ארכיון

Posts Tagged ‘לחיות את האיסלאם’

בין מתינות לקיצוניות

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


وَكَذَٰلِكَ جَعَلْنَاكُمْ أُمَّةً وَسَطًا لِّتَكُونُوا شُهَدَاءَ عَلَى النَّاسِ وَيَكُونَ الرَّسُولُ عَلَيْكُمْ شَهِيدًا ۗ

وَمَا جَعَلْنَا الْقِبْلَةَ الَّتِي كُنتَ عَلَيْهَا إِلَّا لِنَعْلَمَ مَن يَتَّبِعُ الرَّسُولَ مِمَّن يَنقَلِبُ عَلَىٰ عَقِبَيْهِ ۚ وَإِن

كَانَتْ لَكَبِيرَةً إِلَّا عَلَى الَّذِينَ هَدَى اللَّـهُ ۗ وَمَا كَانَ اللَّـهُ لِيُضِيعَ إِيمَانَكُمْ ۚ إِنَّ اللَّـهَ بِالنَّاسِ

لَرَءُوفٌ رَّحِيمٌ ﴿١٤٣﴾

"וכך עשינו אתכם אומת צדק [מילולית: אמצע] למען תהיו עדים על האנשים ויהיה השליח עליכם כעד. ולא קבענו את הק'יבלה [כיוון התפילה] אשר היית עליה אלא למען נדע מי הולך בעקבות השליח ומי חוזר על עקבותיו. ואכן הדבר היה קשה אלא רק על אלו שהונחו על ידי אללה, ואין אללה יגרע מאמונתכם [תפילתכם], אכן אללה נוהג באנשים בחמלה וברחמים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 143).

אחת מהתפיסות המוטעות לגבי מתינות באיסלאם, היא שתמיד יש לקחת את דרך האמצע בין שני דרכי הקיצון. אבל אם בוחנים את הדברים כפי שהם היום, ניתן לראות כי לא כל מה שמוגדר כ"מתון" או "קיצוני" מתאים למה שהוגדר כך לפני עשר שנים. לעומת זאת, בקוראן ובסונה ישנם ציווים או איסורים מסוימים אשר נחשבים למוחלטים, והם לא מאפשרים מקום למתינות (או למתירנות) ביחס אליהם.

למשל על פי האיסלאם, אין דבר כזה שתיית אלכוהול מתונה והאיסור המוחלט לגבי האלכוהול איננו נחשב לדבר קיצוני. מוסלמי ששותה אלכוהול – גם אם בצורה "מתונה" ולא משתכר ממנו – עדיין נחשב למוסלמי חוטא, ומוסלמי שטוען ששתיית האלכוהול איננה אסורה באיסלאם, נחשב למוסלמי שמבצע אקט של כפירה.

כך גם הדבר לגבי יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים. כל יחסי המין מחוץ למסגרת הנישואין (לגברים או לנשים, לרווקים או לנשואים) אסורים על פי האיסלאם, ואף מוסלמי שמקיים אותם לא הופך להיות מוסלמי מתון. ישנם ציווים שמגדירים את המוסלמי על פי הקוראן והסונה של הנביא מוחמד, והם אינם יכולים להשתנות על פי רוח התקופה.

מה שאני רוצה לעשות כאן, הוא לתת דרך אחרת לבחינת מתינות וקיצוניות. אני לא אומר שזו הדרך היחידה לבחון מתינות או קיצוניות ולבטח ישנם דרכים נוספות לעשות זאת, אבל אני חושב שזוהי דרך מאוד יעילה לזיהוי מה מתון ומה קיצוני ביחס לתפיסות האיסלאם.

הדרך שאני רוצה להשתמש בה היא דרך אשר נקראת לוגיקת הקצנה (logical extreme). לוגיקת הקצנה היא שימוש בהצהרה קיצונית (ולעיתים אף מגוחכת) על מנת לבחון השערה מסוימת. כך שאם העמדה הקיצונית מופרכת לחלוטין, אז גם ההשערה שבחנו מופרכת גם כן.

למשל, בואו נניח שיש לנו שלוש נקודות (A,B,C). ונאמר שההשערה שלנו היא שהמרחק הקצר בין A ל- C תמיד עובר דרך B. על מנת לבחון את ההשערה הזאת בלוגיקת ההקצנה נאמר שנקודה A היא חיפה, נקודה  C היא תל-אביב ונקודה B היא מאדים. אין ספק שאנחנו יכולים לראות בוודאות שהמרחק הקצר ביותר A ל- C לא עובר תמיד דרך B ולמעשה בדוגמא שלנו עדיף לא לעבור דרך B בכלל. אני מאמין שרוב האנשים יסכימו לחשיבה הזאת, והם לא יצטרכו ממש למדוד את המרחק בקילומטרים על מנת להשתכנע. לעומת זאת, חשוב גם לזכור שככל שהדוגמה מוקצנת פחות, כך יהיה קשה יותר לאנשים לתפוס את ההפרכה באופן מנטאלי. למשל אם נאמר שנקודה B היא ירושלים ולא מאדים, ייתכן ויהיו יותר אנשים שירצו ממש לבדוק את המרחק על מנת להיות בטוחים.

ישנם מוסלמים שמאמינים שעליהם למנוע מהנשים שלהם לצאת מהבית והטיעון שלהם הוא הגיוני מאוד. "האיסלאם מצווה על הגנת הנשים מכל נזק ורוע" הם אומרים, ואם נאפשר לנשים לצאת מבתיהם יהיו גברים שירצו להרע להם ולפגוע בהם. לכן יש לשמור שהנשים תישארנה בבתיהן. ועל מנת להבטיח שנשים לא תצאנה מבתיהן, יש למנוע את הדברים שגורמים להן לצאת מלכתחילה. כך נסגרים בתי הספר ומקומות העבודה לנשים. וכך נמנעת מהן ההשכלה ואפשרויות תעסוקה, הכל בשם ההגנה עליהן כמובן.

אם נביט על הטיעון הזה לבדו, נראה שהוא מאוד הגיוני: אם יש סכנה בחוץ – כדאי למנוע את היציאה.

אבל הבעיה בטיעון הזה הוא שהוא לא מתחשב בכל הדברים אשר מסביב לו. וכאשר המוסלמים מיישמים את ההלכה המוסלמית בחייהם עליהם להתחשב במגוון הגורמים המשפיעים והם לא יכולים להתחשב רק בגורם אחד.

לפני שנתחיל למנות גורמים אחרים אפשריים במקרה הספציפי הזה, בואו נחשוב קודם כיצד יש להבטיח שגורמים כאלו יילקחו בחשבון מלכתחילה. אם יש לנו למשל קבוצה של אנשים בעלי אותם מאפיינים סוציולוגיים כמו: רמת חינוך זהה, מעמד כלכלי חברתי זהה, מגדר זהה וכדומה, סביר להניח שנמצא כי על סמך הניסיון שלהם, ישנם הרבה נושאים שבהם יש להם הסכמה כללית רחבה לגביהם. פשוט מהסיבה שהם רואים את הדברים באותה הדרך. אבל אם נוסיף לקבוצה הזאת אנשים מרקעים שונים, חינוך שונה, מגדר שונה (יש רק שניים אז אתם בטח מבינים איזה) וכך הלאה, נראה כי האנשים שהתווספו ייקחו בחשבון דברים נוספים שחברי הקבוצה הקודמת לא חשבו עליהם.

ואם נחזור לדוגמא שלנו, אחד מהאנשים המצטרפים לקבוצה בעודם דנים בדרכים להגן על הנשים המוסלמיות ועל כך שיש לאסור על יציאתם מהבית, יכול לומר: "אתם בהחלט צודקים, אבל עליכם לקחת בחשבון גם את כל הנזקים שיכולים להיגרם אם נמנע מהנשים השכלה". "אם נמנע מהנשים גישה להשכלה גבוהה" הוא יגיד, "לא יהיו נשים שעוסקות ברפואה, וכאשר נשים או ילדות יחלו, לא נמצא נשים שיטפלו בהן". אדם אחר שאולי מבין בפסיכולוגיה, יסביר להם על הנזקים שיכולים להיגרם לנשים אם ימנעו מהן לצאת החוצה כמו דיכאון קליני, וידוע שדיכאון הוא אחד הגורמים המביאים לאיבוד האמונה. ואילו אחת המטרות העיקריות של ההלכה המוסלמית היא לשמור על האמונה לפני כל דבר אחר.

כאשר יהיה מגוון בקבוצת האנשים, נקבל מגוון דעות ומגוון גורמים שיש להתחשב בהם, ורק כאשר נתחשב בכל הגורמים האפשריים, נגיע לדרך האמצע אשר מבטיחה את שלא תהיה קיצוניות לכל כיוון.

אין ספק כמובן, שאת הקיצוניות ניתן לייחס למגוון גורמים כמו: גורמים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, פוליטיים וכדומה. אבל אני חושב שרוב האנשים אשר משתכנעים מטיעוניהם של הקיצוניים נשבים בהם מכיוון שהם נשמעים להם מאוד הגיוניים, והם מתייחסים אליהם באופן מבודד מכל שאר הגורמים האחרים. זו הסיבה שהאיסלאם מייחס חשיבות רבה לעיקרון השורא, שבו מגוון אנשים עם ניסיון ורקע שונים מביעים את דעותיהם וביחד מגיעים לנקודת האמצע המטיבה עם כל חברי הקהילה.

הטיעונים של הארגונים הקיצוניים הם מאוד פשוטים ומאוד הגיוניים אם הם עומדים לבדם. בואו ניקח לדוגמא שלוש מדינות שכובשות ומפעילות דיכוי כלפי מוסלמים: ארה"ב (בעיראק ואפגניסטן), רוסיה (בעיקר באזור הקווקז) וישראל. מטיף יתיר את דמם של כל אזרחי המדינות הללו ויצדיק פגיעה ב'מגדלי התאומים' בניו-יורק, ברכבת התחתית של מוסקבה או באוטובוסים ובמסעדות של תל אביב, מכיוון שכולם שותפים בעוול הזה (ועל כן גם שותפים באחריות) מעצם העובדה שגם המדינות שלהם תוקפות אנשים שלא משתתפים בלחימה או מעצם העובדה שהם משלמים את מיסיהם למדינות הללו. ובכל האזרחים הכוונה גם למוסלמים שבהם. הראשונים נחשבים בעיניו לכופרים שנלחמים בו והאחרונים נחשבים למוסלמים עלובים במקרה הטוב, או לאנשים ש'מכרו את דתם' במקרה הרע.

אבל זהו טיעון קיצוני ולא מקובל מכיוון שהוא לא לוקח בחשבון דברים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית, מעולם בהיסטוריה המוסלמית לא נחשבו כל תושבי הארץ האויבת כלוחמים שדמם מותר, ותמיד נעשתה הבחנה בין לוחמים לאזרחים. שנית, עיקרון תשלום המיסים הוא לא עיקרון חדש ולמעשה הוא קיים כבר אלפי שנים. אזרחים רבים משלמים מיסים מתוקף חוק למרות שלא כולם מסכימים עם המדיניות הממשלתית של המדינה בה הם חיים. ובין האזרחים הללו ישנם כמובן גם מוסלמים. חשוב לציין גם כי מעולם לא היה מצב בהיסטוריה המוסלמית שבו כמות כל כך גדולה של מוסלמים נמצאים תחת שלטון שאיננו מוסלמי. כך שהנושא מורכב מידי מכדי להטיף בצורה פשטנית לגבי מה שצריך לעשות או לא לעשות.

מוסלמים ולא מוסלמים שבוחנים את המצב תוך שקילת כל הגורמים המעורבים בעניין, יוכלו לזהות בקלות מהי הדרך הקיצונית ומהי הדרך המתונה.

והדרך המתונה היא הדרך של האיסלאם.

אל תאמרו מחר

30/03/2010 8 תגובות

~

אל תאמרו מחר או מחרתיים.

שכן מי שיזרע גרגר של "אחר כך",

יצמח לו עץ ששמו "הלוואי",

ולו ענפים ששמם "לולא",

ולהם עלים ששמם "אלמלא",

ולו פירות ששמם "רק אם"

שאותם יאכלו האנשים,

וימותו בעודם מצטערים.

~

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

"הנח להם, יאכלו ויתענגו וישתעשעו בתקווה. בקרוב הם ללא ספק ידעו" (סורת אל חיג'ר – 15, איה 3)

היחס לבעלי חיים באיסלאם

20/03/2010 5 תגובות

היחס לחיות בתרבויות השונות קשור בראש ובראשונה לתפישות הבסיסיות לגבי הדומה והשונה בין בני-אדם לבעלי-חיים, ובשאלה הנגזרת מכך, לגבי ההקשר או התחום שבו חלים כללי המוסר המקובלים בתרבות זו או אחרת ביחס לבני-האדם. סוגיות אלה זכו להתייחסויות שונות בתרבויות שונות, בהתאם לתפישה המקובלת בהן ביחס לטבע החיות, ובמיוחד באשר למשותף ו/או השונה בינן לבין בני-האדם. לכל אלה מלווה, כמובן, משמעות מעשית הקשורה לקוד ההתנהגות המקובל או הנחשב לראוי בהתייחסות לבעלי-חיים, בכל זירות הפעולה האפשרויות.

במקרים רבים, הגישות השונות המאפיינות שאלות אלה קשורות במסורות דתיות. בעולם האסלאם, יש לדת ולאנשי הדת משקל רב בקביעה של מה ראוי או בלתי ראוי מבחינה מוסרית. במאמר זה לא ניתן לפרוס את הדיון העשיר שהתפתח בסוגיות אלה בעולם האסלאם מאז ראשיתו. במוקד הדיון יעמדו שאלות המצביעות על לבטים של מוסלמים החיים היום בחלקים שונים בעולם, נוכח תופעות או צרכים העולים מן הקשר בין בני-אדם לחיות בנסיבות שונות, וההדרכה הניתנת על ידי חכמי דת בסוגיות אלה.

[…]

בתשובה אחרת על סוגית צער בעלי-חיים באסלאם אנו מוצאים פירוט של מספר כללי יסוד להתנהגות המוסלמים כלפי חיות. כללים אלה, לטענת המשיב, עולים על החוקים שארגוני צער בעלי-חיים במערב מנסים לקדם ולחוקק. מבין החוקים שנקבעו על פי ההלכה המוסלמית ניתן לציין:

  1. אסור למנוע אוכל ושתייה ולגרום להרעבת חיות או אפילו לזנוח את הטיפול בהן.
  2. יש לדאוג למזונן של החיות ולטפל בהן כראוי.
  3. אסור לגרום נזק גופני לחיה. מבין הנזקים המוסברים בסעיף זה המשיב מתייחס, למשל, לנזק כתוצאה ממשא כבד מעבר ליכולתה, או מניצול-יתר של בהמות עבודה.
  4. אסור להפוך חיה לכלי לשעשוע, או למטרה ליריית חצים.
  5. יש להתחשב בחיה בעת שחיטתה (ראה פירוט להלן)
  6. יש להימנע מפגיעה ברגשותיהם של בעלי-חיים.

באשר לסוגיה האחרונה, מודגש באותה תשובה, כי על-פי ההלכה המוסלמית, ההתייחסות לחיות היא לרוב כאל יצורים בעלי רגשות, החווים עצב, אומללות, צער ועוד. לפי מסורת אחת המובאת בהקשר זה, מתואר אירוע שבו חברי הנביא לכדו שני אפרוחים והאם חגה מעל ראשיהם. הנביא, שלא נכח בעת מעשה לכידתם, הוכיחם על כך באומרו: "מי מכם צִעֵר את האם וגרם לה אבל בלקיחת בניה?" הוא הורה להחזיר מייד את שני הגוזלים לחיק אימם.

מתוך מאמרו של ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה כפי שפורסם ב- Ynet.

להעריך את העכשיו

17/03/2010 2 תגובות

"נמאס מהלימודיםאני כבר לא יכול לחכות לגמור ת'אוניברסיטה", הוא כתב בסטטוס הפייסבוק שלו. "מעניין מה הוא יכתוב שם אחרי שהוא באמת יסיים, הרי לא נשאר לו הרבה זמן", חשבתי לעצמי. "האם באמת כל כך רע לו, כמו שהוא חושב?"

עכשיו אתם בטח חושבים… נו אז מה הסיפור? אז כתוב. וחוצמזה ההצהרה הזאת לא כל כך נדירה בכל הקמפוסים ברחבי העולם. לימודים זה עניין קשה, ולרוב האנשים נמאס מכך בשלב מסוים.

אז בואו ואני אסביר למה אני חושב שיש בעיה עם ההצהרה הזאת.

חשבו רגע לעצמכם, כמה פעמים שמעתם מישהו מתחיל משפט במילים: “אני לא יכול לחכות עד ש…”

או יותר מכך, כמה פעמים אתם אמרתם משפטים כאלה?

בטח שמעתם ואמרתם את המילים הללו יותר פעמים מאשר תוכלו לספור.

הבעיה בהצהרה הזאת כמובן, היא לא בהצהרה עצמה, אלא במשמעות שיש מאחוריה. כי אם אנחנו אומרים "אני לא יכול לחכות עד ש…” – מלאו את החסר (סיום לימודים, עבודה חדשה, קידום, חתונה, מסך חדש, רכב חדש, בית חדש, בעל או אישה חדשים וכד') – אנחנו בעצם מאבדים את האפשרות להעריך את מה שקורה עכשיו. אנחנו פשוט הופכים להיות עיוורים למצבנו, ואנחנו נכשלים לראות את כל הדברים המדהימים שאללה בירך אותנו בהם. הגישה הזאת היא כפוית טובה מיסודה וזאת בעצם הבעיה מאחורי ההצהרה.

במקום להסתכל כל הזמן לכל מה שנמצא אל מה שמעבר, עלינו להודות למה שיש לנו כאן ועכשיו. הנביא מוחמד עליו השלום לימד אותנו כי בכל מה שקשור בעולם הזה, עלינו תמיד להשוות את עצמנו לאלו שיש להם פחות מאיתנו, ובכל הנוגע לאמונה ולמעשים שלנו, עלינו להשוות את עצמנו לאלו הטובים מאיתנו. המילים הפשוטות, אך המדהימות הללו, מזכירות לנו שלא משנה כמה זמן נחשוב על כל הדברים שאין לנו, עדיין נראה שיש לנו הרבה יותר מרוב בני האדם בעולם. עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם, “הנה הוא הולך להזכיר את אפריקה עכשיו". ובכן, גם אם נרצה או לא נרצה לחשוב על כך, זאת המציאות! אפריקה הפכה לשם נרדף לעוני, רעב ומחסור, כל כך נרדף עד כדי כך שזה כבר לא מזיז לנו. אבל העובדות מדברות בעד עצמן! בעוד שאנחנו חושבים בטירוף על שדרוג המסך שלנו מ-32 אינטש ל-50 אינטש, מחצית מאוכלוסיית בני האדם בעולם לא יודעים איפה הם הולכים למצוא את הפירור הבא.

מזה חודשים ארוכים, בקצה השמאלי העליון של הבלוג מופיע קישור למצגת "העולם המיניאטורי" שמכניסה לנו לפרופורציות את התפיסות שלנו לגבי העולם שבו אנחנו חיים היום. את המצגת הזאת ראיתי לפני קצת פחות מ-10 שנים, וההשפעה שלה ממשיכה איתי עד עצם היום הזה. זהו לא סתם עוד קישור כדי להעביר בו את הזמן. זהו קישור למידע שיש ללמוד וללמד, להפנים ולהפיץ, ולחיות את החיים שלנו מתוך זיכרון מתמיד לגביו. זהו העולם שבו אנחנו חיים וגם אם נעצום את העיניים לעובדות הללו, הן עדיין תישארנה שם כאשר נפקח אותן.

יום אחד, חבר שלי ביקש מהתלמידים שלו לעשות תרגיל מסוים. הוא ביקש מהם לקחת דף נייר ולהתחיל לרשום את כל הברכות שהם מעלים על הדעת שאללה נתן להם. לאחר מספר דקות, הוא ביקש מהם להפסיק לכתוב, מכיוון שזה היה ברור לכולם שאין להם שום סיכוי להצליח לכתוב את כל הברכות כולן. וזה מה שבדיוק אללה אומר לנו בקוראן.

מטרת התרגיל הייתה להראות לתלמידים שיש להם הרבה יותר דברים להודות עליהם מאשר להתלונן עליהם.

אז בואו ננסה גם אנחנו להיות אסירי תודה מידי יום, על כל הדברים שאללה בירך אותנו בהם. בואו ננסה להעריך את המצב הטוב שבו אנחנו נמצאים אל מול כל שאר האנשים.

אם נתמיד בגישה הזאת, אני בטוח שנהנה יותר מהחיים שלנו. וכך נוכל להעריך את העובדה שאנחנו נמצאים באוניברסיטה בעוד שישנם רבים שמעולם לא ראו איך נראה אולם הרצאות.

נוכל להעריך את העובדה שיש לנו אישה או בעל שדואגים לנו ואוהבים אותנו, למרות כל החסרונות שיש לנו.

נוכל להעריך את הצרחות של התינוק שלנו בשעת לילה מאוחרת, מכיוון שנדע כמה מבורכים אנחנו שבכלל יש לנו ילד, וכמה אנשים בעולם כל כך רוצים ילד ואין להם.

נוכל להעריך את העבודה שלנו ונודה לאללה על כך, כי נדע שיש מאות אלפי אנשים בארץ הזאת שאין להם אפילו עבודה.

נוכל להעריך את העובדה שיש לנו רכב שנוסע, בעוד שאנשים רבים עומדים בחוץ בקור או בחום, בצפייה שהאוטובוס כבר יגיע.

נבין סוף סוף שאין כל כך הבדל בין 32 או 50 אינטש, ואנחנו יכולים לחיות טוב מאוד בלי אף אינטש בכלל.

וכאשר נעריך את כל אלה, נעריך גם את העובדה שיש לנו בכלל גג מעל ראשנו, ואנחנו יושבים בחדר שלנו מול המחשב, מרחק לחיצת עכבר מהתמונות האחרונות מהאיטי או מצ'ילה.

אחרי הכל, הדבר הוודאי היחידי הוא מה שקורה עכשיו. שכן אין לנו מושג אם מחר נמשיך לחיות על העולם הזה, ועלינו לנצל את היום ולהעריך אותו בדרך הטובה ביותר שאפשר.

אני פונה לאללה א-שכור (מי שראוי לכל התודה) על כל הדברים שבהם הוא בירך אותי ואת משפחתי.

אני פונה לאללה אל-האדי (מי שמנחה בדרך הנכונה) להנחות אותי ולהראות לי את הדרך הטובה ביותר להודות לו על כל ברכותיו.

אני פונה לאללה ומבקש שיגרום לכולנו להעריך ולקבל את גורלנו כפי שנקבע לנו,

ושיעשה אותנו בין אלו שיודעים להעריך את מה שיש להם עכשיו.

אמין.

פוסטים קשורים:

נִיעְמַה

הכל פשוט מדהים…

אלחמדולילה

לבשו את האיסלאם כהלכה

 

כאשר אתם לובשים את האיסלאם, לבשו אותו כהלכה ובאחריות.

אם את לובשת חיג'אב, או אם אתה מגדל זקן, היו מודעים לאחריות שבכך. במעשים שאתם עושים, אתם מייצגים את האיסלאם יותר מתמיד. אם כן ייצגו אותו בצורה הנכונה.

אל תלכו למועדונים ולבארים ולמקומות הדומים להם. אל תרכלו ואל תשקרו. התרחקו מהדברים שהאיסלאם אוסר עליהם ואמצו לכם את הנימוסין וההליכות שהאיסלאם מלמד. זכרו שעם הפוטנציאל לגמול הרב, בא גם הפונטציאל לעונש גדול יותר – אתם יכולים להשלות ולהטעות הרבה מאוד אנשים, אם מעשיכם לא יציגו את האיסלאם כהלכה.

זיכרו תמיד שאם אנשים יודעים שאתם מוסלמים, הם לרוב ישפטו את האיסלאם על פי דבריכם, מעשיכם, דרך חייכם והתנהגותכם במצבים שונים. לכן אתם אלו שאחראים על כך אם האיסלאם שאתם לובשים הוא כהלכה או לא כהלכה. לבשו רק איסלאם אחד ואל תחליפו את הלבוש שלכם ממקום למקום. וזכרו תמיד, גם אם אתם חושבים שאף אחד לא רואה, אללה צופה בכם תמיד .

הו אללה שמור עלינו מהאנטי-דעווה של המוסלמים.

אם אתם רוצים ללבוש את האיסלאם, לכו לחייט הטוב ביותר.

אם אתם פוגשים מוסלמים בעבודה או בבית הספר, דעו לכם שהם שרבים מהם לא ממש לובשים את האיסלאם בצורה הנכונה. כך שכאשר אתם שופטים אותם, אתם שופטים את מידת התאמת בגד האיסלאם עליהם, ולא את הבגד עצמו.

בגד יפה הוא יפה גם בלי היופי של הלובש אותו. אם אתם באמת רוצים ללבוש את האיסלאם או לפחות להבין את האיכות שלו, עליכם ללכת לחייט הטוב ביותר על מנת שיסביר לכם על כך.

זכרו שאם אתם שופטים את האיסלאם רק על פי המוסלמים של היום, אתם עושים עוול גדול לעצמכם ולכל מה שהאיסלאם בא ללמד.

אל תשכחו להיות ביקורתיים, אבל אל תתנו לביקורת להאפיל על פתיחותכם לקבל דברים שחדשים לכם.

הו אללה תן הדרכה לכל האנשים אל דרך הישר.

 

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

"ללכת אחרי" לעומת "לציית"

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בסורת אל עימראן:

قُلْ إِن كُنتُمْ تُحِبُّونَ اللَّهَ فَاتَّبِعُونِي يُحْبِبْكُمُ اللَّهُ وَيَغْفِرْ لَكُمْ ذُنُوبَكُمْ 

وَاللَّهُ غَفُورٌ رَّحِيمٌ  ﴿٣١﴾

"אמור [הו מוחמד!]: אם אוהבים אתם את אללה, לְכוּ אחרַי, ויאהב אתכם אללה ויסלח לכם על חטאיכם. ואללה סולח, רחום". (סורת אל עימראן – 3, פסוק 31 )

ובפסוק שלאחר מכן:

قُلْ أَطِيعُوا اللَّهَ وَالرَّسُولَ  فَإِن تَوَلَّوْا فَإِنَّ اللَّهَ لَا يُحِبُّ الْكَافِرِينَ  ﴿٣٢﴾

"אמור [הו מוחמד!]: צייתו לאללה ולשליח, ואם יפנו עורף, הנה אללה לא אוהב את הכופרים" (סורת אל עימראן – 3, פסוק 32 )

בפסוק הראשון, מופיעה המילה פַתַּבִּעֻוני <فَاتَّبِعُونِي> "לכו אחרי", זוהי מילה שמקורה מהשורש: תא ت  – בא ب – עא ع , אשר פירושו: ללכת קרוב אחרי מישהו, כמו לצעוד אחריו בצעדיו. וכמו כן, הכוונה כאן היא ללכת אחרי מישהו מרצון וללא ציווי.

ללכת אחרי הנביא מוחמד עליו השלום אם כן, הוא תנאי להשגת אהבה מאללה. אם מישהו טוען שהוא אוהב את אללה אך לא הולך בדרכו של הנביא מוחמד ולא אוהב אותו, אהבתו לאללה לא תתקבל.

בפסוק השני, מופיעה המילה אַטִיעֻו <أَطِيعُواْ> "צייתו", זוהי מילה שמקורה מהשורש: טא ط – וא و – עא ع , אשר פירושו: להישמע, לציית, להיות כפוף למרות ולחכות לפקודה. וכמו כן, הכוונה כאן היא שפעולת הציות באה בשמחה ובקבלה מוחלטת של הציווי. מה אם כן ההבדל בין לציית לבין ללכת אחרי בפסוקים הללו?

  • אַטִיעֻו (צייתו) – מתייחס לציווים של אללה (סובחאנהו ותעלה) ושל הנביא מוחמד עליו השלום. וכפי שהפסוק מציין, אם מישהו לא מציית לציווי אז הוא נמנה בין הכופרים – אלו שאללה לא אוהב.
  • פַתַּבִּעֻוני (לכו אחרי) – מתייחס לחיקוי המעשים של הנביא מוחמד עליו השלום. ללכת אחרי מישהו מתעלה בדרגה מעל לציות הרגיל, מכיוון שהאדם עושה גם את מה שהוא חייב וגם מעבר לכך- את המעשים המומלצים. ללכת אחרי הסונה של הנביא מוחמד מתוך אהבה אליו משיגה בסופו של דבר אהבה מאת אללה.

לסיכומו של דבר, לציית זוהי החובה בעוד שללכת אחרי זוהי תוספת מעשים ממולצת כפי שהנביא מוחמד הראה לנו בסונה שלו.

הנה שני דוגמאות:

1. הנביא מוחמד עליו השלום ציווה על הגברים המוסלמים : "אל תלבשו משי, כי אלו אשר לובשים משי בעולם הזה לא ילבשו אותו בעולם הבא" (סחיח אל בוכארי ומוסלים). החדית' הזה נופל תחת הקטיגוריה של ציות. למרות שהאיסור על לבישת משי לא מופיע בקוראן, הנביא מוחמד אסר על כך ועלינו לציית לו.

2. הנביא מוחמד עליו השלום היה נוהג לומר תסביח, תחמיד ותכביר לאחר כל תפילה. המעשה הזה נופל תחת הקטיגוריה של ללכת אחרי. למרות שאין זאת חובה לעשות זאת, זהו מעשה מאוד מומלץ שיש בו גמול רב.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמצייתים לציוויך ומבין אלו אשר הולכים בדרכו של הנביא מוחמד. הו אללה עשה אותנו מבין אלו אשר אתה אוהב.

קוראנט: גשר בין האיסלאם למערב

24/12/2008 3 תגובות

 

והנה דוגמא לרעיון שהתחיל מסטודנטית אסרטיבית אחת, התגלגל ליוזמה משותפת בין שאר הסטודנטים והמרצה, והמשיך עד להוצאה של ספר עב כרס. אך זה לא נעצר שם ובימים אלו הולך ונבנה אתר בשלוש שפות (עברית, אנגלית וערבית) שמקודש לפרוייקט כולו, שאחת ממטרותיו היא לבנות גשר בין תרבויות.

quranet

הפרוייקט נולד לפני כשנתיים בתוך כותלי האוניברסיטה, במסגרת קורס ב"פסיכולוגיה התפתחותית". סטודנטית מוסלמית אחת בשם בושרא מזאריב, לקחה יוזמה וניגשה אל המרצה שלה עפר גרוזברד ואמרה לו: "כל מה שאתה מלמד אותנו לא יעזור לנו". המרצה התפלא ושאל מדוע לא, ואז היא הסבירה לו שכיועצת חינוכית מוסלמית, הפסיכולוגיה המערבית איננה מתאימה לפתרון הבעיות שהיא עומדת לטפל בהם. והיא הציעה את ספר הקוראן כפתרון אפשרי לבעיה. לדבריה, ציטוט של פסוק מן הקוראן בהקשר הנכון ובזמן הנכון גורם להשפעה עצומה על המאמינים המוסלמים.

משם כל העניין קרם עור וגידים, הסטודנטים אספו מאות פסוקים מהקוראן וצירפו אליהם סיפורים מחיי היום יום והמרצה הוסיף ניתוחים פסיכולוגיים קצרים לכל סיפור. וכך הגיע לידינו ספר יוצא דופן וייחודי ששמו – הקוראן לחינוך הילד.

עכשיו פרוייקט קוראנט תופס תאוצה. ואני ממליץ לכם מאוד לבקר באתר שהולך ומתרחב.

כולי תקווה שהפרוייקט הזה יגשר ולו במעט בין תרבות האיסלאם ותרבות המערב ויהווה פתח להקטנת האנטגוניזם המופנה לספר הקדוש ליותר ממיליארד מוסלמים בעולם.
ואינשאללה עוד נזכה לראות עוד פרוייקטים מהסוג הזה.