ארכיון

Posts Tagged ‘יאסיר ק'אדי’

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 42 – 44

 

תקציר:

  • 1. כאב, צער, חרטה ויגון עמוק: כמה מהמאפיינים של אלו שאינם מאמינים באללה ולא מייחסים את הצלחתם אליו.
  • 2. העזרה האמיתית והניצחון תמיד באים מאללה.
  • 3. סיכום הסיפור על 'בעל שני הגנים'.

—-

כאב, צער, חרטה ויגון עמוק

חברו של בעל שני הגנים הזהיר אותו על גאוותו וכפירתו, ואזהרתו התממשה:

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَأُحِيطَ بِثَمَرِهِ فَأَصْبَحَ يُقَلِّبُ كَفَّيْهِ عَلَىٰ مَا أَنفَقَ فِيهَا وَهِيَ خَاوِيَةٌ

عَلَىٰ عُرُوشِهَا وَيَقُولُ يَا لَيْتَنِي لَمْ أُشْرِكْ بِرَبِّي أَحَدًا  ﴿٤٢﴾

 

"והנה ניחת אסון על פריו [ממונו], בהשכימו עם בוקר ספק את כפיו על כל אשר הוציא על גניו והיו לעיי חורבות. ויאמר: 'הלוואי שלא צירפתי אף לא שותף אחד לריבוני" (סורת אל כאהף – 18, איה 42 ).

אם נבחן את עבודתם של החקלאים, נראה כי הם קמים בשעות הבוקר המוקדמות והם משקיעים את כל מרצם וכוחם בעיבוד האדמה במשך כל היום והם כמובן גם משקיעים כסף רב. לחקלאי כמעט ואין יום חופש או יום מנוחה, מכיוון שאם יעשה זאת, האדמה שלו לא תניב כמו שצריך. בעל שני הגנים החל למרוח את ידיו מתוך צער ויגון עמוק: כל הזמן, המאמץ, ההשקעה והעבודה שהוא הקריב למען הגנים שלו, ירדו לטמיון מסיבה אחת פשוטה- הוא כפר באללה והסתמך רק על עושרו וילדיו.

הצער שלו כל כך עמוק שהוא אומר- יַא לַיְיתַנִי < يَا لَيْتَنِي >. המילה הכי קרוב לביטוי הזה בעברית היא: הלוואי. אולם היא לבדה איננה מספיקה מכיוון שמי שאומר את הביטוי הזה רוצה להביע חרטה כל כך עמוקה על מה שהוא עשה, עד כדי כך שהוא היה עושה כל מה שביכולתו כדי להחזיר את המצב לקדמותו. כפירוש פשוט, יא לייתני היא כמו לבכות על חלב שכבר נשפך.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר על אבו להב בסורת אל מסד (111:2) : "ולא יעמדו לו הונו וכל אשר זכה לו". אם בעולם הזה לא נכיר תודה לברכות שאללה הרעיף עלינו, אף אחד לא יוכל לעזור לנו, ולא משנה כמה הון או ילדים היו לנו. זכרו שסורת אל כאהף היא סורה אשר התגלתה עוד בעיר מכה וככזו היא מפנה מראה לעבר בני שבט ק'ורייש; היא מזכירה להם כי לבעל שני הגנים היה הון רב, ילדים ומשרתים רבים, אבל הוא כפר בריבונו ולכן כל אדמתו נחרבה. ומה קרה לשבט ק'ורייש כמה שנים לאחר מכן? הם סבלו מבצורת ומרעב.

 

وَلَمْ تَكُن لَّهُ فِئَةٌ يَنصُرُونَهُ مِن دُونِ اللَّهِ وَمَا كَانَ مُنتَصِرًا  ﴿٤٣﴾

 

"ולא קמה לו עדת מושיעים מפני אללה והוא לא נושע" (סורת אל כאהף – 18, איה 43 ).

אם כן העושר של בעל שני הגנים אבד לו וכמו כן לא היה מי שיעזור לו או יציל אותו מהאסון שנחת עליו. לא משנה כמה יגון או כעס הוא הביע, הוא לא יכול היה לשנות את המצב. בימינו, כאשר קורה לנו עוול מסוים, אנו מספרים עליו לאנשים מסביבנו על מנת שיתמכו בנו ויעמדו לצידנו, אנו לפעמים גם מאיימים לתבוע ולהשיג חזרה את מה שנלקח מאיתנו. אולם בעל שני הגנים לא יכול היה לתבוע אף אחד והוא לא יכול היה להחזיר את גנו. שכן העוול שקרה לו לא היה מאללה כי אם מעצמו.

ההרגשה הזאת של חוסר אונים וצער עמוק היא הרגשה שמתוארת רבות בקוראן כאשר היא מזכירה את מצבם של אלו שכפרו בברכותיו של אללה. האנשים הללו מתוארים במקרים רבים כמי שתופסים את ראשם או נוגסים בידיהם ובוכים- יַא לַיְיתַנִי! אולם לרוב זה מאוחר מידי.

העזרה והניצחון תמיד באים מאללה

هُنَالِكَ الْوَلَايَةُ لِلَّهِ الْحَقِّ هُوَ خَيْرٌ ثَوَابًا وَخَيْرٌ عُقْبًا  ﴿٤٤﴾

 

"הנה כי כן, ההגנה [היחידה] היא מאללה, אשר הוא האמת. הוא הטוב בנותני השכר והטוב בגומלים" (סורת אל כאהף – 18, איה 44 ).

העזרה היחידה היא העזרה של אללה, והניצחון האמיתי הוא הניצחון מאללה. אנו נוכחים לראות זאת שוב ושוב בהרבה  מאוד מקרים.

האדם הצטער על כך שהוא לא האמין באללה רק לאחר שהוא איבד את הגן שלו. כך גם העמים הקדמונים אשר הושמדו ונכחדו האמינו שאללה הוא האל האמיתי והריבון רק לאחר שהם ראו את העונש. וגם כאשר פרעה גסס למוות הוא הודה כי אללה הוא ריבונו. אולם "אמונה ברגע האחרון" כזאת, לא תעזור לאף אחד. ורק המעשים שנעשים בעבור אללה ברצינות ובכנות, הם אלו שעליהם נקבל את הגמול הראוי. ואללה הוא הטוב שבגומלים.

 

סיכום הסיפור על 'בעל שני הגנים'

בואו אם כן נסכם את הסיפור על בעל שני הגנים:

אללה (סובחאנהו ותעלה) מתחיל באומרו לנביא מוחמד כי עליו לספר לאנשים את הסיפור על שני האנשים הללו. הדבר הזה מראה לנו כי סיפור סיפורים היא דרך מאוד אפקטיבית להעברת המסר וזהו גם הציווי מאללה: "ומשול להם את המשל…". זוהי דרך אפקטיבית ללמידה לא רק בעבור ילדים אלא בעבור כולם. סיפורים טובים עם מוסר השכל עוזרים לנו להשליך אותם על החיים שלנו ולשפר את עצמנו. כולם אוהבים סיפורים טובים, והסיפורים הטובים ביותר הם הסיפורים שאללה שיתף אותנו בהם.

לאחר הציווי, אללה (סובחאנהו ותעלה) מתאר את הגנים לפרטי פרטים עד אשר אנחנו יכולים לדמיין כיצד הם נראו. מדוע יש צורך בכל כך הרבה פרטים? מכיוון שאם המטרה היא להראות את הברכות בבריאה של אללה, זוהי דרך טובה שיכולה לעזור לנו להרהר בכך.

הגנים- רוב האנשים בעולם חיים היום בג'ונגלים העשויים בטון ואספלט ובצפיפות אשר מלווה בזיהום אוויר ורעש. נסו לדמיין כמה מדהימים היו הגנים הללו. הם היו מלאי פריחה ויבול, עם זרימה בלתי פוסקת של הנהרות.

הפשע של בעל הגנים לא היה כפירה מוחלטת בריבונו. הכפירה שלו הייתה בכך שהוא התכחש כי הברכות הללו הן מאללה. הוא אומר באיה 36: "ואם [בכל זאת] ישיבו אותי אל ריבוני", כלומר הוא ידע שאללה הוא ריבונו אבל הוא התכחש לברכתו.

החברות בין שני האנשים- בעוד שאחד מהם היה עסוק ברכושו בעולם הזה, השני היה אדם מאמין אשר הסתפק במה שיש לו וסמך בכך על אללה. לאחד לא הייתה אמונה בעולם הבא והשני היה מאוד ממוקד בעולם הבא. האחד היה קשור אל הגן שלו והשני היה קשור אל ריבונו. למרות כל ההפכים הללו, הם עדיין מתוארים על ידי אללה כ- חברים.

אין מדובר במקריות, שכן הסיפור הזה עוזר לנו ללמוד כיצד עלינו להתמודד עם אלו אשר אוהבים את העולם הזה יותר מכל דבר אחר. הוא מלמד אותנו כיצד לתת את העצה הטובה וכיצד להעביר את המסר שלנו אל האחרים. חברו של בעל שני הגנים מייעץ לו לומר: 'מאשאללה' על כל הברכות שהוא קיבל. פעמים רבות אנשים מרגישים שלא בנוח לומר מאשאללה בסביבת קרובי משפחה או חברים שלא קרובים יותר מידי לדת, אבל זוהי הזכות של החברות: להזכיר אחד לשני את אללה סובחאנהו ותעלה. בנוסף לכך, חברו של בעל שני הגנים משתמש באנלוגיות ובדוגמאות על מנת לעזור לו להבין כמה עוול הוא עושה לעצמו.

התוצאה היא בכך שהגנים הושמדו כעונש על חוסר התודה, והחבר נותר חסר כל. וזוהי התזכורת לכך שאללה הוא זה שנותן והוא זה שבקלות לוקח. אולם זאת לא התוצאה הסופית שכן העונש שבעל שני הגנים קיבל היה בעודו נמצא בעולם הזה. עדיין יש לו את האפשרות  לחזור לריבונו ולעשות מעשים טובים. ללא ספק, עונש שמתעכב וניתן ביום הדין, חמור יותר מכל עונש אחר.

ואללהו אעלם.

לאלו מכם אשר מעדיפים אודיו על טקסט, אני ממליץ לכם 2 קבצים המפרשים את הסיפור, להורדה ישירה:

בערבית- נביל אל עוואדי – 15mb.

באנגלית – יאסיר ק'אדי – 7mb.

—-

לקריאת כל הסדרה

האם האישה המוסלמית יכולה להתחתן עם כל מי שהיא רוצה?

15/06/2009 תגובה אחת

 

תוכנית הטלוויזיה – The Doha Debates, היא תוכנית טלוויזיה מבית היוצר של ה-BBC, אשר מנסה להביא לדיון נושאים שנויים במחלוקת בעולם הערבי והמוסלמי. בכל תוכנית מוצגת הצהרה מסוימת ומיד לאחר מכן מוצגות לסירוגין שתי דעות שתומכות בה ושתי דעות שמתנגדות לה. לאחר הצגת כל עמדה בקצרה, פונה המנחה (המבריק) טים סבסטיאן לעבר המתמודדים ושואל אותם שאלות בנוגע לדברים שאמרו. לאחר סיום הצגת כל העמדות, גם לקהל (המורכב ממוסלמים ולא מוסלמים) ניתנת האפשרות להציג שאלות למתמודדים ובסופו של דבר להצביע בעד או נגד ההצהרה.

לפני כמה ימים, בפרק האחרון של התוכנית הוצגה ההצהרה הבאה:

"הבית הזה מאמין כי הנשים המוסלמיות צריכות להיות חופשיות להתחתן עם כל מי שהן בוחרות".

לכאורה, אין כל בעיה עם המשפט הזה. הרי כשקוראים אותו, רוב האנשים מתרגמים אותו על דרך השלילה ומבינים את הרמז שנמצא מאחורי המילים- "אסור להכריח את הנשים המוסלמיות להינשא שלא מרצון".  מי יכול להתנגד למשפט כזה? אפילו האיסלאם אוסר על כך! אבל האם זה כל הסיפור?

אין ספק! מצבן של הנשים במדינות ערב ובשאר המדינות עם רוב מוסלמי רחוק מלהיות מזהיר (וגם בארץ לא חסרים כאלה מקרים ). רבים מהן סובלות מהדיכוי הגברי ולא פעם הן נאלצות להיכנע לכל מיני עסקאות נישואין אשר נרקמות על חשבונן. אבל אם נבחן בהגינות את המקרים, נמצא כי האשמה היא לא באיסלאם אלא בהשפעות התרבותיות של כל חברה וחברה. משום מה, גברים מוסלמים רבים נוטים לשכוח את ציווי האיסלאם כאשר מדובר בזכויות של הנשים. מייד ברגע שציווים אלו  מתחילים לאיים על תרבות השליטה שלהם אנחנו מקבלים מקרים כמו: "רצח על רקע כבוד המשפחה" , "נישואין בכפייה" ועוד כל מיני דברים בזויים והזויים אשר מיוחסים לאיסלאם שלא בצדק.

yq_doha_debates_02-300x200

אז כן, אין ספק שיש מקום להרבה מאוד שיפור בחופש שניתן לנשים מוסלמיות בכל העולם. אבל ההצהרה שלמעלה אומרת יותר מכך, היא הרבה יותר רחבה. כי למעשה כאשר אנחנו אומרים ש"הנשים המוסלמיות צריכות להיות חופשיות להתחתן עם כל מי שהן בוחרות". יוצרים סתירה מובנית. מוסלמי (או מוסלמית) על פי ההגדרה הוא "מי שמתמסר לציוויו של אללה". אישה מוסלמית לא יכולה להתחתן עם גבר שאינו מוסלמי או עם אישה כאשר הדבר הזה הוא בניגוד לציוויו של אללה. אין כאן התעקשות  על סמנטיקה וזהו העיקר כאן.

אפשר להתווכח על העניין הזה אבל אי אפשר להתכחש לו וזה מה שקורה לצערי בדיון. כאשר אומרים שיש חופש מוחלט (לנשים או לגברים), יוצרים סתירה מבנית בין היותו של האדם מוסלמי – מתמסר לציוויו של אללה, לבין היותו חופשי לעשות כלל העולה על רוחו. מצידי שכל אישה תתחתן עם מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה, אבל לבוא ולהניף לצד זה את דגל האיסלאם ולנסות להציג גישה רפורמית פשוט מנוגד לכל היגיון. חוקיו של אללה לא משתנים סתם כך על פי הגחמות של האנשים.

הדיון עצמו היה מעניין, אבל כפי שאמרתי קודם רוב המתדיינים לא התייחסו לעיקר:

בעד

אסרה נועמאני מעידה על עצמה כמי שהיו לה נישואין אומללים שבהם לא ניתנה לה כל זכות בחירה עד אשר הוריה אפשרו לה לסיים אותם. עד כמה שמצער המקרה הפרטי של גב' נועמאני – ואני מסכים עם רוב דברי הפתיחה שלה – חופש הבחירה שניתן לאישה (או לגבר) המוסלמית לא יכול להיות בלתי מוגבל.

בהמשך הדיון היא פונה שוב ושוב לרגש של הקהל ומציגה תזה של "האיסלאם שלהם" מול "האיסלאם שצריך להיות" ועל השינוי שמוכרחים לעשות, אבל היא לא שמה לב לכל המשפטים הסותרים שהיא אומרת במהלך דבריה.

מוחמד חבאש ללא ספק ישב בצד הלא נכון של השולחן שכן על פי כל המשתמע מדבריו, למרות שאין לכפות על האישה המוסלמית נישואין בניגוד לרצונה, עדיין חלים עליה הגבלות מסוימות וזה בניגוד להצהרת הדיון המכירה בחופש מוחלט לבחור כרצונה.

נגד

יאסיר ק'אדי היה היחיד לדעתי שדיבר לגופו של עניין.  טיעונו הפשוט היה: אם מוסלמי הוא מי שמתמסר לציווים של אללה, יש לו את החופש להתחתן עם כל מי שהוא רוצה כל עוד הוא לא עובר על הציוויים הללו. ואם הוא עובר על הציוויים הללו, אז על פי ההגדרה הוא לא מייצג נאמנה את האמונה המוסלמית.

למרות שהוא לא מתכחש לבעיות הרבות בחברות המוסלמיות וביחס לנשים שבהן, הצגה של ההצהרה כפי שהיא הוצגה הוא אומר, הגיונית באותה המידה להצהרה כמו: "גברים מוסלמים יכולים לשתות כל משקה שהם רוצים כולל אלכוהול".

ת'ורייה אל ערייד הציגה את עמדתה מהכיוון הפסיכולוגי חינוכי וטענה ש"חופש הוא מושג יפה שיש לו הגדרות מעורפלות ולעיתים גם סותרות". לחופש צריכות להיות חסמים מובנים על מנת שלא תהייה פגיעה באחרים בשם אותו החופש. לאחר מכן היא הוסיפה וטענה כי אנשים צעירים הם לא החכמים והמנוסים ביותר בכל הנוגע לבחירת בני זוג ולעיתים קרובות הם מושפעים מהמשיכה הפיזית ופועלים על פי הרגש ולא התבונה.

בטיעון הזה (שאני לא חושב שהתאים לייצג את עמדת הנגד) היא הצליחה להכעיס כמה מהנשים הצעירות ששהו בקהל והדבר השתקף בשאלות שהפנו אליה. למרות שהיא חזרה והצהירה שהיא לא חושבת שהנשים הן סתם טיפשות זה היה די אבוד מבחינתה שכן אסרה נועמאני מהצד השני של השולחן ניצלה זאת לטובתה.

 

(קישור ישיר לפרק)

 

בסיום הפרק, תוצאות ההצבעה היו: 62% בעד ההצהרה, 38% נגד.

נדמה לי שהכותרת שניתנה לטור הסיכום של הדיבייט – Arranged marriages should end for Muslim Woman – והמשפט הראשון שלו משקפים את הלך הרוח של ההצבעה. "העולם הערבי בשליטת הגברים" אכן קיבל סימן אזהרה כי עליו לאפשר יותר חופש לנשים בבחירת הבעל, אבל האם זו באמת הייתה הצבעה לחופש מוחלט? לדעתי רוב המצביעים הצביעו בעד כי הם רוצים יותר חופש לנשים ולא בהכרח חופש מוחלט ללא שום הגבלה.

לפני שהנשים המוסלמיות תצאנה בקריאות לאפשר נישואין חד מיניים או נישואין עם גברים לא מוסלמים הן תצאנה למחות כדי לקבל את המגיע להן על פי האיסלאם.

לקריאה נוספת- יאסיר ק'אדי כותב את מחשבותיו על הדיבייט.

עדכון:
שווה קריאה- גם שייח' יאסיר בירג'אס כותב את מחשבותיו על הדיון.

מה זה תפסיר?

22/01/2009 תגובה אחת

 

מדע התפסיר (נאמר בפ' רפויה) הוא הנושא החשוב ביותר בעולום אל קוראן (מדעי הקוראן), מכיוון שבמידה רבה, המטרה העיקרית של מדעי הקוראן היא להבין וליישם את הקוראן כהלכה. מדע התפסיר הוא הראשון שנכתב לגביו במדעי הקוראן וללא ספק הוא תחום המחקר הגדול ביותר ועם מספר העבודות הרב ביותר במדעי הקוראן – זו אחת הסיבות שגם הפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל.

ההגדרה של תַפְסִיר ותַאְוויל.

משמעותה המילולית של המילה תפסיר ( تفسير ) באה מהמילה 'פַאסַּרַה' , אשר פירושה: "להסביר, לפרש,  לבאר". המילה תפסיר היא שם הפועל של המילה פאסרה ופירושה: "ההסבר או הפירוש של משהו".

על פי דעה אחרת, המילה תפסיר היא טרנספוזיצה מהשורש סא-פא-רא, אשר פירושו: "לחשוף, לגלות". כך למשל אישה אשר מכסה את פניה נקראת "סאפירה", והפעולה של כיסוי הפנים נקראת "סופור". אם כן, על פי ההגדרה הזאת, תפסיר פירושו: "חשיפה או גילוי של משהו". למרות ששתי ההגדרות די זהות, ההגדרה הראשונה היא החזקה יותר. 

במדעי האיסלאם, תפסיר פירושו: "המדע בו הקוראן מובן, משמעותו מוסברת, וממנו חוקיו נשאבים".

מילה נפוצה נוספת אשר אנו לעיתים שומעים בנושא זה היא תַאְוִויל ( تَأْوِيل ). מה אם כן ההבדל בין תפסיר לתאוויל, והאם ישנו בכלל הבדל?

המילה תאוויל באה מהשורש אה-וא-לה, אשר פירושו: "להחזיר או להשיב לקדמותו", כלומר לחזור למשמעות המקורית של המילה על מנת לראות את פירושה ואת הקונוטציות שלה. למילה תאוויל ישנן שלושה פירושים:

1. להבין מילה בהתאם לקונוטציות שלה, למרות העובדה שהקונוטציות הללו אינן הכוונה העיקרית של המילה.

2. להסביר מילה או משפט.

3. האקטואליות של אירוע כלשהו.

לאחר שעברנו על ההסבר המילולי של שני המושגים הללו, נבחן חמש דעות שונות בנוגע להבדלים בין תפסיר לתאוויל:

1. על פי עמדתו של האימאם א-טברי (מת בשנת 310 להיג'רה), משמעותן זהה. ובפירושיו לספר הקוראן הוא משתמש בשני המושגים לסירוגין.

2. תפסיר משמש להסבר מילה הנושאת משמעות אחת בלבד, ואילו תאוויל משמש להסבר קונוטציה של מילה אשר מכילה מספר קונוטציה.

3. על פי עמדתו של אל מעתורידי (מת בשנת 333 להיג'רה), כאשר הפירוש מסתמך על ידע מבוסס, מדובר בתפסיר. וכאשר הפירוש מבוסס על היסק שכלתני (איג'תיהאד), מדובר בתאוויל.

4. אבו טאליב א-ת'עלאבי החזיק בעמדה שתפסיר פירושו להסביר את המשמעות המילולית של הפסוק בעוד שתאוויל פירושו להסביר את המשמעות האמיתית של כוונת הפסוק. לדוגמא: התפסיר של הפסוק-

إِنَّ رَبَّكَ لَبِالْمِرْصَادِ  ﴿١٤﴾  ; "אכן ריבונך עומד על המשמר" (סורת אל פג'ר- 89, פסוק 14 )

הוא בכך שאללה (סובחאנהו ותעלה) יודע את כל מה שבני האדם עושים, אבל התאוויל של הפסוק הוא בכך שיש כאן אזהרה אשר מופנית לבני האדם לא ליפול לחטאים או להמעיט בחומרת ציוויו של אללה.

5. תפסיר משמש להסביר את המשמעות של מילים בודדות, ואילו תאוויל משמש להסביר את המשמעות של פסוקים בשלמותם.

מכל אלו, אין דעה אחת שהיא בהכרח הנכונה מכיוון שסופרים שונים השתמשו בעבודותיהם בשני המושגים בכל המשמעויות הללו. למרות זאת, התפיסה המקובלת כיום היא העמדה השנייה. כלומר שהתפסיר משמש להסביר את המשמעות של מילה מסויימת או פסוק מסויים שיש להם רק קונוטציה אחת. ואילו התאוויל משמש להסביר את המשמעות של מילה מסויימת או פסוק מסויים תוך בחירת קונוטציה מועדפת אחת ממספר קונוטציות בעקבות השפעת גורמים נוספים.

חשיבות התפסיר ומטרתו.

השאלה שעולה היא מדוע בכלל צריך תפסיר? אחרי הכל, האם אללה לא אומר בקוראן:

إِنَّ هَٰذَا الْقُرْآنَ يَهْدِي لِلَّتِي هِيَ أَقْوَمُ … ﴿٩﴾ ; "אכן הקוראן הזה מנחה אל דרך שאין ישרה ממנה…" (סורת אל איסרא'- 17, פסוק 9 )

ואם כך הדבר, האם כל אחד לא יכול למצוא את הדרך הישרה בקריאה מהספר? והאם הקוראן הוא לא מקור ההדרכה בפני עצמו כפי שכתוב בו:

…وَنَزَّلْنَا عَلَيْكَ الْكِتَابَ تِبْيَانًا لِّكُلِّ شَيْءٍ وَهُدًى وَرَحْمَةً وَبُشْرَىٰ

لِلْمُسْلِمِينَ  ﴿٨٩﴾ ; "…והורדנו אליך ממרומים את הספר למען יבאר כל דבר, והדרכה ורחמים ובשורה למוסלמים" (סורת א-נחל – 16, פסוק 89 )

-להמשך…->

מדעי הקוראן

מדעי הקוראן או עולום אל ק'וראן ( علوم القرآن ) הוא ענף ידע רחב בתוך מדעי האיסלאם השונים. על פי האמונה המוסלמית, הקוראן מכיל את דבר ההתגלות מאללה (סובחאנהו ותעלה) הבורא, היוצר והמקיים של כל היקום הזה לאנושות כולה. ועל מנת שנוכל לתפוס כהלכה את המסר של אללה בקוראן, עלינו ללמוד את תוכנו, נסיבות התגלותו ומשמעותו האמיתית.quran2

הגישה הנכונה לספר הקוראן יכולה להיות מתוארת בשלושה שלבים:

1. קבלה. כלומר על ידי קבלת הידע אשר כתוב בקוראן על ידי שמיעתו וקריאתו.

2. הבנה. הבנת משמעויות המסר על ידי הרהור וחשיבה על פירושיו.

3. יישום. העברת המסר מן הכתוב אל המעשה על ידי ציות לו בחיים הפרטיים ובחיי החברה.

הענף שאנו קוראים לו 'עולום אל קוראן' אם כן, יכול לשמש אותנו רבות בהגשמת השלב השני מהשלושה.

בהגדרתו הכללית, עולום אל קוראן עוסק בכל עולם הידע הקשור לספר הקוראן ובכלל זה:

– בהתגלות עצמה.

– בתיעודה וכתיבתה.

– באיסופה.

– בסידור פרקיה ופסוקיה.

– בידע העוסק בסיבות ההתגלות ובנסיבותיה.

– בידע העוסק במה שהתגלה במכה ובמה שהתגלה באל-מדינה.

– בידע העוסק באל נסח' ובאל מנסוח' (הפסוקים המבטלים והמבוטלים).

– בידע העוסק בפסוקים הברורים ובפסוקים הכמוסים.

כמו כן הוא מכסה נושאים הקשורים לקוראן כמו:

– פירוש (תפסיר) הפסוקים והפסקאות על ידי הנביא עליו השלום בעצמו, על ידי הסאחאבא ועל ידי הדור שבא אחריהם (א-תאביעין).

– הידע לגבי המובנים השונים של הפרשנות.

– הידע לגבי המפרשים הגדולים ועבודותיהם החשובות.

לאלו מכם אשר אינם שולטים בשפה הערבית, אני ממליץ על שלושה ספרים מצויינים באנגלית אשר נותנים הקדמה טובה מאוד לספר הקוראן ולענפי הידע אשר קשורים אליו. לצערי (ולמיטב ידיעתי) רק הראשון נמצא אונליין על הרשת. שניים מהם אונליין והשלישי ניתן לרכישה ברשת.

1. Ulum al Qur'an – An Introduction To The Sciences of the Quran. Ahmad Von Denffer,1983

2. An Introduction To The Sciences Of The Qur'aan. Abu Ammaar Yasir Qadhi

3. How to Approach and Understand the Quran. Jamaal al-Din M. Zarabozo

קריאה נעימה.

מה זה תווחיד?

 

תַווחיד (توحيد) – אמונת הייחוד המוסלמית, היא הבסיס החשוב ביותר של האמונה המוסלמית. ממנה נובעים כל שאר העקרונות, החוקים וההלכות של האיסלאם.

shahadah

במשמעותו המילולית, תווחיד פירושו- "לייחד, להצהיר על ייחודו של משהו", מקורו הוא מהמילה הערבית 'ואחאדה' אשר פירושה הוא- לאחד.

במשמעותו ההלכתית על פי השריעה המוסלמית, תווחיד פירושו – "להצהיר על ייחודו של אללה בכל הנוגע לריבונותו, אלוהיותו ובכל הנוגע לתכונותיו ושמותיו הנעלים, מבלי לייחס לו שותפים". 

כלומר תווחיד הוא הכרה בכך שאין אלוהים אחר מלבד אללה ואין לו שותפים. והוא היחיד אשר ראוי לסגידה. האמונה בתווחיד היא חלק בלתי נפרד מאמונת המוסלמי והיא נחשבת לחלק מהפיטרה המוטבעת בו על ידי אלללה (סובחאנהו ותעלה).

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן:

اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ الْحَيُّ الْقَيُّومُ  لَا تَأْخُذُهُ سِنَةٌ وَلَا نَوْمٌ  لَّهُ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ

مَن ذَا الَّذِي يَشْفَعُ عِندَهُ إِلَّا بِإِذْنِهِ يَعْلَمُ مَا بَيْنَ أَيْدِيهِمْ وَمَا خَلْفَهُمْ وَلَا يُحِيطُونَ بِشَيْءٍ مِّنْ

عِلْمِهِ إِلَّا بِمَا شَاءَ وَسِعَ كُرْسِيُّهُ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضَ وَلَا يَئُودُهُ حِفْظُهُمَا وَهُوَ الْعَلِيُّ

الْعَظِيمُ  ﴿٢٥٥﴾

"אללה אין אלוה מבלעדיו, הוא החי והקיים. לא תאחז בו תנומה ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. מי ישתדל בפניו בלא שירשה? הוא יודע את אשר בין ידיהם [לפניהם] ואת אשר מעבר להם. בעוד שהם לא יוכלו להכיל דבר ממלוא הדעת, כי אם רק את אשר ירצה. כיסאו חובק שמיים וארץ ולא תעייפו שמירתם, והוא העליון והנשגב". (סורת אל בק'רה – 2, פסוק 255 )

במשפטים הללו, אללה (סובחאנהו ותעלה) מתאר את עצמו כבוראנו וריבוננו היחיד, כל היכול והנצחי. הוא אשר ברא אותנו ואת כל שאר הדברים והוא אשר מקיים אותנו ואת כל שאר הדברים. הוא נעלה מכל בריאתו והוא יודע את כל אשר קורה ויקרה. עליונותו ונשגבותו היא מעבר לתפיסתנו.

פסוק זה נקרא גם 'איאת אל כורסי' והוא נחשב לפסוק החשוב ביותר בקוראן. נכתבו עליו ספרים רבים ופירושים רבים ואינשאללה אני אקדיש לו פוסט מיוחד בעתיד.

נהוג איפוא לאפיין את התווחיד באיסלאם בשלושה מובנים: תווחיד הריבונות * תווחיד האלוהות * תווחיד השמות והתכונות הנעלות. -המשך…->

הקוראן, מה זה?

 

שלום לכולם (א-סאלמו עלייכום ורחמתו אללהי וברכתוהו),

למרות שהוספתי כבר את עמוד מילון המונחים האיסלאמיים, החלטתי שמידי פעם אני אנסה לכתוב יותר בהרחבה על כמה מונחים שנמצאים שם.

אז מה זה בדיוק הקוראן (القـُرْآن)?

המילה קוראן באה מלשון קריאה או דקלום. quran

מלומדי האיסלאם הגדירו את הקוראן כך: "הדיבר של אללה בשפה הערבית, אשר התגלה לנביא מוחמד (עליו השלום) הן במילים והן במשמעות. הנמצא בין שני הכריכות של המוסחאף, והועבר אלינו בשרשראות מסירה מהימנות (מותַאוַאתיר) ומהווה אתגר לכל האנושות".

מההגדרה הזאת, אנחנו יכולים ללמוד שישה דברים חשובים על הקוראן:

1. הדיבר של אללה בשפה הערבית: כלומר הערבית היא חלק בלתי נפרד מהקוראן, וכל מה שאינו בערבית איננו הקוראן. כתוצאה מכך אי אפשר לערוך גם את התפילה בשפה אחרת מהערבית.

2. התגלה לנביא מוחמד: אנחנו יודעים שאללה שלח מספר התגלויות לשליחיו כמו התאווראת (למשה עליו השלום) הזבור (לדוד עליו השלום) והאינג'יל (לישוע עליו השלום). אולם כל ההתגלויות הללו לא נחשבות כקוראן. ההתגלויות הנחשבות כקוראן הן רק אלו אשר התגלו לנביא מוחמד עליו השלום.

3. התגלה הן במילים והן במשמעות: פירוש הדבר הוא שלא רק המשמעות של הקוראן זהה למה שאללה התכוון, אלא גם המילים עצמם באים מאללה. (בניגוד לחדית' קודסי למשל, שבו המשמעות היא מאללה, אבל המילים הם של הנביא מוחמד עליו השלום).

4. נמצא בין שני הכריכות של המוסחאף:  המוסחאף כלומר הספר עצמו. חדית' קודסי הוא גם הדיבר של אללה, אבל הוא לא קוראן. בדומה לכך, ישנם פסוקים שונים אשר היו בעבר בקוראן, אך אינם נמצאים בו יותר למרות שבעבר הם היו קוראן. אלה הם הפסוקים שבוטלו והם אינם נחשבים יותר כקוראן למרות שלרוב אנחנו עדיין יודעים מה בדיוק הם היו*.

5. הועבר בשרשראות מסירה מהימנות: המילה מותַאוַאתיר (المتواتر ) בערבית באה מלשון תַאוַאתור שפירושה רצף או עקביות. בטרמינולוגיה האיסלאמית מדובר בכך שישנם כל כך הרבה מוסרים בשרשרת המסירה בכל שלב שלה, ואין סיכוי שכולם יסכימו על שקר או יעשו טעות. מותאואתיר אם כן זו דרגת המהימנות הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה.

6. אתגר לאנושות: הקוראן מהווה אתגר מתמשך לאנושות כולה, איש מהם לא יוכל ליצור ספר, פרק או פסוק הדומה לו. אללה בעצמו מאתגר את האנושות לעשות זאת אם הם חושבים שהם יכולים, והוא מעיד שהם אינם יכולים.

מובן נוסף של הקוראן הוא שאללה (סובחנהו ותעלה) מבטיח שהוא ישמור אותו שלם וללא רבב עד אחרית הימים.

—–

מקור: יאסיר ק'אדי, הרצאה- קורס מדעי הקוראן. מוסד אל מאר'ריב, אוניברסיטת טורונטו, מרץ 2008.

*אם יש מישהו שמתקשה בהבנת הקטע הזה, מדובר בנושא המורחב של נסח' ומנסוח' שעליו ארחיב בהזדמנות אחרת.