ארכיון

Archive for the ‘כללי’ Category

משיבים לאיסלאמופובים

12/03/2010 2 תגובות

זה לא סוד כי בשנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית בכמות ההתקפות המופנות כלפי דת האיסלאם. אנשים רבים ניסו להסביר או להצדיק את הסיבות לכך במגוון דרכים, אולם לפי דעתי הסיבה העיקרית היא ללא ספק- חוסר ידע בסיסי לגבי דת האיסאלם. אנשים נוטים לפחד מדברים שהם לא יודעים ולא מכירים, ולרוב הם נכנעים לדעותיהם הקדומות דיי בקלות.

אני נוטה להאמין שרוב האנשים שתוקפים את האיסלאם לא עושים זאת מתוך יהירות או התנשאות, אלא הם עושים זאת על סמך חוסר הבנתם בעקרונות האיסלאם כדרך חיים ועל סמך התנהגותם הפסולה של מוסלמים רבים – שאמורים להיות מייצגים נאמנים של הדת הזאת. כאשר אנשים אומרים משפטים כמו: "הנה מה שהמוסלמים מסתירים מכם על דת האיסלאם", "הנה מה שהשייח'ים מסתירים מהמוסלמים עצמם" או "הנה כל האמת שאתם חייבים לדעת על האיסלאם" וכדומה, הם למעשה מציגים את תמונת האיסלאם כפי שבאה לידי ביטוי בפחדיהם ולא כפי שבאה לידי ביטוי בטקסטים הקאנונים המקודשים למוסלמים.

קבוצה אחרת ומסוכנת יותר, היא הקבוצה של האיסלאמופובים. בקבוצה הזאת נמצאים אנשים שעושים ימים כלילות על מנת לסלף, להכפיש, להשמיץ ולהמציא שקרים על דת האיסלאם. אלו אנשים שלא יתנו לעובדות לבלבל אותם, והם ימשיכו לתקוף את האיסלאם על מנת להשיג כוח פוליטי, חברתי או כלכלי. הקבוצה הזאת מסתמכת בעיקר על הבורות של הקהל הרחב (בין היתר גם של מוסלמים) כדי להפיץ את משנתם לגבי "האיום הגדול ביותר על האנושות". מדובר בגזענים במסווה אינטלקטואלי ובאנשים שטוענים כי הם נושאים את דגל החופש השוויון והאחווה, למרות שהקריאה שלהם היא לא אחרת מאשר קריאה להמשך הדומיננטיות של התרבות היודו-נוצרית הלבנה.

וכך על פי וויקיפדיה:

ארגון Runnymede Trust הבריטי מנה ב-1997 שמונה מרכיבים המגדירים אסלאמופוביה ומקובלים על ידי EMCR – (European Monitoring Centre on Racism and Xenophobia):

  1. תפיסת האסלאם כגוש מונוליתי, סטטי, שאינו משתנה.
  2. תפיסת האסלאם כאחר וכשונה, וכן ככזה שאין לו ערכים משותפים עם תרבויות אחרות, ואינו מושפע מהן או משפיע עליהן.
  3. ראיית האסלאם כנחות לעומת המערב, כברברי, אי-רציונאלי, פרימיטיבי וסקסיסטי.
  4. זיהוי האסלאם עם אלימות, תוקפנות, איום, תמיכה בטרור ושואף להתנגשות ציוויליזציות.
  5. ראיית האסלאם כאידיאולוגיה פוליטית המשמשת ליתרונות צבאיים או פוליטיים.
  6. פסילת ביקורת האסלאם על המערב ללא קשר לתוכנה.
  7. העוינות כלפי האסלאם משמשת להצדקת פרקטיקות מפלות כלפי מוסלמים והדרת מוסלמים מהחברה הדומיננטית.
  8. תפיסת העויונת האנטי-מוסלמית כטבעית וכנורמאלית.

למסמך המלא: Islamophobia: A Challenge for Us All , PDF (69.7 KiB), Runnymede Trust, 1997

בתקופה האחרונה קיבלתי כמה הערות על כך שאני כמעט ולא מתייחס לנושאים הללו בפוסטים שלי. ראשית, אני רוצה להודות לכל מי שפנה אליי ולכל מי שהנושא הזה קרוב לליבו. ואני רוצה להשיב כי בכל הנוגע לאיסלאמיבלוג, המטרה שלו היא בראש ובראשונה להעביר פיסות מידע על האיסלאם והמוסלמים מפי אדם שחי את חיו כמוסלמי. אני כותב על הדברים שמעניינים אותי ועל דברים שאני חושב שכדאי לכל קוראי העברית לדעת על האיסלאם. ולמרות זאת, עדיין ישנם דברים חשובים רבים שאינני כותב עליהם מהסיבה הפשוטה שאין לי את הזמן לכתוב על הכל ולא חלילה בגלל שהם לא חשובים בעיני. שנית, מהניסיון שלי עם האיסלאמופובים, הגעתי למסקנה כי הזמן המוקדש לויכוחים איתם, יכול להיות מנותב לדברים הרבה יותר מועילים. ולראיה, למרות התעצמות האיסלאמופוביה, אין שום השפעה על מספר המצטרפים החדשים לדת האיסלאם, אשר משתכנעים בעשרות אלפיהם באירופה ובארה"ב בדרך החיים הזאת, ובוחרים להיות חלק ממנה מידי יום ויום.

האיסלאם לא צריך להיות אפולוגטי אך הוא גם לא צריך להיות התקפי. על המוסלמים להיות שגרירים גאים של דתם בלשונותיהם ובמעשיהם, ואל להם להיגרר לויכוחים חסרי התכלית אשר מובילים האיסלאמופובים. אם הם אינם מכירים מספיק את דתם, עליהם להשתדל ללמוד אותה כהלכה ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לא ממטיפים מוסלמים ולא ממטיפים איסלאמופובים. אם המוסלמים יתמידו בכך, אני מאמין שההשפעה של האיסלאמופובים תגווע לתוך עצמה.

אבל למרות כל זאת, אני רוצה לציין שיש לי הערכה רבה כלפי האנשים אשר מקדישים את הזמן שלהם לחשיפת השקרים של האיסלאמופובים, ובכלל לזמן שהם מקדישים להפניית תשומת הלב לתופעה הגוברת הזאת בעולם. קל מאוד לפטור את הביטוי "איסלאמופוביה" באמירה שמדובר בביטוי ממוצא אשר נועד לדחות כל ביקורת כלפי האיסלאם. אבל הטענה הזאת לא שונה בהרבה מהטענה כלפי האנטישמיות. כשם שישנם אנשים אשר דוחים ביקורת לגיטימית כלפי ישראל או היהודים בזעקת- "אנטישמים!", ישנם אנשים שדוחים ביקורת כלפי המוסלמים בזעקת "איסלאמופובים!". האיסלאם לא מתנגד לביקורת או לדיאלוג, האיסלאם מתנגד לחוסר הוגנות מצד המבקרים ולחוסר היושר בדבריהם. האיסלאם היא דתם של מיליארד וחצי מוסלמים אשר פרושים לכל אורך ורוחב כדור הארץ. הכנסת כל האנשים הללו תחת קטיגוריה אחת והאמירה שמעשיהם מייצגים את דת האיסלאם כהלכה, חוטאת לאמת ועושה הרבה עוול לאיסלאם.

ישנם מספר אתרים חשובים ברשת שעיקר פעולתם הוא לתת מענה להתקפות האיסלמופובים או להצביע על התפתשטותה של התופעה.

אחד האתרים החשובים ביותר בעיני הוא האתר LOONWATCH אשר מתמקד בהתקפותיהם של האיסלאמופובים המפורסמים ביותר בארה"ב ובאירופה, והוא מוציא בהצלחה את האוויר מכל טיעוניהם המנופחים.

אתר נוסף שאני ממליץ לכם לבקר בו מידי פעם הוא Islamophobia Watch אשר מנטר גילויים איסלאמופוביים בתקשורת העולמית, והוא כותב אותם כפי שהם, לרוב ללא פרשנות או ניתוח נלווה.

והאתר השלישי שאני רוצה להציג בפניכם הוא האתר Muslimah Media Watch אשר מופעל על ידי קבוצת נשים מוסלמיות מרקעים ותרבותיות שונות, ומטרתו להציג לקוראים תמונה ביקורתית לאופן שבו האישה המוסלמית מוצגת בחדשות ובתרבות הפופולארית.

למרות שייתכן וישנם כמה דברים שאני לא מסכים עימם באתרים הללו, אבל הם בכל זאת אתרים חשובים לכל מי שרוצה לדעת על הצד השני של מטבע האיסלאמופוביה. ואני מקווה שכל מי שמקדיש זמן לקרוא על ה"ביקורות" כלפי האיסלאם, ימצא גם את הזמן לקרוא על התשובות של המוסלמים לגביהם.

1000 שנים של היסטוריה נשכחת

 

elephant clock

בימים אלו מתקיימת תערוכה מיוחדת במינה אשר מוצגת במוזיאון המדע בלונדון.

שמה של התערוכה הוא- "1001 המצאות: גלו את המורשת המוסלמית של עולמנו", והיא מביאה לקהל הרחב אלף שנות היסטוריה נשכחת ואת תמצית תרומתה החברתית, התרבותית, המדעית והטכנולוגית של הציביליזציה המוסלמית מהמאה ה-6 ועד המאה ה-16 לספירה. אז לכל מי שמזדמן לו לבקר בלונדון עד חודש יוני, אני ממליץ שלא יחמיץ את התערוכה הזאת.

בסרטון הבא ניתן להתרשם מהחוויות של האנשים שביקרו בה עד עכשיו:

 

את התערוכה מלווה גם הספר 1001 המצאות, שיצא לאור לפני כמה שנים, ובו מפורטים כמה מההמצאות החשובות של העולם המוסלמי.

*****

כבר בימי בית הספר מלמדים אותנו שההיסטוריה מחולקת בגדול לשלוש תקופות עיקריות:

העת העתיקה, ימי הביניים והרנסאנס.

העת העתיקה הייתה תקופת זוהר של אימפריות מצריות, פרסיות, יווניות ורומיות. תקופה של פילוסופים ומצביאים, של גלדיאטורים ומלכים ושל עושר רב אשר נקנה בדמם של אחרים.

ימי הביניים הייתה "סתם תקופה" לא חשובה בין שתי התקופות החשובות באמת. וחוץ מפיאודליזם ומסעות צלב, לא מלמדים עליה הרבה.

ולבסוף באה הרנסאנס, הלא היא ה"לידה מחדש". תקופה של התפתחויות בכל תחומי הידע האנושי, תקופה של ממציאים ואנשי אשכולות, תקופה של פטרונים נדיבים ומדענים מעוררי הערצה. עידן ששינה את פני עולמנו לחלוטין והוציא אותו מ"חשכת ימי הביניים".

אבל האם הייתה זאת באמת חשכה עולמית? האם במשך 1000 שנה היה קיפאון במחשבה האנושית ולא הייתה שום התקדמות עד לרנסאנס?

מי שמעמיק קצת יותר לגבי המושג "ימי הביניים", מבין שמדובר יותר במונח גיאוגראפי מאשר במונח כרונולוגי. וכמו כן מבין שחשכת ימי הביניים אולי ירדה על אירופה לאחר נפילת האימפריה הרומית, אבל מדרום וממזרח לה הייתה תקופה תרבותית עשירה ומעוררת השתאות שבינה לבין חשכה אין שום דבר משותף, אולי פרט לגילויים האסטרונומיים שלה.

אני מדבר כמובן על תור הזהב המוסלמי אשר השתרע מהודו שבמזרח ועד לספרד שבמערב ונמשך קרוב לאלף שנים. אותם אלף שנים הם אלו שהכינו למעשה את הקרקע לצמיחת הרנסאנס באירופה.

כל מי שכבר שמע על כך דבר או שניים, יודע לצטט את שמותיהם המפורסמים של איבן סינא ואיבן רושד. אך הוא יודע לספר מעט מאוד לגבי עשרות ומאות המדענים, הפילוסופים והמהנדסים אשר הביאו לפריצות דרך יוצאות דופן בעולם המוסלמי. פריצות דרך שהגיעו כאמור בסופו של דבר לאירופה והיוו גורם משמעותי להתפתחות המדעית בה.

בשנים האחרונות החלו יותר ויותר היסטוריונים של המדע להתעמק בתרומתה של התקופה הזאת לציביליזציה האנושית, והם כבר הפיקו כמה עבודות מחקר מעניינות. אני מקווה שהמשך המחקר יביא לחשיפת הרבה מהסודות של אלף השנים הנשכחות הללו ויהווה מודל לחיקוי לעולם המוסלמי של ימינו.

 

ישנם עוד הרבה דברים שניתן לכתוב על הנושא, אבל אני אסתפק בכך בינתיים.

מה שאני כן אעשה, זה להמליץ לכם לצפות בסדרה Science and Islam שהופקה לא מזמן על ידי ה- BBC. זוהי סדרה בת שלושה חלקים אשר שופכת מעט אור על הקשרים בין המדע והאיסלאם ועל ההתפתחות המדעית בעולם המוסלמי בעיקר בתחומי המתמטיקה, האסטרונומיה, הפיזיקה, הכימיה והרפואה.

מקור מומלץ נוסף הוא האתר Muslim Heritage אשר מכיל בתוכו מידע רב על ההיסטוריה המדעית של האיסלאם.

וגם בוויקיפדיה באנגלית אפשר למצוא חומרים מעניינים.

מזון בע"מ – רעבים לשינוי?

31/01/2010 3 תגובות

 

לפני כשבוע צפיתי בסרט "מזון בע"מ" והחוויה הזאת הייתה, איך לומר, לא הייתה בדיוק מרנינה. הרגשתי כל מיני תחושות של כעס, גועל וחוסר אונים אל מול העובדה שאנחנו רק אנשים קטנים העומדים מול חברות ענק וכוח עצום שמכתיב כיצד מנוהלים החיים שלנו. אבל אם חושבים על זה שוב, נמצא שיש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות ולשפר את המצב. Food-Inc

בתרבות המערבית של היום, רובנו חיים במנטאליות של: "מה שאני לא יודע לא יכול להזיק לי". לכן צפייה בסרטים מהסוג של "מזון בע"מ" מהווה בעבורנו חוויה פוקחת עיניים ומעוררת מחשבה. במיוחד אם אנחנו לא יודעים דבר על תעשיית המזון והשפעתה על הכלכלה העולמית.

הסרט מפנה את הזרקור להרבה נושאים שלאמריקאי הממוצע אין מושג לגביהם. תעשיית המזון בעיני רבים מהם היא תעשייה מאוד פשוטה שבה מגדלים את האוכל בחוות, מעבדים אותו במפעלים ומעבירים אותו למכירה בחנויות. אבל העניין לא פשוט כמו שזה נשמע, והתעשייה המושחתת הזאת עושה ככל שביכולתה להונות את הציבור.

כל מי שצפה בסרטים דומים כמו "לאכול בגדול" ו"פאסט פוד" שעסקו בעיקר ברשתות המזון המהיר, ודאי ימצא בו הרבה דברים שהוא כבר יודע עליהם. אבל מה שטוב בסרט הזה הוא בכך שהוא אורז את כל הנושאים לחבילה אחת מתומצתת אשר נותנת לנו את התמונה המלאה של כל התעשייה.

יוצר 'מזון בע"מ', רוברט קנר, חושף בסרטו כיצד תעשיית המזון האמריקאית מנוהלת כיום בידי מספר בודד של תאגידים ענקיים, אשר לעיתים קרובות (מדי!) מקדמים את הצורך בעשיית רווחים מעל בריאות הציבור, זכותם של החקלאים הפשוטים לפרנסה והשמירה על הבריאות של עובדיהם והסביבה. וכל זאת בלי הרבה התנגדות מהסוכנויות הממשלתיות כמו ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) וה- USDA (מחלקת החקלאות של ארצות הברית).

אז יחד עם תרנגולות נפוחות חזה, נתחי בשר מעולים, עגבניות בעלות חיי מדף ארוכים וזרעים עמידים בפני ריסוס,תעשיית המזון האמריקאית של המאה ה-21 גאה להציג גם את ההשפעה ההרסנית של בקטריות אשר גורמות לתחלואה של עשרות אלפי בני אדם בשנה, את התופעה המדאיגה של השמנת יתר (במיוחד בקרב ילדים) ואת המגפה ששמה סכרת בקרב מבוגרים.

הסרט עוסק במובנים רבים של תעשיית המזון שאין מספיק מקום כדי לפרט אותם כאן. לכן מה שאעשה זה להציג כמה נקודות אשר נראו לי חשובות.

 

תו מחיר

תעשיית האוכל המוצגת בסרט היא כל כך מעוותת, עד אשר ארוחת בורגר שלמה עולה פחות מברוקולי. כך נוצר מצב שבו למשפחה עם ארבע ילדים, זול יותר לאכול במקדונלדס מאשר לקנות ולבשל ארוחה בריאה. הסרט מציין כי אחד מכל שלושה ילדים אמריקאים שנולדו לאחר שנת 2000 יאובחן כסובל מסכרת, ובקרב המיעוטים (היספאנים או שחורים) השיעור הוא אחד מתוך שניים.

הבריאות של המעמד הבינוני והנמוך באמריקה מתדרדרת מכיוון שהאוכל הלא בריא זול יותר ומהיר יותר, בעוד שהאוכל הבריא עולה לרוב כפליים. ועל פי המחקרים האחרונים, עוני מהווה מאפיין חשוב במקרים של השמנת יתר. למרות שהמשפחות חוסכות כסף רב כאשר הן קונות את המזון הזול יותר, הן בעצם מוציאות כפליים כדי לממן את הכדורים והתרופות לטיפול במחלות שהוא יוצר.

 

מאיפה בא הבשר?

מי שצופה בסרט, מבין כי בכל הנוגע למזון באמריקה, מדובר בייצור אוכל ולא בגידול אוכל. התעשייה הזאת ממש מייצרת עופות ופרות והיא משפיעה גם על שאר הגידולים החקלאיים כמו: תירס, תפוחי אדמה ועוד.
שתי הסצינות המטרידות ביותר בכל הסרט היא כאשר המצלמות הורשו להיכנס לחוות עופות של אחת מחברות המזון הגדולות ולאחד ממפעלי עיבוד בשר הבקר.

באופן נורמאלי, הזמן הדרוש לגדילת העופות הוא כשלושה חודשים. המצב הזה לא היה משתלם כלכלית בעבור חברות המזון, אז הפתרון שנמצא היה להנדס את העופות כך שהזמן הדרוש לגדילתן יהיה 49 ימים בלבד. הדבר הזה מביא למומים ולהשמנת יתר אצל העופות, עד אשר הן אינן מסוגלות לעמוד על הרגליים מכיוון שהעצמות והשרירים שלהן עוד לא התפתחו כראוי. במשך כל זמן גדילתן הן נשמרות בכלובים חשוכים (אחד מהחוואים אומר בסרט שהעופות שלו מעולם לא ראו את אור השמש). לאחר שהן גדלות מספיק, מעמיסים אותן למשאיות לשחיטה ולאחר מכן מעבדים אותן עד אשר הן מגיעות לסופרמרקט הקרוב לביתנו.

הסיפור של הבקר מזעזע לא פחות. מתברר שהחוות הענקיות שמגדלות פרות (באלפים) לא מאכילות אותן בעשב אלא בתירס. ופרות כידוע, לא נבראו לאכול תירס, לכן יש לכך השלכות מאוד משמעותיות. ראשית, בגלל שהפרות הללו לא יוצאות לרעות בשדה כדי לאכול עשב, חיידקי האי-קולי נשארים בגוף שלהן, והם לא יוצאים מהמערכת שלהן באופן טבעי.

שנית, הפרות מסוגרות בתוך רפתות שהצואה בהן מגיעה עד הברכיים, מה שמאפשר להפצת חיידקי האי-קולי עוד יותר. כלומר במקום שהפרות ירעו בשדה באופן טבעי – ובתוך כך יפרו את האדמה ויפטרו מהחיידקים בקיבתם -  הן מתבוססות בצואה של עצמן ומפיצות חיידקים מסוכנים.

שלישית, החיידקים הללו עוברים יחד עם הפרות אל בית המטבחיים ומופצים גם שם. ולבסוף, בגלל שהחיידקים הללו לא מתים במים, הם נשטפים ועוברים לזהם חוות אחרות, ואיכשהו הם גם מגיעים לגידולים חקלאיים אחרים.
במקום שהחברות הגדולות יפתרו את הבעיה בכך שהם יתנו לפרות לרעות ולאכול עשב, הם מצאו פיתרון "גאוני"! להעלמת חיידקי האי-קולי- הם מרססים את הבשר לפני העיבוד שלו באמוניה. כן, אמוניה!

 

מה גישת האיסלאם בעניין?

מכיוון שהאיסלאם הוא דרך חיים מלאה, אללה סובחאנהו ותעלה ונביאו מוחמד עליו השלום לא חסכו מאיתנו את הידע לגבי חשיבות השמירה על הסביבה בה אנו חיים ולגבי הדרך הנכונה שבה עלינו לנצל את המשאבים העומדים לרשותנו.לכן כאשר צפיתי בסרט הזה, נוכחתי לדעת שרבים מהבעיות אשר מוצגות בו, ניתנות לפתרון על ידי דרך האיסלאם.

הנה כמה דברים על קצה המזלג-

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا النَّاسُ كُلُوا مِمَّا فِي الْأَرْضِ حَلَالًا طَيِّبًا … ﴿١٦٨﴾

"הוי בני האדם, איכלו ממה שעל הארץ את המותר הטוב" (סורת אל בק'רה – 2, איה 168)

ובאיה נוספת:

…كُلُوا مِنَ الطَّيِّبَاتِ وَاعْمَلُوا صَالِحًا ۖ إِنِّي بِمَا تَعْمَلُونَ عَلِيمٌ  ﴿٥١﴾

"…אכלו מן הטוב ועשו מעשים טובים, כי הנני יודע את אשר תעשו" (סורת אל מואמינון – 23, איה 51).

אכילה בריאה ועשיית מעשים טובים מוזכרים על ידי אללה זה לצד זה, ומכך אנו מבינים כיצד הם קשורים בקשר הדוק. אחד הדברים החשובים ביותר על המוסלמי לעשות הוא, לאכול את מה שבריא, טהור וטוב בעבורו. אללה סובחאנהו ותעלה מזכיר אוכל "טַייבּ", כלומר אוכל שנראה טוב, בעל טעם טוב ויש בו טוב (כלומר בריא). כל שלושת התנאים הללו צריכים להתקיים על מנת שהאוכל יקרא "טייב". האימאם איבן תיימיה מחמיר ואומר אפילו שאסור על האדם לאכול אוכל אם הוא יודע שהאוכל הזה לא בריא בעבורו.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

۞ يَا بَنِي آدَمَ خُذُوا زِينَتَكُمْ عِندَ كُلِّ مَسْجِدٍ وَكُلُوا وَاشْرَبُوا وَلَا تُسْرِفُوا ۚ

إِنَّهُ لَا يُحِبُّ الْمُسْرِفِينَ  ﴿٣١﴾

"הוי בני האדם, קחו את יופייכם לעבר כל מסגד ואכלו ושתו אך אל תפריזו, אכן הוא לא אוהב את המפריזים" (סורת אל אעראף – 7, איה 31).

המילה אִיסְרָאף, מתורגמת כאן כהפרזה. אולם הפירוש שלה רחב יותר והיא מדברת גם על הבזבוז והפזרנות של האוכל. האימאם איבן אל-ק'יים מציג שני מצבי קיצון להם ניתן לקרוא איסראף באכילה:

1. אדם אשר לא מציית לאיה אשר אומרת "אכלו ושתו". והוא ממעיט באוכל ובשתייה שלו עד שהוא מגיע למצב של חוסר תזונה. דבר אשר מזיק לו ולבריאותו.
2. אדם אשר מגזים ואוכל יותר ממה שהוא צריך. הנביא מוחמד עליו השלום לימד אותנו כי: "אין כלי קיבול גרוע יותר לבן האדם למלא, יותר מהבטן שלו. אולם אם עליו למלא אותו, עליו למלא שליש באוכל, שליש במים ושליש באוויר" (מוסנד אחמד).

על המוסלמי להימנע אם כן, משני מצבי הקיצון הללו ולשמור על האיזון התזונתי אשר לא יזיק לבריאותו.

מה אפשר לעשות?

אחרי שהסרט סיפק את כל המידע על התעשייה, יוצרי הסרט נתנו לצופים כמה עצות טובות ושימושיות אשר יכולים לשפר את הטירוף שמוצג בו. ואני הוספתי עוד כמה שיהיו שימושיות בעבור המוסלמים אינשאללה:

1. בדקו את תוויות המזון של האוכל שאתם קונים. למרות שהתוצרת המשווקת בארץ לא עוברת הנדוס גנטי אלא רק השבחה, קרוב ל-70% מהמזון שנמכר בארה"ב כן עובר הנדוס גנטי, אז קחו זאת בחשבון כשאתם קונים מוצרים מיובאים. בנוסף לכך, כל נושא התוויות הוא נושא די סוער בעולם וישנה דרישה גוברת לסמן את המוצרים המהונדסים גנטית בסימן מיוחד. למיטב ידיעתי אין עדיין חוק כזה לסימון המוצרים בארץ, אבל ישנה פעילות להסדרת הנושא. אז תעקבו אחרי ההתפתחויות.

2. תמכו בחוות ומגדלים מקומיים. הכי טוב כמובן לגדל בחצר את הירקות שאתם אוכלים. אבל אם אין באפשרותכם לעשות זאת, נסו למצוא חקלאים אשר יספקו לכם תוצרת אורגנית. שוק האיכרים הוא פתרון טוב לעירוניים.

3. אכלו אוכל שנשחט כהלכה. בין אם מדובר בהכשר יהודי או מוסלמי, בדקו אצל ספקי הבשר שלכם מהיכן הם משיגים את הבשר. הכי טוב כמובן להשיג את הבשר ישירות מחווה שאתם מכירים.

4. שימו לב למה שהילדים אוכלים. אם בבתי הספר של ילדיכם יש קפיטריות, מכונות משקה או ארוחות מסובסדות, דאגו שהאוכל יהיה כמה שיותר מגוון וכמה שיותר בריא.

אלו הם כמה עצות שעולות לי עכשיו בראש, אתם יכולים לחשוב על דברים נוספים בעצמכם ולהוסיף אותם בתגובות.

על כל פנים, הצפייה מומלצת מאוד! אבל לא אחרי אוכל ולא לבעלי קיבה רגישה.

[לטריילר של הסרט]

הזכות שלנו למשה (עליו השלום)

 

ביסמיללה וסאלתו וסאלאם עלא רסוליללה,

איבן עבאס מספר כי כאשר הנביא מוחמד עליו השלום הגיע למדינה הוא מצא כי היהודים צמים ביום העשירי לחודש מוחרם. כאשר הוא שאל אותם על כך הם ענו: "זהו יום טוב. זהו יום שבו אללה הציל את בני ישראל מהאויב שלהם. לכן משה צם אותו". הנביא עליו השלום השיב: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם". והוא הורה למוסלמים לצום את היום הזה.

החודש לפני כמה אלפי שנים, אללה הציל את אחד מנביאיו ואת ההולכים עימו מהמדיניות המדכאת של אחד מהעריצים הגדולים בעולם. הנביא משה עליו השלום ובני ישראל שעליהם הוא בא להגן, היו נתונים תחת רדיפה ממושכת וחסרת רחמים עד אשר ניתן היה לחשוב שהסוף לא נראה באופק. אולם כאשר הסוף בכל זאת הגיע והביא לשקיעתו של פרעה, היום הזה נחשב להקלה גדולה ולברכה, עד אשר הוא נקבע כיום צום בדתנו כדי לציין גם את התודה לאללה וגם את הסולידריות שלנו עם אחינו המוסלמים אשר שמרו על אמונתם תחת העריצות.

בעודנו ממשיכים לצום את העשירי לחודש מוחרם כמה אלפי שנים לאחר מכן, אני חושב שזה רק מתאים להוציא מסיפורם של בני ישראל תחת שלטונו של פרעה כמה תובנות רלבנטיות, על מנת להבין ממה באמת בני ישראל ניצלו. אולי על ידי הבאת כמה דוגמאות מהדרכים בהם נהג פרעה לרדוף את בני ישראל, נוכל להסיק כמה דברים בין המציאות שעמדה בני ישראל לפני אלפי שנים לבין המציאות שעומדת בפני האומה המוסלמית היום. ואולי על ידי כך נוכל להעריך טוב יותר, מדוע אנחנו צמים ביום הזה ואיזה מקום צריך לפנות לו בלבנו.

בואו אם כן נבחן כמה משיטותיו של פרעה לפי הקוראן:

1. דמוניזציה

בסורת עא'פיר, איה 26, פרעה אומר: "…הניחו לי להרוג את משה, ולו גם יזעיק את ריבונו. אכן אני חושש שהוא ישנה את דתכם או שיפיץ על הארץ את הרעה".

כאן אנחנו רואים שפרעה מאשים את משה בשתי האשמות: א) הוא רוצה לשנות את דרכי חייכם. ב) הוא רוצה להפיץ הרס ורעה על הארץ. נשמע מוכר? למעשה, משה נשלח על ידי אללה לפרעה בעבור שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של בני ישראל על ידי פרעה, ולקרוא לפרעה לסגוד לבורא. אם כן, המשימה שלו הייתה בדיוק ההפך ממה שפרעה האשים אותו בעוד שפרעה עצמו עשה בדיוק את אותם הדברים בהם הוא האשים את משה. זהו מקרה קלאסי של מה שנקרא בפסיכולוגיה השלכה (תבדקו את זה מעניין).

לאחר מכן, פרעה בצורה אירונית מציב את עצמו כמגן של ה'טוב' אל מול ה'רוע' שמשה מביא עמו: "…אינני מראה לכם אלא רק את מה שאני רואה לנכון, ולא אוביל אתכם אלא בדרך הישר". (סורת עא'פיר – 40, איה 29). ממש כפי שאללה ציין באיה 11 בסורת אל בק'רה: "בהיאמר להם, 'אל תחמסו את הארץ!' יגידו, אין אנו אלא דורשי שלום".

כפי שניתן לראות, המנהג של דמוניזציה והאשמת הקורבן באלימות, שחיתות וכדומה הוא מנהג די עתיק. היום המושגים האופנתיים הם: 'קיצוניות', 'רדיקאליזם', 'טרוריזם' וכדומה. אם פרעה היה יודע את המילים הללו, הוא כנראה היה משתמש בהם נגד משה בעצמו.

2. זלזול

בסורת א-זוח'רוף, איאת 51-53, פרעה אומר: "וקרא פרעה אל בני עמו לאמור: 'הוי בני עמי, האם לא לי המלכות במצרים והנהרות הללו זורמים מתחתי? האם אינכם רואים?  האין אני טוב מחסר הערך הזה אשר לא מדבר ברורות? מדוע לא עוטר בצמידי זהב או באו עמו מלאכים מאוחדים?"

משה הלך לפרעה בגלל שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של האחרים ולקרוא לו לסגוד לבורא. פרעה יודע שאין לו שום טיעון מוסרי או הגיוני לאף אחת מהדרישות הללו של משה. אז המוצא היחיד שלו הוא לזלזל במשה על מנת להסית את תשומת הלב של הציבור מעבר לעובדות. במקום לגשת לדרישות הללו באחריות ובהגינות, הוא מציג את עצמו כסמכות חזקה ומבוססת העומדת מול אדם מגמגם, חלש ומנודה, אשר לא מציע שום יוקרה או מעמד לאותו אדם חסר מזל שיצטרף אליו. כל זאת בניסיון לסתור את הלגיטימיות של הדרישות שנאמרו.

גם היום משתמשים באותה טקטיקה. אנחנו שומעים לרוב כי חלקים מסוימים מהשריעה מתוקפים כמיושנים, ברבריים, לא תרבותיים, לא אנושיים וכדומה. אנחנו תמיד שומעים על הצורך שיש למוסלמים במקומות מסוימים בעולם ללמוד כיצד לחיות במדינות שיש בהם 'חופש' וכדומה. תמיד מלמדים את המוסלמים שהם צריכים לתת לאחרים לפתור את הבעיות שלהם מכיוון שהם חלשים ותלותיים במעצמות ובשום פנים ואופן הם לא  י כ ו ל י ם להסתדר בלעדיהם. על המוסלמים להיות חסרי משמעות, מתגוננים ומתנצלים ועוד ועוד.

שום דבר מזה הוא לא מקרי. זוהי טקטיקה מכוונת אשר שאולה מדרכי הפעולה של לא אחרת מפרעה, והמטרה שלה היא כפולה: ליצור תסביך נחיתות במוחות המוסלמים ובאותה העת ליצור מסך עשן על מנת למנוע מאלו שאינם מוסלמים להימשך לאמת. המסר של משה היה מאוד ברור והגיוני: הפסק מייד עם הדיכוי של האחרים והתחל לסגוד לריבונך. הזלזול של פרעה הוא לא אחרת מאשר פעולה של ייאוש וטקטיקה של מניפולציה כדי לפצות על כך. כפי שמצויין באיה 54: "כך הסית את בני עמו והם צייתו לו…"

3. מאסר

בסורת א-שועארא', איה 29, פרעה אומר: "…אם תיקח לך אלוה אחר מלבדי, ללא ספק אעשה אותך מבין האסירים".

האיום הזה בא באמצע העימות הפומבי בין משה לפרעה, בעוד שמשה הציג ברהיטות טיעון אחרי טיעון אודות האמונה באל אחד. האנשים החלו לשמוע את המסר המוזר והחדש הזה, ופרעה לא אהב זאת בלשון המעטה. זה היה מסר רדיקלי ('המגיע אל השורש' לפי ההגדרה במילון ולא 'קיצוני'), וזה בדיוק מה שהקריאה לתווחיד הייתה כפי שהוצגה על ידי משה וכל שאר הנביאים. זהו מסר פשוט וחד משמעי לאלו אשר מחפשים ענווה, אך זהו גם מסר ברור ואזהרה לכל מי שחושב שהוא בדרגה של אל, כמו פרעה. הדרך היחידה להשתיק את משה ואת המסר שלו הייתה לכלוא אותו. האיום במאסר תמיד מגיע כאשר ישנם כאלה שמביעים אמונות ועמדות לא פופולאריות, ולא חסרות דוגמאות גם מהאומה המוסלמית בעבר ובהווה. כליאה אם כן, באה כדי לשמש כעוד כלי לדיכוי והכנעה.

לעומת זאת, האיום בכליאה יכול לשמש גם ככלי לכפייה של מעשים מסוימים, בדרך כלל מעשים מבישים מטבעם. בסורת יוסוף, איה 32, אנחנו קוראים כי הנביא יוסוף היה נתון תחת איום מכיוון שהוא סירב לשכב עם אשתו של האדון:  "…אכן שידלתי אותו על נפשי והוא כבש את יצרו. אולם אם לא יעשה כדברי, יושלך ללא ספק לכלא ויהיה מן המושפלים". תשובתו של יוסוף הייתה פשוט לומר: " אמר: ריבוני הכלא אהוב עליי מלעשות את אשר הן מבקשות". וכך קרה, כאשר הוא נכלא בעודו מסרב לציית לדרישה המבישה והבוגדנית: "וכך נראה להם לאחר שהם ראו את האותות לאסור אותו לזמן מה".

מי ייתן ואללה ישחרר את כל המוסלמים הכלואים מתוך דיכוי וכפייה בכל העולם, אמין.

4. החדרת פחד חברתי

בסורת יונוס, איה 83, אללה סובחאנהו ותעלה אומר: "ואיש לא האמין למשה זולת מתי מעט מבני עמו, מתוך חשש מפרעה ונכבדיהם על כך שירדפו אותם…"

פחד הוא אחד האמצעים היעילים ביותר כדי להתמודד עם נוכחות לא רצויה מהעובדה הפשוטה שזהו צעד מניעתי אשר מיועד לשמור את היחיד, הקבוצה או החברה כולה על המשמר. במקום לחכות עד שהמסר מופץ או עד שתנועה מסוימת מפרה את הסטטוס-קוו, קל יותר להפחיד את כולם ולגרום להם ליישר קו עד לקונפורמיות מלאה. במקום לאפשר למשה את החופש ללמד את המסר שלו ולאבד תוך כדי כך מספר רב של תומכים, פרעה מתחיל בקמפיין של הפחדה אשר ידכא כל השפעה או אפילו כל גילוי של סימפטיה כלפי משה ותומכיו. בדרך הזאת, לא רק שמשה לא יוכל להפיץ את המסר שלו, אלא גם לא יהיה שום רמז פומבי לתמיכה במסר שלו. מדוע? מכיוון שהמסר של משה תוקף ישירות את היהירות של פרעה ואת הדיכוי שהוא מפעיל כלפי האחרים. הוא חייב להשתיק את המסר הזה כדי להמשיך את השליטה שלו. כל גילוי ולו הקטן ביותר אשר יכול להפריע לשליטה המוחלטת חייב להיות מזוהה, מבודד ומחוסל. פרעה למעשה הפך להיות מאסטר באומנות השליטה באמצעות טרוריזם. שפירושה: 'השימוש הפוליטי של טרור או הפחדה'.

המילים של סייד ק'וטוב מתארים היטב את מצבו של משה:

לחברה יש היגיון שלטוני ומצב קיים, הלחץ שלה חזק, והמשקל שלה כבד על כל אחד אשר לא מוגן על ידי חברים חזקים בחברה או על כל מי שמאתגר אותה ללא עוצמה מספקת… האדם אשר עומד מול כיוונה של החברה – מול ההיגיון השלטוני שלה, מול הסטנדרטים שלה, מול התפיסות שלה, מול חוליה וסטיותיה – ימצא את עצמו זר וחסר אונים אלא אם כן הסמכות עליה הוא נשען באה ממקור חזק יותר מאנשיה, תמידי יותר מן הארץ, ואציל יותר מהחיים…

זה בדיוק היה המצב של משה עליו השלום. הקמפיין של פרעה היה נגדו ונגד המסר שלו, נגד אמונתו ונגד מילותיו ודרך חייו – למרות שהוא ספג דמוניזציה, זלזול ואיומים במאסר ועינויים, ולמרות שהחברה כולה פחדה אפילו לגלות שבריר של אהדה כלפיו, הוא לא סטה לרגע מהמסר שלו.

יתרה מזאת, למרות מסע ההפחדה של פרעה, היו מספר אנשים אשר בלעו את פחדיהם ועמדו באומץ כדי להגן על משה עד כדי קבלת המסר שלו, כפי שאנחנו למדים מסורת ע'אפיר, איה 28:  "ואז אמר מאמין מבני משפחת פרעה, אשר הסתיר את אמונתו, האם תהרגו אדם אשר אומר: 'ריבוני הוא אללה' והוא הביא אותות מעם ריבונכם?…"

האדם הזה היה אם כן קרוב קרבת דם לפרעה, והוא בא להגן על האמת למרות שכל שאר החברה מפחדת או מתעלמת מכך. ובאותה נשימה, אם נביט על מצבים שונים בהם מעורבים היום מוסלמים, נמצא כי הרבה אנשים שאינם מוסלמים עומדים באומץ על מנת להגן עליהם יותר מאשר אחיהם המוסלמים. היינו עדים אפילו לכמה כאלה, ממש כמו בן משפחתו של פרעה, אשר בחרו להתאסלם כפי שקרה עם לוחמים בצבא נגד עיראק או עם סוהרים בבית הכלא שבגואנטמו למשל.

אלו הם רק כמה דוגמאות מתוך רבים, אבל ההצהרה של הנביא מוחמד ליהודים במדינה: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם" כאשר הוא ציווה על המוסלמים לצום באותו היום, צריכה להיות בעלת משמעות רבה יותר בעבורנו, בעודנו רואים ממה ניצלו בני ישראל ומול מה אנחנו מתמודדים אלפי שנים מאוחר יותר. באותה מידה אנו מתפללים לאותה עזרה וניצחון מאללה כפי שניתן להם, ואנו מבקשים מאללה שיעשה אותנו איתנים באמונתנו גם ברגעים הקשים ביותר, ממש כמה משה שנייה אחת לפני שים סוף נחצה לנגד עיניו.

עיד אל אַדְחַא 1430 (2009)ּ

27/11/2009 תגובה אחת

עיד מובראכ לכל המוסלמים!

אַלַּלהו אכְּבַּר أللهُ أكبرُ
אַלַּלהו אכְּבַּר أللهُ أكبرُ
אַלַּלהו אכְּבַּר וַלִילּהִ אְל חַמְד أللهُ أكبرُ أللهُ أكبرُ أللهُ ، ولِلهِ الحَمد

אללה הוא הגדול
אללה הוא הגדול
אללה הוא הגדול ולאללה כל התהילה

אַלַּלהו אכְּבַּר כַּבִּירה أللهُ أكبرُ كبيرا
וַלְחַמְדֻו לילַּהי כַּתִ'ירה والحمد لِلهِ كَثيرا
וַסֻובּחאנא אלַּלהי וַבִּיחַמְדיהי בּוקְרַתַן וַאַסִילה وسبحان الله وبحمده بكرةً وأصيلا

אללה הוא הגדול והעצום
והתהילה כולה לאללה עד מאוד
והשבח לאללה ובפארו בבוקר ובערב

לַא אִילַהא אִילּא אלּלהֻ וַחְדַה لا إله إلا الله وحده
סַדַקַ'ה וַעְדַה صدق وعده
וַנַסַרַה עַבְּדַה ونصر عبده
וַאַעַזַּה גֻ'ונְדַהו וַהַזַמַל אַחְזַאבּה וַחְדַה وأعزّ جنده وهزم الأحزاب وحده

אין אלוהים מבלעדי אללה לבדו
אימת את הבטחתו
ועזר לעבדיו
וחיזק את חילותיו וריסק את המחנות באחת

לַא אילַהַא אילּא אלּלה لا إله إلا الله
וַלַא נַעְבּודו אִילּא אִיַה ولا نعبد إلا إياه
מוחְליסינה לַהו א-דִּין וַלַאו כַּרִיהַלְ כָּאפירון مخلصين له الدين ولو كره الكافرون

אין אלוהים מבלעדי אללה
ולא נעבוד אלא אותו
איתנים בדתו ועל חמתם של הכופרים

אַללהומּא סַלי עַלַא סַיּידינה מוחמד اللهمّ صلّ على سيدنا محمد
וַעַלַא אָלי מוחמד وعلى ءال محمد
ועלא אַסְחָאבּי מוחמד وعلى أصحاب محمد
ועלא אַנְסָארי מוחמד وعلى أنصار محمد
ועלא אַזְוָאג'י מוחמד وعلى أزواج محمد
ועלא דֻ'ורִייתי מוחמד וַסַלִּים תַסְלִימן כַּתִ'ירה وعلى ذرية محمد وسلّم تسليماً كثيرا

הו אללה שא ברכה על אדוננו מוחמד
ועל משפחתו של מוחמד
ועל חבריו של מוחמד
ועל עוזריו של מוחמד
ועל נשותיו של מוחמד
ועל צאצאיו של מוחמד ושא ברכה רבה עד מאוד

רַבִּי עְ'פיר לי וַלִיוָאלידיי ربِّ اغفر لي ولوالديَّ
רַבִּי רְחַמהֻומא כַּמַה רַבַּיָאני סַעִ'ירה ربِّ ارحمهما كما ربياني صغيرا

ריבוני מחל לי ולהורי
ריבוני רחם עליהם כשם שריחמו עלי בצעירותי

 

איסלאמיבלוג מאחל לכל המוסלמים חג קורבן שמח וחאג' מקובל לכל העולים לרגל למכה. אמין.

כמה מוסלמים יש בעולם?

 

1 מכל 4 אנשים בעולם הוא מוסלמי, כך עולה ממחקר חדש שפורסם לפני כחודש על ידי פורום פיו האמריקאי. המסקנה הזאת באה כשנה וחצי אחרי ההודעה של הוותיקן כי לראשונה בהיסטוריה מספר המוסלמים עולה על מספר הקתולים בעולם (19.2% לעומת 17.2% בהתאמה מאוכלוסיית העולם) ובכך הם הפכו לקהילה הדתית הגדולה ביותר.

מפת העולם על פי אוכלוסיית המוסלמים (לחצו על התמונה להגדלה)

המחקר החדש, שנערך במשך שלוש שנים ומתבסס על נתונים מ- 232 ארצות ואזורים שונים, ממקם את אוכלוסיית המוסלמים כמה אחוזים גבוה יותר מהערכות הוותיקן ומעמיד את מספרם של המוסלמים על 1.57 מיליארד בני אדם.

וכך בתקציר:

במחקר דמוגרפי מקיף של יותר מ-200 ארצות נמצא כי ישנם 1.57 מיליארד מוסלמים מכל הגילאים החיים כיום בעולם. והם מייצגים 23% מתוך אוכלסיית העולם המוערכת של 6.8 מיליארד בני אדם ב-2009.

המחקר כאמור, מכיל בתוכו נתונים מ- 232 ארצות והוא מסתמך על כ-1500 מקורות של מהם של מכוני מחקר, אוניברסיטות וארגונים ממשלתיים. ייתכן וזהו אכן המחקר המקיף ביותר מהמחקרים האחרונים שנעשו בנושא זה, כפי שהם טוענים בצדק.

להלן חמשת הארצות המאוכלסות ביותר במוסלמים (המספרים במיליונים):

  1. אינדונזיה (203)
  2. פקיסטן (174)
  3. הודו (161)
  4. בנגלדש (145)
  5. מצרים (78.5 ) ; ניגריה (78).

והנה כמה מעיקרי המחקר:

  • אוכלוסיית העולם המוערכת ב-2009 היא 6.8 מיליארד.
  • 1 מכל 4 אנשים בעולם הוא מוסלמי -  1.57 מיליארד איש שמהם:
  • 4.6 מיליון חיים ביבשת אמריקה, 38.1 מיליון באירופה, 240.6 מיליון באפריקה שמדרום לסהרה, 315.3 מיליון חיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ו- 972.5 מיליון חיים באסיה.
  • 9 מתוך 10 הם סונים לעומת שיעים (87%-90%).
  • רוב השיעים (כ- 80%) מצויים בארבע ארצות: איראן, עיראק, פקיסטן והודו.
  • 2 מתוך 3 מהמוסלמים בעולם חיים באסיה.
  • רק 20% (1 מתוך 5) מהמוסלמים חיים ב"עולם הערבי" (צפון אפריקה והמזרח התיכון).
  • 1 מתוך 3 מוסלמים בעולם חי בהודו, פקיסטן או בנגלדש.
  • 20% מהמוסלמים חיים כקבוצת מיעוט, כלומר במקומות בהם האיסלאם איננה דת הרוב.
  • 50% מקבוצת מיעוט מוסלמי זו חיה בהודו.

 

מוסלמים כמיעוט ובמערב:

  • בהודו חיה קהילת המיעוט המוסלמי הגדולה בעולם (161 מיליון), ואחריה נמצאות אתיופיה (28 מיל'), סין (21.6 מיל') ורוסיה (16.5 מיל').
  • רוסיה וגרמניה הן שתי הארצות עם המיעוט המוסלמי הגדול במערב (11% ו 5%~ בהתאמה). אחריהן נמצאות צרפת ובריטניה.
  • קוסובו ואלבניה הן שתי הארצות היחידות באירופה עם אוכלוסייה של יותר מ- 75% מוסלמים.
  • בוסניה היא הארץ בה חי המיעוט המוסלמי הגדול ביותר מבחינת אחוז האוכלוסייה , 40%~
  • אוכלוסיית המוסלמים בארה"ב מוערכת ב- 2.5 מיליון ובקנדה כ- 0.65 מיליון.

 

כמה השוואות מעניינות:

  • אוכלוסיית המוסלמים שחייה במיעוט גדולה יותר מכל אוכלוסיית העולם הערבי.
  • ב- 17 מתוך 20 המדינות בעולם הערבי יש יותר מ-75% אחוז מוסלמים.
  • המיעוט המוסלמי באתיופיה שווה בגודלו לאוכלוסיית המוסלמים באפגניסטן.
  • בסין יש יותר מוסלמים מאשר בסוריה.
  • ברוסיה יש יותר מוסלמים מאשר בירדן ולוב גם יחד.
  • בגרמניה יש יותר מוסלמים מלבנון.
  • בארגנטינה יש יותר מוסלמים מאשר קנדה.
  • ישנם פי שלוש יותר מוסלמים באתיופיה מאשר בסומליה.

מפת ריכוזי המוסלמים בעולם (לחצו על התמונה לפירוט)

את המחקר המלא ניתן למצוא כאן או כאן (pdf). מדובר ב- 62 עמודים בלבד ואני ממליץ לכולם לקרוא אותו. אם נוריד את המקורות, מראי המקום (ואת המתודולוגיה למי שזה לא מעניין אותו) נישאר עם 30-35 עמודים של מידע רלוונטי, כך שלא מדובר בהרבה דפים.

על פי כותבי המחקר, הממצאים שמופיעים בו מניחים את היסודות למחקר עתידי של פורום פיו, שפרסומו נקבע ל-2010 ובו יוערך קצב גידול האוכלוסייה בעולם המוסלמי וכן תינתן תחזית לגודל האוכלוסייה בעתיד. כמו כן הם מתכננים להציג מחקר דומה על האוכלוסייה הנוצרית העולמית, אשר גם הוא עתיד להתפרסם ב-2010.

אל מֻוסַבִּיחָאת

ביסמיללה,

בקוראן ישנן כמה סורות אשר מתחילות בתַסְבִּיח – האדרה, שבח, הלל, ופאר של אללה – והן נקראות אל מֻוסַבִּיחָאת. הסורות הללו אמנם מתחילות כל אחת בצורה שונה, אך כולן מכוונות לאותו רעיון והוא: אין ריבון גדול יותר או גבוה יותר מאשר אללה סובחאנהו ותעלה.

המילה תסביח באה מהשורש: סין  س – בא ب – חא ح – ופירושה: להאדיר, לשבח, לפאר ולהלל את אללה. היא כוללת בתוכה בין היתר את:

1. ההכרה בכך שאין לו פגמים בשלמותו, והוא נמצא הרחק מעבר לכל חוסר שלמות.

2. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל דמיון בינו לבין הבריאה שלו.

3. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל סוג של ייחוס שותפים ותכונות שאינן אלוהיות.

לכן כאשר מישהו עושה תסביח, הוא שולל כל פגם ומצהיר כי כל השלמות היא באללה והוא מושלם ללא פגמים.

 

צורת המקור – סובְּחָאן

מופיעה בסורת אל איסרא' (17):

سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَىٰ بِعَبْدِهِ لَيْلًا مِّنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الْأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آيَاتِنَا ۚ

إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ الْبَصِيرُ  ﴿١﴾

"ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש [אַל מַסְגִ'יד אַל חַרָאם] אל המסגד הקיצון [אַל מַסְגִ'יד אַל אַקְ'סַה] אשר ברכנו סביבותיו, למען נראה לו מאותותינו. אכן הוא השומע הרואה" (סורת אל איסרא' – 17, איה 1).

הצורה הזאת מראה לנו את התמידיות ואת חוסר התלות של השבח בזמן או במקום. גם כאשר לא הייתה עוד הבריאה, אללה הוא נעלה מעל הכל והשבח כולו שייך לו. כמו כן, אנחנו עוד למדים מהצורה הזאת כי השבח שהבריאה עושה לא משנה כהוא זה. כלומר עצם העובדה שאנחנו משבחים את אללה, אנחנו לא מצדיקים את השבח המגיע לו, אלא השבח שייך לו בשלמותו איתנו או בלעדינו.

עבר – סַבַּחַא

מופיעה בשלושת הסורות- אל חדיד (57) , אל חשר (59) וא-סף (61)  כמעט באותה צורה :

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים ובארץ, והוא האדיר והחכם"  (סורת אל חדיד – 57, איה 1)

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, והוא האדיר והחכם" (סורת  אל חשר – 59 / סורת א-סף – 61, איה 1)

הצורה הזאת מראה לנו שהשבח והשלמות של אללה כבר הוצהרו על ידי כל הבריאה שלו.

 

הווה – יוסַבִּיחו

מופיעה בסורת אל ג'ומעה (62) ובסורת א-תע'אבון (64):

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ الْمَلِكِ الْقُدُّوسِ الْعَزِيزِ الْحَكِيمِ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, המלך, הקדוש, האדיר, החכם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 1).

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ لَهُ الْمُلْكُ وَلَهُ الْحَمْدُ ۖ وَهُوَ عَلَىٰ كُلِّ شَيْءٍ قَدِيرٌ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ. לו המלכות ולו התהילה, והוא על כל הדברים כל יכול" (סורת א-תע'אבון – 64, איה 1).

זמן ההווה כולל בתוכו בעצם גם את זמן העתיד. לכן הצורה הזאת מראה לנו שהשלמות והעליונות של אללה מוצהרת בהווה והיא תמשיך להיות מוצהרת גם בעתיד.

ציווי – סַבִּיח

מופיעה בסורת אל אעלא (87):

سَبِّحِ اسْمَ رَبِّكَ الْأَعْلَى  ﴿١﴾

"שבח את שם ריבונך העליון" (סורת אל אעלא – 87, איה 1).

סַבִּיח היא צורת הציווי הרגילה של להצהיר על השבח והשלמות של אללה. ואילו כאשר התוספת "ב.." (כמו בסורת א-נסר: סַבִּיח בִּיחַמְדִי…) מצורפת אליה המשמעות הופכת להיות "להצהיר על השבח והשלמות באמצעות השמות שלו" ; כלומר זהו ציווי לעשות ד'יכּר. הדבר הזה מבדיל בין ההכרה בשלמות של אללה, ההצהרה לגבי השלמות של אללה והשמירה על השלמות שלו.

וכך אל מוסביחאת מראות לנו שהעליונות, השבח והשלמות של אללה תמיד מוזכרים- בעבר, בהווה ובעתיד. ואם הציווי לשבח מופיע בקוראן, עלינו להרבות בשבחו.

סובחאנאללה.