ארכיון

Posts Tagged ‘דברים שחשוב לדעת’

אל מֻוסַבִּיחָאת

ביסמיללה,

בקוראן ישנן כמה סורות אשר מתחילות בתַסְבִּיח – האדרה, שבח, הלל, ופאר של אללה – והן נקראות אל מֻוסַבִּיחָאת. הסורות הללו אמנם מתחילות כל אחת בצורה שונה, אך כולן מכוונות לאותו רעיון והוא: אין ריבון גדול יותר או גבוה יותר מאשר אללה סובחאנהו ותעלה.

המילה תסביח באה מהשורש: סין  س – בא ب – חא ح – ופירושה: להאדיר, לשבח, לפאר ולהלל את אללה. היא כוללת בתוכה בין היתר את:

1. ההכרה בכך שאין לו פגמים בשלמותו, והוא נמצא הרחק מעבר לכל חוסר שלמות.

2. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל דמיון בינו לבין הבריאה שלו.

3. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל סוג של ייחוס שותפים ותכונות שאינן אלוהיות.

לכן כאשר מישהו עושה תסביח, הוא שולל כל פגם ומצהיר כי כל השלמות היא באללה והוא מושלם ללא פגמים.

 

צורת המקור – סובְּחָאן

מופיעה בסורת אל איסרא' (17):

سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَىٰ بِعَبْدِهِ لَيْلًا مِّنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الْأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آيَاتِنَا ۚ

إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ الْبَصِيرُ  ﴿١﴾

"ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש [אַל מַסְגִ'יד אַל חַרָאם] אל המסגד הקיצון [אַל מַסְגִ'יד אַל אַקְ'סַה] אשר ברכנו סביבותיו, למען נראה לו מאותותינו. אכן הוא השומע הרואה" (סורת אל איסרא' – 17, איה 1).

הצורה הזאת מראה לנו את התמידיות ואת חוסר התלות של השבח בזמן או במקום. גם כאשר לא הייתה עוד הבריאה, אללה הוא נעלה מעל הכל והשבח כולו שייך לו. כמו כן, אנחנו עוד למדים מהצורה הזאת כי השבח שהבריאה עושה לא משנה כהוא זה. כלומר עצם העובדה שאנחנו משבחים את אללה, אנחנו לא מצדיקים את השבח המגיע לו, אלא השבח שייך לו בשלמותו איתנו או בלעדינו.

עבר – סַבַּחַא

מופיעה בשלושת הסורות- אל חדיד (57) , אל חשר (59) וא-סף (61)  כמעט באותה צורה :

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים ובארץ, והוא האדיר והחכם"  (סורת אל חדיד – 57, איה 1)

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, והוא האדיר והחכם" (סורת  אל חשר – 59 / סורת א-סף – 61, איה 1)

הצורה הזאת מראה לנו שהשבח והשלמות של אללה כבר הוצהרו על ידי כל הבריאה שלו.

 

הווה – יוסַבִּיחו

מופיעה בסורת אל ג'ומעה (62) ובסורת א-תע'אבון (64):

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ الْمَلِكِ الْقُدُّوسِ الْعَزِيزِ الْحَكِيمِ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, המלך, הקדוש, האדיר, החכם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 1).

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ لَهُ الْمُلْكُ وَلَهُ الْحَمْدُ ۖ وَهُوَ عَلَىٰ كُلِّ شَيْءٍ قَدِيرٌ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ. לו המלכות ולו התהילה, והוא על כל הדברים כל יכול" (סורת א-תע'אבון – 64, איה 1).

זמן ההווה כולל בתוכו בעצם גם את זמן העתיד. לכן הצורה הזאת מראה לנו שהשלמות והעליונות של אללה מוצהרת בהווה והיא תמשיך להיות מוצהרת גם בעתיד.

ציווי – סַבִּיח

מופיעה בסורת אל אעלא (87):

سَبِّحِ اسْمَ رَبِّكَ الْأَعْلَى  ﴿١﴾

"שבח את שם ריבונך העליון" (סורת אל אעלא – 87, איה 1).

סַבִּיח היא צורת הציווי הרגילה של להצהיר על השבח והשלמות של אללה. ואילו כאשר התוספת "ב.." (כמו בסורת א-נסר: סַבִּיח בִּיחַמְדִי…) מצורפת אליה המשמעות הופכת להיות "להצהיר על השבח והשלמות באמצעות השמות שלו" ; כלומר זהו ציווי לעשות ד'יכּר. הדבר הזה מבדיל בין ההכרה בשלמות של אללה, ההצהרה לגבי השלמות של אללה והשמירה על השלמות שלו.

וכך אל מוסביחאת מראות לנו שהעליונות, השבח והשלמות של אללה תמיד מוזכרים- בעבר, בהווה ובעתיד. ואם הציווי לשבח מופיע בקוראן, עלינו להרבות בשבחו.

סובחאנאללה.

מה זה תַבָּארַכּ? (تَبَارَك)

 

עד עכשיו ניסינו להסביר מה זה תַחְמִיד, תַסְבִּיח ותַכְּבִּיר. היום אינשאללה ננסה להסביר בקצרה מה זה תַבָּארַכּ.

שורש המילה תַבָּארַכּ הוא: בא ب – רא ر – כאף ك ; אותו השורש שממנו גם מורכבת המילה < بركـة > שהיא המקבילה לבְּרַכה בשפה העברית. ולכן התרגום המקובל של תַבָּארַכּ לעברית הוא- יִתְבַּרַךְ.tabarak

המילה תַבָּארַכּ מופיעה בקוראן 9 פעמים*, שלוש מהם בסורת אל פורקאן (25). ובכולם היא מיוחסת לאללה סובחאנהו ותעלה.

פירוש המילה תַבָּארַכּ הוא: מקור כל הברכה, זו שאנו יודעים עליה וזו שאנחנו לא. כמו כן פירושה: מקור כל הטוב והתועלת. היא עומדת איתנה והיא בלתי פוסקת.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

 …قُلْ إِنَّ الْفَضْلَ بِيَدِ اللَّهِ يُؤْتِيهِ مَن يَشَاءُ وَاللَّهُ وَاسِعٌ عَلِيمٌ  ﴿٧٣﴾

"…אמור: אכן החסד בידו של אללה, ייתן אותו למי שיחפוץ, ואללה רחב [נתינה] ויודע". (סורת אל עימראן – 3, פסוק 83 ).

היחיד שראוי לברכה הוא אללה סובחאנהו ותעלה, הוא מקור הברכה ולו שייכת כל הברכה. זהו גם אחד מעקרונות התווחיד, מכיוון שייחוס מקור הברכה למישהו או משהו אחר מאללה פירושו כפירה בייחוד הריבונות.

تَبَارَكَ اللَّهُ رَبُّ الْعَالَمِينَ

יתברך אללה ריבון העולמים.

——

* להלן הפסוקים מהקוראן: 7:54 ; 23:14 ; 25:1,10,61 ; 40:64 ; 43:85 ; 55:78 ; 67:1

עשה ואל תעשה: חמש קטיגוריות להכל.

 

על פי עקרונות ההלכה המוסלמית ישנן שתי קטיגוריות עיקריות של מעשים- עיבאדאת ומועאמלאת. עיבאדאת הם כל המעשים שקשורים ישירות לפולחן ולסגידה לאללה. מועאמלאת הם כל שאר המעשים, בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו, בין אדם לקהילתו וכדומה.

כאשר אנו באים לבחון את המעשים על פי מה מותר ומה אסור יש לזכור 2 כללי זהב חשובים:

בעיבאדאת – כל הדברים אסורים פרט לאלו אשר מצויים במפורש בקוראן או בסונה. כלומר הכל אסור חוץ ממה שמותר.

במועאמלאת – כל הדברים מותרים אלא אם כן יש הוכחה לאיסור על כך מהקוראן או מהסונה. כלומר הכל מותר אלא אם כן מוכח אחרת.

מעבר לחלוקה הדיכוטומית של מותר ואסור (חלאל / חראם), כל הדברים שאנחנו עושים נופלים תחת חמש קטיגוריות.

הקטיגוריות הללו הם: פרד (נקרא לעיתים גם ואג'יב) , מוסתחאב (לעיתים נקרא גם סונה), מובאח, מכרוה וחראם. בתמונה שלפנינו ניתן לראות אותם על פי הסדר ההיררכי שלהם.

5Rulings

את כל הביטויים הללו ניתן להסביר מכמה זוויות אולם אני אנסה להסביר אותם על פי עקרונות ההלכה (אוסול אל פיק'ה).

פַרְד  <فرض> (נקרא גם וואג'יב): חובה. כלומר כל המעשים שהמוסלמי חייב לעשות אותם. עשיית פרד מזכה בגמול מאללה והימנעות ממנה גוררת עונש. דוגמא: תפילה, צום, זכאת וכו'.

מוסְתַחָאבּ <مستحب> (נקרא גם סונה): אהוב, מומלץ. כלומר מעשים שאיננו חייבים לעשות אולם מאוד מומלץ לעשותם. עשיית מוסתחאב מזכה בגמול מאללה אך הימנעות ממנו איננה גוררת עונש. דוגמא: מתן צדקה, צום בימי שני וחמישי וכו'. ההופכי של מוסתחאב הוא מכרוה.

מובָּאח  <مباح> : מותר. מדובר במעשים ניטרליים שאין בהם איסור או המלצה ספציפיים. עשיית מובאח איננה מזכה בגמול ואיננה גוררת עונש – למרות שעל פי הכוונה שמאחורי הדברים, מעשים כאלו יכולים לדלג לקטיגוריות האחרות. דוגמא: אכילה, שינה, מצמוץ, דיבור וכו'.

מַכְּרוהְ  <مكروه> : שנוא, לא מומלץ. כלומר מעשים שאינם אסורים עלינו אך עדיף לנו להימנע מהם. עשיית מכרוה לא מזכה בגמול אך הימנעות ממנו מזכה בגמול. לדוגמא: בזבוז מים מיותר בתהליך ההיטהרות.

חַרָאם   <حرام> : אסור. כלומר כל המעשים שאסור לנו לעשות אותם. עשיית חראם גוררת עונש והימנעות ממנו מזכה בגמול. דוגמא: שתיית אלכוהול, גניבה, רצח וכו'.

בסיכומו של דבר, אנחנו יכולים לקבל גמול על הרבה יותר מעשים מאשר עונש. הימנעות ממעשים אסורים (חראם) מזכה בגמול- כלומר כל עוד אנחנו מתרחקים מחטאים אנחנו מקבלים גמול. אנחנו מקבלים גמול על מעשים מומלצים (מוסתחאב). ועם הכוונה הנכונה אנחנו יכולים לקבל גם גמול ממעשים שאנחנו עושים ביומיום (מובאח)- סלמאן אל פאריסי (רדיאלהו ענהו) אמר פעם: "אני מצפה שאללה יגמול לי על השינה שלי כשם שהוא גומל לי על התפילה שלי". ובאופן דומה, הימנעות מכוונת ממעשים לא מומלצים (מכרוה) גם היא מזכה בגמול.

עלינו אם כן לחדד את הכוונות שלנו ולנתב את מעשינו לדברים טובים, ואינשאללה נזכה לגמול נאה על כך ביום הדין. המטרה היא להגיע לדרגה הגבוהה ביותר- איחסאן, על מנת שנזכה לגמול מכל המעשים שלנו.

הו אללה עזור לנו להשיג את הגמול הטוב ביותר ממעשינו ועשה אותנו מהמוחסינין.

מאפיינים ספרותיים בקוראן – חלק ב

 

divinespeech_thumb2

קבלו את החלק השני מהרצאתו המדהימה של נועמאן עלי ח'אן (לחצו כאן לחלק א') על המאפיינים הספרותיים של ספר הקוראן.

בחלק הזה הוא מציג שלוש מתוך עשרות המאפיינים הספרותיים המיוחדים לקוראן:

1. רמת הדיוק בבחירת המילים.

2. שבועות בקוראן.

3. דיאלוגים בקוראן.

צפייה נעימה:

מה זה תַכְּבִּיר? (אַללהֻ אַכְּבַּר)

 

פירוש המילה תכביר הוא הגדלה או אמירת הביטוי: אַללהֻ אַכְּבַּר < اللهُ أَكبَرُ >.

זהו אחד הביטוים הנפוצים ביותר בקרב המוסלמים. והם אומרים אותו עשרות פעמים ביום (יותר מ-200 פעמים רק בתפילות החובה היומיות!), מידי יום ביומו. שימו לב גם כיצד יש לכתוב זאת בתעתיק מנוקד- אַללהֻ אַכְּבַּר (או אללהו אכבר בלי ניקוד). ולא 'אללה הוא אכבר' או 'אללה ואכבר' כפי שנהוג לכתוב בטעות. 

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَقُلِ الْحَمْدُ لِلَّهِ الَّذِي لَمْ يَتَّخِذْ وَلَدًا وَلَمْ يَكُن لَّهُ شَرِيكٌ فِي الْمُلْكِ وَلَمْ يَكُن لَّهُ وَلِيٌّ مِّنَ

الذُّلِّ وَكَبِّرْهُ تَكْبِيرًا  ﴿١١١﴾

"ואמור השבח לאללה אשר לא הוליד [יקח לו] בן ואין לו שותף במלכות, ואין לו צורך במגן מפני השפלה, ופאר אותו מאוד". (סורת אל איסרא' – 17, פסוק 111 )

שתי המילים האחרונות בפסוק מופקות מהשורש: כּא ك – בּא ب – רא ر – אשר פירושו: להיות גדול.  המילה "כַּבִּירְהֻו" < كَبِّرْهُ > היא מילת ציווי אשר פירושה: עשה אותו גדול, הצהר על גדולתו, פאר אותו, האדר אותו, הצהר על עליונותו. וכיצד יש לעשות זאת? "תַכְּבִּירַא" <تَكْبِيرًا> , כלומר על ידי אמירת אַללהֻ אַכְּבַּר . זוהי הדרך הנעלה ביותר והטובה ביותר לפאר ולהצהיר על עליונותו ורוממותו של אללה. Allahu_akbar

נוסף לכך, כאשר אנחנו אומרים "אַללהֻ אַכְּבַּר" . איננו רק מתכוונים שאללה הוא גדול יותר. המשמעות הנילוות לביטוי הזה היא שאללה הוא גדול יותר מכל דבר אחר! < الله اكبر من كل شيء> כלומר הוא הגדול ביותר.

כאשר המוסלמי מתחיל בתפילתו הוא אומר: "אַללהֻ אַכְּבַּר". אללה הוא גדול יותר וחשוב יותר מכל שאר הדברים אשר מעסיקים אותו, ולכן זהו הזמן להניח את כל הדברים הללו ולהיכנס לתפילה על ידי הצהרת העליונות האולטימטיבית לאללה. הוא ממשיך לומר את הביטוי שוב ושוב במהלך התפילה (לפני ירידתו להתשחוות או לסגידה) על מנת להישאר ממוקד במחשבתו ובמעשיו.

בדקדוק של השפה הערבית, המילה אַכְּבַּר מסווגת כ- אִיסְם תַפְדִּיל <اسم تَفْضِيل>. כלומר שם עצם המורה על השוואה או העדפה מסוימת. בדומה לשפה האנגלית שבה אנו מבחינים בין- Great, Greater, Greatest – גדול, גדול יותר, הגדול ביותר. כך גם בשפה הערבית ניתן להבחין בין כביר (גדול) ואכבר (גדול יותר) . הפירוש של המילה אכבר יכול להיות גדול יותר או הגדול ביותר. ואם מוסיפים את התחילית "אל" (ال) למילה אכבר, אז הפירוש שלה הוא להיות הגדול ביותר. אך אם היא מופיעה ללא התחילית הפירוש הוא, גדול יותר. לכן כאשר אנחנו שומעים את המואד'ין קורא לתפילה במילים "אַללהֻ אַכְּבַּר" הפירוש המדוייק הוא לא "אללה הוא גדול" כפי שנוהגים לפעמים לתרגם בטעות . אלא "אללה גדול יותר", גדול יותר מכל מה שאתם עושים עכשיו, לכן עיזבו הכל והתכוננו לתפילה.

שימושים נוספים לתכביר

מוסלמים רבים נוהגים לומר אללהו אכבר בסיטואציות שונות ומרובות מעבר לתפילות היומיות. הביטוי אללהו אכבר יכול לשמש כביטוי של הסכמה כללית או כתגובה להפתעה. לפעמים נמצא כי קהל של אנשים יקרא קריאות של אללהו אכבר בדומה למחווה של מחיאת כפיים או בדומה לקריאת "בראבו!" בסיום הופעה מסויימת או באמצע משחק כדורגל. כמו כן, נהוג לקרוא קריאת אללהו אכבר לאדם שזה עתה קרא את הקוראן, משום שזה לא יאה למחוא למישהו כפיים על כך שהוא למעשה קרא את המילים של אללה.

השימוש של הביטוי אללהו אכבר נפוץ גם אצל מליטנטים מוסלמים לפני ביצוע פעולתם מכיוון שהם מאמינים שהם עושים מעשים נעלים למען אללה, ומכיוון שאחת הדרכים הראויות ביותר למות היא לומר את שמו של אללה לפני המוות. מבלי להיכנס לפוליטיקה של "לוחמי חירות" אל מול "טרוריסטים", חשוב להבין כי למרות האסוציאציות השליליות שעולות בקרב לא מוסלמים רבים, הקריאה- "אללהו אכבר" איננה קריאת שנאה או קריאה לשנאה. זוהי פשוט הצהרה בדבר עליונותו של אללה, הרבה מעל כולם- כולל אלו שקוראים את הקריאה הזאת.

ישנם גם מקרים נוספים בהם הביטוי מוצא מהקשרו. דוגמא מפורסמת אחת היא כאשר בשנת 1997, טייס אינדונזי צעק "אללהו אכבר" שניות ספורות לפני ההתרסקות של מטוסו. התרסקות שגבתה את חייהם של כל 234 הנוסעים נחשדה תחילה כפיגוע טרור, אולם תוך זמן קצר התברר כי היא קרתה כתוצאה מהוראות שגויות שהוא קיבל ממגדל הפיקוח ובשניות האחרונות לחיו הוא החליט למות עם שמו של אללה על שפתיו.   

אז כאשר אנחנו עושים תכביר, אנחנו אומרים "אַללהֻ אַכְּבַּר" ופירוש הדבר הוא שאללה הוא גדול יותר, גדול יותר מכל השאר.

الله اكبر

 

 

מה זה תַסְבִּיח?

04/02/2009 2 תגובות

 

א-סאלאמו עלייכום. אלחמדולילה, עכשיו לאחר שאנחנו כבר יודעים מה זה חַמְד, בואו ננסה ללמוד מה זה תסביח.

תַסְבִּיח <تسبيح> מתייחס לאמירת הביטוי- סובחאנאללה <سبحان الله> כשם שתַחְמִיד< تحميد > מתייחס לאמירת הביטוי- אלחמדולילה <الحـمـد لله>.

תסביח הוא ביטוי המורכב משתי מילים: סובחאן ואללה. המילה סובחאן באה מהשורש: סין س – בא ب – חא ح – ופירושה: להאדיר, לשבח, לפאר ולהלל את אללה. היא כוללת בתוכה בין היתר את:

1. ההכרה בכך שאין לו פגמים בשלמותו, והוא נמצא הרחק מעבר לכל חוסר שלמות.subhan Allah 2

2. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל דמיון בינו לבין הבריאה שלו.

3. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל סוג של ייחוס שותפים ותכונות שאינן אלוהיות.

לכן כאשר מישהו עושה תסביח, הוא שולל כל פגם ומצהיר כי כל השלמות היא באללה והוא מושלם ללא פגמים.

ישנו פירוש נוסף לשורש סין – בא – חא – והוא: לשחות, לצוף, או להיות מהיר ומיידי. אז איך הוא מתקשר להאדרתו של אללה? בכך שהוא מציין את המהירות והמיידיות בהתמסרות לאללה, ובזריזות שבה אנו מצייתים לציוויו. לכן כאשר מישהו עושה תסביח, הוא מצהיר (כלומר מציף) את השלמות של אללה מעבר לכל דימיון בבריאה שלו.כלומר זה בא לתאר תגובה אשר מגיעה באופן מיידי. דמיינו שאתם רואים משהו מדהים, ובאופן מיידי אתם אומרים: סובחאנאללה!

לכן כאשר אנו אומרים "סובחאנאללה" הפירוש לכך הוא : "אני מצהיר על ( או מפאר ומהלל את) ריחוקו וחופשיותו של אללה, מכל חוסר שלמות או חוסר טוהר, או מכל דבר אשר ממעיט מהדרו וכבודו. ומכל יחוס של משהו או מישהו שווה לו, דומה לו, או מנוגד לו, והוא נמצא מעבר לכל אלו בהדרו ובתפארתו".

וזוהי רק טיפה בים, מכל ההסברים שיש.

סובחאנאללה!

מאפיינים ספרותיים בקוראן

03/02/2009 תגובה אחת

 

divinespeech

ספר הקוראן מדהים ביופיו, שובה לב במילותיו וכובש את האדם במסר שלו. מה עושה אותו כל כך פלאי? כיצד ספר אחד השפיע על כל כך הרבה אנשים, מאמינים ולא מאמינים כאחד. ומדוע כל כך חשוב להבין את הסגנון שבו הוא כתוב?

צפו בחלק הראשון של הרצאתו של נועמאן עלי ח'אן על האופי הספרותי של הקוראן.

[לצפייה בחלק השני]