ש

 

[חזרה למילון]

שהאדא الشهادة

עדות האמונה. העיקרון הראשון מחמשת העקרונות באיסלאם- אין אלוהים זולת אללה ומוחמד הוא שליחו. ראו גם: לא אִילהַ אִילא אללה.

שהיד شهيد

מילולית: עד. בטרמינולוגיה המוסלמית מדובר באדם אשר מת בעודו נלחם למען אללה.

שורוק' الشروق

מילולית: זריחה. מונח המתייחס לסיום הזמן המוקצב לתפילת הבוקר (ראו פג'ר) בעקבות זריחה השמש.

שורא شورى

התייעצות. האיסלאם מעודד את המנהיג המוסלמי להתייעץ עם בעלי הידע והניסיון לפני קבלת ההחלטות שלו. כך גם נוסדה מועצת השורא (مجلس الشورى) – מועצת היועצים אשר הייתה בתקופת הח'ליפים.

שייטאן شيطان

מילולית: שטן. אויבם הגדול של בני האדם עוד מימי האדם הראשון. מטרתו העיקרית היא לגרום לבני האדם להתרחק מאללה ולחטוא. ראו גם איבליס.

שייח' شيخ

שם תואר לאיש דת מוסלמי. ראו גם אִמאם ועאלִם.

שירכ شرك (תעתיק מדויק: שִרְכ)

מילולית: שיתוף. חטא הפוליתאיזם, חטא האמונה ביותר מאל אחד, או "שיתוף" אלים אחרים באמונה ובפולחן הדתי. היפוכו של המונח תווחיד (ראו להלן). לעתים קרובות מתאר המונח אורח חיים מגונה או פולחן דתי בלתי-ראוי, גם כשאינם קשורים בעבודת אלילים.

שֻכְּר شكر

מילולית: תודה. הכרת תודה בכל מה שאללה עשה בעבורנו.

שריעה الشريعة

מילולית: דרך. החוק המוסלמי המבוסס על הקוראן ועל הסונה. המקור לפיקה.

%d בלוגרים אהבו את זה: