשרות חדית'ים של הנביא מוחמד עליו השלום שעוסקים בעיקר בנושאי פדאא'יל. מומלץ לחזור ולקרוא בו וליישם את הדברים הנלמדים בו.

בסופו של דבר, המוסלמים עושים את אותם טקסים ואת אותן פעולות דתיות. אבל תוספת קטנה בידע של מי שעושה אותן, תשנה את אותו האדם ותשפיע רבות על גמולו.

 

מהן הדרגות בסגידה לאללה?

גם התשובה לשאלה הזאת, נמצאת בחדית' הקודם שהזכרנו. החדית' של ג'יבריל מספר לנו שישנם שלוש דרגות של סגידה. הדרגה הראשונה היא איסלאם (מוסלים). הדרגה השנייה היא אימאן (מואמין). והדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה היא איחסאן (מוחסין).

המוסלים הוא מי שעושה את המינימום המתבקש ממנו באיסלאם. הוא מתפלל רק את תפילות החובה, הוא צם רק ברמדאן, הוא מוציא מכספו רק את הזכאת, ואם הוא מסוגל כלכלית ופיזית לנסוע לחג' אז הוא עושה זאת.

ישנו חדית' מפורסם שמספר כי יום אחד ניגש אל הנביא מוחמד אחד מהבדווים ושאל אותו: כמה תפילות עלי להתפלל? הנביא השיב: חמש תפילות. האיש שאל: האם יש עוד משהו? הנביא השיב: לא, אלא אם כן אתה רוצה להוסיף תפילות רשות. לאחר מכן הוא שאל על הצום וכמה פעמים עליו לצום, הנביא השיב: חודש אחד. האיש שאל: האם יש יותר מכך? הנביא השיב: לא, אלא אם כן אתה רוצה להוסיף צומות רשות. וכך הוא המשיך לשאול על כל חמשת עיקרי האיסלאם.

לאחר שסיים עם שאלותיו, הבדווי אמר: אני נשבע באללה כי לא אעשה דבר יותר מהדברים הללו. כאשר הסאחאבא (חבריו של הנביא) שמעו את המילים הללו הם היו בהלם. הם חשבו שהאדם הזה אבוד והוא לא יזכה בכלום אם הוא עושה כל כך מעט.  כאשר שמע אותם הנביא מוחמד הוא אמר להם: אם הוא דובר אמת אז הוא יזכה.

האירוניה היא שבעבור הסאחאבא, לעשות כל כך מעט דברים נחשב למשהו שהוא לא מספיק כדי לזכות בגן העדן. אולם בימינו, אם אנשים רואים אדם כזה שמתפלל חמש פעמים ביום, צם ברמדאן ועולה לרגל לחג', הוא נחשב לאדם מאוד דתי. בכל אופן, אם אנחנו מצליחים לשמור על הדברים הללו, פירוש הדבר שהגענו לדרגה של האיסלאם. אולם אם אנחנו לא עושים את המינימום הזה, אין פירושו שאנחנו כופרים, אלא שהאיסלאם שלנו חסר.

הדרגה הגבוהה יותר מכך היא הדרגה של האימאן. חכמי האיסלאם הגדירו את המואמין כמי שמבצע את המינימום הנדרש ממנו באיסלאם אך הוא גם מוסיף לכך את כל המעשים שנחשבים למומלצים או לסונה . המואמין אם כן, מגיע לדרגתו באמצעות הכמות של מעשיו הטובים – הוא מוסיף תפילות רשות לתפילות החובה, הוא צם בימים נוספים פרט לרמדאן, הוא נותן צדקה בנוסף לחובת הזאכת וכן הלאה.

ולבסוף, הדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול להגיע האדם היא הדרגה של המוחסין. והיא: "לעבוד את אללה כאליו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך".

במילים אחרות, המוחסין סוגד לאללה 24 שעות ביממה ללא הפסקה. כלומר דרגת הסגידה שלו מגיעה לדרגת הסגידה של המלאכים. אבל השאלה המתבקשת היא כיצד האדם יכול להגיע לדרגה של המלאכים? האם על המוחסין לצום ולהתפלל כל היום וכל הלילה? האם עליו להימנע מכל הדברים הטובים בעולם הזה ולהתנתק מהחברה בה הוא חי? ישנם כאלה שאומרים שכן. וקבוצות מסוימות באיסלאם, בנצרות ובדתות אחרות כמו בודהיזם, גורסים כי על מנת להגיע לרמה הגבוהה ביותר של סגידה יש להתנזר מכל הדברים המהנים בעולם הזה ולהקדיש את כל הזמן לסגידה ולמדיטציה.

אולם זאת לא הדרך שבה הנביא מוחמד או חבריו הקרובים, ומלומדי האיסלאם אחריהם לימדו את האיסלאם. הם גידלו משפחות, הם יצאו לעבוד, הם אכלו וישנו, והם עשו דברים כמו כל בן אדם אחר. אז כיצד הם הגיעו לדרגה של האיחסאן? כיצד אפשר להגיע לדרגה של המלאכים ועדיין להיות בני אדם עם כל החסרונות הנלווים לכך? כאן בעצם טמון כל היופי בדת האיסלאם. זהו החלק החשוב שרבים מהאנשים לא מבינים, וזהו הדבר אשר מפריד בין המואמין לבין המוחסין.

אם בעבור המואמין, ישנה דיכוטומיה בין קודש לחול בעולם הזה. כלומר על פי ראות עיניו הוא חי על העולם הזה כמו כל אחד, אבל כאשר מגיע הזמן והמקום לסגוד לאללה, הוא עובר מן החול אל הקודש. הרי שלמוחסין אין את החלוקה הזאת וכל דבר נחשב בעבורו לקודש. הוא יכול לעשות מעשה שלכאורה לא נחשב למעשה דתי כמו: לנסוע לעבודה, לאכול, לישון, להתחתן וכד'. אבל הוא עדיין יעשה את זה מתוך מודעות לאללה.

כאשר המוחסין נוסע לעבודתו, הוא מודע לברכות שאללה נתן לו ועל האחריות שהוא הטיל עליו לצאת ולמצוא פרנסה. אם יש לו משפחה אז הוא חושב על החובה שלו להביא להם אוכל, וכשהוא מתיישב לאכול הוא חושב על העעובדה שהאוכל הזה ייתן לו כוח לסגוד את אללה טוב יותר.

בעבור המוחסין לא מדובר בכמות המעשים אלא באיכותם. שכן אי אפשר להבדיל בין המואמין לבין המוחסין אם מסתכלים עליהם, והם עושים את אותה הכמות של סגידה. ההבדל המהותי ביניהם נמצא באיכות המעשים שלהם ובמודעות שלהם לאללה (סובחאנהו ותעלה).

לכן על המוסלמי להיות מודע לכך שאללה רואה אותו בכל דבר שהוא עושה ביום ובלילה, ועליו להפנות את כל מעשיו לאללה (סובחאנהו ותעלה). עליו לנסות ככל שביכולתו להגיע לדרגה של האיחסאן מבלי להיות כבול לשגרה של מעשים מונוטוניים הקשורים לקודש או לחול.

ודבר נוסף שעליו לזכור הוא שאסור לו להמעיט בערכו של אף מעשה טוב שהוא עושה, מכיוון שהוא לא יודע מהו המשקל של המעשה הזה והאם המעשה הזה יוביל אותו לבסוף לגן העדן.

משה ישוע ומוחמד – שלושה נביאים, מסר אחד

02/04/2009 3 תגובות

 

באחת מהתגובות בבלוג הזה, אמר מגיב בשם יואל, שההבדלים בין האיסלאם והיהדות אינם כה גדולים כפי שאפשר לשער, ובחינה בלתי אמצעית של הטקסטים תוביל למסקנה שמדובר בתפיסה דתית ותפיסת אלוהות דומה.

עניתי לו אז ש"פערים לא גדולים" זהו דבר סובייקטיבי וחילוקי הדעות מתחילים כבר במהותם של הנביאים שנשלחו. אני חושב שבחינה בלתי אמצעית אמיתית של הטקסטים תוביל להכרה, שכל השליחים והנביאים נשלחו בידי אותו הבורא, על מנת להדריך את האנושות לסגוד לאל האחד והיחיד ולא לצרף לו שותפים.

בתגובה שהשבתי לו הוספתי גם את הקישור של הסרטון שמופיע למטה (ובינתיים נוספו לו כתוביות בשפה העברית, אלחמדולילה) ואני ממליץ לכולכם לצפות בו.

האם הנביא משה עליו השלום היה באמת "יהודי"? האם הנביא ישווע עליו השלום היה באמת "נוצרי"? האם האיסלאם היא דת חדשה שהנביא מוחמד "המציא" במדברי ערב? ומהי משמעות המילה "איסלאם"? (רמז: זה לא שלום)

על השאלות הללו מנסה לענות עבדול רחים גרין, אדם שהיה בעברו נוצרי וקיבל על עצמו את האיסלאם. ומאז התאסלמותו הוא עוסק בדעווה (הפצת הידע על דת האיסלאם) בפני כל אדם שמוכן להקשיב למה שיש לו לומר.

(לקליפ בגוגל וידאו)

 

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

قُلْ يَا أَهْلَ الْكِتَابِ تَعَالَوْا إِلَىٰ كَلِمَةٍ سَوَاءٍ بَيْنَنَا وَبَيْنَكُمْ أَلَّا نَعْبُدَ إِلَّا اللَّهَ وَلَا نُشْرِكَ بِهِ شَيْئًا

وَلَا يَتَّخِذَ بَعْضُنَا بَعْضًا أَرْبَابًا مِّن دُونِ اللَّهِ فَإِن تَوَلَّوْا فَقُولُوا اشْهَدُوا بِأَنَّا مُسْلِمُونَ  ﴿٦٤﴾

"אמור [הו מוחמד!] : הוי עמי הספר, בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה: [על כך] שנעבוד רק את אללה לבדו ולא נצרף לו כל שותף. ולא ייקח איש מאיתנו אנשים מקרבנו כאדונים זולת אללה. ואם הפנו עורף אמרו: העידו שאנו אכן מוסלמים (מתמסרים)". (סורת אל עימראן – 3, איה 64 )

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

האיש ששינה את העולם לעד

 

השבוע לפני כ- 1440 שנה, נולד בעיר מכה האיש ששינה את העולם לעד.

שמו היה מוחמד איבן עבדאללה איבן עבד-אל מוטאליב איבן האשם לשבט קורייש.

אשר בהגיעו לגיל 40 נבחר על ידי אללה כחותם הנביאים.

"בחירתי במוחמד להוביל את הרשימה של האנשים המשפיעים ביותר בעולם אולי תפתיע כמה מהקוראים ואף תגרום לפקפוק אצל אחרים, אולם הוא היה האדם היחיד בהיסטוריה אשר הצליח בצורה עילאית הן במישור הדתי והן במישור החילוני".

– Michael H. Hart
The 100: A Ranking of the Most Influential Persons in History, New York: Hart Publishing Company Inc. 1978, p 33

"אם מטרה נעלה, אמצעים מועטים והצלחה מדהימה הם שלושת המאפיינים של גאונות אנושית, מי יעיז להשוות כל אדם דגול בהיסטוריה המודרנית עם מוחמד?  … פילוסוף, נואם, שליח, מחוקק, לוחם, כובש רעיונות, משקם של דוגמות רציונליות, של כת ללא דימויים; זהו מוחמד. בכל הנוגע לסטנדרטים בהם גדולתם של אנשים נמדדת, עלינו לשאול את עצמנו, האם יש אדם הגדול ממנו?"

– Lamartine
Histoire de la Turquie, Pans 1854, Vol. 11, pp. 276-77

" 'אני מאמין באל אחד ומוחמד הוא שליחו של אלוהים' זוהי ההצהרה הקבועה והפשוטה של האיסלאם. התפיסה השכלית של האלוהות מעולם לא הורדה במעמדה לאף פסל נראה לעין; הכבוד לנביא מעולם לא חצה את גבולות המעלות האנושיות; וציוויו החיים שמרו על הכרת תודתם של ההולכים בדרכו בגבולות ההגיון והדת".

– Edward Gibbon and Simon Ocklay
History of the Saracen Empire, London 1870, p 54

"הוא היה הקיסר והאפיפיור בעת ובעונה אחת; אך הוא היה אפיפיור ללא יומרת האפיפיור, וקיסר ללא הליגיונות של הקיסר: ללא צבא סדיר, ללא שומר ראש, ללא ארמון וללא הכנסה קבועה. אם יש מישהו שיכול לטעון שהוא שלט בשם האל, זהו מוחמד, שכן היה לו את כל הכוח ללא הכלים וללא התמיכה. הוא לא חיפש את הכוח והפשטות בחייו הפרטיים נשמרה גם בחייו הציבוריים".

– Bosworth Smith
Mohammad and Mohammadanism, London 1874, p 92

"מוכנותו לעבור רדיפה בעבור אמונותיו, אופי המוסר הגבוה של האנשים אשר האמינו בו וראו בו כמנהיגם והגדולה בהישיגו העצום, כולם עומדים לצידו ביושר. ההנחה שמוחמד היה מתחזה מעלה יותר בעיות מאשר היא פותרת. יתרה מכך, אין דמות מהדמויות הגדולות בהיסטוריה שמוערכת בצורה כה עלובה במערב כמו מוחמד".

– W Montgomery Watt
Mohammad At Mecca, Oxford, 1953, p 52

"רציתי להכיר בצורה הטובה ביותר את מי שמושל ללא עוררין בלבבותיהם של מיליונים מהאנושות… נהייתי יותר ממשוכנע בכך שלא הייתה זאת החרב אשר ניצחה בעבור האיסלאם. זוהי הייתה הפשטות הנוקשה, ההקרבה המוחלטת של הנביא, ההקפדה המוסרית של הבטחותיו, מסירותו העזה כלפי חבריו ותומכיו, אומץ ליבו, חוסר המורא שלו ובטחונו המוחלט באלוהים ובמשימתו. לא הייתה זאת החרב אשר נשאה לפניהם את הכל ועזרה להם להתגבר על המכשולים. כאשר סגרתי את הכרך השני [של הביוגרפיה של הנביא], הצטערתי שלא היה לי עוד על מה לקרוא מחייו המדהימים".

Mahatma Gandhi – Young India, 1925

"ארבע שנים לאחר מותו של יוסטיניאנוס, בשנת 569 לספירה, נולד במכה שבערב, אדם אשר מכל האנשים השפיע בצורה הגדולה ביותר על הגזע האנושי…מוחמד".

John William Draper – A History of the Intellectual Development of Europe, London 1875

"הוא נביא ולא משורר, לכן עלינו לראות את הקוראן שלו כחוק אלוהי ולא כספר שנכתב על ידי בן אדם לצורכי למידה או הנאה".

Wolfgang Goethe – Noten und Abhandlungen zum Weststlichen Dvan, WA I,7,32

"אני למדתי אודותיו- האיש הנפלא. ולדעתי הוא רחוק מאוד מלהיות האנטי-כריסט. עליו להיקרא מושיע האנושות. אני מאמין שאם אדם כמוהו היה תופס את הדיקטטורה בעולם המודרני, הוא היה מצליח לפתור את הבעיות שבו בעודו מביא את השלום והשמחה המיוחלים".

George Bernard Shaw – The Genuine Islam, Singapore, Vol.1, No. 8, 1936

"כנות שכזו כפי שתיארנו אותה, ללא ספק מכילה משהו מאלוהים… אדם של אמת ונאמנות; אמת במה שהוא עשה, במה שהוא דיבר ובמה שהוא לימד… ההיסטוריה מבהירה בצורה ברורה אמנם כי האגדה אודות הפנאטים המוסלמים שסחפו את העולם תוך כפייה של האיסלאם באמצעות החרב על העמים הנכבשים, היא המיתוס המגוחך ביותר שההיסטוריונים חזרו עליו".

Thomas Carlyle – On Heroes and Hero Worship

 

وَمَا أَرْسَلْنَاكَ إِلَّا رَحْمَةً لِّلْعَالَمِينَ  ﴿١٠٧﴾

"ולא שלחנו אותך [הו מוחמד!] אלא כרחמים על העולמים"

(סורת אל אנבייא' – 21, פסוק 107 )

 

مَولايَ صَلِّ وسَلِّمْ دَائِمًا أَبَدًا
عَلَى حَبِيبِكَ خَيْرِ الْخَلْقِ كُلِّهِمِ

איסלאם – אימאן – איחסאן

07/02/2009 3 תגובות

 

حدثني أبي عمر بن الخطاب ، قال :

بينما نحن عند رسول الله صلى الله عليه وسلم ذات يوم ، إذ طلع علينا

رجل شديد بياض الثياب . شديد سواد الشعر . لا يرى عليه أثر السفر .

ولا يعرفه منا أحد . حتى جلس إلى النبي صلى الله عليه وسلم . فاسند

ركبتيه إلى ركبتيه . ووضع كفيه على فخذيه . وقال : يا محمد ! أخبرني

عن الإسلام . فقال رسول الله صلى الله عليه وسلم : " الإسلام أن تشهد

أن لا إله إلا الله وأن محمدا رسول الله صلى الله عليه وسلم . وتقيم

الصلاة . وتؤتي الزكاة . وتصوم رمضان . وتحج البيت ، إن استطعت إليه

سبيلا " قال : صدقت . قال فعجبنا له . يسأله ويصدقه . قال : فأخبرني

عن الإيمان . قال : " أن تؤمن بالله ، وملائكته ، وكتبه ، ورسله ، واليوم

الآخر . وتؤمن بالقدر خيره وشره " قال : صدقت . قال : فأخبرني عن

الإحسان . قال : " أن تعبد الله كأنك تراه . فإن لم تكن تراه ، فإنه يراك"

قال : فأخبرني عن الساعة . قال :" ما المسؤول عنها بأعلم من السائل"

قال : فأخبرني عن أمارتها . قال : " أن تلد الأمة ربتها . وأن ترى الحفاة

العراة العالة رعاء الشاء ، يتطاولون في البنيان " . قال ثم انطلق . فلبثت

مليا . ثم قال لي : " يا عمر ! أتدري من السائل ؟ " قلت : الله ورسوله

أعلم . قال : " فإنه جبريل أتاكم يعلمكم دينكم"

صحيح مسلم

איבן עומר מספר מפי אביו- עומר איבן אל ח'טאב:

"בעודנו נמצאים ליד שליחו של אללה – עליו השלום והברכה – יום אחד, הופיע לפנינו אדם הלבוש בבגדים מאוד לבנים ועם שיער מאוד שחור. עכבות של מסע לא נראו עליו ואיש מאיתנו לא הכיר אותו. עד אשר התיישב קרוב אל הנביא עליו השלום עם ברכיו מול ברכי הנביא, וידיו על ירכיו ואמר: 'הו מוחמד! יידע אותי על האיסלאם'. ואמר שליחו של אללה עליו השלום: 'האיסלאם הוא בכך שתעיד שאין אלוה זולת אללה, ומוחמד הוא שליחו של אללה עליו השלום והברכה. ותקיים את התפילה. ותיתן את הזכאת. ותצום ברמדאן. ותעלה לרגל אל הבית (חאג') אם יש לך את האמצעים לכך'. אמר : 'אמת דיברת!' , ואנו התפלאנו על כך שגם שאל וגם אימת את התשובה. ואמר: 'יידע אותי על האימאן'. אמר: ' בכך שתאמין באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו וביום הדין. ובכך שתאמין בגורל, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע '. אמר: 'אמת דיברת!', ואמר: 'יידע אותי על האיחסאן'. אמר : 'בכך שתעבוד את אללה כאילו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך'. אמר : ' יידע אותי על בוא השעה [יום הדין]' , אמר: 'הנשאל לא יודע יותר מהשואל'. אמר: 'יידע אותי על כמה מסימניה'. אמר: 'האמה תילד בעבור גבירתה, ותמצא כי רועי כבשים עניים יחפים, מתחרים ביניהם בבניית ביניינים גבוהים'. ואז הוא עזב ואני נשארתי לשבת זמן מה. ואז אמר לי: ' הו עומר! האם אתה יודע מי היה השואל? ' אמרתי: 'אללה ושליחו יודעים טוב יותר'. אמר: 'זהו [המלאך] ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את דתכם'".    (סחיח מוסלים)

החדית' הזה, הידוע בכינויו "חדית' ג'יבריל" נחשב לאחד החדית'ים החשובים ביותר בדת האיסלאם שכן הוא מכיל בתוכו את כל עיקרי האמונה המוסלמית. הטוב במלאכים (המלאך ג'יבריל) , בא אל הטוב באדם (הנביא מוחמד) , בהתכנסות הטובה ביותר (חבריו הקרובים של הנביא) ללמד אותנו על דת האיסלאם.

חכמי האיסלאם כתבו על החדית' הזה פירושים רבים וארוכים. ואינשאללה אני אנסה לגעת בקצרה בכמה מהדברים החשובים.

-המשך…->

מה זה תווחיד?

 

תַווחיד (توحيد) – אמונת הייחוד המוסלמית, היא הבסיס החשוב ביותר של האמונה המוסלמית. ממנה נובעים כל שאר העקרונות, החוקים וההלכות של האיסלאם.

shahadah

במשמעותו המילולית, תווחיד פירושו- "לייחד, להצהיר על ייחודו של משהו", מקורו הוא מהמילה הערבית 'ואחאדה' אשר פירושה הוא- לאחד.

במשמעותו ההלכתית על פי השריעה המוסלמית, תווחיד פירושו – "להצהיר על ייחודו של אללה בכל הנוגע לריבונותו, אלוהיותו ובכל הנוגע לתכונותיו ושמותיו הנעלים, מבלי לייחס לו שותפים". 

כלומר תווחיד הוא הכרה בכך שאין אלוהים אחר מלבד אללה ואין לו שותפים. והוא היחיד אשר ראוי לסגידה. האמונה בתווחיד היא חלק בלתי נפרד מאמונת המוסלמי והיא נחשבת לחלק מהפיטרה המוטבעת בו על ידי אלללה (סובחאנהו ותעלה).

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן:

اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ الْحَيُّ الْقَيُّومُ  لَا تَأْخُذُهُ سِنَةٌ وَلَا نَوْمٌ  لَّهُ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ

مَن ذَا الَّذِي يَشْفَعُ عِندَهُ إِلَّا بِإِذْنِهِ يَعْلَمُ مَا بَيْنَ أَيْدِيهِمْ وَمَا خَلْفَهُمْ وَلَا يُحِيطُونَ بِشَيْءٍ مِّنْ

عِلْمِهِ إِلَّا بِمَا شَاءَ وَسِعَ كُرْسِيُّهُ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضَ وَلَا يَئُودُهُ حِفْظُهُمَا وَهُوَ الْعَلِيُّ

الْعَظِيمُ  ﴿٢٥٥﴾

"אללה אין אלוה מבלעדיו, הוא החי והקיים. לא תאחז בו תנומה ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. מי ישתדל בפניו בלא שירשה? הוא יודע את אשר בין ידיהם [לפניהם] ואת אשר מעבר להם. בעוד שהם לא יוכלו להכיל דבר ממלוא הדעת, כי אם רק את אשר ירצה. כיסאו חובק שמיים וארץ ולא תעייפו שמירתם, והוא העליון והנשגב". (סורת אל בק'רה – 2, פסוק 255 )

במשפטים הללו, אללה (סובחאנהו ותעלה) מתאר את עצמו כבוראנו וריבוננו היחיד, כל היכול והנצחי. הוא אשר ברא אותנו ואת כל שאר הדברים והוא אשר מקיים אותנו ואת כל שאר הדברים. הוא נעלה מכל בריאתו והוא יודע את כל אשר קורה ויקרה. עליונותו ונשגבותו היא מעבר לתפיסתנו.

פסוק זה נקרא גם 'איאת אל כורסי' והוא נחשב לפסוק החשוב ביותר בקוראן. נכתבו עליו ספרים רבים ופירושים רבים ואינשאללה אני אקדיש לו פוסט מיוחד בעתיד.

נהוג איפוא לאפיין את התווחיד באיסלאם בשלושה מובנים: תווחיד הריבונות * תווחיד האלוהות * תווחיד השמות והתכונות הנעלות. -המשך…->

מה זה פיטְרַה?

04/01/2009 4 תגובות

אסאלאמו עלייכום, אני מחזיר את הפוסט כפי שהיה כאן קודם לפני שנמחק

על פי האמונה המוסלמית, פיטְרַה (נאמר בפ' רפויה) – فطرة – היא הנטייה הטבעית של כל בני האדם להבחין בין טוב לרע ולהאמין בקיומו של אללה. מילולית פירושה: בריאה או יצר טבעי.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَنَفْسٍ وَمَا سَوَّاهَا ﴿٧﴾ فَأَلْهَمَهَا فُجُورَهَا وَتَقْوَاهَا ﴿٨﴾ قَدْ أَفْلَحَ مَن زَكَّاهَا ﴿٩﴾

وَقَدْ خَابَ مَن دَسَّاهَا ﴿١٠﴾

"ובנפש ובמי שעיצב אותה, ונטע בה [את הידע של] החטא והיראה. יעשה חיל מי ששמר אותה. ויכשל מי שטימא אותה" (סורת א-שמס – 91, פסוקים 7-10)

המוסלמים מאמינים שכל הילדים נולדים על הפיטרה, כולל אלו אשר אינם בקהילות מוסלמיות או ילדים להורים מוסלמים. כך שאם לא תהייה השפעה חיצונית עליהם, הם יעבדו את אלוהים מעצמם.

אבו הוריירה (רדיאלהו ענהו) מספר:

"שליחו של אללה (עליו השלום) אמר: "לא נולד ילד מלבד על הפיטרה, אלה הם הוריו אשר הופכים אותו ליהודי או נוצרי או זורואסטרי. כשם שהבהמה מולידה ולד מושלם, האם אתם רואים איבר כרות מגופו?" ואז אמר, "…فِطْرَتَ اللَّهِ الَّتِي فَطَرَ النَّاسَ عَلَيْهَا لَا تَبْدِيلَ لِخَلْقِ اللَّهِ ذَٰلِكَ الدِّينُ الْقَيِّمُ…" . "…זוהי הפיטרה של אללה אשר ברא את האנשים עליה, אין לשנות את בריאת אללה, זוהי הדת הנכונה…" (סורת א-רום – 30, פסוק 30)

 סחיח אל בוכארי

במחקר שנערך לאחרונה במרכז לחקר האנתרופולוגיה והנפש באוניברסיטת אוקספורד, התגלה שאכן ילדים נוטים להאמין באלוהים, גם אם לא לימדו אותם על כך. -לקריאה על המחקר…>

מה זה חדית'?

15/12/2008 3 תגובות

 

שלום לכולם (א-סאלמו עלייכום ורחמתו אללהי וברכתוהו),

אחד המונחים הבסיסיים ביותר באיסלאם הוא חדית'. המילה חדית' בערבית פירושה אימרה. במדעי החדית' באיסלאם  מגדירים את החדית' כ- "כל מה שמיוחס לנביא מוחמד, במובן של אימרות, מעשים והסכמות למעשים, וכן תיאורים פיזיים והתנהגותיים"

החדית'ים (בערבית- אחאדית') הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהאיסלאם. הם משלימים את הקוראן והם מעניקים לנו ערך מוסף ומידע חשוב כגון:

  • חוקים, איסורים ומצוות אשר אינם נמצאים בקוראן במפורש (כמו האיסור על ביקור אצל מגדי עתידות למשל).
  • פירוט והרחבה של דברים הנמצאים בקוראן (כיצד עוברים טהרה, כיצד מתפללים וכו').
  • מבט אל תוך חיו של הנביא מוחמד עליו השלום.
  • תפסיר (פירוש) הפסוקים של הקוראן והרחבה עליהם (כמו הסיפור על חברי התעלה)

ישנם אנשים אשר מכחישים את הצורך בחדית'ים ואומרים: "אנחנו לא צריכים חדית'! מספיק לנו להשתמש בקוראן". התשובה שאפשר לתת לאנשים כאלה היא להפנות אותם לפסוק הבא בקוראן:

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا أَطِيعُوا اللَّهَ وَأَطِيعُوا الرَّسُولَ وَلَا تُبْطِلُوا أَعْمَالَكُمْ ﴿٣٣﴾

"הוי המאמינים, צייתו לאללה וצייתו לשליחו, ואל תבטלו את מעשיכם". (סורת מוחמד- 47, פסוק 33)

ואם האנשים עדיין מתעקשים, פשוט שאלו אותם- כיצד יש להתפלל או כיצד נוטלים ידיים לפני התפילה- ובקשו מהם הוכחות על פי הקוראן בלבד.

את החדית'ים נהוג להקטלג על פי מספר מגוון של קטיגוריות, אולם על כל המוסלמים לדעת ולהבין לפחות את חמשת הביטויים הבאים:

 

  • קודסי: (מילולית: קדוש, טהור) זהו חדית' אשר בו הנביא מוחמד עליו השלום אומר משהו ישירות מאללה אך מנסח אותו במילים שלו. למעשה זוהי התגלות אשר איננה שייכת לקוראן.
  • סחיח: (מילולית: מהימן, מבוסס) זהו חדית' מהימן אשר אין בו שום פגם נראה או נסתר. בהגדרת חכמי החדית' – ما اتصل سنده بنقل العدل الضابط عن مثله من بداية السند إلى منتهاه و سلم من الشذوذ و العلة ; "חדית' שהאיסנאד* שלו מקשר בין אנשים מהימנים ודייקנים מתחילתו ועד סופו, והוא חף מפגמים ומבעיות".
  •  חסן: (מילולית: טוב, בריא) זהו חדית' אשר נמוך בדרגת מהימנותו מהסחיח. בהגדרת חכמי החדית'- هو ما اتصل سنده بنقل العدل خفيف الضبط من غير شذوذ و لا علة; כלומר חדית' חסן דומה במהותו לחדית' הסחיח פרט לעובדה שבאיסנאד שלו יכולים להימצא אנשים פחות דייקנים.
  • דעיף: (מילולית: חלש) זהו החדית' הנמוך ביותר בדרגת מהימנותו, ופירוש הדבר הוא שישנו סיכוי גדול לכך שהוא לא נכון. בחדית'ים מהסוג הזה אין להשתמש בנושאים הקשורים לעיקרי האמונה (עאק'ידה) אך ניתן להשתמש בהם בנושאי מוסר והתנהגות (אח'לאק') כתוספת לחדית'ים מהימנים אחרים.
  • מאודוע: זהו חדית' מפוברק, ואין ספק לכך שהוא איננו אמיתי. או שמישהו המציא אותו או שהוא ייחס אותו לנביא עליו השלום בשקר ויש לדחות אותו על הסף.

זוהי הייתה אם כן, הקדמה בסיסית למושג חדית'. יש לזכור שהמונחים שלמעלה מורחבים יותר ומסודרים בסדר היררכי מופשט וברור יותר, בספרות הענפה העוסקת במדעי החדית'. אם יש לכם שאלות או הבהרות לגבי הכתוב, אשמח אם תגיבו למטה, ואני אנסה לעזור לכם כמיטב יכולתי.

——

*האיסנאד (الإسناد) הוא שרשרת המסירה של בני האדם אשר ציטטו את החדית' מהנביא מוחמד עליו השלום

טקסט מומלץ : "הסטייה של אלו אשר מסופקים בקוראן תוך התרחקותם מהחדית'", שייח' מוחמד נסרודין אל אלבאני.