ארכיון

Posts Tagged ‘סבר’

כשהחיים נותנים לך לימונים…

19/02/2010 4 תגובות

 

אני אוהב ציטוטים טובים. אני אוהב להרהר על האמרות וההצהרות המדהימות שנאמרו על ידי סופרים, פוליטיקאים, פילוסופים, אנשי דת וכדומה. אני כל כך אוהב אותם, עד שלמעשה יש לי אפילו תיקייה במחשב אשר מוקדשת כולה לאוסף כזה של ציטוטים. הצהרות מדהימות גורמות לנו לחשוב על מובנים רבים בחיים שלנו בצורה עמוקה יותר. ציטוטים אלו הם חלק מהתרבות האנושית, וגם אני כמו רבים מכם, שיננתי כמה וכמה במהלך חיי, והשתמשתי בהם כאשר הייתי צריך השראה או הדרכה.lemonade

לאחרונה, הציטוט המפורסם הזה (שאני לא זוכר בדיוק מי אמר אותו) נתקע בראש שלי: "כשהחיים נותנים לך לימונים…עשה מהם לימונדה". כולנו שמענו את הציטוט הזה ורובנו מבינים גם את המשמעות שלו. אבל כאשר אנחנו באמת עוברים תקופה קשה בחיים, הציטוט הזה באמת יכול לעורר השראה.

החיים באמת יתנו לנו לימונים מפעם לפעם. אנחנו נתמודד עם קשיים ומבחנים שמעולם לא דמיינו שיקרו לנו. אבל הציטוט הזה מזכיר לנו את הדרך הפשוטה להתמודד עם הקשיים הללו ברגע שהם מגיעים. לעשות לימונדה, כלומר להפוך את הדבר הרע למשהו טוב ולנסות ולהפוך את החיסרון ליתרון בעבורנו.

אחד מהציטוטים המדהימים של הנביא מוחמד עליו השלום מדבר על המאמין:

"כמה מפליא מצבו של המאמין, שכן כל דבר הוא טוב בעבורו. ואין כך הדבר אלא רק למאמין. כאשר קורה לו דבר טוב, הוא מודה [לאללה] והדבר הופך לטוב בעבורו. וכאשר קורה לו דבר רע, הוא נוהג בסבלנות, והדבר הופך לטוב בעבורו" (סחיח מוסלים).

המילים העמוקות הללו מביאות כל כך הרבה נחמה וביטחון ללב, במיוחד ברגעים שבהם אנחנו הכי פגיעים והכי עצובים. שכן לא משנה מה קורה בחיים שלנו, אם אנחנו מאמינים באללה ובמה שהוא לימד אותנו, אז הכל טוב בשבילנו. וכאשר קורה לנו משהו רע, ואנחנו מתמודדים עם כך בסבלנות, אנחנו לרוב מבינים מאוחר יותר מדוע אללה העמיד אותנו במבחן הזה. אנחנו מבינים שאם לא היינו עוברים את המבחן הזה, לא היינו יכולים ללמוד ממנו את מה שלמדנו. חלק מהדברים המשמעותיים שלמדתי בחיי היו בעקבות מבחנים ומצבים קשים. וכמה מהרגעים המפכחים ביותר של חיי באו ברגע שעמדתי במבחנים קשים.

עוד ציטוט שעוזר לי ברגעים של קושי, נמצא בספר הקוראן שבו אללה אומר:

فَإِنَّ مَعَ الْعُسْرِ يُسْرًا ﴿٥﴾ إِنَّ مَعَ الْعُسْرِ يُسْرًا ﴿٦﴾

"ואכן אחר הקושי באה הקלה, אכן אחר הקושי באה הקלה" (סורת א-שרח – 94, איאת  5-6).

אללה סובחאנהו ותעלה אומר זאת פעמיים כדי להדגיש ולהזכיר שלחיים יש את הקשיים שלהם, אבל לאחר הקשיים הללו תמיד באה ההקלה. ושימו לב שהמילה קושי באה בצירוף ה' הידיעה (الْعُسْرِ אַל עֻסְר). כלומר זהו קושי ספציפי ומסוים, ואילו המילה הקלה (يُسْرًا) באה ללא יידוע והיא לא בהכרח מוגבלת למשהו ספציפי.

אז בכל פעם שאני נתקל בקשיים בחיים הללו, אני משתדל לשמור קור רוח ויציבות, ואני מנסה לפעול על פי ההצהרות ההחלטיות הללו. שכן עד עכשיו הם תמיד נתנו לי את ההשראה ואת העזרה לשמור על השלווה גם ברגעים הקשים ביותר.

אני מתפלל לאללה שיעזור לנו לזכור תמיד להכין לימונדה כאשר החיים נותנים לנו לימונים.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

מודעות פרסומת

זה יעבור

 

הדרך הטובה ביותר לעודד מישהו שנמצא בבעיה היא להגיד לו: 'אל תדאג, זה יעבור'. והדרך הטובה לייעץ למישהו שמבורך בזמנים טובים היא להגיד לו: 'אל תשכח! זה יעבור'.

 

 

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 27-28

 

תקציר:

  • 1. קריאת הקוראן פירושו לקרוא את הספר כפי שהנביא נהג לקרוא בו ולנהוג על פיו.
  • 2. הכַּאלִימָאת של אללה לא משתנות.
  • 3. עמידה איתנה בסבלנות מצריכה חברה טובה.
  • 4. לזכור את אללה בשעות העומס: בבוקר ובערב.
  • 5. הימנעות מחברה רעה חשובה לא פחות מהתחברות עם חברה טובה.

—-

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَاتْلُ مَا أُوحِيَ إِلَيْكَ مِنْ كِتَابِ رَبِّكَ لا مُبَدِّلَ لِكَلِمَاتِهِ وَلَنْ تَجِدَ مِنْ دُونِهِ مُلْتَحَدًا  ﴿٢٧﴾

"וקרא [ולמד] את אשר התגלה אליך מספרו של ריבונך, אין לשנות את דבריו ולא תמצא מפלט מפניו" (סורת אל כאהף – 18, איה 27 ).

קריאת הספר

באיה הזאת, אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה אל הנביא מוחמד עליו השלום ואל המאמינים- < وَاتْلُ مَا أُوحِيَ إِلَيْكَ مِنْ كِتَابِ رَبِّكَ > "וקרא [ולמד] את אשר התגלה אליך מספרו של ריבונך". המילה אֻתְלֻו < اتْلُ > היא צורת הציווי של המילה תִילַאוַוה והיא באה לידי ביטוי בשני מובנים:

  • 1. לקרוא את המילים של הקוראן לעצמו ולאחרים (בקול) כפי שהנביא מוחמד היה נוהג לעשות זאת.
  • 2. להבין את הקוראן ולפעול על פיו.

הקוראן התגלה על מנת שהאנשים יקראו בו ויפעלו על פיו. וכפי שלמדנו באיה הקודמת, לאף אחד אין שותפות במשפט (חוכום) של אללה. עלינו לממש את הציווי הזה כשם שעשו הנביא מוחמד והסאחאבא, גם אם שאר האנשים מרוצים מכך או לא.

 

הכַּאלִימָאת של אללה לא משתנות

לַא מֻובַּדִּילַה לִכַּלִימָאתִיהִי < لا مُبَدِّلَ لِكَلِمَاتِهِ > " אין לשנות את דבריו ". מאז התגלות הקוראן, כבר בהתחלה היו אנשים שניסו לשנות את המשמעות שלו מכיוון שהם לא רצו לשנות את עצמם. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר באיה אחרת בקוראן- " כאשר קוראים בפניהם את אותותינו הנהירים, יגידו אלה אשר לא יצפו להיפגש עמנו, הבא קוראן אחר או שנה את זה! אמור, לא הורשיתי לשנותו על דעת עצמי, ודבק אני רק באשר נגלה לי. חושש אני כי אם אמרה את פי ריבוני איענש ביום הרה גורל " (סורת יונוס – 10, איה 15 ).

לכַּאלִימָה < كَلِمَا > יש שני מובנים:

1. שמיימי: בבריאה של אללה ובהחלטותיו. למשל אם אללה (סובחאנהו ותעלה) החליט שירד גשם, לא יהיה דבר שיכול למנוע זאת.

2. חוקי: בציווים של אללה ובדבריו. למשל אם אללה (סובחאנהו ותעלה) מצווה על משהו בקוראן, לא יהיה דבר שיכול לשנות זאת. יהיו אנשים שינסו לשנות את המשמעויות והפירושים, אבל המהות האמיתית תמיד תישמר על ידי אללה. אי אפשר לשנות את מילותיו.

ואם בכל זאת מישהו ינסה לשנות את מילותיו של אללה – < لَنْ تَجِدَ مِنْ دُونِهِ مُلْتَحَدًا > "איש לא ימצא מפלט מפניו". לא יהיה להם לאן לברוח ולא יהיה להם מקום להסתתר בו.

עמידה איתנה בסבלנות

وَاصْبِرْ نَفْسَكَ مَعَ الَّذِينَ يَدْعُونَ رَبَّهُمْ بِالْغَدَاةِ وَالْعَشِيِّ يُرِيدُونَ وَجْهَهُ وَلا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ

الْحَيَاةِ الدُّنْيَا وَلا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُ عَنْ ذِكْرِنَا وَاتَّبَعَ هَوَاهُ وَكَانَ أَمْرُهُ فُرُطًا ﴿٢٨﴾

"ושמור על עוז רוחך עם אלו הקוראים אל ריבונם בבוקר ובערב, בבקשם את פניו. ואל תישא את עיניך אל אשר מעבר להם בבקשך את מנעמי העולם הזה. ואל תציית לאיש אשר החשכנו את ליבו מזכרנו ונהה אחר יצריו, ועניינו עבר כל גבול" (סורת אל כאהף – 18, איה 28 ).

אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה שוב אל הנביא מוחמד והמאמינים על כך שישמרו על עוז רוחם בחברת האנשים שמזכירים את אללה בבוקר ובערב.

אללה אומר: וַסְבִּיר נַפְסַכַּ < وَاصْبِرْ نَفْسَكَ > "והיה סבלני עם נפשך", כלומר עלינו לעשות מאמץ על מנת להיות עם האנשים הקרובים לאללה, מכיוון שהנפש שלנו תטה באופן טבעי לדברים הטובים בחיים הללו. וכפי שהזכרנו כבר בפוסטים הקודמים, סבר הוא הכרחי לא רק כאשר נופל עלינו אסון, אלא גם השמירה על חברה טובה והזכרת שמו של אללה ביום ובערב מצריכה סבר.

כאשר הנביא מוחמד עליו השלום החל לקרוא לאיסלאם, רוב מאמיניו וההולכים אחריו היו העניים והחלשים, מהמעמד הנחות במכה. כאשר המכובדים מבני ק'ורייש רצו לשמוע  את הקוראן, הם היו מבקשים שכל העניים יעזבו את ההתכנסות. הנביא עליו השלום היה יכול להסכים לבקשותיהם ובכך להשיג את תשומת הלב של האנשים המשפיעים ביותר במכה. אולם אללה (סובחאנהו ותעלה) אסר זאת למרות שלכאורה יש כוונה טובה מאחורי הדברים הללו.

לזכור את אללה בשעות העומס

אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר שני זמנים מובחנים ממהלך היום:

אל עַ'דַא < الْغَدَاة > – זהו הזמן מעליית השחר ועד הזריחה. המאמינים פונים לאללה במיוחד בזמן הזה, אם זה בתפילת הפג'ר (תפילה הבוקר- תפילת החובה הראשונה) ואם זה לאחר סיום התפילה בהזכרת שמו של אללה עד הזריחה.

אל עַשִיי < الْعَشِي > – זהו הזמן בין אחר הצהריים לשקיעה. וגם הוא זמן חשוב להזכרת שמו של אללה.

מה  המשותף לשני הזמנים הללו במיוחד? אלו הם שעות העומס. בשעות הבוקר עלינו להתכונן ליום שלפנינו. להכין את האוכל, לגהץ את הבגדים, ללכת לבית הספר או לעבודה. ובשעות הערב רוב תשומת הלב שלנו מנותבת לסיום עבודתנו ולחזרה הביתה. אלו הם שני הזמנים הקשים ביותר והעמוסים ביותר להזכרת שמו של אללה. והאנשים הללו בכל זאת מוצאים זמן להזכיר את שמו עם כל מה שקורה סביבם.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו שאלו האנשים שעלינו להיות בחברם: הקוראים אל ריבונם בבוקר ובערב. ומדוע עלינו להיות בחברתם? ראשית, מכיוון שלחברה הטובה יש השפעה טובה עלינו. אנשים הקוראים לאללה לא יתעסקו בדברים כמו רכילות והשמצות למשל. ושנית, ביום הדין אנחנו נתאסף עם אלו אשר אהבנו בחיים האלה. ואם נהיה בחברה  טובה בעולם הזה, אז גם ביום הדין נהיה בחברה טובה.

כמה מאיתנו זוכרים את אללה בשעות האלה?  כמה מאיתנו זוכרים את אללה בכלל?

הם פונים לאללה < يُرِيدُونَ وَجْهَهُ > "בבקשם את פניו". זוהי מעלתם המיוחדת וזו הסיבה היחידה שהם עושים זאת.

<وَلا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ الْحَيَاةِ الدُّنْيَا > "ואל תישא את עיניך אל אשר מעבר להם בבקשך את מנעמי העולם הזה". החלק הזה באיה הוא תזכורת לכך שאין עלינו להתרשם יותר מידי מהאנשים העשירים בעלי הכבוד שנוהים אחרי העולם הזה. לא רק עלינו להישאר עם אלו אשר מזכירים את אללה, אלא עלינו להתרחק גם מאלו שאינם עושים זאת.

זוהי פנייה ישירה לנביא מוחמד עליו השלום בכך שעליו לשמור על חברה טובה, כי היא ללא ספק משפיעה עלינו. ואם זאת הדרכה ישירה לנביאו של אללה, אז מה לגבינו?

ומדוע חברה טובה מוזכרת מייד אחרי הסיפור של חברי המערה? מכיוון שחברי המערה בחרו להיות מהאנשים שמזכירים את שמו של אללה והם לא נהו אחרי מנעמי העולם הזה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) משווה בין אלו אשר קוראים אליו בתפילה בבקשם את פניו עם אלו אשר מחפשים את הזוהר שבעולם הזה, מכיוון שאי אפשר לעשות את שני הדברים ביחד. או שמבקשים את לרצות את אללה, או שמבקשים לזכות בעולם הזה.

 

הימנעות מחברה רעה

< وَلا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُ عَنْ ذِكْرِنَا وَاتَّبَعَ هَوَاهُ وَكَانَ أَمْرُهُ فُرُطًا > "ואל תציית לאיש אשר החשכנו את ליבו מזכרנו ונהה אחר יצריו, ועניינו עבר כל גבול"

בחלק האחרון של האיה, אללה (סובחאנהו ותעלה) מורה לנו להימנע מאלו אשר לא מעוניינים להזכיר את אללה ומעדיפים ללכת אחר היצרים שלהם. הליכה אחר היצר היא הליכה ללא מטרה והיא לא מובילה לשום דבר טוב. השתתפות בהתכנסות מבלי להזכיר את שמו של אללה, פוגעת במיקוד שלנו ובאימאן שלנו. מכיוון שלב ללא הזכרת שמו של אללה הוא כמו דג שנמצא מחוץ לים.

לחברי המערה הייתה מטרה בחייהם. הם חיפשו לרצות את אללה ולעבוד אותו ואללה נתן להם את ההצלחה.

ואללהו אעלם.

—-

לקריאת כל הסדרה

עוד על סבלנות

23/04/2009 3 תגובות

בהמשך לפוסט האחרון לגבי ה- סַבְּר < صبر > (סבלנות), נזכרתי שרציתי להוסיף עוד כמה דברים.

סבלנות היא ללא ספק אחת התכונות החשובות למאמין והיא באה לידי ביטוי בכמה תחומים:

  • סבלנות בסגידה לאללה.
  • סבלנות ועוז רוח בהימנעות מחטאים.
  • סבלנות במצבי מבחן.

על מנת להגיע להצלחה האמיתית, עלינו לבחון באופן עקבי את מידת סבלנותנו בשלושת התחומים הללו.

 

סבלנות בסגידה לאללה.

פירוש הדבר בעיקרון הוא לשמור על ציוויו של אללה ולסגוד לו במלוא הכנות, מתוך הבנת הדרך הנכונה כפי שהראה לנו הנביא מוחמד עליו השלום:

وَمَا أُمِرُوا إِلَّا لِيَعْبُدُوا اللَّهَ مُخْلِصِينَ لَهُ الدِّينَ حُنَفَاءَ وَيُقِيمُوا الصَّلَاةَ وَيُؤْتُوا الزَّكَاةَ  وَذَٰلِكَ

دِينُ الْقَيِّمَةِ  ﴿٥﴾

"והם לא נצטוו אלא לעבוד את אללה בייחודם לו את דתם כחניפים, ולקיים את התפילה ולתת את הזכאת, וזאת הדת הנכונה" (סורת אל באיינה – 98, איה 5 )

ולזכור שאין ציווי שאללה הטיל עלינו שאותו איננו יכולים לעשות:

لَا يُكَلِّفُ اللَّهُ نَفْسًا إِلَّا وُسْعَهَا  لَهَا مَا كَسَبَتْ وَعَلَيْهَا مَا اكْتَسَبَتْ  …﴿٢٨٦﴾

"לא יטיל אללה על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, שכרה שמור לה על מעשיה ועונשה שמור לה על מעלליה…" (סורת אל בק'רה – 2, איה 286)


סבלנות ועוז רוח בהימנעות מחטאים.

להימנעות מחטאים ניתן להגיע בשתי דרכים: 1. מתוך פחד מהעונש שגורר אחריו החטא .2. מתוך ענווה ובושה כלפי הבורא מניצול לרעה את הטובות שהוא נתן לנו.

ומהי הדרך הטובה ביותר?

אין ספק שלשניהם יש מקום, אולם מי שמתרחק מהחטאים מתוך עוונה כפי בורא השמיים והארץ, נמצא על דרך טובה יותר. זאת מכיוון שמי שנמנע מחטאים מתוך פחד מעונש, מתרכז ראשית בהצלת עצמו מהעונש ומחומרתו. ואילו מי מונע מעצמו חטאים מתוך עוונה מתרכז באללה עצמו ובגדולתו. זאת הסיבה לכך שכמה מחכמי האיסלאם נהגו לומר:

" את תביט על גדולת חטאיך אלא הבט על גדולתו של מי שכלפיו אתה חוטא"

אחת מהדרכים הללו וודאי תוביל לאימאן, אבל רק הימנעות מתוך ענווה תוביל לאיחסאן.

 

סבלנות במצבי מבחן.

עמידה במבחן היא חלק בלתי נפרד מהאמונה, ומידת הסבלנות שלנו היא המראה שלה. עלינו לזכור תמיד שרגעי המבחן באים גם במצבים של שפע וגם במצבים של מחסור. רוב המבחנים שבהם אנו עומדים הם חדשים, אחרת איך נוכל לגדול ולהתפתח אם נעמוד למבחן בדברים שכבר הצלחנו בהם?

ישנם דרכים רבות בהם נוכל לחזק את סבלנותנו במצבי מבחן:

מחשבה על הגמול: סבלנותנו לעולם לא תהייה לשווא, בכל שנייה שאנו נוהגים בה נקבל עליה את הגמול. בני האדם לרוב נוהגים באנוכיות והם מאפשרים לכעסם להאפיל על התנהגותם. המחשבה לטווח הקצר והמיידי גורמת להם לומר : "מה יצא לי מזה?". לעומת זאת אם נחשוב לטווח הארוך, הרי שהסבלנות תשתלם בסופו של דבר.

ציפייה להקלה: אללה (סובחאנהו ותעלה) מבטיח כי אחרי כל קושי מגיעה ההקלה. אז עלינו להמתין בסבלנות ובעוז רוח. מי שאין לו קשיים בכלל, צריך לזכור שהמבחן שלו גדול אף יותר.

התבוננות בברכות הרבות שיש לנו: כאשר אנחנו יושבים ומהרהרים על הברכות האין סופיות שריבוננו הרעיף עלינו, הבעיות שלנו פתאום לא נראות כל כך גדולות. אנחנו מבינים שהמבחן אותו אנו עוברים הוא רק טיפה באוקיאנוס מלא ברכות.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا اصْبِرُوا وَصَابِرُوا وَرَابِطُوا وَاتَّقُوا اللَّهَ لَعَلَّكُمْ تُفْلِحُونَ  ﴿٢٠٠﴾

"הוי המאמינים, עמדו בסבלנות והתעלו בעוז רוחכם ועמדו על המשמר, והיו יראים את אללה למען תהיו מהמצליחים" (סורת אל עימראן – 3, איה 200 ).

פניני חוכמה מהקוראן (8) : המשימה הנעלה מכולן

 

אנחנו ממשיכים בסדרה של פניני החוכמה מהקוראן והיום אנחנו בפוסט שעוסק באחת התכונות הרצויות ביותר למאמין.

הביטוי אִינַּא דָ'אלִיכַּ מִן עַזְמִ אלְ אֻומֻור – < إِنَّ ذَلِكَ مِنْ عَزْمِ الْأُمُورِ > – "אכן זוהי הנחישות הראויה" מופיע בקוראן שלוש פעמים.

בכל שלושת הפעמים הללו הוא מתייחס לסַבְּר < صبر > -  "סבלנות ועוז רוח". אולם כאשר אנחנו קוראים בסורת א-שורא (42) אנו מוצאים כי יש משהו שונה בביטוי בהשוואה למקומות האחרים. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר:

إِنَّ ذَ‌ٰلِكَ لَمِنْ عَزْمِ الْأُمُورِ

"…אכן זוהי ללא ספק הנחישות הראויה" (סורת שורא – 42, איה 43 )

הביטוי בצורה הזאת מראה לנו שמדובר במקרה מיוחד מכיוון שיש לו תוספת של האות "לאם". תפקידה הלשוני של האות הזאת בשפה הערבית הוא לציין הדגשה ופירושה הוא: ללא ספק. אך מדוע באיה הספציפית הזאת יש צורך בהדגשה יתרה? התשובה טמונה בכך שישנם שני סוגי סבלנות אשר האיאת מתייחסות אליהם.

ישנם סוגי סבלנות רבים, אבל את כולן ניתן לסווג לשתי קטגוריות בסיסיות:

  • כשאר משהו קורה לנו ויש לנו את הכוח והאפשרות להגיב על כך.
  • כאשר משהו קורה לנו אבל אין לנו את הכוח והאפשרות להגיב על כך.

הנה כמה דוגמאות: דמיינו שהרכב שלכם נגנב על ידי מישהו לעומת מצב שבו הרכב שלכם נפגע על ידי סערת גשמים. או למשל קיבלתם קלקול קיבה לאחר אכילה במסעדה לעומת הצטננות לאחר שהייה ממושכת בקור. או מצב שבו מישהו מקלל אתכם לעומת מצב שבו מישהו מאיים עליכם בנשק.

המצבים בהם אין לנו את הכוח או האפשרות להגיב בחזרה, עדיין נחשבים למצבים בהם הסבלנות היא מעשה של נחישות ראויה. לסאחאבא במכה למשל, לא הייתה האפשרות להגיב בכוח על הרדיפות של ק'ורייש. לכן אללה (סובחאנהו ותעלה) ציווה עליהם להיות סבלניים והוא שיבח את אלו שנהגו כך מביניהם. כך היה המצב גם לאחר ההפסד בקרב אוחוד, ההסכם המשפיל לכאורה בחודייביה ובמקרים נוספים אחרים.

אולם לאחר שמכה בסופו של דבר נכבשה על ידיהם, אלו אשר רדפו אותם, עינו אותם ואת משפחותיהם וגירשו אותם מבתיהם עמדו ממש לפניהם. מבחינתם הנקמה הייתה הדבר הקל ביותר שאפשר לעשות. אך לא הייתה שום נקמה! אין ספק שהדבר הזה דרש יותר סבלנות מכיוון שקשה יותר להיות סבלני כאשר ידך נמצאת על העליונה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר באותה האיה את המשפט < وَلَمَنْ صَبَرَ وَغَفَرَ > "ולכל מי שהיה סבלן וסלח…". כלומר לא רק שהם עמדו בסבלנות אלא הם גם סלחו להם. וזו הסיבה שהביטוי הזה מקבל את התוספת של האות 'לאם'.

وَلَمَن صَبَرَ وَغَفَرَ إِنَّ ذَٰلِكَ لَمِنْ عَزْمِ الْأُمُورِ  ﴿٤٣﴾

"ולכל מי שהיה סבלן וסלח, אכן זוהי ללא ספק הנחישות הראויה". (סורת א-שורא – 42, איה 43 )

אם אתם נמצאים במצב שבו ידכם על העליונה ואתם יכולים להגיב בכוח ובכל זאת אתם בוחרים לסלוח, זהו הסַבְּר (סבלנות) הקשה  יותר וללא ספק זוהי המשימה הנעלה מכולן.

הו אללה עשה אותנו מבין הסבלנים.

לקריאת כל הסדרה