א

 

[חזרה למילון]

איג'תיהאד اجتهاد

מונח במשפט האיסלאמי המתאר את תהליך קבלת החלטה משפטית, על בסיס פירוש עצמאי של מקורות הסמכות – הקוראן והסונה (דרך חייו והתנהלותו של הנביא מוחמד). אדם המבצע איג'תיהאד הוא מוג'תהד.

אדב أدب

מונח שפירושו המקורי: מכלול הידע העיוני וכללי הנימוס הדרושים לאדם משכיל. בעולם הערבי כיום משתמשים במונח הזה בעיקר בשתי משמעויות – נימוס, או "חינוך טוב"; ספרות יפה, ספרות חילונית בעלת ערך אמנותי. למעשה, משמעותו של המונח בתקופת שגשוגה של האימפריה המוסלמית היה רחב יותר. בימי הביניים התפתחה בעולם הערבי סוגה ספרותית המכונה "ספרות אדב". זוהי ספרות אקלקטית במגוון נושאים, שמטרתה הבאת מידע כללי רחב הנחוץ לאדם המשכיל, בפרט לאנשים המשרתים בחצרות שליטים או בתפקידים דומים.

אד'אן أذان (לעיתים נאמר בשיבוש כ- אזאן)

קריאה לאחת מחמש התפילות היומיות הקבועות. הקריאה כוללת נוסח קבוע המורכב מממספר חזרות על השהאדה, על התכביר ועל מילות זירוז למתפללים כגון حيّ على الصلاة (בואו לתפילה), או בשעות הבוקר: الصلاة خير من النوم – התפילה טובה משינה. את האד'אן קורא המואזין (מואד'ין مؤذن).

א.ה

אחרי ההיג'רה. השנה הראשונה בלוח השנה המוסלמי מתחילה בשנת הגירתו של מוחמד ממכה לאל-מדינה, ב-16 ליולי 622 לספירה.

אהל אל בית أهل البيت

מילולית: "אנשי הבית". ביטוי המשמש לתיאור כל בני המשפחה (נשים וגברים) בבית מסוים. באיסלאם השימוש בו הוא בעיקר לתיאור את משפחת הנביא מוחמד ובני ביתו.

אהל אל-כִּתאב أهل الكتاب

מילולית: "אנשי הספר" או "עם הספר". כינוי בקוראן ליהודים ולנוצרים. על-פי הקוראן, היהדות והנצרות מבוססות על ספרים שכללו דברי אלוהים חיים, אך היהודים והנוצרים שיבשו את המסר האלוהי בספרים האלה. מדברי הקוראן האלה נגזר היחס ליהודים ולנוצרים באסלאם – מחד גיסא אין מצווה לאסלם אותם, אולם מאידך, אסור ללכת בדרכיהם. ל"אנשי הספר" יש זכות לשבת בקרב המוסלמים כל עוד הם מקבלים על עצמם את השלטון המוסלמי. בתקופות מסוימות בהיסטוריה המוסלמית נחשבו גם הזורואסטרים חלק מ"אנשי הספר".

אוּמה או אֻמָה أمـّة

מילולית: אומה, קהילה. מונח המתאר בדרך כלל את הקהילה העולמית של המוסלמים, כלומר את כלל המוסלמים בעולם. כמו כן, משתמשים במונח בצירופים שונים כגון: אומת אל איסלאם (אומת האיסלאם), אומת מוחמד וכד'.

איבְּליס إبليس

שמו הפרטי של השד אשר מוכר יותר כ-שייטאן (שטן). מקור השם הוא כנראה מהמילה היוונית דיאבולוס. כמו כן הוא נקרא גם עאדוו- אללה (אויבו של אללה).

איג'אזה إجازة

תעודת אישור המאפשרת לאדם הנושא אותה להעביר ידע או טקסט איסלאמי כלשהו. תעודת האישור יכולה להיות על ספר אחד, מספר ספרים או ענף מדע איסלאמי מסוים. במונחים של היום הדבר דומה לקבלת תעודה לאחר סיום קורס מסוים או דיפלומה של תואר.

איגְ'מאע إجماع

מונח המשמש לתיאור קונצנזוס באומה (או רק בקרב המלומדים) המוסלמית בנוגע לחוקים ועקרונות בהלכה המוסלמית.

אָיה آية

מילולית: נס, מופת. מונח זה משמש לכינוי כל אחד מפסוקי הקוראן. פסוק קוראני יכול להיות מורכב ממילה אחת, משפט שלם או מפסקה שלמה. לכן המונח 'איה' מתאים יותר מבחינה לשונית מאשר 'פסוק'.

איחְסאן إحسان

מילולית: מצוינות. במובן האיסלאמי שלו הכוונה היא למצוינות בעבודת אללה עד כדי הגעה לרמה של סגידה כאילו אנחנו רואים את אללה למרות שאנחנו לא רואים אותו וזכירה שהוא תמיד רואה אותנו. להרחבה נוספת לחצו כאן.

איחְראם إحرام

תיאור הגדרת מצב הכרחית לביצוע משימות החאג' או העומרה (עליות לרגל למכה). במהלך הנסיעה למכה עוצרים עולי הרגל במרחק מה מהעיר ומבצעים טקסי היטהרות שאחריהם הם לובשים בדים לבנים (לבן לא חובה לנשים). כתוצאה מכך, עולי הרגל נכנסים למצב של איחראם ועליהם להישאר בו עד סיום החובות הדתיות של העלייה לרגל. יחסי מין, גילוח, הסתפרות, גזירת הציפורניים וכדומה הינן פעולות אסורות אשר נקיטה בהן מבטלת את מצב האיחראם.

איחְ'תילאף اختلاف

המונח ההופכי לאיג'מאע. מתייחס בעיקר לחילוקי הדעות בין האסכולות המשפטיות השונות שבאיסלאם, או לחילוקי דעות בין מלומדים בודדים. חילוקי דעות בענייני עיקרי האמונה מתקבלים באופן קשה יותר מאשר חילוקי דעות בענייני הלכה.

אימאן الإيمان

מילולית: אמונה. בטרמינולוגיה המוסלמית הכוונה היא לששת עקרונות האמונה והם: האמונה באללה, במלאכים, בספרי הקודש, בשליחים, ביום הדין, ובגזרה משמיים לטוב או לרע. ראו גם עאק'ידה.

אינְגִ'יל الإنجيل

המונח הערבי של הספר הקדוש אשר נקרא הגוספל (או הברית החדשה) אשר על פי האמונה המוסלמית ניתן לנביא ישוע (בערבית-עיסא). המוסלמים מאמינים כי הספר הקדוש שובש ואבד, והברית החדשה היום אשר מכילה את הבשורות על פי מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן אינם דברי אללה, אלא סיפורים נוצריים על חיי ישו.

איסלאם الإسلام

מונח שפירושו "כניעה לרצונו של אללה והתמסרות אליו". אלו שנוקטים בדרך האיסלאם נקראים מוסלמים. זאת הסיבה שעל פי האמונה המוסלמית כל הנביאים והשליחים (כולל אברהם, משה וישוע) היו מוסלמים. שכן המסר שהם הביאו היה אותו מסר, וכולם הטיפו לכניעה לרצונו של אללה והתמסרות אליו.

איעְגָ'אז إعجاز

נס. מונח הנאמר לאפיון ספר הקוראן הן בתוכנו והן בצורתו.

איעְתיכּאף الاعتكاف

התבודדות במסגד למטרת עבודת אללה. מתייחס בעיקר לעשרת הימים האחרונים של חודש הרמדאן.

איפְטאר إفطار

מונח המשמש לתיאור הארוחה המפסקת של הצום מזריחת השמש ועד שקיעתה. השימוש בה נפוץ בעיקר בחודש הרמדאן שהוא חודש הצום, אולם ניתן להשתמש בביטוי לתיאור כל ארוחה מפסקת של צום.

אל-אָח'ירה الآخرة

העולם הבא או החיים שאחרי. המונח יום אל-אח'ירה מתאר את אחרית הימים.

אל-חַמְדֻ-לִלּה (תחמיד) الحـَمـْدُ لله (التحميد)

מילולית: השבח לאללה. ביטוי המופיע רבות בקוראן, בין היתר בסורת אל-פאתיחה (סורה 1, פסוק 2), ומשמש בחיי היומיום כביטוי לאמונה.

אללה الله

אלוהים (במובן המונותיאיסטי של המילה), היחיד שראוי לסגידה.

אללהֻ אכְּבּר (תכּבּיר) الله أكبر (التكبير)

מילולית: אללה הוא הגדול מכול. ביטוי הנאמר במהלך האד'אן (הקריאה לתפילה) ובמהלך התפילה המוסלמית. הוא גם נאמר כביטוי לאמונה, בפרט לפני ביצוע משימה קשה או מסוכנת. לפעמים משלבים את התכביר עם התחמיד לנוסח: الله أكبر ولله الحمد ("אללהֻ אכּבּר וַלִלּהִ-לְחַמְד" – אללה הוא הגדול מכול ולאללה השבח).

אִמאם إمام

מילולית: העומד לפנים, מנהיג. ביטוי המתאר את מנהיג התפילה במסגד או ראש האסכולה ההלכתית.

אמיר אל-מואמנין أمير المؤمنين

מונח שפירושו "שליט המאמינים". השימוש בו הונהג לראשונה בתקופת הח'אליפות של עומר. לאחר מותו של הנביא מוחמד, אבו-בכר החליף אותו בהנהגת האומה המוסלמית וקיבל את התואר ח'אליפת א-רסול (מחליפו של השליח). מכיוון שעומר היה מחליפו של אבו-בכר ולא של מוחמד ישירות, הוא לא כונה ח'אליפת א-רסול ובמקומו השתמשו בביטוי אמיר אל מואמינין. וכך מאז תקופתו של עומר כל השליטים שנבחרו נקראו בשם אמיר אל מואמינין.

אנסאר الأنصار

מילולית: התומכים. זהו ביטוי ששימש לתיאור תומכיו של מוחמד בעיר ית'ריב (כיום: אל-מדינה).

אַ-סאלאמ עליכום السلام عليكم

השלום עליכם. זהו ביטוי לברכה המוסלמית. נוהגים להוסיף אליה גם את הצירופים- ורחמתֻ אללהִ וַברכתוהֻ (ورحمه الله وبركاته)- ורחמי אללה וברכתו. ולברכה זו נהוג להשיב באופן: ועליכם השלום ורחמי אללה וברכתו.

אסמאֻ אללה אל חֻוסנה أسماء الله الحسنى

השמות הנעלים ביותר של אללה. ביניהם- הרחמן, הרחום, המולך, המפרנס, החכם, העזוז, רואה הכול, שומע הכול וכד'.

אַסְתַרְ'פירֻ אללה أستغفر الله

"אני מבקש מחילה מאללה". ביטוי נפוץ שנאמר בפי מוסלמים בין היתר כדי לכפר על חטאיהם.

אעוד'וביללה أعوذ بالله

"אני מבקש מחסה מאת אללה". עוד ביטוי נפוץ שנאמר בפי מוסלמים בעיקר כדי להביע סלידה ממשהו. כמו כן, על מנת להתחיל את הקריאה בקוראן יש לומר: אעוד'וביללה מן אשייטאן א-רג'ים (אני מבקש מחסה מאת אללה מהשטן הרגום).

%d בלוגרים אהבו את זה: