אל תאמרו מחר

30/03/2010 8 תגובות

~

אל תאמרו מחר או מחרתיים.

שכן מי שיזרע גרגר של "אחר כך",

יצמח לו עץ ששמו "הלוואי",

ולו ענפים ששמם "לולא",

ולהם עלים ששמם "אלמלא",

ולו פירות ששמם "רק אם"

שאותם יאכלו האנשים,

וימותו בעודם מצטערים.

~

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

"הנח להם, יאכלו ויתענגו וישתעשעו בתקווה. בקרוב הם ללא ספק ידעו" (סורת אל חיג'ר – 15, איה 3)

כוח השתיקה

28/03/2010 2 תגובות

אחד החדית'ים המפורסמים של הנביא מוחמד עליו השלום הוא:


من كان يؤمن بالله واليوم الآخر فليقل خيرا أو ليصمت

"כל מי שמאמין באללה וביום הדין, שיאמר את הטוב או יישאר בשקט" [סחיח אל בוכארי ומוסלים]

אם ננתח את החדית' הזה על פי המילים שלו בשפה הערבית, נמצא כי מדובר בחדית' מאוד משמעותי.

הדבר החשוב הראשון שיש לשים לב אליו בטקסט, הוא השימוש של הנביא מוחמד עליו השלום במה שנקרא בערבית  'לָאם אַלְ אַמְר' – ל' הציווי. ל' הציווי מופיעה בשתי המילים: פַלְיַקֻ'לְ – "שיאמר" ו-לִיַצְמֻתְ – "יישאר בשקט".

כלומר הנביא מוחמד עליו השלום לא רק מייעץ למאמינים, אלא זהו ציווי והוראה לומר רק את מה שטוב או לשתוק.

הדבר החשוב השני בחדית' הזה מהפרספקטיבה הלשונית, הוא הבחירה המיוחדת של המילים. בנוסח הזה של החדית', הנביא מוחמד עליו השלום אומר- " שיאמר טוב או לִיַצְמֻתְ ". ולעומת זאת בחדית' מהימן נוסף, הנביא מצוטט כמי שאומר: " שיאמר טוב או לִיַסְקֻתְ ". המילה יַצְמֻת באה מהמילה צַמְת והמילה יַסְקֻת באה מהמילה סֻוקֻות, ושתיהן מתורגמות כשתיקה. אבל מה ההבדל בין המילים הללו ואיזו מהם בעלת משמעות חזקה יותר?

למרות שברוב הפעמים בשפה הערבית משתמשים בשתי המילים הללו לסירוגין כדי לתאר שתיקה, ישנו הבדל משמעותי בין שתיהן. בעוד שסֻוקֻות מייצג מישהו שיש לו את היכולת לדבר אבל הוא לא עושה זאת מתוך בחירה, צַמְת מייצג אדם שאין לו אפילו את היכולת לדבר, ממש כמו אדם אילם. הסוג הזה של שתיקה לא נובע מתוך בחירה, אלא מתוך כך שהשתיקה היא בעצם האופציה היחידה.

אם כן על פי גרסת החדית' הזה, הנביא מוחמד עליו השלום אומר שעל המאמינים לומר את הטוב או לשתוק, עד כדי כך אפילו שיהיו כמו האדם האילם שאין לו את היכולת לדבר, וההישארות בשקט היא כל מה שיש באפשרותו לעשות. סובחאנאללה, כמה אנשים באמת מיישמים את הדבר הזה היום?

פירוש קצר של החדית'

האימאם א-שאפיעי אומר כי הפירוש של החדית' הזה הוא שאם האדם רוצה לדבר, עליו לומר רק את מה שטוב. אך אם הוא יודע בבירור כי הדיבור שלו יכול לגרום לנזק, עליו להימנע מכך ולהישאר בשקט.

השייח' סאלח איבן עות'יימין אומר כי זה כאילו שהנביא מוחמד עליו השלום אומר לנו, 'אם אתם באמת מאמינים באללה וביום הדין, עליכם לדבר רק את הטוב או לשתוק'.

בנוסף לכך הוא ממשיך ומונה כמה מהתועלות שבחדית' הזה,

השתיקה מחויבת אלא אם כן יש טוב בדיבור של האדם. הדיבור של האדם מחולק לשלושה סוגים:

  • חַ'יְיר (טוב): זה מה שהחדית' הזה מצווה עליו.
  • שַׁרְ (רע) : זהו סוג הדיבור האסור והמגונה.
  • לַעְ'ו (שווא) :  סוג הדיבור הזה הוא לא טוב ולא רע בעיקרו. כלומר אין איסור על האדם לדבר לַעְ'ו אך מומלץ לו להישאר בשקט ולהימנע מכך.

כמאמר הפתגם הנודע: "אם הדיבור שווה כסף, השתיקה שווה זהב".

דבר נוסף שאנו לומדים מהחדית' הזה הוא החשיבות הגדולה שיש לשמירה על הלשון. הנביא מוחמד עליו השלום אמר פעם לסחאבי מועאד' (רדיאללהו ענהו), "והאם לא אומר לך מה שולט על הכל?" אמרתי, "כן שליחו של אללה". ואז הוא החזיק את לשונו ואמר: "רסן את זה". אמרתי, "הוי שליחו של אללה, האם נעמוד לחשבון על הדברים שנאמר?" , הוא אמר, "שאמך תשכול אותך! האם יש משהו שממוטט אנשים על פניהם (או על אפיהם) לתוך הגיהינום יותר מאשר עליצות לשונותיהם?" [סונן א-תירמיד'י, סחיח]

שימו לב אם כן לדברים שאתם אומרים. השתדלו מאוד לומר את הטוב והתרחקו מדיבורים רעים וחסרי טעם. אמצו את כוח השתיקה אל לשונותיכם והדבר יטיב עמם בעולם הזה ובעולם הבא.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

היחס לבעלי חיים באיסלאם

20/03/2010 5 תגובות

היחס לחיות בתרבויות השונות קשור בראש ובראשונה לתפישות הבסיסיות לגבי הדומה והשונה בין בני-אדם לבעלי-חיים, ובשאלה הנגזרת מכך, לגבי ההקשר או התחום שבו חלים כללי המוסר המקובלים בתרבות זו או אחרת ביחס לבני-האדם. סוגיות אלה זכו להתייחסויות שונות בתרבויות שונות, בהתאם לתפישה המקובלת בהן ביחס לטבע החיות, ובמיוחד באשר למשותף ו/או השונה בינן לבין בני-האדם. לכל אלה מלווה, כמובן, משמעות מעשית הקשורה לקוד ההתנהגות המקובל או הנחשב לראוי בהתייחסות לבעלי-חיים, בכל זירות הפעולה האפשרויות.

במקרים רבים, הגישות השונות המאפיינות שאלות אלה קשורות במסורות דתיות. בעולם האסלאם, יש לדת ולאנשי הדת משקל רב בקביעה של מה ראוי או בלתי ראוי מבחינה מוסרית. במאמר זה לא ניתן לפרוס את הדיון העשיר שהתפתח בסוגיות אלה בעולם האסלאם מאז ראשיתו. במוקד הדיון יעמדו שאלות המצביעות על לבטים של מוסלמים החיים היום בחלקים שונים בעולם, נוכח תופעות או צרכים העולים מן הקשר בין בני-אדם לחיות בנסיבות שונות, וההדרכה הניתנת על ידי חכמי דת בסוגיות אלה.

[…]

בתשובה אחרת על סוגית צער בעלי-חיים באסלאם אנו מוצאים פירוט של מספר כללי יסוד להתנהגות המוסלמים כלפי חיות. כללים אלה, לטענת המשיב, עולים על החוקים שארגוני צער בעלי-חיים במערב מנסים לקדם ולחוקק. מבין החוקים שנקבעו על פי ההלכה המוסלמית ניתן לציין:

  1. אסור למנוע אוכל ושתייה ולגרום להרעבת חיות או אפילו לזנוח את הטיפול בהן.
  2. יש לדאוג למזונן של החיות ולטפל בהן כראוי.
  3. אסור לגרום נזק גופני לחיה. מבין הנזקים המוסברים בסעיף זה המשיב מתייחס, למשל, לנזק כתוצאה ממשא כבד מעבר ליכולתה, או מניצול-יתר של בהמות עבודה.
  4. אסור להפוך חיה לכלי לשעשוע, או למטרה ליריית חצים.
  5. יש להתחשב בחיה בעת שחיטתה (ראה פירוט להלן)
  6. יש להימנע מפגיעה ברגשותיהם של בעלי-חיים.

באשר לסוגיה האחרונה, מודגש באותה תשובה, כי על-פי ההלכה המוסלמית, ההתייחסות לחיות היא לרוב כאל יצורים בעלי רגשות, החווים עצב, אומללות, צער ועוד. לפי מסורת אחת המובאת בהקשר זה, מתואר אירוע שבו חברי הנביא לכדו שני אפרוחים והאם חגה מעל ראשיהם. הנביא, שלא נכח בעת מעשה לכידתם, הוכיחם על כך באומרו: "מי מכם צִעֵר את האם וגרם לה אבל בלקיחת בניה?" הוא הורה להחזיר מייד את שני הגוזלים לחיק אימם.

מתוך מאמרו של ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה כפי שפורסם ב- Ynet.

להעריך את העכשיו

17/03/2010 2 תגובות

"נמאס מהלימודיםאני כבר לא יכול לחכות לגמור ת'אוניברסיטה", הוא כתב בסטטוס הפייסבוק שלו. "מעניין מה הוא יכתוב שם אחרי שהוא באמת יסיים, הרי לא נשאר לו הרבה זמן", חשבתי לעצמי. "האם באמת כל כך רע לו, כמו שהוא חושב?"

עכשיו אתם בטח חושבים… נו אז מה הסיפור? אז כתוב. וחוצמזה ההצהרה הזאת לא כל כך נדירה בכל הקמפוסים ברחבי העולם. לימודים זה עניין קשה, ולרוב האנשים נמאס מכך בשלב מסוים.

אז בואו ואני אסביר למה אני חושב שיש בעיה עם ההצהרה הזאת.

חשבו רגע לעצמכם, כמה פעמים שמעתם מישהו מתחיל משפט במילים: “אני לא יכול לחכות עד ש…”

או יותר מכך, כמה פעמים אתם אמרתם משפטים כאלה?

בטח שמעתם ואמרתם את המילים הללו יותר פעמים מאשר תוכלו לספור.

הבעיה בהצהרה הזאת כמובן, היא לא בהצהרה עצמה, אלא במשמעות שיש מאחוריה. כי אם אנחנו אומרים "אני לא יכול לחכות עד ש…” – מלאו את החסר (סיום לימודים, עבודה חדשה, קידום, חתונה, מסך חדש, רכב חדש, בית חדש, בעל או אישה חדשים וכד') – אנחנו בעצם מאבדים את האפשרות להעריך את מה שקורה עכשיו. אנחנו פשוט הופכים להיות עיוורים למצבנו, ואנחנו נכשלים לראות את כל הדברים המדהימים שאללה בירך אותנו בהם. הגישה הזאת היא כפוית טובה מיסודה וזאת בעצם הבעיה מאחורי ההצהרה.

במקום להסתכל כל הזמן לכל מה שנמצא אל מה שמעבר, עלינו להודות למה שיש לנו כאן ועכשיו. הנביא מוחמד עליו השלום לימד אותנו כי בכל מה שקשור בעולם הזה, עלינו תמיד להשוות את עצמנו לאלו שיש להם פחות מאיתנו, ובכל הנוגע לאמונה ולמעשים שלנו, עלינו להשוות את עצמנו לאלו הטובים מאיתנו. המילים הפשוטות, אך המדהימות הללו, מזכירות לנו שלא משנה כמה זמן נחשוב על כל הדברים שאין לנו, עדיין נראה שיש לנו הרבה יותר מרוב בני האדם בעולם. עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם, “הנה הוא הולך להזכיר את אפריקה עכשיו". ובכן, גם אם נרצה או לא נרצה לחשוב על כך, זאת המציאות! אפריקה הפכה לשם נרדף לעוני, רעב ומחסור, כל כך נרדף עד כדי כך שזה כבר לא מזיז לנו. אבל העובדות מדברות בעד עצמן! בעוד שאנחנו חושבים בטירוף על שדרוג המסך שלנו מ-32 אינטש ל-50 אינטש, מחצית מאוכלוסיית בני האדם בעולם לא יודעים איפה הם הולכים למצוא את הפירור הבא.

מזה חודשים ארוכים, בקצה השמאלי העליון של הבלוג מופיע קישור למצגת "העולם המיניאטורי" שמכניסה לנו לפרופורציות את התפיסות שלנו לגבי העולם שבו אנחנו חיים היום. את המצגת הזאת ראיתי לפני קצת פחות מ-10 שנים, וההשפעה שלה ממשיכה איתי עד עצם היום הזה. זהו לא סתם עוד קישור כדי להעביר בו את הזמן. זהו קישור למידע שיש ללמוד וללמד, להפנים ולהפיץ, ולחיות את החיים שלנו מתוך זיכרון מתמיד לגביו. זהו העולם שבו אנחנו חיים וגם אם נעצום את העיניים לעובדות הללו, הן עדיין תישארנה שם כאשר נפקח אותן.

יום אחד, חבר שלי ביקש מהתלמידים שלו לעשות תרגיל מסוים. הוא ביקש מהם לקחת דף נייר ולהתחיל לרשום את כל הברכות שהם מעלים על הדעת שאללה נתן להם. לאחר מספר דקות, הוא ביקש מהם להפסיק לכתוב, מכיוון שזה היה ברור לכולם שאין להם שום סיכוי להצליח לכתוב את כל הברכות כולן. וזה מה שבדיוק אללה אומר לנו בקוראן.

מטרת התרגיל הייתה להראות לתלמידים שיש להם הרבה יותר דברים להודות עליהם מאשר להתלונן עליהם.

אז בואו ננסה גם אנחנו להיות אסירי תודה מידי יום, על כל הדברים שאללה בירך אותנו בהם. בואו ננסה להעריך את המצב הטוב שבו אנחנו נמצאים אל מול כל שאר האנשים.

אם נתמיד בגישה הזאת, אני בטוח שנהנה יותר מהחיים שלנו. וכך נוכל להעריך את העובדה שאנחנו נמצאים באוניברסיטה בעוד שישנם רבים שמעולם לא ראו איך נראה אולם הרצאות.

נוכל להעריך את העובדה שיש לנו אישה או בעל שדואגים לנו ואוהבים אותנו, למרות כל החסרונות שיש לנו.

נוכל להעריך את הצרחות של התינוק שלנו בשעת לילה מאוחרת, מכיוון שנדע כמה מבורכים אנחנו שבכלל יש לנו ילד, וכמה אנשים בעולם כל כך רוצים ילד ואין להם.

נוכל להעריך את העבודה שלנו ונודה לאללה על כך, כי נדע שיש מאות אלפי אנשים בארץ הזאת שאין להם אפילו עבודה.

נוכל להעריך את העובדה שיש לנו רכב שנוסע, בעוד שאנשים רבים עומדים בחוץ בקור או בחום, בצפייה שהאוטובוס כבר יגיע.

נבין סוף סוף שאין כל כך הבדל בין 32 או 50 אינטש, ואנחנו יכולים לחיות טוב מאוד בלי אף אינטש בכלל.

וכאשר נעריך את כל אלה, נעריך גם את העובדה שיש לנו בכלל גג מעל ראשנו, ואנחנו יושבים בחדר שלנו מול המחשב, מרחק לחיצת עכבר מהתמונות האחרונות מהאיטי או מצ'ילה.

אחרי הכל, הדבר הוודאי היחידי הוא מה שקורה עכשיו. שכן אין לנו מושג אם מחר נמשיך לחיות על העולם הזה, ועלינו לנצל את היום ולהעריך אותו בדרך הטובה ביותר שאפשר.

אני פונה לאללה א-שכור (מי שראוי לכל התודה) על כל הדברים שבהם הוא בירך אותי ואת משפחתי.

אני פונה לאללה אל-האדי (מי שמנחה בדרך הנכונה) להנחות אותי ולהראות לי את הדרך הטובה ביותר להודות לו על כל ברכותיו.

אני פונה לאללה ומבקש שיגרום לכולנו להעריך ולקבל את גורלנו כפי שנקבע לנו,

ושיעשה אותנו בין אלו שיודעים להעריך את מה שיש להם עכשיו.

אמין.

פוסטים קשורים:

נִיעְמַה

הכל פשוט מדהים…

אלחמדולילה

משיבים לאיסלאמופובים

12/03/2010 2 תגובות

זה לא סוד כי בשנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית בכמות ההתקפות המופנות כלפי דת האיסלאם. אנשים רבים ניסו להסביר או להצדיק את הסיבות לכך במגוון דרכים, אולם לפי דעתי הסיבה העיקרית היא ללא ספק- חוסר ידע בסיסי לגבי דת האיסאלם. אנשים נוטים לפחד מדברים שהם לא יודעים ולא מכירים, ולרוב הם נכנעים לדעותיהם הקדומות דיי בקלות.

אני נוטה להאמין שרוב האנשים שתוקפים את האיסלאם לא עושים זאת מתוך יהירות או התנשאות, אלא הם עושים זאת על סמך חוסר הבנתם בעקרונות האיסלאם כדרך חיים ועל סמך התנהגותם הפסולה של מוסלמים רבים – שאמורים להיות מייצגים נאמנים של הדת הזאת. כאשר אנשים אומרים משפטים כמו: "הנה מה שהמוסלמים מסתירים מכם על דת האיסלאם", "הנה מה שהשייח'ים מסתירים מהמוסלמים עצמם" או "הנה כל האמת שאתם חייבים לדעת על האיסלאם" וכדומה, הם למעשה מציגים את תמונת האיסלאם כפי שבאה לידי ביטוי בפחדיהם ולא כפי שבאה לידי ביטוי בטקסטים הקאנונים המקודשים למוסלמים.

קבוצה אחרת ומסוכנת יותר, היא הקבוצה של האיסלאמופובים. בקבוצה הזאת נמצאים אנשים שעושים ימים כלילות על מנת לסלף, להכפיש, להשמיץ ולהמציא שקרים על דת האיסלאם. אלו אנשים שלא יתנו לעובדות לבלבל אותם, והם ימשיכו לתקוף את האיסלאם על מנת להשיג כוח פוליטי, חברתי או כלכלי. הקבוצה הזאת מסתמכת בעיקר על הבורות של הקהל הרחב (בין היתר גם של מוסלמים) כדי להפיץ את משנתם לגבי "האיום הגדול ביותר על האנושות". מדובר בגזענים במסווה אינטלקטואלי ובאנשים שטוענים כי הם נושאים את דגל החופש השוויון והאחווה, למרות שהקריאה שלהם היא לא אחרת מאשר קריאה להמשך הדומיננטיות של התרבות היודו-נוצרית הלבנה.

וכך על פי וויקיפדיה:

ארגון Runnymede Trust הבריטי מנה ב-1997 שמונה מרכיבים המגדירים אסלאמופוביה ומקובלים על ידי EMCR – (European Monitoring Centre on Racism and Xenophobia):

  1. תפיסת האסלאם כגוש מונוליתי, סטטי, שאינו משתנה.
  2. תפיסת האסלאם כאחר וכשונה, וכן ככזה שאין לו ערכים משותפים עם תרבויות אחרות, ואינו מושפע מהן או משפיע עליהן.
  3. ראיית האסלאם כנחות לעומת המערב, כברברי, אי-רציונאלי, פרימיטיבי וסקסיסטי.
  4. זיהוי האסלאם עם אלימות, תוקפנות, איום, תמיכה בטרור ושואף להתנגשות ציוויליזציות.
  5. ראיית האסלאם כאידיאולוגיה פוליטית המשמשת ליתרונות צבאיים או פוליטיים.
  6. פסילת ביקורת האסלאם על המערב ללא קשר לתוכנה.
  7. העוינות כלפי האסלאם משמשת להצדקת פרקטיקות מפלות כלפי מוסלמים והדרת מוסלמים מהחברה הדומיננטית.
  8. תפיסת העויונת האנטי-מוסלמית כטבעית וכנורמאלית.

למסמך המלא: Islamophobia: A Challenge for Us All , PDF (69.7 KiB), Runnymede Trust, 1997

בתקופה האחרונה קיבלתי כמה הערות על כך שאני כמעט ולא מתייחס לנושאים הללו בפוסטים שלי. ראשית, אני רוצה להודות לכל מי שפנה אליי ולכל מי שהנושא הזה קרוב לליבו. ואני רוצה להשיב כי בכל הנוגע לאיסלאמיבלוג, המטרה שלו היא בראש ובראשונה להעביר פיסות מידע על האיסלאם והמוסלמים מפי אדם שחי את חיו כמוסלמי. אני כותב על הדברים שמעניינים אותי ועל דברים שאני חושב שכדאי לכל קוראי העברית לדעת על האיסלאם. ולמרות זאת, עדיין ישנם דברים חשובים רבים שאינני כותב עליהם מהסיבה הפשוטה שאין לי את הזמן לכתוב על הכל ולא חלילה בגלל שהם לא חשובים בעיני. שנית, מהניסיון שלי עם האיסלאמופובים, הגעתי למסקנה כי הזמן המוקדש לויכוחים איתם, יכול להיות מנותב לדברים הרבה יותר מועילים. ולראיה, למרות התעצמות האיסלאמופוביה, אין שום השפעה על מספר המצטרפים החדשים לדת האיסלאם, אשר משתכנעים בעשרות אלפיהם באירופה ובארה"ב בדרך החיים הזאת, ובוחרים להיות חלק ממנה מידי יום ויום.

האיסלאם לא צריך להיות אפולוגטי אך הוא גם לא צריך להיות התקפי. על המוסלמים להיות שגרירים גאים של דתם בלשונותיהם ובמעשיהם, ואל להם להיגרר לויכוחים חסרי התכלית אשר מובילים האיסלאמופובים. אם הם אינם מכירים מספיק את דתם, עליהם להשתדל ללמוד אותה כהלכה ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לא ממטיפים מוסלמים ולא ממטיפים איסלאמופובים. אם המוסלמים יתמידו בכך, אני מאמין שההשפעה של האיסלאמופובים תגווע לתוך עצמה.

אבל למרות כל זאת, אני רוצה לציין שיש לי הערכה רבה כלפי האנשים אשר מקדישים את הזמן שלהם לחשיפת השקרים של האיסלאמופובים, ובכלל לזמן שהם מקדישים להפניית תשומת הלב לתופעה הגוברת הזאת בעולם. קל מאוד לפטור את הביטוי "איסלאמופוביה" באמירה שמדובר בביטוי ממוצא אשר נועד לדחות כל ביקורת כלפי האיסלאם. אבל הטענה הזאת לא שונה בהרבה מהטענה כלפי האנטישמיות. כשם שישנם אנשים אשר דוחים ביקורת לגיטימית כלפי ישראל או היהודים בזעקת- "אנטישמים!", ישנם אנשים שדוחים ביקורת כלפי המוסלמים בזעקת "איסלאמופובים!". האיסלאם לא מתנגד לביקורת או לדיאלוג, האיסלאם מתנגד לחוסר הוגנות מצד המבקרים ולחוסר היושר בדבריהם. האיסלאם היא דתם של מיליארד וחצי מוסלמים אשר פרושים לכל אורך ורוחב כדור הארץ. הכנסת כל האנשים הללו תחת קטיגוריה אחת והאמירה שמעשיהם מייצגים את דת האיסלאם כהלכה, חוטאת לאמת ועושה הרבה עוול לאיסלאם.

ישנם מספר אתרים חשובים ברשת שעיקר פעולתם הוא לתת מענה להתקפות האיסלמופובים או להצביע על התפתשטותה של התופעה.

אחד האתרים החשובים ביותר בעיני הוא האתר LOONWATCH אשר מתמקד בהתקפותיהם של האיסלאמופובים המפורסמים ביותר בארה"ב ובאירופה, והוא מוציא בהצלחה את האוויר מכל טיעוניהם המנופחים.

אתר נוסף שאני ממליץ לכם לבקר בו מידי פעם הוא Islamophobia Watch אשר מנטר גילויים איסלאמופוביים בתקשורת העולמית, והוא כותב אותם כפי שהם, לרוב ללא פרשנות או ניתוח נלווה.

והאתר השלישי שאני רוצה להציג בפניכם הוא האתר Muslimah Media Watch אשר מופעל על ידי קבוצת נשים מוסלמיות מרקעים ותרבותיות שונות, ומטרתו להציג לקוראים תמונה ביקורתית לאופן שבו האישה המוסלמית מוצגת בחדשות ובתרבות הפופולארית.

למרות שייתכן וישנם כמה דברים שאני לא מסכים עימם באתרים הללו, אבל הם בכל זאת אתרים חשובים לכל מי שרוצה לדעת על הצד השני של מטבע האיסלאמופוביה. ואני מקווה שכל מי שמקדיש זמן לקרוא על ה"ביקורות" כלפי האיסלאם, ימצא גם את הזמן לקרוא על התשובות של המוסלמים לגביהם.

1000 שנים של היסטוריה נשכחת

 

elephant clock

בימים אלו מתקיימת תערוכה מיוחדת במינה אשר מוצגת במוזיאון המדע בלונדון.

שמה של התערוכה הוא- "1001 המצאות: גלו את המורשת המוסלמית של עולמנו", והיא מביאה לקהל הרחב אלף שנות היסטוריה נשכחת ואת תמצית תרומתה החברתית, התרבותית, המדעית והטכנולוגית של הציביליזציה המוסלמית מהמאה ה-6 ועד המאה ה-16 לספירה. אז לכל מי שמזדמן לו לבקר בלונדון עד חודש יוני, אני ממליץ שלא יחמיץ את התערוכה הזאת.

בסרטון הבא ניתן להתרשם מהחוויות של האנשים שביקרו בה עד עכשיו:

 

את התערוכה מלווה גם הספר 1001 המצאות, שיצא לאור לפני כמה שנים, ובו מפורטים כמה מההמצאות החשובות של העולם המוסלמי.

*****

כבר בימי בית הספר מלמדים אותנו שההיסטוריה מחולקת בגדול לשלוש תקופות עיקריות:

העת העתיקה, ימי הביניים והרנסאנס.

העת העתיקה הייתה תקופת זוהר של אימפריות מצריות, פרסיות, יווניות ורומיות. תקופה של פילוסופים ומצביאים, של גלדיאטורים ומלכים ושל עושר רב אשר נקנה בדמם של אחרים.

ימי הביניים הייתה "סתם תקופה" לא חשובה בין שתי התקופות החשובות באמת. וחוץ מפיאודליזם ומסעות צלב, לא מלמדים עליה הרבה.

ולבסוף באה הרנסאנס, הלא היא ה"לידה מחדש". תקופה של התפתחויות בכל תחומי הידע האנושי, תקופה של ממציאים ואנשי אשכולות, תקופה של פטרונים נדיבים ומדענים מעוררי הערצה. עידן ששינה את פני עולמנו לחלוטין והוציא אותו מ"חשכת ימי הביניים".

אבל האם הייתה זאת באמת חשכה עולמית? האם במשך 1000 שנה היה קיפאון במחשבה האנושית ולא הייתה שום התקדמות עד לרנסאנס?

מי שמעמיק קצת יותר לגבי המושג "ימי הביניים", מבין שמדובר יותר במונח גיאוגראפי מאשר במונח כרונולוגי. וכמו כן מבין שחשכת ימי הביניים אולי ירדה על אירופה לאחר נפילת האימפריה הרומית, אבל מדרום וממזרח לה הייתה תקופה תרבותית עשירה ומעוררת השתאות שבינה לבין חשכה אין שום דבר משותף, אולי פרט לגילויים האסטרונומיים שלה.

אני מדבר כמובן על תור הזהב המוסלמי אשר השתרע מהודו שבמזרח ועד לספרד שבמערב ונמשך קרוב לאלף שנים. אותם אלף שנים הם אלו שהכינו למעשה את הקרקע לצמיחת הרנסאנס באירופה.

כל מי שכבר שמע על כך דבר או שניים, יודע לצטט את שמותיהם המפורסמים של איבן סינא ואיבן רושד. אך הוא יודע לספר מעט מאוד לגבי עשרות ומאות המדענים, הפילוסופים והמהנדסים אשר הביאו לפריצות דרך יוצאות דופן בעולם המוסלמי. פריצות דרך שהגיעו כאמור בסופו של דבר לאירופה והיוו גורם משמעותי להתפתחות המדעית בה.

בשנים האחרונות החלו יותר ויותר היסטוריונים של המדע להתעמק בתרומתה של התקופה הזאת לציביליזציה האנושית, והם כבר הפיקו כמה עבודות מחקר מעניינות. אני מקווה שהמשך המחקר יביא לחשיפת הרבה מהסודות של אלף השנים הנשכחות הללו ויהווה מודל לחיקוי לעולם המוסלמי של ימינו.

 

ישנם עוד הרבה דברים שניתן לכתוב על הנושא, אבל אני אסתפק בכך בינתיים.

מה שאני כן אעשה, זה להמליץ לכם לצפות בסדרה Science and Islam שהופקה לא מזמן על ידי ה- BBC. זוהי סדרה בת שלושה חלקים אשר שופכת מעט אור על הקשרים בין המדע והאיסלאם ועל ההתפתחות המדעית בעולם המוסלמי בעיקר בתחומי המתמטיקה, האסטרונומיה, הפיזיקה, הכימיה והרפואה.

מקור מומלץ נוסף הוא האתר Muslim Heritage אשר מכיל בתוכו מידע רב על ההיסטוריה המדעית של האיסלאם.

וגם בוויקיפדיה באנגלית אפשר למצוא חומרים מעניינים.

נשים באיסלאם: עוצמה בגיבוי אלוהי

28/02/2010 תגובה אחת

~ נכתב על ידי: סדף פארוק'י ~

قَدْ سَمِعَ اللَّـهُ قَوْلَ الَّتِي تُجَادِلُكَ فِي زَوْجِهَا وَتَشْتَكِي إِلَى اللَّـهِ وَاللَّـهُ يَسْمَعُ تَحَاوُرَكُمَا ۚ

إِنَّ اللَّـهَ سَمِيعٌ بَصِيرٌ  ﴿١﴾

"[ללא ספק] אללה שמע את דבריה של המתנצחת עמך על בעלה, והמתלוננת אל אללה. ואללה שומע את חילופי דבריכם, אכן אללה שומע מבחין" (סורת אל מוג'אדילה – 58, איה 1).

הרקע של סורת אל מוג'דילה הוא מאוד מעניין. הוא מזכיר לנו כיצד יום אחד ניגשה לנביא מוחמד (עליו השלום) אישה מנשות המוסלמים, והתלוננה בפניו על מעשה הד'יהאר שבעלה עשה לה קודם לכן. על פי המסורת הערבית באותה תקופה, ד'יהאר היה למעשה אקט של גירושין שבו גבר (זועם ברוב המקרים) היה אומר לאישתו: "את בעבורי כמו הגב של אימי". וכך מאותו הרגע האישה הייתה מאבדת את זכותה הטבעית ותמיכתו הכלכלית. הדבר הזה השאיר את האישה תלושה מבלי כל אפשרות להינשא מחדש, ובעלה יכול היה לשאת אישה אחרת במקומה.

האישה שבעלה התגרש ממנה

האישה הייתה חַ'וִולַה בינת תַ'עְלַבַּה (רדיאללהו ענהא), ועד היום הזה היא מכובדת בתור האישה שקריאתה לצדק נשמעה על ידי אללה וקיבלה את תגובתו. זאת מכיוון שהקוראן עצמו מעיד כיצד אללה שמע את תלונתה.
בואו ננתח את המילים בערבית:

סַמִעַ אלַּלהֻ < سَمِعَ اللَّهُ > : המוסלמים אומרים את צמד המילים הזה כתחילה של משפט, בכל פעם שהם חוזרים מהרכּיעה לעמידה הזקופה בתפילה. באיה שלעיל, פירוש הביטוי בפשטות – "אללה שמע אותה".

תֻוגָ'אדִלֻכַּ < تُجَادِلُكَ > : "האישה אשר התנצחה עמך" – שורש המילה: ג'ים – דאל – לאם , מתואר בצורה נרחבת בלקסיקון הערבי-אנגלי של Lane ואתם יכולים להתרשם מהתיאור בדפים שמצורפים למטה.

jimdallam1 jimdallam2

הסיבה שלי להתמקדות בעומק של המילה הזאת כפי שהוא מופיע בלקסיקון, היא כדי שהקוראים יוכלו לדמיין כיצד ח'וולה בינת ת'עלבה "הציגה את המקרה שלה" בפני הנביא מוחמד עליו השלום.

די אם נאמר שהאומץ שלה היה ראוי מאוד להערכה. ואין ספק שהיא שונה מכל הסטריאוטיפ הטיפוסי של האישה המוסלמית המדוכאת מתחת למעטה הבד, לא כך?

תַשְתַכִּי < تَشْتَكِى > "מתלוננת".  ונסו כעת לחשוב כמה פעמים נשים חשופות לביקורת על כך שהן "כל הזמן מתלוננות!".

שלא במקרה, הסורה הזאת נקראת "אַלְ מֻוגָ'אדַלַה" וידועה גם בשם "אַלְ מֻוגָ'אדִילַה", הפירוש של השם הראשון הוא: "עתירה וויכוח" והפירוש של השם השני הוא : "האישה אשר עתרה והתווכחה". שני הפירושים מתייחסים למקרה של הסחאביה ח'וולה בינת ת'עלבה, ולכך שהוא היה הרקע להתגלות הסורה הזאת.

ח'וולה יכלה להישאר בביתה ולבכות על מר גורלה, על כך שבעלה הכריז עליה את הד'יהר ועזב אותה. אך משהו גרם לה לקום ולערער על כך באופן ישיר בפני הנביא מוחמד עליו השלום. שלושת המילים שאללה משתמש בהם לתאר אותה: תוג'אדילו (מתנצחת) , תשתכּי (מתלוננת) ותחאוור (חילופי דברים) – מדגישים כי הוא אכן שמע אותה, והיא עשתה משהו מעורר שבח והערצה, ולא מעשה אסור או מרדני.

כמו כן, המילה תוג'אדילו מראה כי ח'וולה (רדיאללהו ענהא) הייתה בטוחה ורהוטה בדבריה, והיא הציגה את המקרה שלה על הצד הטוב ביותר. האיה הזאת בקוראן מראה את ההוכחה הניצחת לעובדה שאם הבעל מתייחס בצורה רעה לאשתו ונוהג בה בעוול, יש לה את מלוא הזכות להתלונן למישהו בעל סמכות גבוהה יותר, אשר יכול לפתור את המצב.

ובמעבר מהיר לימים שלנו, מצבם של אין ספור הנשים אשר סופגות התעללויות מתמשכות בתוך המשפחה בכל רחבי העולם, גורם לד'יהאר ההוא להיראות כמשהו לא כל כך נורא. נכון שויכוחים וחילוקי דעות הם עניין נורמאלי בין בני זוג, אולם במקרים מסוימים הקווים נחצים, והעלבות מילוליות סוללות את הדרך לאלימות הפיזית.

ודאי שכל מקרה הוא שונה ואי אפשר ליישם פתרון זהה על כולם, אלא אם לוקחים בחשבון את הנסיבות של כל מקרה. אבל מה שהאישה המוסלמית יכולה ללמוד מהמקרה של ח'וולה בינת ת'עלבה, הוא שעליה לעמוד באומץ מול האתגרים שהחיים מציבים בפניה (בין אם היא נשואה או רווקה). ולא יהיה לה מנוס לעיתים, מלאסוף את כל כוחה הפנימי ולעמוד מול אי הצדק, מתוך הסתמכות מלאה באללה (סובחאנהו ותעלה) ומתוך תקווה לעתיד טוב יותר.

יום אחד, כאשר הח'ליף עומר איבן אל ח'טאב התהלך ברחובות העיר מדינה, אישה אחת ניגשה אליו ועצרה אותו. היא אמרה לו: 'הו עומר, אני זוכרת את הימים שהיו קוראים לך עומייר ("עומר קטן") והיית מחזיק איתך מקל ומפחיד את הילדים, ולאחר מכן נקרא שמך עומר והימים חלפו והנה עכשיו אתה נקרא "אמיר אל מואמינין" (מנהיג המאמינים) על כן גלה יראה מאללה, וגלה יראה מאללה באנשיך, וזכור את יום הדין…' וכך היא המשיכה והמשיכה לומר לו דברי תוכחה. ועומר עמד זקוף והקשיב מבלי להפריע לה כלל. אדם אחד שעמד לצידו של עומר אמר לה: הפסיקי לדבר כך לאמיר אל מואמינין. עומר פנה אליו ואמר לו: 'הפסק אתה! אם האישה הזאת תמשיך לדבר אני אמשיך לעמוד ולהקשיב, ואני אעזוב אותה רק כדי לעשות תפילה ולשוב חזרה, וכי מדוע לא אקשיב לאישה שאללה ישתבח ויתעלה הקשיב לתלונותיה מעל לשבע הרקיעים'.

האישה הזאת הייתה ח'וולה בינת ת'עלבה, האישה שבעלה גרם לה עוול והיא פנתה לצדק מאללה סובחאנהו ותעלה.

האישה שנעזבה על ידי בעלה

"אללה לא יזנח אותנו אם כן!"

הג'ר, אשתו של הנביא איבראהים עליו השלום, הושארה עם בנה הקטן איסמאעיל לבד על ידי בעלה בעמק מבודד ובלתי מיושב, שהיום ידוע בתור העיר המשגשגת מַכַּה.

היא אמרה לו: "הוי איבראהים, האם תלך ותשאיר אותנו בעמק הזה שבו אין איש ואין דבר?" וכך היא המשיכה לומר זאת כמה וכמה פעמים מבלי לקבל תשובה. לאחר מכן אמרה לו: "האם אללה הוא שציווה עליך לעשות את הדבר הזה?" והוא ענה לה: "כן". על כך אמרה: "אללה לא יזנח אותנו אם כן!". (סחיח אל בוכארי).

שוב, הג'ר לא ישבה ובכתה על מר גורלה על כך שבעלה עזב אותה והשאיר אותה לבד במדבר. היא גם לא פנתה לאללה ואמרה : "למה עשית לנו את זה?", אלא המילים שלה הביעו את מלוא האמונה והביטחון באללה (סובחאנהו ותעלה). יחד עם זאת, היא גם עשתה ככל שביכולה לחפש מים בעבור הבן שלה בעודה רצה מגבעה לגבעה. עד אשר אללה (סובחאנהו ותעלה) גרם למים לנבוע באורח פלאי מתחת לרגלי התינוק. ולאות הערכה לעמידתה במבחן הזה, אללה (סובחאנהו ותעלה) ציווה את ה- סַעִיְ , ההליכה החוזרת בין שני הגבעות אל סאפא ואל מרווה – ממש כפי שהג'ר עשתה – כמעשה חובה לכל אדם אשר עולה לרגל למכה (בעומרה או בחג') עד סוף האנושות.

בפעם הראשונה שהייתי בעומרה, בעודי צועדת בין הסאפא למרווה, התרשמתי מאוד מאבני השיש הקרירות שמתחת לרגלי, ממי הזמזם אשר היו קרובים לי כשהייתי צמאה ומהאוויר הקר מהמזגנים שמעליי. ואז בכיתי. בכיתי כי הרגליים שלי החלו לכאוב כבר אחרי הסיבוב הרביעי, וחשבתי על האימא הצעירה אשר רצה בדיוק במקום הזה מגבעה לגבעה, נואשת למצוא מים ועזרה לתינוק שלה. שיערתי לעצמי כמה קשה היה זה עבורה וכמה נחישות הייתה לה. היא לא הלכה בין שתי הגבעות עם ספר תפילה בידיה על רצפת שיש מבריקה כמו שאנחנו עושים. היא רצה הלוך ושוב תחת השמש הלוהטת על אדמת החול והסלעים השורפים. בלי טיפת מים ומבלי לראות נפש חיה ברדיוס של עשרות קילומטרים.

מה היא חשבה כאשר היא טיפסה על הגבעות הסלעיות הללו שוב ושוב, ומה היא הרגישה כאשר היא לא ראתה אף אדם באופק? מדוע היא לא וויתרה על עזרתו של אללה, ומדוע אנחנו עושים זאת כל כך בקלות? התשובה לכך היא שהייתה לה אמונה מוחלטת בריבון שלה. והאמונה שלה הייתה אמיתית. אותה אמונה נתנה לה את העוצמה והנחישות לא לוותר. ולבסוף לעמוד במבחן הזה בהצלחה ולקבל עליו את הגמול כבר בעולם הזה.

האישה שילדה לבדה מכיוון שלא היה לה בעל

"הלוואי והייתי מתה ונשכחת"

הוסיפו לשני הדוגמאות הללו את סיפורה המדהים של מַרְיַם בִּינְת עִימְרָאן, כפי שהוא מוזכר בקוראן. כיצד היא הלכה לבדה למקום מרוחק, כדי ללדת את בנה:

فَأَجَاءَهَا الْمَخَاضُ إِلَىٰ جِذْعِ النَّخْلَةِ قَالَتْ يَا لَيْتَنِي مِتُّ قَبْلَ هَـٰذَا وَكُنتُ نَسْيًا مَّنسِيًّا  ﴿٢٣﴾

"וחבלי הלידה הביאו אותה אל גזע עץ הדקל ואמרה [בכאב]: הלוואי והייתי מתה לפי כן והייתי נשכחת בתהום הנשייה" (סורת מרים – 19, איה 23).

אישה אשר יולדת את בנה לבד ביער? במיוחד כזאת שלא ילדה מעולם, או כזאת שגבר מעולם נגע בה? מה גרם לה להיות כל כך חזקה כדי לעשות זאת לבדה? הסיבה העיקרית להתבודדותה הייתה האופי המיוחד והפלאי של הריונה. כיצד היא תוכל להסביר למישהו איך היא נכנסה להיריון? מי יאמין לה כשתגיד שאף גבר לא נגע בה מעולם?

כמי ששמעה את פרטי הלידה של עשרות נשים אחרות, הבנתי שכיום האפשרות לקחת אפידורל הקלה בצורה משמעותית את תהליך הלידה וכתוצאה מכך כאבי הלידה נסבלים יותר מבעבר. אבל אישה שבכל זאת בחרה לא לקחת משככי כאבים עדיין תצטרך צוות של אחיות מיומנות אשר יעזרו לה בתהליך הזה. ובכל מקרה, צריך צוות שלם כולל הבעל, כדי לעודד את האישה להמשיך לדחוף ולהתאמץ למשך כמה שעות עד אשר היא לבסוף יולדת.

העובדה הזאת רק הופכת את המקרה של מרים בינת עימראן למקרה יותר מדהים. כיצד היא יכלה ללדת כפי שילדה מבלי שיהיה לצידה אף אדם שיעזור לה? אין ספק שהיה לה כוח פנימי יוצא דופן וביטחון מלא באללה (סובחאנהו ותעלה). כתוצאה מהביטחון הזה, אללה שלח אליה מלאך אשר סיפק לה תמרים ומים במהלך הריונה ואחריו. ממש כפי שהוא סיפק לה מזון כאשר היא הייתה סוגדת לבדה במיחראבּ.

ובנוסף לכך, הוא גרם לכך שהתינוק אשר הביאה לחיים – הנביא עיסא עליו השלום – יגן עליה ועל כבודה בפני אנשי העיר כאשר הוא נישא בין ידיה והצהיר על נבואתו בעודו תינוק:

قَالَ إِنِّي عَبْدُ اللَّـهِ آتَانِيَ الْكِتَابَ وَجَعَلَنِي نَبِيًّا  ﴿٣٠﴾

"אמר: הנני עבדו של אללה,  [אשר] נתן לי את הספר ועשה אותי נביא" (סורת מרים – 19, איה 30)

זה היה רגע האמת – הרגע שהוכיח את מה שאללה הזכיר במקום אחר בקוראן על התינוקת שנולדה לאימא של מרים, כאשר היא קראה בקול שהיא ילדה נקבה (בעודה מצפה לבן זכר כדי להקדישו לעבודת האל).

…وَلَيْسَ الذَّكَرُ كَالْأُنثَىٰ…  ﴿٣٦﴾

"ואין הזכר כנקבה" (סורת אלעימראן – 3, איה 36).

פרשן הקוראן איבן כת'יר מסביר כי הכוונה של אללה בהצהרה הזו היא שהילדה המבורכת הזאת, מרים, תהייה זאת שתביא לעולם ילד בעודה בתולה וזהו דבר שאין באפשרות הזכר לעשות. וכמו כן, הילדה הזו תהייה טובה יותר מהילד, בסגידתה ובמסירותה בשירות המסגד שבירושלים.

האם יש צורך להוסיף משהו אחרי ההצהרה האלוהית הזאת?

האישה שהוכפשה ואיבדה את חיבתו של בעלה למשך חודש

"אני נשבעת באללה, אני לא אלך אליו ואני לא אשבח אף אחד פרט לאללה- ישתבח ויתעלה. כי הוא היחיד שהוכיח את חפותי"

מקרה מעורר השראה נוסף הוא המקרה אשר קרה בחייה של עאישה (רדיאללהו ענהא) והיווה מבחן קשה מאוד בעבורה. זהו מקרה האִיפְק (ההכפשה) שבו למשך חודש שלם התרוצצו שמועות באל-מדינה על חוסר צניעותה לכאורה. השמועות הללו הופצו על ידי המונאפיק'ין (סורת א-נור – 31, איה 11 והלאה) והשפיעו על כל המוסלמים בעיר. כתוצאה מכך גם הנביא מוחמד הסתגר ממנה רגשית. בהמשך היא נהייתה חולה וההתגלות האלוהית למוחמד נעצרה למשך חודש שלם. אכן זו הייתה שעת מבחן לכל הקהילה המוסלמית.

במשך הזמן הזה, עאישה חשה את האדישות של בעלה כלפיה, והיא בקשה ממנו ללכת לבית הוריה. היא שהתה שם רוב הזמן בעודה בוכה מצער ומחוסר אונים. ורק אישה שבאמת שומרת על הכבוד והצניעות שלה, יכולה לדמיין באיזה קושי הייתה נתונה באותו הזמן, האישה הצעירה של נביא האיסלאם. להיות מואשמת בפשע שהיא לא ביצעה (וזכרו כי ההשלכות של ניאוף לאשת נביא, חמורות יותר בהשוואה לנשים אחרות), להיות מרוחקת מבעלה האהוב ולהיות מושא לרכילות של כל בני העיר למשך חודש – אכן מבחן עצום.

אך עצום לא פחות, היה כוחה הפנימי שנבע ממנה בנסיבות שאליהן נקלעה… ואלה הם פרטי המקרה כפי שתועדו מפיה:

באותו היום, המשכתי לבכות בצורה כל כך עזה, עד שדמעותיי לא פסקו ולא הצלחתי לישון בכלל. הורי חשבו שהכבד שלי יתפוצץ מרוב כל הבכי. בעודם יושבים לצידי ואני בוכה, אישה מהאַנְסָר ("העוזרים" – כינוי למוסלמים שמקורם באל-מדינה) ביקשה רשות להיכנס ולראות אותי. הרשתי לה להיכנס והיא ישבה לצידי ובכתה עימי. בעודנו במצב הזה, שליחו של אללה נכנס, בירך אותנו לשלום והתיישב. הוא לא ישב עימי מאז שהחלו השמועות, וחודש שלם עבר מבלי שאף התגלות ירדה אליו כדי לחשוף את המקרה שלי. שליחו של אללה קרא את התַשַהֻוד כאשר הוא התיישב ואמר-

“أَمَّا بَعْدُ، يَا عَائِشَةُ فَإِنَّهُ قَدْ بَلَغَنِي عَنْكِ كَذَا وَكَذَا، فَإِنْ كُنْتِ بَرِيئَةً فَسَيُبَرِّئُكِ اللهُ، وَإِنْ

كُنْتِ أَلْمَمْتِ بِذَنْبٍ فَاسْتَغْفِرِي اللهَ ثُمَّ تُوبِي إِلَيْهِ، فَإِنَّ الْعَبْدَ إِذَا اعْتَرَفَ بِذَنْبِهِ ثُمَّ تَابَ،

تَابَ اللهُ عَلَيْهِ”

'ואחרי כן, הוי עאישה, נאמר לי כך וכך עלייך. ואם חפה מפשע את, אז אללה יחשוף את חפותך. אך אם ביצעת חטא, בקשי מחילה מאללה וחזרי אליו בתשובה. שכן אם העבד מכיר בחטאו וחוזר בתשובה, אללה מקבל את כפרתו'.

כאשר שליחו של אללה סיים את מה שהיה לו לומר, דמעותיי נפסקו לגמרי וכבר לא הרגשתי אפילו טיפה אחת. ואז פניתי לאבי ואמרתי, 'ענה לשליחו של אללה בשמי'. והוא אמר, 'אינני יודע מה עליי לומר לשליחו של אללה'. ואז פניתי לאימי ואמרתי, 'עני לשליחו של אללה בשמי'. והיא אמרה, 'אינני יודעת מה עליי לומר לשליחו של אללה'.

ולמרות שהייתי ילדה צעירה שעוד לא שיננה הרבה מהקוראן, אמרתי: 'אני נשבעת באללה, אני יודעת ששמעתם כל כך הרבה מהסיפור הזה עד אשר הוא נשתל בראשכם ואתם מאמינים בו. וכעת, אם אומר לכם שאני חפה מפשע – ואללה יודע שאני חפה מפשע – לא תאמינו בי; אך אם אודה לכם במשהו – ואללה יודע שאני חפה מפשע – אתם תאמינו לי. אני נשבעת באללה, אינני מוצאת אף דוגמא לתת לכם פרט למה שאביו של הנביא יוסף אמר:

فَصَبْرٌ جَمِيلٌ ۖ وَاللَّـهُ الْمُسْتَعَانُ عَلَىٰ مَا تَصِفُونَ  ﴿١٨﴾

"…ואולם עלי לעמוד בעוז רוח. ואללה הוא זה שיעזור לי מפני [השקר] שאתם מתארים" (סורת יוסף – 12, איה 18)

ואז הזזתי את פני הצידה ונשכבתי על מיטתי. באללה אני נשבעת, באותו הרגע ידעתי שאני חפה מפשע ועל כך שאללה יוכיח את חפותי מכיוון שהייתי חפה מפשע, אבל אני נשבעת שלא חשבתי שאללה יוריד קוראן אשר יקרא לעד ביחס למצבי, מכיוון שחשבתי שאינני משמעותית מספיק בעבור אללה כדי להוריד משהו בענייני. אבל קיוויתי ששליחו של אללה יראה חלום שבו אללה יוכיח את חפותי. באללה אני נשבעת, שליחו של אללה לא זז מהמקום בו ישב ואף אחד לא עזב את הבית לפני שאללה הוריד את ההתגלות לנביא שלו ; והוא נכנס למצב שאליו תמיד היה נכנס כאשר ההתגלות ירדה עליו, עד אשר טיפות זיעה כמו פנינים זלגו עליו, גם ביום חורפי ; וזה היה מכובד המשקל של המילים שירדו עליו. כאשר המצב הזה עבר – ושליחו של אללה חייך – הדבר הראשון שהוא אמר היה:

أَبْشِرِي يَا عَائِشَةُ، أَمَّا اللهُ عَزَّ وَجَلَّ فَقَدْ بَرَّأَكِ

'היי שמחה הוי עאישה, שכן אללה הצהיר על חפותך!'

אימי אמרה לי, 'קומי וגשי אליו'.
ואמרתי, 'אני נשבעת באללה, לא אגש אליו ולא אתן שבח לאף אחד פרט לאללה, ישתבח ויתעלה, שכן הוא האחד אשר הוכיח את חפותי'.

[מוסנד אחמד]

עאישה אפילו לא חשבה שהיא משמעותית מספיק- לדבריה, כדי שירדו איאת מהקוראן אשר יחשפו את חפותה. וסובחאנאללה, זה מה שבדיוק קרה! מי הגן עליה על ידי הורדת האיאת הללו? אותו אחד שהיא סמכה עליו; האחד שהיא פנתה אליו במהלך המבחן הקשה הזה- אללה סובחאנהו ותעלה. ואללה עזר לה גם כאשר בעלה לא היה לצידה.

הדוגמאות הללו מהקוראן והחדית'- של ח'וולה בינת ת'עלבה, הג'ר, מרים בינת עימראן ועאישה [שאללה יהיה מרוצה מכולן] – מספקות לקחים חשובים לאישה המודרנית של ימינו – ששייכת כביכול ל"מין החלש"- על הדרכים להתמודד עם האתגרים השונים בחייה. לא משנה אם אנחנו נשואות או רווקות, העובדה היא, שפתירת בעיות קשות ומורכבות מבלי לקבל כל עזרה פיזית מגברים, היא משהו שהנשים האדוקות שקדמו לנו התמודדו עימו בהצלחה. אנחנו צריכות לשאול את עצמנו, "אם הן הצליחו לעשות זאת, מדוע שאנחנו לא? מדוע אנחנו נתלות כל כך בנוכחותם של הגברים כדי להרגיש חזקות בעצמנו?"

אללה סובחאנהו ותעלה פירט את האירועים הקשים הללו, ואת הדרך שבה ארבעת נשות הברזל הללו התמודדו איתם, כמבחן לאמונה ולביטחון באללה, על מנת שנוכל לחשוב כיצד עזרתו האלוהית מגיעה למי שיש לה אמונה חזקה בו, גם ברגע שהכל נחשב לאבוד. לא משנה אם זו אישה שבעלה התרחק ממנה לאחר שהכפישו אותה, או אישה שנאלצה ללדת לבדה מכיוון שלא היה לה בעל. או אישה שחיפשה בכל כוחה אחרי מים במדבר, מכיוון שבעלה עזב אותה ואת הילד שלה לבד. או אישה שקריאתה לצדק נשמעה ונענתה על ידי אללה, והניחה את היסודות לזכויותיה של האישה בנישואין ובגירושין.

תיקון סדר העדיפויות

האישה המוסלמית אוהבת ומצייתת לריבונה ולשליחו יותר מאשר היא אוהבת ומצייתת לבעלה, או כל גבר ואישה אחרים. האישה המוסלמית החזקה, לא צריכה את האישרור מאף אחד, אפילו לא מבעלה, כדי להרגיש טוב לגבי עצמה ולגבי מה שהיא עושה על מנת לרצות את אללה, כל עוד שהיא נמצאת על דרך האדיקות מתוך כוונה לרצות רק אותו. היא יודעת שאללה מעריך את מעשיה הטובים, ושהוא יגמול לה על סבלנותה כאשר היא מתמודדת עם הקשיים והמבחנים שהוא מציב בפניה, גם אם בעלה נשאר לצידה וגם אם הוא עוזב אותה בעבור מנעמים אחרים בעולם הזה.

הנה כמה שאלות שהאישה המוסלמית, יכולה לשאול את עצמה:

  • כאשר אני עושה את מה שאני עושה, ממי אני רוצה לקבל את האישור והתמיכה למעשי יותר מכל?
  • מי אני חושבת ומאמינה ששולט בכל המצבים בחיי, שבלעדיו אני אהיה חסרת בית, חסרת פרנסה ואבודה בחיי? האם זהו בעלי?
  • אם לא הייתי נשואה, מה הייתי עושה בחיי, בכישוריי ובזמני החופשי?
  • האם אני חושבת שעבודות הבית הם הדרך הטובה ביותר להשיג את שביעות רצונו של אללה בעולם הבא?
  • האם אני חושבת שנשים לא נשואות או ללא ילדים, הן בכל מצב נשים חסרות מזל יותר מאחיותיהן האימהות והנשואות? האם אני חושבת שהן לא יכולות להוביל חיים פוריים ומשמעותיים כמו האחרות?

היה זה אללה אשר שמע את ההתלוננות של האישה והגיב בעשיית צדק כלפיה ובהטלת עונש על בעלה בעבור מעשיו. היה זה אללה אשר העריך את מאמציה של האישה אשר ניסתה להציל את בנה, והגיב בכך שהוא ציווה על המיליונים לצעוד בין שני הגבעות ממש כשם שהיא צעדה, והיה זה אללה אשר נתן לה מקור מים ממעיין פלאי, אשר עדיין מסקרן את חוקרי ימינו לגבי טבעו ומקורותיו. היה זה אללה אשר גרם לתינוק הפעוט לדבר בהגנה על כבודה של אימו בפני ההמון המכפיש, רגע אחרי שהיא ילדה אותו לבדה ביער. והיה זה אללה אשר הצהיר על חפותה של האישה הצעירה מפני ניאוף, תוך שהוא חושף את אשמתם של השקרנים בקרב קהילתה לכל הזמנים שיבואו.

לכל מי שעדיין חושב שהנשים הן "המין החלש", אני אומרת: "כוחנו לא מצוי במבנה הפיזי שלנו, אלא בכוח סבלנו ובעמידתנו לספוג כאב, ובקשר שלנו עם הבורא. היו זהירים אם כן מהקשר הזה, אותו הקשר יכול להזיז את ההרים!"