ארכיון

Posts Tagged ‘מחשבות’

בין מתינות לקיצוניות

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


وَكَذَٰلِكَ جَعَلْنَاكُمْ أُمَّةً وَسَطًا لِّتَكُونُوا شُهَدَاءَ عَلَى النَّاسِ وَيَكُونَ الرَّسُولُ عَلَيْكُمْ شَهِيدًا ۗ

وَمَا جَعَلْنَا الْقِبْلَةَ الَّتِي كُنتَ عَلَيْهَا إِلَّا لِنَعْلَمَ مَن يَتَّبِعُ الرَّسُولَ مِمَّن يَنقَلِبُ عَلَىٰ عَقِبَيْهِ ۚ وَإِن

كَانَتْ لَكَبِيرَةً إِلَّا عَلَى الَّذِينَ هَدَى اللَّـهُ ۗ وَمَا كَانَ اللَّـهُ لِيُضِيعَ إِيمَانَكُمْ ۚ إِنَّ اللَّـهَ بِالنَّاسِ

لَرَءُوفٌ رَّحِيمٌ ﴿١٤٣﴾

"וכך עשינו אתכם אומת צדק [מילולית: אמצע] למען תהיו עדים על האנשים ויהיה השליח עליכם כעד. ולא קבענו את הק'יבלה [כיוון התפילה] אשר היית עליה אלא למען נדע מי הולך בעקבות השליח ומי חוזר על עקבותיו. ואכן הדבר היה קשה אלא רק על אלו שהונחו על ידי אללה, ואין אללה יגרע מאמונתכם [תפילתכם], אכן אללה נוהג באנשים בחמלה וברחמים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 143).

אחת מהתפיסות המוטעות לגבי מתינות באיסלאם, היא שתמיד יש לקחת את דרך האמצע בין שני דרכי הקיצון. אבל אם בוחנים את הדברים כפי שהם היום, ניתן לראות כי לא כל מה שמוגדר כ"מתון" או "קיצוני" מתאים למה שהוגדר כך לפני עשר שנים. לעומת זאת, בקוראן ובסונה ישנם ציווים או איסורים מסוימים אשר נחשבים למוחלטים, והם לא מאפשרים מקום למתינות (או למתירנות) ביחס אליהם.

למשל על פי האיסלאם, אין דבר כזה שתיית אלכוהול מתונה והאיסור המוחלט לגבי האלכוהול איננו נחשב לדבר קיצוני. מוסלמי ששותה אלכוהול – גם אם בצורה "מתונה" ולא משתכר ממנו – עדיין נחשב למוסלמי חוטא, ומוסלמי שטוען ששתיית האלכוהול איננה אסורה באיסלאם, נחשב למוסלמי שמבצע אקט של כפירה.

כך גם הדבר לגבי יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים. כל יחסי המין מחוץ למסגרת הנישואין (לגברים או לנשים, לרווקים או לנשואים) אסורים על פי האיסלאם, ואף מוסלמי שמקיים אותם לא הופך להיות מוסלמי מתון. ישנם ציווים שמגדירים את המוסלמי על פי הקוראן והסונה של הנביא מוחמד, והם אינם יכולים להשתנות על פי רוח התקופה.

מה שאני רוצה לעשות כאן, הוא לתת דרך אחרת לבחינת מתינות וקיצוניות. אני לא אומר שזו הדרך היחידה לבחון מתינות או קיצוניות ולבטח ישנם דרכים נוספות לעשות זאת, אבל אני חושב שזוהי דרך מאוד יעילה לזיהוי מה מתון ומה קיצוני ביחס לתפיסות האיסלאם.

הדרך שאני רוצה להשתמש בה היא דרך אשר נקראת לוגיקת הקצנה (logical extreme). לוגיקת הקצנה היא שימוש בהצהרה קיצונית (ולעיתים אף מגוחכת) על מנת לבחון השערה מסוימת. כך שאם העמדה הקיצונית מופרכת לחלוטין, אז גם ההשערה שבחנו מופרכת גם כן.

למשל, בואו נניח שיש לנו שלוש נקודות (A,B,C). ונאמר שההשערה שלנו היא שהמרחק הקצר בין A ל- C תמיד עובר דרך B. על מנת לבחון את ההשערה הזאת בלוגיקת ההקצנה נאמר שנקודה A היא חיפה, נקודה  C היא תל-אביב ונקודה B היא מאדים. אין ספק שאנחנו יכולים לראות בוודאות שהמרחק הקצר ביותר A ל- C לא עובר תמיד דרך B ולמעשה בדוגמא שלנו עדיף לא לעבור דרך B בכלל. אני מאמין שרוב האנשים יסכימו לחשיבה הזאת, והם לא יצטרכו ממש למדוד את המרחק בקילומטרים על מנת להשתכנע. לעומת זאת, חשוב גם לזכור שככל שהדוגמה מוקצנת פחות, כך יהיה קשה יותר לאנשים לתפוס את ההפרכה באופן מנטאלי. למשל אם נאמר שנקודה B היא ירושלים ולא מאדים, ייתכן ויהיו יותר אנשים שירצו ממש לבדוק את המרחק על מנת להיות בטוחים.

ישנם מוסלמים שמאמינים שעליהם למנוע מהנשים שלהם לצאת מהבית והטיעון שלהם הוא הגיוני מאוד. "האיסלאם מצווה על הגנת הנשים מכל נזק ורוע" הם אומרים, ואם נאפשר לנשים לצאת מבתיהם יהיו גברים שירצו להרע להם ולפגוע בהם. לכן יש לשמור שהנשים תישארנה בבתיהן. ועל מנת להבטיח שנשים לא תצאנה מבתיהן, יש למנוע את הדברים שגורמים להן לצאת מלכתחילה. כך נסגרים בתי הספר ומקומות העבודה לנשים. וכך נמנעת מהן ההשכלה ואפשרויות תעסוקה, הכל בשם ההגנה עליהן כמובן.

אם נביט על הטיעון הזה לבדו, נראה שהוא מאוד הגיוני: אם יש סכנה בחוץ – כדאי למנוע את היציאה.

אבל הבעיה בטיעון הזה הוא שהוא לא מתחשב בכל הדברים אשר מסביב לו. וכאשר המוסלמים מיישמים את ההלכה המוסלמית בחייהם עליהם להתחשב במגוון הגורמים המשפיעים והם לא יכולים להתחשב רק בגורם אחד.

לפני שנתחיל למנות גורמים אחרים אפשריים במקרה הספציפי הזה, בואו נחשוב קודם כיצד יש להבטיח שגורמים כאלו יילקחו בחשבון מלכתחילה. אם יש לנו למשל קבוצה של אנשים בעלי אותם מאפיינים סוציולוגיים כמו: רמת חינוך זהה, מעמד כלכלי חברתי זהה, מגדר זהה וכדומה, סביר להניח שנמצא כי על סמך הניסיון שלהם, ישנם הרבה נושאים שבהם יש להם הסכמה כללית רחבה לגביהם. פשוט מהסיבה שהם רואים את הדברים באותה הדרך. אבל אם נוסיף לקבוצה הזאת אנשים מרקעים שונים, חינוך שונה, מגדר שונה (יש רק שניים אז אתם בטח מבינים איזה) וכך הלאה, נראה כי האנשים שהתווספו ייקחו בחשבון דברים נוספים שחברי הקבוצה הקודמת לא חשבו עליהם.

ואם נחזור לדוגמא שלנו, אחד מהאנשים המצטרפים לקבוצה בעודם דנים בדרכים להגן על הנשים המוסלמיות ועל כך שיש לאסור על יציאתם מהבית, יכול לומר: "אתם בהחלט צודקים, אבל עליכם לקחת בחשבון גם את כל הנזקים שיכולים להיגרם אם נמנע מהנשים השכלה". "אם נמנע מהנשים גישה להשכלה גבוהה" הוא יגיד, "לא יהיו נשים שעוסקות ברפואה, וכאשר נשים או ילדות יחלו, לא נמצא נשים שיטפלו בהן". אדם אחר שאולי מבין בפסיכולוגיה, יסביר להם על הנזקים שיכולים להיגרם לנשים אם ימנעו מהן לצאת החוצה כמו דיכאון קליני, וידוע שדיכאון הוא אחד הגורמים המביאים לאיבוד האמונה. ואילו אחת המטרות העיקריות של ההלכה המוסלמית היא לשמור על האמונה לפני כל דבר אחר.

כאשר יהיה מגוון בקבוצת האנשים, נקבל מגוון דעות ומגוון גורמים שיש להתחשב בהם, ורק כאשר נתחשב בכל הגורמים האפשריים, נגיע לדרך האמצע אשר מבטיחה את שלא תהיה קיצוניות לכל כיוון.

אין ספק כמובן, שאת הקיצוניות ניתן לייחס למגוון גורמים כמו: גורמים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, פוליטיים וכדומה. אבל אני חושב שרוב האנשים אשר משתכנעים מטיעוניהם של הקיצוניים נשבים בהם מכיוון שהם נשמעים להם מאוד הגיוניים, והם מתייחסים אליהם באופן מבודד מכל שאר הגורמים האחרים. זו הסיבה שהאיסלאם מייחס חשיבות רבה לעיקרון השורא, שבו מגוון אנשים עם ניסיון ורקע שונים מביעים את דעותיהם וביחד מגיעים לנקודת האמצע המטיבה עם כל חברי הקהילה.

הטיעונים של הארגונים הקיצוניים הם מאוד פשוטים ומאוד הגיוניים אם הם עומדים לבדם. בואו ניקח לדוגמא שלוש מדינות שכובשות ומפעילות דיכוי כלפי מוסלמים: ארה"ב (בעיראק ואפגניסטן), רוסיה (בעיקר באזור הקווקז) וישראל. מטיף יתיר את דמם של כל אזרחי המדינות הללו ויצדיק פגיעה ב'מגדלי התאומים' בניו-יורק, ברכבת התחתית של מוסקבה או באוטובוסים ובמסעדות של תל אביב, מכיוון שכולם שותפים בעוול הזה (ועל כן גם שותפים באחריות) מעצם העובדה שגם המדינות שלהם תוקפות אנשים שלא משתתפים בלחימה או מעצם העובדה שהם משלמים את מיסיהם למדינות הללו. ובכל האזרחים הכוונה גם למוסלמים שבהם. הראשונים נחשבים בעיניו לכופרים שנלחמים בו והאחרונים נחשבים למוסלמים עלובים במקרה הטוב, או לאנשים ש'מכרו את דתם' במקרה הרע.

אבל זהו טיעון קיצוני ולא מקובל מכיוון שהוא לא לוקח בחשבון דברים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית, מעולם בהיסטוריה המוסלמית לא נחשבו כל תושבי הארץ האויבת כלוחמים שדמם מותר, ותמיד נעשתה הבחנה בין לוחמים לאזרחים. שנית, עיקרון תשלום המיסים הוא לא עיקרון חדש ולמעשה הוא קיים כבר אלפי שנים. אזרחים רבים משלמים מיסים מתוקף חוק למרות שלא כולם מסכימים עם המדיניות הממשלתית של המדינה בה הם חיים. ובין האזרחים הללו ישנם כמובן גם מוסלמים. חשוב לציין גם כי מעולם לא היה מצב בהיסטוריה המוסלמית שבו כמות כל כך גדולה של מוסלמים נמצאים תחת שלטון שאיננו מוסלמי. כך שהנושא מורכב מידי מכדי להטיף בצורה פשטנית לגבי מה שצריך לעשות או לא לעשות.

מוסלמים ולא מוסלמים שבוחנים את המצב תוך שקילת כל הגורמים המעורבים בעניין, יוכלו לזהות בקלות מהי הדרך הקיצונית ומהי הדרך המתונה.

והדרך המתונה היא הדרך של האיסלאם.

מודעות פרסומת

אל תאמרו מחר

30/03/2010 8 תגובות

~

אל תאמרו מחר או מחרתיים.

שכן מי שיזרע גרגר של "אחר כך",

יצמח לו עץ ששמו "הלוואי",

ולו ענפים ששמם "לולא",

ולהם עלים ששמם "אלמלא",

ולו פירות ששמם "רק אם"

שאותם יאכלו האנשים,

וימותו בעודם מצטערים.

~

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

"הנח להם, יאכלו ויתענגו וישתעשעו בתקווה. בקרוב הם ללא ספק ידעו" (סורת אל חיג'ר – 15, איה 3)

כוח השתיקה

28/03/2010 2 תגובות

אחד החדית'ים המפורסמים של הנביא מוחמד עליו השלום הוא:


من كان يؤمن بالله واليوم الآخر فليقل خيرا أو ليصمت

"כל מי שמאמין באללה וביום הדין, שיאמר את הטוב או יישאר בשקט" [סחיח אל בוכארי ומוסלים]

אם ננתח את החדית' הזה על פי המילים שלו בשפה הערבית, נמצא כי מדובר בחדית' מאוד משמעותי.

הדבר החשוב הראשון שיש לשים לב אליו בטקסט, הוא השימוש של הנביא מוחמד עליו השלום במה שנקרא בערבית  'לָאם אַלְ אַמְר' – ל' הציווי. ל' הציווי מופיעה בשתי המילים: פַלְיַקֻ'לְ – "שיאמר" ו-לִיַצְמֻתְ – "יישאר בשקט".

כלומר הנביא מוחמד עליו השלום לא רק מייעץ למאמינים, אלא זהו ציווי והוראה לומר רק את מה שטוב או לשתוק.

הדבר החשוב השני בחדית' הזה מהפרספקטיבה הלשונית, הוא הבחירה המיוחדת של המילים. בנוסח הזה של החדית', הנביא מוחמד עליו השלום אומר- " שיאמר טוב או לִיַצְמֻתְ ". ולעומת זאת בחדית' מהימן נוסף, הנביא מצוטט כמי שאומר: " שיאמר טוב או לִיַסְקֻתְ ". המילה יַצְמֻת באה מהמילה צַמְת והמילה יַסְקֻת באה מהמילה סֻוקֻות, ושתיהן מתורגמות כשתיקה. אבל מה ההבדל בין המילים הללו ואיזו מהם בעלת משמעות חזקה יותר?

למרות שברוב הפעמים בשפה הערבית משתמשים בשתי המילים הללו לסירוגין כדי לתאר שתיקה, ישנו הבדל משמעותי בין שתיהן. בעוד שסֻוקֻות מייצג מישהו שיש לו את היכולת לדבר אבל הוא לא עושה זאת מתוך בחירה, צַמְת מייצג אדם שאין לו אפילו את היכולת לדבר, ממש כמו אדם אילם. הסוג הזה של שתיקה לא נובע מתוך בחירה, אלא מתוך כך שהשתיקה היא בעצם האופציה היחידה.

אם כן על פי גרסת החדית' הזה, הנביא מוחמד עליו השלום אומר שעל המאמינים לומר את הטוב או לשתוק, עד כדי כך אפילו שיהיו כמו האדם האילם שאין לו את היכולת לדבר, וההישארות בשקט היא כל מה שיש באפשרותו לעשות. סובחאנאללה, כמה אנשים באמת מיישמים את הדבר הזה היום?

פירוש קצר של החדית'

האימאם א-שאפיעי אומר כי הפירוש של החדית' הזה הוא שאם האדם רוצה לדבר, עליו לומר רק את מה שטוב. אך אם הוא יודע בבירור כי הדיבור שלו יכול לגרום לנזק, עליו להימנע מכך ולהישאר בשקט.

השייח' סאלח איבן עות'יימין אומר כי זה כאילו שהנביא מוחמד עליו השלום אומר לנו, 'אם אתם באמת מאמינים באללה וביום הדין, עליכם לדבר רק את הטוב או לשתוק'.

בנוסף לכך הוא ממשיך ומונה כמה מהתועלות שבחדית' הזה,

השתיקה מחויבת אלא אם כן יש טוב בדיבור של האדם. הדיבור של האדם מחולק לשלושה סוגים:

  • חַ'יְיר (טוב): זה מה שהחדית' הזה מצווה עליו.
  • שַׁרְ (רע) : זהו סוג הדיבור האסור והמגונה.
  • לַעְ'ו (שווא) :  סוג הדיבור הזה הוא לא טוב ולא רע בעיקרו. כלומר אין איסור על האדם לדבר לַעְ'ו אך מומלץ לו להישאר בשקט ולהימנע מכך.

כמאמר הפתגם הנודע: "אם הדיבור שווה כסף, השתיקה שווה זהב".

דבר נוסף שאנו לומדים מהחדית' הזה הוא החשיבות הגדולה שיש לשמירה על הלשון. הנביא מוחמד עליו השלום אמר פעם לסחאבי מועאד' (רדיאללהו ענהו), "והאם לא אומר לך מה שולט על הכל?" אמרתי, "כן שליחו של אללה". ואז הוא החזיק את לשונו ואמר: "רסן את זה". אמרתי, "הוי שליחו של אללה, האם נעמוד לחשבון על הדברים שנאמר?" , הוא אמר, "שאמך תשכול אותך! האם יש משהו שממוטט אנשים על פניהם (או על אפיהם) לתוך הגיהינום יותר מאשר עליצות לשונותיהם?" [סונן א-תירמיד'י, סחיח]

שימו לב אם כן לדברים שאתם אומרים. השתדלו מאוד לומר את הטוב והתרחקו מדיבורים רעים וחסרי טעם. אמצו את כוח השתיקה אל לשונותיכם והדבר יטיב עמם בעולם הזה ובעולם הבא.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

להעריך את העכשיו

17/03/2010 2 תגובות

"נמאס מהלימודיםאני כבר לא יכול לחכות לגמור ת'אוניברסיטה", הוא כתב בסטטוס הפייסבוק שלו. "מעניין מה הוא יכתוב שם אחרי שהוא באמת יסיים, הרי לא נשאר לו הרבה זמן", חשבתי לעצמי. "האם באמת כל כך רע לו, כמו שהוא חושב?"

עכשיו אתם בטח חושבים… נו אז מה הסיפור? אז כתוב. וחוצמזה ההצהרה הזאת לא כל כך נדירה בכל הקמפוסים ברחבי העולם. לימודים זה עניין קשה, ולרוב האנשים נמאס מכך בשלב מסוים.

אז בואו ואני אסביר למה אני חושב שיש בעיה עם ההצהרה הזאת.

חשבו רגע לעצמכם, כמה פעמים שמעתם מישהו מתחיל משפט במילים: “אני לא יכול לחכות עד ש…”

או יותר מכך, כמה פעמים אתם אמרתם משפטים כאלה?

בטח שמעתם ואמרתם את המילים הללו יותר פעמים מאשר תוכלו לספור.

הבעיה בהצהרה הזאת כמובן, היא לא בהצהרה עצמה, אלא במשמעות שיש מאחוריה. כי אם אנחנו אומרים "אני לא יכול לחכות עד ש…” – מלאו את החסר (סיום לימודים, עבודה חדשה, קידום, חתונה, מסך חדש, רכב חדש, בית חדש, בעל או אישה חדשים וכד') – אנחנו בעצם מאבדים את האפשרות להעריך את מה שקורה עכשיו. אנחנו פשוט הופכים להיות עיוורים למצבנו, ואנחנו נכשלים לראות את כל הדברים המדהימים שאללה בירך אותנו בהם. הגישה הזאת היא כפוית טובה מיסודה וזאת בעצם הבעיה מאחורי ההצהרה.

במקום להסתכל כל הזמן לכל מה שנמצא אל מה שמעבר, עלינו להודות למה שיש לנו כאן ועכשיו. הנביא מוחמד עליו השלום לימד אותנו כי בכל מה שקשור בעולם הזה, עלינו תמיד להשוות את עצמנו לאלו שיש להם פחות מאיתנו, ובכל הנוגע לאמונה ולמעשים שלנו, עלינו להשוות את עצמנו לאלו הטובים מאיתנו. המילים הפשוטות, אך המדהימות הללו, מזכירות לנו שלא משנה כמה זמן נחשוב על כל הדברים שאין לנו, עדיין נראה שיש לנו הרבה יותר מרוב בני האדם בעולם. עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם, “הנה הוא הולך להזכיר את אפריקה עכשיו". ובכן, גם אם נרצה או לא נרצה לחשוב על כך, זאת המציאות! אפריקה הפכה לשם נרדף לעוני, רעב ומחסור, כל כך נרדף עד כדי כך שזה כבר לא מזיז לנו. אבל העובדות מדברות בעד עצמן! בעוד שאנחנו חושבים בטירוף על שדרוג המסך שלנו מ-32 אינטש ל-50 אינטש, מחצית מאוכלוסיית בני האדם בעולם לא יודעים איפה הם הולכים למצוא את הפירור הבא.

מזה חודשים ארוכים, בקצה השמאלי העליון של הבלוג מופיע קישור למצגת "העולם המיניאטורי" שמכניסה לנו לפרופורציות את התפיסות שלנו לגבי העולם שבו אנחנו חיים היום. את המצגת הזאת ראיתי לפני קצת פחות מ-10 שנים, וההשפעה שלה ממשיכה איתי עד עצם היום הזה. זהו לא סתם עוד קישור כדי להעביר בו את הזמן. זהו קישור למידע שיש ללמוד וללמד, להפנים ולהפיץ, ולחיות את החיים שלנו מתוך זיכרון מתמיד לגביו. זהו העולם שבו אנחנו חיים וגם אם נעצום את העיניים לעובדות הללו, הן עדיין תישארנה שם כאשר נפקח אותן.

יום אחד, חבר שלי ביקש מהתלמידים שלו לעשות תרגיל מסוים. הוא ביקש מהם לקחת דף נייר ולהתחיל לרשום את כל הברכות שהם מעלים על הדעת שאללה נתן להם. לאחר מספר דקות, הוא ביקש מהם להפסיק לכתוב, מכיוון שזה היה ברור לכולם שאין להם שום סיכוי להצליח לכתוב את כל הברכות כולן. וזה מה שבדיוק אללה אומר לנו בקוראן.

מטרת התרגיל הייתה להראות לתלמידים שיש להם הרבה יותר דברים להודות עליהם מאשר להתלונן עליהם.

אז בואו ננסה גם אנחנו להיות אסירי תודה מידי יום, על כל הדברים שאללה בירך אותנו בהם. בואו ננסה להעריך את המצב הטוב שבו אנחנו נמצאים אל מול כל שאר האנשים.

אם נתמיד בגישה הזאת, אני בטוח שנהנה יותר מהחיים שלנו. וכך נוכל להעריך את העובדה שאנחנו נמצאים באוניברסיטה בעוד שישנם רבים שמעולם לא ראו איך נראה אולם הרצאות.

נוכל להעריך את העובדה שיש לנו אישה או בעל שדואגים לנו ואוהבים אותנו, למרות כל החסרונות שיש לנו.

נוכל להעריך את הצרחות של התינוק שלנו בשעת לילה מאוחרת, מכיוון שנדע כמה מבורכים אנחנו שבכלל יש לנו ילד, וכמה אנשים בעולם כל כך רוצים ילד ואין להם.

נוכל להעריך את העבודה שלנו ונודה לאללה על כך, כי נדע שיש מאות אלפי אנשים בארץ הזאת שאין להם אפילו עבודה.

נוכל להעריך את העובדה שיש לנו רכב שנוסע, בעוד שאנשים רבים עומדים בחוץ בקור או בחום, בצפייה שהאוטובוס כבר יגיע.

נבין סוף סוף שאין כל כך הבדל בין 32 או 50 אינטש, ואנחנו יכולים לחיות טוב מאוד בלי אף אינטש בכלל.

וכאשר נעריך את כל אלה, נעריך גם את העובדה שיש לנו בכלל גג מעל ראשנו, ואנחנו יושבים בחדר שלנו מול המחשב, מרחק לחיצת עכבר מהתמונות האחרונות מהאיטי או מצ'ילה.

אחרי הכל, הדבר הוודאי היחידי הוא מה שקורה עכשיו. שכן אין לנו מושג אם מחר נמשיך לחיות על העולם הזה, ועלינו לנצל את היום ולהעריך אותו בדרך הטובה ביותר שאפשר.

אני פונה לאללה א-שכור (מי שראוי לכל התודה) על כל הדברים שבהם הוא בירך אותי ואת משפחתי.

אני פונה לאללה אל-האדי (מי שמנחה בדרך הנכונה) להנחות אותי ולהראות לי את הדרך הטובה ביותר להודות לו על כל ברכותיו.

אני פונה לאללה ומבקש שיגרום לכולנו להעריך ולקבל את גורלנו כפי שנקבע לנו,

ושיעשה אותנו בין אלו שיודעים להעריך את מה שיש להם עכשיו.

אמין.

פוסטים קשורים:

נִיעְמַה

הכל פשוט מדהים…

אלחמדולילה

כשהחיים נותנים לך לימונים…

19/02/2010 4 תגובות

 

אני אוהב ציטוטים טובים. אני אוהב להרהר על האמרות וההצהרות המדהימות שנאמרו על ידי סופרים, פוליטיקאים, פילוסופים, אנשי דת וכדומה. אני כל כך אוהב אותם, עד שלמעשה יש לי אפילו תיקייה במחשב אשר מוקדשת כולה לאוסף כזה של ציטוטים. הצהרות מדהימות גורמות לנו לחשוב על מובנים רבים בחיים שלנו בצורה עמוקה יותר. ציטוטים אלו הם חלק מהתרבות האנושית, וגם אני כמו רבים מכם, שיננתי כמה וכמה במהלך חיי, והשתמשתי בהם כאשר הייתי צריך השראה או הדרכה.lemonade

לאחרונה, הציטוט המפורסם הזה (שאני לא זוכר בדיוק מי אמר אותו) נתקע בראש שלי: "כשהחיים נותנים לך לימונים…עשה מהם לימונדה". כולנו שמענו את הציטוט הזה ורובנו מבינים גם את המשמעות שלו. אבל כאשר אנחנו באמת עוברים תקופה קשה בחיים, הציטוט הזה באמת יכול לעורר השראה.

החיים באמת יתנו לנו לימונים מפעם לפעם. אנחנו נתמודד עם קשיים ומבחנים שמעולם לא דמיינו שיקרו לנו. אבל הציטוט הזה מזכיר לנו את הדרך הפשוטה להתמודד עם הקשיים הללו ברגע שהם מגיעים. לעשות לימונדה, כלומר להפוך את הדבר הרע למשהו טוב ולנסות ולהפוך את החיסרון ליתרון בעבורנו.

אחד מהציטוטים המדהימים של הנביא מוחמד עליו השלום מדבר על המאמין:

"כמה מפליא מצבו של המאמין, שכן כל דבר הוא טוב בעבורו. ואין כך הדבר אלא רק למאמין. כאשר קורה לו דבר טוב, הוא מודה [לאללה] והדבר הופך לטוב בעבורו. וכאשר קורה לו דבר רע, הוא נוהג בסבלנות, והדבר הופך לטוב בעבורו" (סחיח מוסלים).

המילים העמוקות הללו מביאות כל כך הרבה נחמה וביטחון ללב, במיוחד ברגעים שבהם אנחנו הכי פגיעים והכי עצובים. שכן לא משנה מה קורה בחיים שלנו, אם אנחנו מאמינים באללה ובמה שהוא לימד אותנו, אז הכל טוב בשבילנו. וכאשר קורה לנו משהו רע, ואנחנו מתמודדים עם כך בסבלנות, אנחנו לרוב מבינים מאוחר יותר מדוע אללה העמיד אותנו במבחן הזה. אנחנו מבינים שאם לא היינו עוברים את המבחן הזה, לא היינו יכולים ללמוד ממנו את מה שלמדנו. חלק מהדברים המשמעותיים שלמדתי בחיי היו בעקבות מבחנים ומצבים קשים. וכמה מהרגעים המפכחים ביותר של חיי באו ברגע שעמדתי במבחנים קשים.

עוד ציטוט שעוזר לי ברגעים של קושי, נמצא בספר הקוראן שבו אללה אומר:

فَإِنَّ مَعَ الْعُسْرِ يُسْرًا ﴿٥﴾ إِنَّ مَعَ الْعُسْرِ يُسْرًا ﴿٦﴾

"ואכן אחר הקושי באה הקלה, אכן אחר הקושי באה הקלה" (סורת א-שרח – 94, איאת  5-6).

אללה סובחאנהו ותעלה אומר זאת פעמיים כדי להדגיש ולהזכיר שלחיים יש את הקשיים שלהם, אבל לאחר הקשיים הללו תמיד באה ההקלה. ושימו לב שהמילה קושי באה בצירוף ה' הידיעה (الْعُسْرِ אַל עֻסְר). כלומר זהו קושי ספציפי ומסוים, ואילו המילה הקלה (يُسْرًا) באה ללא יידוע והיא לא בהכרח מוגבלת למשהו ספציפי.

אז בכל פעם שאני נתקל בקשיים בחיים הללו, אני משתדל לשמור קור רוח ויציבות, ואני מנסה לפעול על פי ההצהרות ההחלטיות הללו. שכן עד עכשיו הם תמיד נתנו לי את ההשראה ואת העזרה לשמור על השלווה גם ברגעים הקשים ביותר.

אני מתפלל לאללה שיעזור לנו לזכור תמיד להכין לימונדה כאשר החיים נותנים לנו לימונים.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

מהות האיסלאם: האם אנחנו מפספסים את העיקר?

04/10/2009 4 תגובות

 

בעבור הרבה אנשים, ציור של מונה הוא לא יותר מאוסף של נקודות. ואילו בעבור אחרים מדובר ביצירת מופת. בעבור הרבה אנשים, האיסלאם הוא לא יותר מאשר חוקים וציווים המגבילים אותם. אולם בעבור אלו שמבינים, מדובר בחזון מושלם לחיים.

אנו כמוסלמים, מתמקדים רוב הזמן במותר ובאסור ואנחנו שוכחים לראות את התמונה המלאה. האיסלאם בא לשכלל את ההתנהגות שלנו, ולמרות זאת אנחנו מוכנים לצעוק ולהשתולל על מנת לזכות בויכוח כלשהו על הדת. האיסלאם בא לחזק את הקשר שלנו עם הבורא, אך למרות שאנחנו לובשים את החיג'אב ומגדלים זקן, אנחנו מאחרים את התפילות שלנו.

האיסלאם בא ליצור קהילה של מאמינים, ובעוד שאנחנו מקשטים את המסגדים שלנו בזהב ובכסף, שורות התפילה שלנו נראות ריקות. האיסלאם בא ללמד אותנו על אללה, ובעוד שאנחנו תולים את שמותיו כשרשראות על צווארינו ואת מילותיו כתמונות על קירות בתינו, הלבבות שלנו לא מגיבים אליהם וחיינו לא משתנים.

האיסלאם גם בא ליצור בינינו את האחווה, אך אנחנו עדיין מתעקשים להתחלק למחנות ולקבוצות רק כדי להתווכח על נושאים כמו מולד הירח או הצבעה בבחירות.

כל זה כמובן לא אומר שהמותר והאסור אינם חשובים. חשיבותם מכרעת מאוד. אבל הבעיה היא ששכחנו מהי המהות מאחוריהם. למשל, אסור לנו להמעיט מחשיבותו של קוד הלבוש האיסלאמי. אבל אנחנו שוכחים כי החיג'אב (והזקן לצורך העניין) הוא רק סמל למסירות גדולה יותר כלפי אללה. אם אנחנו לובשים את החיג'אב או מגדלים זקן ועדיין אין לכך השפעה על ההתנהגות שלנו, אנחנו מפספסים את כל העניין.

אם נבזבז אלפי שנים בקישוט המסגדים שלנו ונשתמש בכך על מנת להראות את מעמדנו או על מנת לזכות בויכוחים, אנחנו ללא ספק מאבדים את המטרה לשמה הם הוקמו. ואם נשנן כל מרכיב של חראם או חלאל בקרם הפנים שלנו בעוד שהעסקים בבעלותנו מבוססים על ריבית או מוכרים אלכוהול, האם אנחנו לא לועגים לדת של אללה?

הדת היא זו שמעלה את האנושות מהתחתית שבתחתית עד למעמד של נציגיו של אללה על האדמה. הקוראן אומר לנו: "וזכור כאשר אללה אמר למלאכים: 'הנני שולח לארץ נציג…'" (סורת אל בק'רה – 2, איה 30).

וכנציגים של אללה על פני האדמה, ניתנת לנו אחריות גדולה מאוד. זהו משא כה כבד, שאפילו ההרים דחו אותו. אללה אומר לנו בקוראן: "אכן הצענו את האַמַנַה (האחריות המוסרית או הכנות כלפי כל החובות שאללה הורה עליהם) לשמים ולארץ ולהרים אולם הם דחו אותה ונחרדו לקבל אותה. אך האדם קיבל אותה כי הוא ללא ספק בן עוולה ונבער מדעת" (סורת אל אחזאב – 33, איה 72).

כמאמינים, אסור לנו לעולם לשכוח את האחריות הזאת. שכן העמידה במשימה, היא זו שמעבירה אותנו מ- אַסְפַלַה סָאפִילִין – הנחות שבנחותים (סורת א-תין – 95, איה 5), לעבר – חַ'יְירה אֻומַּתִין אֻוחְ'ריגַ'ת לִנָּאס -האומה הטובה ביותר שנשלחה לאנושות מעולם (סורת אלעימראן – 3, איה 110).

אבל מהי הדרך להיות האומה הטובה ביותר? אללה מתאר זאת בקוראן: "אתם האומה הטובה ביותר שנשלחה לאנושות מעולם, אתם מצווים לנהוג בדרך הישר ואוסרים על המגונה ומאמינים באללה…" (סורת אלעימראן – 3, איה 110).

המהות של המאבק הזה הוא האמונה באללה, המאבק למען האמת והמאבק נגד המגונה. ברגע שנוותר על המאבק הזה, אנחנו נהיה כמו האנשים שאללה מתאר בסורת אל עַסְר – "אכן האדם נמצא במחסור". אללה מתאר בקוראן שהיחידים אשר ינצלו מהמצב הזה הם רק המאמינים והעושים מעשים טובים, המייעצים (איש לרעהו) על האמת והמייעצים לעוז רוח (סורת אל עסר – 103, איאת 2-3).

וכך, אם נזנח את המשימה הגדולה הזאת ונתעלם מהמטרה שלה, נהפוך את החזון הנפלא הזה ללא יותר מאשר אוסף של נקודות.

יסמין מוג'אהד, InFocus News.

הכל פשוט מדהים…

 

אבל אף אחד לא מרוצה.

גם זו דרך להסתכל על מה שקורה בעולם:

[קישור ישיר לסרטון]

 

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَلَقَدْ مَكَّنَّاكُمْ فِي الْأَرْضِ وَجَعَلْنَا لَكُمْ فِيهَا مَعَايِشَ قَلِيلًا مَّا تَشْكُرُونَ  ﴿١٠﴾

"ואכן הושבנו אתכם על הארץ ונתנו לכם בה מקורות מחייה, כמה מעט אתם מודים" (סורת אל אעראף – 7, איה 10 ).

וגם:

وَإِنَّ رَبَّكَ لَذُو فَضْلٍ عَلَى النَّاسِ وَلَٰكِنَّ أَكْثَرَهُمْ لَا يَشْكُرُونَ  ﴿٧٣﴾

"וללא ספק ריבונך מרעיף מברכתו על האנשים, ואולם מרביתם לא יכירו תודה" (סורת א-נמל – 27, איה 73 ).

 

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

 

פוסט קשור:

האם את מודים על פלאי העולם?