Archive

Posts Tagged ‘סורת אל אינפטאר’

בני האדם בקוראן

על מנת לתאר את בני האדם, אללה סובחאנהו ותעלה משתמש בכמה מילים שונות בקוראן. מהם: בַּשַׁר < بَشَر> אַלְ-אִנְסָאן < الْإِنسَان > בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > ועוד.

למרות שכל המילים הללו מתארות באופן כללי את אותו הדבר, אין זהו מקרה שמילים שונות מופיעות בהקשרים שונים וכל מילה מכילה בתוכה משמעויות נוספות אשר משרתות את הנושא הנידון בכל איה.

בנוסחים המתורגמים של הקוראן לשפות שונות, רוב המילים הללו מתורגמות באופן זהה, וגם אם המתרגמים משתדלים להראות את ההבדל ביניהן, שפת התרגום לרוב לא מאפשרת זאת. לכן זוהי דוגמא נוספת לכך שקוראים שאינם מתמצאים בשפה הערבית מאבדים הרבה מהמשמעויות של המילים בקוראן.

אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?

בַּשַׁר < بَشَر > מילה המתארת את האדם כ-בשר ודם. המילה ' בַּשַׁר ' מציינת את החלק החיצוני של בני האדם ובכך היא מתייחסת למאפיין המשותף לכולם, כי בניגוד לשאר החיות שמכוסות בשיער, פרווה, שריון או קשקשים, בן האדם ידוע בזכות עורו החשוף ולא משנה מאיזה עם הוא או מה המעמד שלו וכדומה- כולם בשר ודם. לכן כאשר אללה רוצה להזכיר בקוראן מאפיינים דומים בין בני האדם הוא משתמש במילה הזאת.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


قُلْ إِنَّمَا أَنَا بَشَرٌ مِّثْلُكُمْ يُوحَىٰ إِلَيَّ أَنَّمَا إِلَـٰهُكُمْ إِلَـٰهٌ وَاحِدٌ ۖ فَمَن كَانَ يَرْجُو

لِقَاءَ رَبِّهِ فَلْيَعْمَلْ عَمَلًا صَالِحًا وَلَا يُشْرِكْ بِعِبَادَةِ رَبِّهِ أَحَدًا ﴿١١٠﴾

"אמור: אין אני אלא בשר ודם כמותכם, נגלה אלי כי אלוהיכם אלוה אחד הוא. וכל המצפה לפגוש את ריבונו [מוטב לו אם] יעשה את הטוב ולא ישתף בסגידת ריבונו אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איה 110).

ובאיה נוספת:

فَقَالُوا أَبَشَرًا مِّنَّا وَاحِدًا نَّتَّبِعُهُ إِنَّا إِذًا لَّفِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ ﴿٢٤﴾

"ואמרו: הבשר ודם אחד מאיתנו – אחריו נִטה? אכן כי אז נהייה ללא ספק בתעייה ובטירוף" (סורת אל ק'מר – 54, איה 24).

אַלְ אִנְסָאן < الْإِنسَان > מלומדי השפה הערבית חלוקים בדעותיהם לגבי המקור של המילה הזאת והם מציעים שלושה הסברים שונים. ההסבר הראשון הוא שמקורה הוא מהמילה – אִנְס שפירושו חברות או רעות והם מסבירים זאת בכך שהאנסאן לא יכול להתקיים אלא אם כן יש עוד כמוהו, כלומר הוא צריך חברה מסוימת במהלך חייו. ההסבר השני הוא שמקורה במילה אַנִסַ, שפירושה: לראות או ראה (כפי שמופיע באיה 10 בסורת ט.ה) ופירושו יכול להיות גם נראה: בניגוד לג'ין (השדים) אשר אינם נראים, האִנְס (בני האדם) אכן רואים ונראים. ההסבר השלישי הוא שמקורה הוא במילה נִסְיָאן שפירושה: 'שכחה' אולם רוב חכמי השפה מסכימים כי זהו ההסבר החלש יותר.

כאשר אללה משתמש במילה אל-אנסאן לתיאור בני האדם בקוראן, מה שמודגש הוא השוני ביניהם ולא הדומה. וכמו כן, בניגוד למילה 'בשׁר' אשר מתארת את החיצוניות של בני האדם, המילה אל אנסאן מתארת את הפנימיות שלהם, את מחשבותיהם, אמונתם וכדומה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الْإِنسَانُ مَا غَرَّكَ بِرَبِّكَ الْكَرِيمِ ﴿٦﴾

"הוי בן האדם, מה הִשְלַה אותך בּריבּונך הנכבּד מכל" (סורת אל אינפטאר – 82, איה 6).

ובאיה נוספת:

وَإِذَا مَسَّ الْإِنسَانَ الضُّرُّ دَعَانَا لِجَنبِهِ أَوْ قَاعِدًا أَوْ قَائِمًا فَلَمَّا كَشَفْنَا عَنْهُ ضُرَّهُ مَرَّ

كَأَن لَّمْ يَدْعُنَا إِلَىٰ ضُرٍّ مَّسَّهُ ۚ كَذَٰلِكَ زُيِّنَ لِلْمُسْرِفِينَ مَا كَانُوا يَعْمَلُونَ ﴿١٢﴾

"וכאשר תיגע באדם הצרה, הוא קורא אלינו [בתפילה] בעודו [שוכב] על צידו, או בישיבה או בעמידה. ואולם כאשר נסיר מעליו את צרתו, הוא ממשיך כאילו הוא מעולם לא קרא אלינו לגבי הצרה שנגעה בו. וכך נהייה יפה בעיני הפזרנים הדבר אשר אותו עשו" (סורת יונוס – 10, איה 12).

בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > מילוליות: בניו של אדם – האדם הראשון שנברא בידי אללה וראשון הנביאים באיסלאם. כאשר אללה מזכיר את הביטוי 'בני אדם' יש לכך שתי סיבות אפשריות:

האחת היא לאות ההזכרה לגבי חטאו של אבי האנושות והאזהרה שלא לחזור על אותה הטעות-


۞ أَلَمْ أَعْهَدْ إِلَيْكُمْ يَا بَنِي آدَمَ أَن لَّا تَعْبُدُوا الشَّيْطَانَ ۖ إِنَّهُ لَكُمْ عَدُوٌّ مُّبِينٌ

﴿٦٠﴾

"האם לא ציוותי עליכם הוי בני האדם שלא תעבדו את השטן, אכן הוא לכם אויב מושבע" (סורת י.ס – 36, איה 60).

ובאיה נוספת:

يَا بَنِي آدَمَ لَا يَفْتِنَنَّكُمُ الشَّيْطَانُ كَمَا أَخْرَجَ أَبَوَيْكُم مِّنَ الْجَنَّةِ يَنزِعُ عَنْهُمَا

لِبَاسَهُمَا لِيُرِيَهُمَا سَوْآتِهِمَا ۗ إِنَّهُ يَرَاكُمْ هُوَ وَقَبِيلُهُ مِنْ حَيْثُ لَا تَرَوْنَهُمْ ۗ إِنَّا جَعَلْنَا

الشَّيَاطِينَ أَوْلِيَاءَ لِلَّذِينَ لَا يُؤْمِنُونَ ﴿٢٧﴾

"הוי בני האדם, אל יפתה אתכם השטן כשם שהוציא את הוריכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מלבושיהם למען יראה להם את מבושיהם. אכן הוא רואה אתכם, הוא ושבטו ממקום שלא תראו אותם, אכן עשינו את השטנים מגינים לאלה אשר לא יאמינו" (סורת אל אעראף – 7, איה 27).

השנייה היא לזכר הכבוד שניתן לאדם עליו השלום (וכך גם לצאצאיו) בכך שאללה הורה למלאכים לסגוד לו:


۞ وَلَقَدْ كَرَّمْنَا بَنِي آدَمَ وَحَمَلْنَاهُمْ فِي الْبَرِّ وَالْبَحْرِ وَرَزَقْنَاهُم مِّنَ الطَّيِّبَاتِ

وَفَضَّلْنَاهُمْ عَلَىٰ كَثِيرٍ مِّمَّنْ خَلَقْنَا تَفْضِيلًا ﴿٧٠﴾

"ואכן ללא ספק האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על הארץ והים, ופרנסו אותם מכל טוב, והעדפנו אותם על פני רבים מאשר בראנו – בהעדפה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 70).

נוסף לצורות המקור הללו, ישנם גם צורות נוספות בקוראן לתיאור בני האדם ברבים:

אַ-נָּאס < النَّاس > זוהי צורת הרבים של המילה אַלְ אִנְסָאן (צורת רבים נפוצה פחות היא אַנָאסיּ أَنَاسِيَّ) היא גם הצורה הנפוצה ביותר בקוראן לתיאור בני האדם והיא מופיעה כמעט בכל הסורות שבו. למשל:

وَمِنَ النَّاسِ مَن يَقُولُ آمَنَّا بِاللَّـهِ وَبِالْيَوْمِ الْآخِرِ وَمَا هُم بِمُؤْمِنِينَ ﴿٨﴾

"ומבני האדם יש מי שיאמרו האמנו באללה וביום האחרון [יום הדין] ואין הם מאמינים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 8 ).

אֻנָאס < أُنَاس > זוהי צורה לתיאור קבוצה ספציפית של בני אדם, ויש אומרים גם עד לרמת היחיד. כפי שבא לידי ביטוי באיה:

يَوْمَ نَدْعُو كُلَّ أُنَاسٍ بِإِمَامِهِمْ ۖ فَمَنْ أُوتِيَ كِتَابَهُ بِيَمِينِهِ فَأُولَـٰئِكَ يَقْرَءُونَ كِتَابَهُمْ وَلَا

يُظْلَمُونَ فَتِيلًا ﴿٧١﴾

"ביום בו נקרא לכל איש באימאם* שלו. ומי שקיבל את ספרו ב[יד] ימינו, אז הם יקראו את ספרם ולא יקופחו [גם אם] כמלוא הנימה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 71).

*בפנקס שעליו רשומים מעשיו, או במנהיג שנשלח לאומה שלו.

וכך המילים הפשוטות הללו לכאורה – בַּשַׁר ; אַלְ אִנְסָאן ; ובַּנִי אָדַם שכולן מתארות אנשים, פותחות לנו צוהר מהחוכמה העצומה שגלומה בקוראן והפוסט הזה הוא רק ניסיון צנוע להסביר זאת.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמבינים את הקוראן. אמין.

פוסט קשור:

הלב בקוראן