ארכיון

Posts Tagged ‘איסלאם’

משיבים לאיסלאמופובים

12/03/2010 2 תגובות

זה לא סוד כי בשנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית בכמות ההתקפות המופנות כלפי דת האיסלאם. אנשים רבים ניסו להסביר או להצדיק את הסיבות לכך במגוון דרכים, אולם לפי דעתי הסיבה העיקרית היא ללא ספק- חוסר ידע בסיסי לגבי דת האיסאלם. אנשים נוטים לפחד מדברים שהם לא יודעים ולא מכירים, ולרוב הם נכנעים לדעותיהם הקדומות דיי בקלות.

אני נוטה להאמין שרוב האנשים שתוקפים את האיסלאם לא עושים זאת מתוך יהירות או התנשאות, אלא הם עושים זאת על סמך חוסר הבנתם בעקרונות האיסלאם כדרך חיים ועל סמך התנהגותם הפסולה של מוסלמים רבים – שאמורים להיות מייצגים נאמנים של הדת הזאת. כאשר אנשים אומרים משפטים כמו: "הנה מה שהמוסלמים מסתירים מכם על דת האיסלאם", "הנה מה שהשייח'ים מסתירים מהמוסלמים עצמם" או "הנה כל האמת שאתם חייבים לדעת על האיסלאם" וכדומה, הם למעשה מציגים את תמונת האיסלאם כפי שבאה לידי ביטוי בפחדיהם ולא כפי שבאה לידי ביטוי בטקסטים הקאנונים המקודשים למוסלמים.

קבוצה אחרת ומסוכנת יותר, היא הקבוצה של האיסלאמופובים. בקבוצה הזאת נמצאים אנשים שעושים ימים כלילות על מנת לסלף, להכפיש, להשמיץ ולהמציא שקרים על דת האיסלאם. אלו אנשים שלא יתנו לעובדות לבלבל אותם, והם ימשיכו לתקוף את האיסלאם על מנת להשיג כוח פוליטי, חברתי או כלכלי. הקבוצה הזאת מסתמכת בעיקר על הבורות של הקהל הרחב (בין היתר גם של מוסלמים) כדי להפיץ את משנתם לגבי "האיום הגדול ביותר על האנושות". מדובר בגזענים במסווה אינטלקטואלי ובאנשים שטוענים כי הם נושאים את דגל החופש השוויון והאחווה, למרות שהקריאה שלהם היא לא אחרת מאשר קריאה להמשך הדומיננטיות של התרבות היודו-נוצרית הלבנה.

וכך על פי וויקיפדיה:

ארגון Runnymede Trust הבריטי מנה ב-1997 שמונה מרכיבים המגדירים אסלאמופוביה ומקובלים על ידי EMCR – (European Monitoring Centre on Racism and Xenophobia):

  1. תפיסת האסלאם כגוש מונוליתי, סטטי, שאינו משתנה.
  2. תפיסת האסלאם כאחר וכשונה, וכן ככזה שאין לו ערכים משותפים עם תרבויות אחרות, ואינו מושפע מהן או משפיע עליהן.
  3. ראיית האסלאם כנחות לעומת המערב, כברברי, אי-רציונאלי, פרימיטיבי וסקסיסטי.
  4. זיהוי האסלאם עם אלימות, תוקפנות, איום, תמיכה בטרור ושואף להתנגשות ציוויליזציות.
  5. ראיית האסלאם כאידיאולוגיה פוליטית המשמשת ליתרונות צבאיים או פוליטיים.
  6. פסילת ביקורת האסלאם על המערב ללא קשר לתוכנה.
  7. העוינות כלפי האסלאם משמשת להצדקת פרקטיקות מפלות כלפי מוסלמים והדרת מוסלמים מהחברה הדומיננטית.
  8. תפיסת העויונת האנטי-מוסלמית כטבעית וכנורמאלית.

למסמך המלא: Islamophobia: A Challenge for Us All , PDF (69.7 KiB), Runnymede Trust, 1997

בתקופה האחרונה קיבלתי כמה הערות על כך שאני כמעט ולא מתייחס לנושאים הללו בפוסטים שלי. ראשית, אני רוצה להודות לכל מי שפנה אליי ולכל מי שהנושא הזה קרוב לליבו. ואני רוצה להשיב כי בכל הנוגע לאיסלאמיבלוג, המטרה שלו היא בראש ובראשונה להעביר פיסות מידע על האיסלאם והמוסלמים מפי אדם שחי את חיו כמוסלמי. אני כותב על הדברים שמעניינים אותי ועל דברים שאני חושב שכדאי לכל קוראי העברית לדעת על האיסלאם. ולמרות זאת, עדיין ישנם דברים חשובים רבים שאינני כותב עליהם מהסיבה הפשוטה שאין לי את הזמן לכתוב על הכל ולא חלילה בגלל שהם לא חשובים בעיני. שנית, מהניסיון שלי עם האיסלאמופובים, הגעתי למסקנה כי הזמן המוקדש לויכוחים איתם, יכול להיות מנותב לדברים הרבה יותר מועילים. ולראיה, למרות התעצמות האיסלאמופוביה, אין שום השפעה על מספר המצטרפים החדשים לדת האיסלאם, אשר משתכנעים בעשרות אלפיהם באירופה ובארה"ב בדרך החיים הזאת, ובוחרים להיות חלק ממנה מידי יום ויום.

האיסלאם לא צריך להיות אפולוגטי אך הוא גם לא צריך להיות התקפי. על המוסלמים להיות שגרירים גאים של דתם בלשונותיהם ובמעשיהם, ואל להם להיגרר לויכוחים חסרי התכלית אשר מובילים האיסלאמופובים. אם הם אינם מכירים מספיק את דתם, עליהם להשתדל ללמוד אותה כהלכה ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לא ממטיפים מוסלמים ולא ממטיפים איסלאמופובים. אם המוסלמים יתמידו בכך, אני מאמין שההשפעה של האיסלאמופובים תגווע לתוך עצמה.

אבל למרות כל זאת, אני רוצה לציין שיש לי הערכה רבה כלפי האנשים אשר מקדישים את הזמן שלהם לחשיפת השקרים של האיסלאמופובים, ובכלל לזמן שהם מקדישים להפניית תשומת הלב לתופעה הגוברת הזאת בעולם. קל מאוד לפטור את הביטוי "איסלאמופוביה" באמירה שמדובר בביטוי ממוצא אשר נועד לדחות כל ביקורת כלפי האיסלאם. אבל הטענה הזאת לא שונה בהרבה מהטענה כלפי האנטישמיות. כשם שישנם אנשים אשר דוחים ביקורת לגיטימית כלפי ישראל או היהודים בזעקת- "אנטישמים!", ישנם אנשים שדוחים ביקורת כלפי המוסלמים בזעקת "איסלאמופובים!". האיסלאם לא מתנגד לביקורת או לדיאלוג, האיסלאם מתנגד לחוסר הוגנות מצד המבקרים ולחוסר היושר בדבריהם. האיסלאם היא דתם של מיליארד וחצי מוסלמים אשר פרושים לכל אורך ורוחב כדור הארץ. הכנסת כל האנשים הללו תחת קטיגוריה אחת והאמירה שמעשיהם מייצגים את דת האיסלאם כהלכה, חוטאת לאמת ועושה הרבה עוול לאיסלאם.

ישנם מספר אתרים חשובים ברשת שעיקר פעולתם הוא לתת מענה להתקפות האיסלמופובים או להצביע על התפתשטותה של התופעה.

אחד האתרים החשובים ביותר בעיני הוא האתר LOONWATCH אשר מתמקד בהתקפותיהם של האיסלאמופובים המפורסמים ביותר בארה"ב ובאירופה, והוא מוציא בהצלחה את האוויר מכל טיעוניהם המנופחים.

אתר נוסף שאני ממליץ לכם לבקר בו מידי פעם הוא Islamophobia Watch אשר מנטר גילויים איסלאמופוביים בתקשורת העולמית, והוא כותב אותם כפי שהם, לרוב ללא פרשנות או ניתוח נלווה.

והאתר השלישי שאני רוצה להציג בפניכם הוא האתר Muslimah Media Watch אשר מופעל על ידי קבוצת נשים מוסלמיות מרקעים ותרבותיות שונות, ומטרתו להציג לקוראים תמונה ביקורתית לאופן שבו האישה המוסלמית מוצגת בחדשות ובתרבות הפופולארית.

למרות שייתכן וישנם כמה דברים שאני לא מסכים עימם באתרים הללו, אבל הם בכל זאת אתרים חשובים לכל מי שרוצה לדעת על הצד השני של מטבע האיסלאמופוביה. ואני מקווה שכל מי שמקדיש זמן לקרוא על ה"ביקורות" כלפי האיסלאם, ימצא גם את הזמן לקרוא על התשובות של המוסלמים לגביהם.

מדוע אנחנו סוגדים לאללה?

14/01/2010 3 תגובות

 

אם מישהו יבוא למוסלמי וישאל אותו: "מדוע אתה סוגד לאללה?" רוב המוסלמים יענו: "אנחנו סוגדים לאללה כי הוא ברא אותנו" או "אנחנו סוגדים לו כי הוא נתן לנו את החיים" וכדומה. למעשה הרבה אנשים יאמרו זאת, אפילו כאלה שאינם מוסלמים. אם נשאל אותם "מדוע אתם סוגדים לאלוהים?" הם יגידו "כי הוא עשה בשבילי כך וכך".

כתוצאה מדרך החשיבה הזאת, עבודת האל והסגידה אליו הופכת בעצם להיות מעין סחר חליפין. בגלל שאללה עשה את זה בשבילי, אני אעשה את זה בשבילו. אולם דרך חשיבה שכזו, היא מוטעית באופן עקרוני בהשוואה לעקרונות האיסלאם.

 la ilaha ila Huאין ספק כי אחת מהסיבות לכך שאנחנו סוגדים לאללה היא להודות לו על כל הדברים שהוא עשה בשבילנו ונתן לנו. אך זוהי רק אחת מהסיבות המשניות לסגידה שלנו. למעשה הסיבה העיקרית לכך שאנו סוגדים לאללה לא קשורה בנו אלא קשורה לאללה סובחאנהו ותעלה עצמו.

 

מהי הסיבה לסגידה?

אנחנו סוגדים לאללה בראש ובראשונה בגלל מי שהוא ולא בגלל מי שאנחנו. אנחנו סוגדים לאללה כי הוא ראוי  לכך שיסגדו לו וכי לו שייכים השמות היפים ביותר והתכונות הנעלות ביותר. בגלל שהוא המושלם והנעלה ואנחנו חסרי השלמות. וכדי להכיר בעובדה שאנחנו לא מושלמים, עלינו להכיר בשלמות שנמצאת בישות מסוימת אשר נמצאת מעל הכול בשלמותה. הישות המושלמת היחידה היא אללה, ולכן כל יצור שנברא ונוצר מכיר בתוך תוכו את השלמות ויודע שהוא איננו מושלם.

לכן אם מישהו ישאל את המוסלמי בעל הידע: "מדוע אתה סוגד לאללה?" תשובתו תהייה: "אני סוגד לאללה כי הוא היחיד הראוי לסגידה". בלי שום קשר למה שהוא עשי לי, לחבריי או לאחרים, הוא עדיין היחיד שראוי לסגוד לו. וזו הסיבה שהקוראן אומר לנו:

وَهُوَ اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ ۖ لَهُ الْحَمْدُ فِي الْأُولَىٰ وَالْآخِرَةِ ۖ وَلَهُ الْحُكْمُ وَإِلَيْهِ تُرْجَعُونَ  ﴿٧٠﴾

"והוא אללה, אין אלוה מבלעדיו, לו התהילה בהתחלה ובסוף, לו המשפט ואליו תוחזרו" (סורת אל ק'סס – 28, איה 70).

כלומר לפני שאנחנו נהיינו 'אנחנו', אללה כבר היה ראוי לשבח, לתהילה ולסגידה, וכך גם הוא יישאר כאשר כבר לא נהייה כאן יותר.

הדוגמה הטובה ביותר להמחיש את הנקודה הזאת היא של האדם הטוב ביותר שנברא על פני כדור הארץ – נביאנו האהוב מוחמד, עליו התפילה והשלום. כאשר באמצע הלילה – בעודו מתפלל לאללה מבלי לדעת אם אשתו עאישה (רדיאללהו ענהא) שומעת אותו – אמר: "סֻובְּחָאנַכַּ לָא אֻוחְסִי תַ'נָאַן עַלַיְיכּ, אַנְתַא כַּמַא אַתְ'נַיְיתַה עַלָא נַפְסִיכּ" – 'הוי אללה כמה נעלה אתה, מעולם לא אשבח אותך מספיק כפי שאתה משבח את עצמך'. ואם זה המקרה עם האדם שאהב אותו יותר מכל וסגד לו יותר מכל, אז מה אנחנו נגיד.

דוגמה נוספת היא הדוגמה של המלאכים. המלאכים הם בריאה מבריאותיו של אללה ואין להם רצון חופשי כמו שיש לבני האדם. מטרתם היחידה בחיים היא לבצע את הציוויים של אללה בלי כל אפשרות אחרת. בעודם מתפללים, מהללים ומשבחים את שמו של אללה – הנביא מוחמד עליו השלום אמר כי השמיים מעלינו חורקים ויש להם את כל הסיבה לחרוק מכיוון שאין בהם אפילו מקום לכף יד אחת פרט לכך שיש מלאך שמזכיר את שמו של אללה, או שהוא עושה לו רכיעה או סגידה. ואללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן שהמלאכים הללו ממשיכים לעשות זאת מבלי לאכול, מבלי להתעייף ומבלי לישון. נסו כעת לדמיין את מספרם העצום ואת משך הזמן שבו הם נמצאים ביקום הזה- הרבה לפני בריאת האדם, ואת משך הזמן שהם ימשיכו להיות בו- הרבה לאחר בני האדם.

אך מה הם יגידו כאשר תגיע שעתם והם יעמדו מול המוות? הנביא מוחמד עליו השלום מספר לנו שהם יגידו: "סֻובּחָאנַכַּ יָא רַבַּנָא מָא עַבַּדְנָאכַּ חָאקַּ'ה עִיבָּאדַתִיכּ" – 'כמה נעלה אתה הוי ריבוננו, לא עבדנו אותך כשם שראוי לעבוד אותך'. ומה יאמר אדם שסגד, עבד והתפלל למען ריבונו 80 או 100 שנה? כיצד הוא ישתווה למלאכים אשר אפילו אינם חוטאים? האם מעשיו יהיו ראויים כפי שראוי לעבוד את אללה?

אם כן אנחנו סוגדים לאללה בעיקר בגלל מי שהוא ולא בגלל מי שאנחנו. אנחנו סוגדים לאללה בגלל מי שהוא ולא בגלל מה שהוא עשה בעבורנו.

אין ספק אולם, שישנן עוד סיבות נוספות לכך שאנו סוגדים לאללה. מהם העובדה שהוא ברא אותנו ואנחנו סוגדים לו על מנת להודות לו על כך, או רצוננו להימנע מעונש הגיהינום ולהגיע לגמול המושלם של גן העדן. אכן אלו בהחלט אינן סתם סיבות, אך הן לא הסיבות העיקריות ולכן לא נפרט אותן עכשיו.

לכן תשובתנו לשאלה, "למה אנחנו סוגדים לאללה" תהייה- 'ישנה סיבה עיקרית אחת ומספר סיבות משניות. והסיבה העיקרית היא- אנו סוגדים לאללה כי הוא היחיד שראוי לסגוד לו'. והסיבה העיקרית אכן מאפילה על כל שאר הסיבות. שכן גם אם אללה לא היה בורא אותנו, את חברינו, או את כל היקום הזה- הוא עדיין היה היחיד נשאר הראוי לסגידה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

وَآتَاكُم مِّن كُلِّ مَا سَأَلْتُمُوهُ ۚ وَإِن تَعُدُّوا نِعْمَتَ اللَّهِ لَا تُحْصُوهَا ۗ …  ﴿٣٤﴾

"והוא נתן לכם מכל אשר ביקשתם, ואם תאמרו לספור את ברכותיו של אללה לא תוכלו למנות אותם…" (סורת איבראהים – 14, איה 34).

אם בעצם אנחנו לא יכולים לעשות רשימה של כל הברכות הללו, אז איך אנחנו בכלל יכולים להודות על כולן?

 

איך אנחנו סוגדים לאללה?

הדרך בה אנו חיים על העולם הזה באה לידי ביטוי בשלושה דרכים: אמונות שאנו מחזיקים בהן, הצהרות שאנו  אומרים אותן ומעשים שאנחנו עושים. מכאן שהדרך בה אנו סוגדים לאללה היא על ידי- אמונות, הצהרות ומעשים ספציפיים. והחדית' המפורסם של המלאך ג'יבריל מסכם את כל הדברים הללו בצורה מצוינת. למעשה אפשר לומר אפילו שכמעט כל התיאולוגיה המוסלמית יוצאת מהחדית' הזה. בחדית' הזה, אנחנו למדים בראש ובראשונה את החשיבות שיש לשאילת השאלות על מנת לדעת כיצד יש לסגוד לאללה בצורה הראויה ככל האפשר. ואת החשיבות של הפניית השאלה למי שיש באמצעותו הידע לענות עליה. מהו האיסלאם? מהו האימאן? ומה האיחסאן? רק אם נדע את הדברים הללו נדע כיצד יש לסגוד את אללה.

 

איך נוכל לסגוד בצורה הטובה ביותר?

על מנת לדעת כיצד לסגוד בצורה הטובה ביותר, עלינו להבין שמהות הסגידה איננה פירושה לקחת חלק בטקסים חוזרים ונשנים. הרי כל מוסלמי יודע כי עליו להתפלל ולצום, להימנע מאלכוהול ומריבית ולשלם את הזאכאת. אבל לא כולם סוגדים באותה צורה.

למרות שישנן דרכים רבות שבהן נוכל להסביר כיצד יש לסגוד בצורה הטובה ביותר, אחת מהדרכים החשובות ביותר שיכולה לעזור לנו להעלות את המודעות שלנו כלפי אללה סובחאנהו ותעלה היא באמצעות רכישת ידע.

אין דבר יותר טוב מידע כדי לחזק את הרוחניות של האדם ואת הקשר שלו לאללה (סובחאנהו ותעלה). אדם אחד יכול לעמוד בתפילה  ולקבל רק עשירית מהגמול עליה, אדם אחר יכול לקבל רק חצי מהגמול עליה ואילו אדם נוסף יכול לקבל את מלוא כל הגמול. בעבורנו הצופה מן הצד כולם נראים עסוקים בתפילה, אבל כל אחד נמצא בדרגה שונה של קרבה לאללה, קרבה אשר במידה רבה נובעת מן הידע שיש לו על מעשיו.

כאשר אנחנו מדברים על ידע כאמצעי חשוב לסגידה טובה יותר, אנחנו יכולים לפרק את המושג הזה לשני מובנים שונים:

1. "הידע התיאורטי והמעשי של החיים" – הידע התיאורטי יהיה כל מה שקשור לעק'ידה (עיקרי האמונה המוסלמית) והידע המעשי יהיה כל מה ל- פיק'ה (ההלכה המוסלמית).

אם נפתח ספר שקשור לעק'ידה המוסלמית ונקרא על אללה ותכונותיו, על המלאכים, על יום הדין, על גן העדן והגיהינום, או כל ספר שקשור לפיק'ה שבו מפורטים כל הדברים הקשורים לקיום התפילה למשל, המעשים שנעשה בעקבות הידע שנקבל מהספרים הללו, לעולם לא יהיו זהים למעשים שעשינו קודם לכן.

2. "הידע לגבי הברכות" (עילם אל פדאא'יל) – הידע הזה מכיל בתוכו את כל הברכות והמעלות אשר אנחנו מקבלים ממעשים טובים שאנחנו עושים.

אם למשל אנחנו קוראים על חדית' מפי הנביא מוחמד עליו השלום, שבו הוא מספר לנו כי כל טיפת מים שנוגעת בגוף שלנו במהלך הרחיצה לפני התפילה (וודוא') נופלת ולוקחת איתה חטא מסוים שעשינו. הרחיצה הבאה שלנו לעולם לא תהייה כמו הפעם שבה לא ידענו על כך.

הידע הנרכש מ"עילם אל פדאא'יל" משנה בצורה מהותית את הדרך בה אנחנו חושבים על המעשים שאנחנו עושים. וזהו ענף ידע מאוד רחב אשר מכיל בתוכו את כל התחומים בחיינו, מהרגע שבו אנחנו מתעוררים ועד לרגע שאנחנו הולכים לישון.

אחד המקורות המומלצים ביותר להשגת הידע הזה הוא הספר "ריאד א-סאליחין" ("גני הצדיקים") של האימאם א-נאואוי. הספר הזה נכתב במיוחד לאדם הממוצע ואין צורך בדוקטורט באיסלאם כדי להבין אותו. הוא מקבץ בתוכו עשרות חדית'ים של הנביא מוחמד עליו השלום שעוסקים בעיקר בנושאי פדאא'יל. מומלץ לחזור ולקרוא בו וליישם את הדברים הנלמדים בו.

בסופו של דבר, המוסלמים עושים את אותם טקסים ואת אותן פעולות דתיות. אבל תוספת קטנה בידע של מי שעושה אותן, תשנה את אותו האדם ותשפיע רבות על גמולו.

 

מהן הדרגות בסגידה לאללה?

גם התשובה לשאלה הזאת, נמצאת בחדית' הקודם שהזכרנו. החדית' של ג'יבריל מספר לנו שישנם שלוש דרגות של סגידה. הדרגה הראשונה היא איסלאם (מוסלים). הדרגה השנייה היא אימאן (מואמין). והדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה היא איחסאן (מוחסין).

המוסלים הוא מי שעושה את המינימום המתבקש ממנו באיסלאם. הוא מתפלל רק את תפילות החובה, הוא צם רק ברמדאן, הוא מוציא מכספו רק את הזכאת, ואם הוא מסוגל כלכלית ופיזית לנסוע לחג' אז הוא עושה זאת.

ישנו חדית' מפורסם שמספר כי יום אחד ניגש אל הנביא מוחמד אחד מהבדווים ושאל אותו: כמה תפילות עלי להתפלל? הנביא השיב: חמש תפילות. האיש שאל: האם יש עוד משהו? הנביא השיב: לא, אלא אם כן אתה רוצה להוסיף תפילות רשות. לאחר מכן הוא שאל על הצום וכמה פעמים עליו לצום, הנביא השיב: חודש אחד. האיש שאל: האם יש יותר מכך? הנביא השיב: לא, אלא אם כן אתה רוצה להוסיף צומות רשות. וכך הוא המשיך לשאול על כל חמשת עיקרי האיסלאם.

לאחר שסיים עם שאלותיו, הבדווי אמר: אני נשבע באללה כי לא אעשה דבר יותר מהדברים הללו. כאשר הסאחאבא (חבריו של הנביא) שמעו את המילים הללו הם היו בהלם. הם חשבו שהאדם הזה אבוד והוא לא יזכה בכלום אם הוא עושה כל כך מעט.  כאשר שמע אותם הנביא מוחמד הוא אמר להם: אם הוא דובר אמת אז הוא יזכה.

האירוניה היא שבעבור הסאחאבא, לעשות כל כך מעט דברים נחשב למשהו שהוא לא מספיק כדי לזכות בגן העדן. אולם בימינו, אם אנשים רואים אדם כזה שמתפלל חמש פעמים ביום, צם ברמדאן ועולה לרגל לחג', הוא נחשב לאדם מאוד דתי. בכל אופן, אם אנחנו מצליחים לשמור על הדברים הללו, פירוש הדבר שהגענו לדרגה של האיסלאם. אולם אם אנחנו לא עושים את המינימום הזה, אין פירושו שאנחנו כופרים, אלא שהאיסלאם שלנו חסר.

הדרגה הגבוהה יותר מכך היא הדרגה של האימאן. חכמי האיסלאם הגדירו את המואמין כמי שמבצע את המינימום הנדרש ממנו באיסלאם אך הוא גם מוסיף לכך את כל המעשים שנחשבים למומלצים או לסונה . המואמין אם כן, מגיע לדרגתו באמצעות הכמות של מעשיו הטובים – הוא מוסיף תפילות רשות לתפילות החובה, הוא צם בימים נוספים פרט לרמדאן, הוא נותן צדקה בנוסף לחובת הזאכת וכן הלאה.

ולבסוף, הדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול להגיע האדם היא הדרגה של המוחסין. והיא: "לעבוד את אללה כאליו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך".

במילים אחרות, המוחסין סוגד לאללה 24 שעות ביממה ללא הפסקה. כלומר דרגת הסגידה שלו מגיעה לדרגת הסגידה של המלאכים. אבל השאלה המתבקשת היא כיצד האדם יכול להגיע לדרגה של המלאכים? האם על המוחסין לצום ולהתפלל כל היום וכל הלילה? האם עליו להימנע מכל הדברים הטובים בעולם הזה ולהתנתק מהחברה בה הוא חי? ישנם כאלה שאומרים שכן. וקבוצות מסוימות באיסלאם, בנצרות ובדתות אחרות כמו בודהיזם, גורסים כי על מנת להגיע לרמה הגבוהה ביותר של סגידה יש להתנזר מכל הדברים המהנים בעולם הזה ולהקדיש את כל הזמן לסגידה ולמדיטציה.

אולם זאת לא הדרך שבה הנביא מוחמד או חבריו הקרובים, ומלומדי האיסלאם אחריהם לימדו את האיסלאם. הם גידלו משפחות, הם יצאו לעבוד, הם אכלו וישנו, והם עשו דברים כמו כל בן אדם אחר. אז כיצד הם הגיעו לדרגה של האיחסאן? כיצד אפשר להגיע לדרגה של המלאכים ועדיין להיות בני אדם עם כל החסרונות הנלווים לכך? כאן בעצם טמון כל היופי בדת האיסלאם. זהו החלק החשוב שרבים מהאנשים לא מבינים, וזהו הדבר אשר מפריד בין המואמין לבין המוחסין.

אם בעבור המואמין, ישנה דיכוטומיה בין קודש לחול בעולם הזה. כלומר על פי ראות עיניו הוא חי על העולם הזה כמו כל אחד, אבל כאשר מגיע הזמן והמקום לסגוד לאללה, הוא עובר מן החול אל הקודש. הרי שלמוחסין אין את החלוקה הזאת וכל דבר נחשב בעבורו לקודש. הוא יכול לעשות מעשה שלכאורה לא נחשב למעשה דתי כמו: לנסוע לעבודה, לאכול, לישון, להתחתן וכד'. אבל הוא עדיין יעשה את זה מתוך מודעות לאללה.

כאשר המוחסין נוסע לעבודתו, הוא מודע לברכות שאללה נתן לו ועל האחריות שהוא הטיל עליו לצאת ולמצוא פרנסה. אם יש לו משפחה אז הוא חושב על החובה שלו להביא להם אוכל, וכשהוא מתיישב לאכול הוא חושב על העעובדה שהאוכל הזה ייתן לו כוח לסגוד את אללה טוב יותר.

בעבור המוחסין לא מדובר בכמות המעשים אלא באיכותם. שכן אי אפשר להבדיל בין המואמין לבין המוחסין אם מסתכלים עליהם, והם עושים את אותה הכמות של סגידה. ההבדל המהותי ביניהם נמצא באיכות המעשים שלהם ובמודעות שלהם לאללה (סובחאנהו ותעלה).

לכן על המוסלמי להיות מודע לכך שאללה רואה אותו בכל דבר שהוא עושה ביום ובלילה, ועליו להפנות את כל מעשיו לאללה (סובחאנהו ותעלה). עליו לנסות ככל שביכולתו להגיע לדרגה של האיחסאן מבלי להיות כבול לשגרה של מעשים מונוטוניים הקשורים לקודש או לחול.

ודבר נוסף שעליו לזכור הוא שאסור לו להמעיט בערכו של אף מעשה טוב שהוא עושה, מכיוון שהוא לא יודע מהו המשקל של המעשה הזה והאם המעשה הזה יוביל אותו לבסוף לגן העדן.

עובדות על הדתות

 

Religion Facts הוא אחד האתרים המעניינים ביותר שיצא לגלוש בהם ברשת בכל הנוגע לדתות השונות בעולם.

religions

באתר יש מידע רב על עשרות דתות ואמונות שונות כמו: יהדות, נצרות, איסלאם, בודאיזם, הינדואיזם, שינטו, קונפוציאניזם, ועוד. ולפעמים יש לו גם הפניות למקורות שימושיים.

"just the facts on religion" אומר המוטו שלהם, ובכל הקשור לדת האיסלאם, מדובר באחד מהאתרים הלא מוסלמים המעטים אשר ניתן לומר עליהם שהם לא פועלים מתוך אג'נדה סמויה או דעות קדומות.

עושה רושם שרוב התוכן שקראתי בו מהימן ומבוסס ואתם מוזמנים להתרשם בעצמכם מהחלק על האיסלאם.

אהבתי את הטבלה הזאת על השיעה והסונה, תמציתית וממצה.