Archive

Posts Tagged ‘סורת אל איסרא'’

בני האדם בקוראן

על מנת לתאר את בני האדם, אללה סובחאנהו ותעלה משתמש בכמה מילים שונות בקוראן. מהם: בַּשַׁר < بَشَر> אַלְ-אִנְסָאן < الْإِنسَان > בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > ועוד.

למרות שכל המילים הללו מתארות באופן כללי את אותו הדבר, אין זהו מקרה שמילים שונות מופיעות בהקשרים שונים וכל מילה מכילה בתוכה משמעויות נוספות אשר משרתות את הנושא הנידון בכל איה.

בנוסחים המתורגמים של הקוראן לשפות שונות, רוב המילים הללו מתורגמות באופן זהה, וגם אם המתרגמים משתדלים להראות את ההבדל ביניהן, שפת התרגום לרוב לא מאפשרת זאת. לכן זוהי דוגמא נוספת לכך שקוראים שאינם מתמצאים בשפה הערבית מאבדים הרבה מהמשמעויות של המילים בקוראן.

אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?

בַּשַׁר < بَشَر > מילה המתארת את האדם כ-בשר ודם. המילה ' בַּשַׁר ' מציינת את החלק החיצוני של בני האדם ובכך היא מתייחסת למאפיין המשותף לכולם, כי בניגוד לשאר החיות שמכוסות בשיער, פרווה, שריון או קשקשים, בן האדם ידוע בזכות עורו החשוף ולא משנה מאיזה עם הוא או מה המעמד שלו וכדומה- כולם בשר ודם. לכן כאשר אללה רוצה להזכיר בקוראן מאפיינים דומים בין בני האדם הוא משתמש במילה הזאת.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


قُلْ إِنَّمَا أَنَا بَشَرٌ مِّثْلُكُمْ يُوحَىٰ إِلَيَّ أَنَّمَا إِلَـٰهُكُمْ إِلَـٰهٌ وَاحِدٌ ۖ فَمَن كَانَ يَرْجُو

لِقَاءَ رَبِّهِ فَلْيَعْمَلْ عَمَلًا صَالِحًا وَلَا يُشْرِكْ بِعِبَادَةِ رَبِّهِ أَحَدًا ﴿١١٠﴾

"אמור: אין אני אלא בשר ודם כמותכם, נגלה אלי כי אלוהיכם אלוה אחד הוא. וכל המצפה לפגוש את ריבונו [מוטב לו אם] יעשה את הטוב ולא ישתף בסגידת ריבונו אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איה 110).

ובאיה נוספת:

فَقَالُوا أَبَشَرًا مِّنَّا وَاحِدًا نَّتَّبِعُهُ إِنَّا إِذًا لَّفِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ ﴿٢٤﴾

"ואמרו: הבשר ודם אחד מאיתנו – אחריו נִטה? אכן כי אז נהייה ללא ספק בתעייה ובטירוף" (סורת אל ק'מר – 54, איה 24).

אַלְ אִנְסָאן < الْإِنسَان > מלומדי השפה הערבית חלוקים בדעותיהם לגבי המקור של המילה הזאת והם מציעים שלושה הסברים שונים. ההסבר הראשון הוא שמקורה הוא מהמילה – אִנְס שפירושו חברות או רעות והם מסבירים זאת בכך שהאנסאן לא יכול להתקיים אלא אם כן יש עוד כמוהו, כלומר הוא צריך חברה מסוימת במהלך חייו. ההסבר השני הוא שמקורה במילה אַנִסַ, שפירושה: לראות או ראה (כפי שמופיע באיה 10 בסורת ט.ה) ופירושו יכול להיות גם נראה: בניגוד לג'ין (השדים) אשר אינם נראים, האִנְס (בני האדם) אכן רואים ונראים. ההסבר השלישי הוא שמקורה הוא במילה נִסְיָאן שפירושה: 'שכחה' אולם רוב חכמי השפה מסכימים כי זהו ההסבר החלש יותר.

כאשר אללה משתמש במילה אל-אנסאן לתיאור בני האדם בקוראן, מה שמודגש הוא השוני ביניהם ולא הדומה. וכמו כן, בניגוד למילה 'בשׁר' אשר מתארת את החיצוניות של בני האדם, המילה אל אנסאן מתארת את הפנימיות שלהם, את מחשבותיהם, אמונתם וכדומה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الْإِنسَانُ مَا غَرَّكَ بِرَبِّكَ الْكَرِيمِ ﴿٦﴾

"הוי בן האדם, מה הִשְלַה אותך בּריבּונך הנכבּד מכל" (סורת אל אינפטאר – 82, איה 6).

ובאיה נוספת:

وَإِذَا مَسَّ الْإِنسَانَ الضُّرُّ دَعَانَا لِجَنبِهِ أَوْ قَاعِدًا أَوْ قَائِمًا فَلَمَّا كَشَفْنَا عَنْهُ ضُرَّهُ مَرَّ

كَأَن لَّمْ يَدْعُنَا إِلَىٰ ضُرٍّ مَّسَّهُ ۚ كَذَٰلِكَ زُيِّنَ لِلْمُسْرِفِينَ مَا كَانُوا يَعْمَلُونَ ﴿١٢﴾

"וכאשר תיגע באדם הצרה, הוא קורא אלינו [בתפילה] בעודו [שוכב] על צידו, או בישיבה או בעמידה. ואולם כאשר נסיר מעליו את צרתו, הוא ממשיך כאילו הוא מעולם לא קרא אלינו לגבי הצרה שנגעה בו. וכך נהייה יפה בעיני הפזרנים הדבר אשר אותו עשו" (סורת יונוס – 10, איה 12).

בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > מילוליות: בניו של אדם – האדם הראשון שנברא בידי אללה וראשון הנביאים באיסלאם. כאשר אללה מזכיר את הביטוי 'בני אדם' יש לכך שתי סיבות אפשריות:

האחת היא לאות ההזכרה לגבי חטאו של אבי האנושות והאזהרה שלא לחזור על אותה הטעות-


۞ أَلَمْ أَعْهَدْ إِلَيْكُمْ يَا بَنِي آدَمَ أَن لَّا تَعْبُدُوا الشَّيْطَانَ ۖ إِنَّهُ لَكُمْ عَدُوٌّ مُّبِينٌ

﴿٦٠﴾

"האם לא ציוותי עליכם הוי בני האדם שלא תעבדו את השטן, אכן הוא לכם אויב מושבע" (סורת י.ס – 36, איה 60).

ובאיה נוספת:

يَا بَنِي آدَمَ لَا يَفْتِنَنَّكُمُ الشَّيْطَانُ كَمَا أَخْرَجَ أَبَوَيْكُم مِّنَ الْجَنَّةِ يَنزِعُ عَنْهُمَا

لِبَاسَهُمَا لِيُرِيَهُمَا سَوْآتِهِمَا ۗ إِنَّهُ يَرَاكُمْ هُوَ وَقَبِيلُهُ مِنْ حَيْثُ لَا تَرَوْنَهُمْ ۗ إِنَّا جَعَلْنَا

الشَّيَاطِينَ أَوْلِيَاءَ لِلَّذِينَ لَا يُؤْمِنُونَ ﴿٢٧﴾

"הוי בני האדם, אל יפתה אתכם השטן כשם שהוציא את הוריכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מלבושיהם למען יראה להם את מבושיהם. אכן הוא רואה אתכם, הוא ושבטו ממקום שלא תראו אותם, אכן עשינו את השטנים מגינים לאלה אשר לא יאמינו" (סורת אל אעראף – 7, איה 27).

השנייה היא לזכר הכבוד שניתן לאדם עליו השלום (וכך גם לצאצאיו) בכך שאללה הורה למלאכים לסגוד לו:


۞ وَلَقَدْ كَرَّمْنَا بَنِي آدَمَ وَحَمَلْنَاهُمْ فِي الْبَرِّ وَالْبَحْرِ وَرَزَقْنَاهُم مِّنَ الطَّيِّبَاتِ

وَفَضَّلْنَاهُمْ عَلَىٰ كَثِيرٍ مِّمَّنْ خَلَقْنَا تَفْضِيلًا ﴿٧٠﴾

"ואכן ללא ספק האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על הארץ והים, ופרנסו אותם מכל טוב, והעדפנו אותם על פני רבים מאשר בראנו – בהעדפה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 70).

נוסף לצורות המקור הללו, ישנם גם צורות נוספות בקוראן לתיאור בני האדם ברבים:

אַ-נָּאס < النَّاس > זוהי צורת הרבים של המילה אַלְ אִנְסָאן (צורת רבים נפוצה פחות היא אַנָאסיּ أَنَاسِيَّ) היא גם הצורה הנפוצה ביותר בקוראן לתיאור בני האדם והיא מופיעה כמעט בכל הסורות שבו. למשל:

وَمِنَ النَّاسِ مَن يَقُولُ آمَنَّا بِاللَّـهِ وَبِالْيَوْمِ الْآخِرِ وَمَا هُم بِمُؤْمِنِينَ ﴿٨﴾

"ומבני האדם יש מי שיאמרו האמנו באללה וביום האחרון [יום הדין] ואין הם מאמינים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 8 ).

אֻנָאס < أُنَاس > זוהי צורה לתיאור קבוצה ספציפית של בני אדם, ויש אומרים גם עד לרמת היחיד. כפי שבא לידי ביטוי באיה:

يَوْمَ نَدْعُو كُلَّ أُنَاسٍ بِإِمَامِهِمْ ۖ فَمَنْ أُوتِيَ كِتَابَهُ بِيَمِينِهِ فَأُولَـٰئِكَ يَقْرَءُونَ كِتَابَهُمْ وَلَا

يُظْلَمُونَ فَتِيلًا ﴿٧١﴾

"ביום בו נקרא לכל איש באימאם* שלו. ומי שקיבל את ספרו ב[יד] ימינו, אז הם יקראו את ספרם ולא יקופחו [גם אם] כמלוא הנימה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 71).

*בפנקס שעליו רשומים מעשיו, או במנהיג שנשלח לאומה שלו.

וכך המילים הפשוטות הללו לכאורה – בַּשַׁר ; אַלְ אִנְסָאן ; ובַּנִי אָדַם שכולן מתארות אנשים, פותחות לנו צוהר מהחוכמה העצומה שגלומה בקוראן והפוסט הזה הוא רק ניסיון צנוע להסביר זאת.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמבינים את הקוראן. אמין.

פוסט קשור:

הלב בקוראן

אל מֻוסַבִּיחָאת

ביסמיללה,

בקוראן ישנן כמה סורות אשר מתחילות בתַסְבִּיח – האדרה, שבח, הלל, ופאר של אללה – והן נקראות אל מֻוסַבִּיחָאת. הסורות הללו אמנם מתחילות כל אחת בצורה שונה, אך כולן מכוונות לאותו רעיון והוא: אין ריבון גדול יותר או גבוה יותר מאשר אללה סובחאנהו ותעלה.

המילה תסביח באה מהשורש: סין  س – בא ب – חא ح – ופירושה: להאדיר, לשבח, לפאר ולהלל את אללה. היא כוללת בתוכה בין היתר את:

1. ההכרה בכך שאין לו פגמים בשלמותו, והוא נמצא הרחק מעבר לכל חוסר שלמות.

2. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל דמיון בינו לבין הבריאה שלו.

3. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל סוג של ייחוס שותפים ותכונות שאינן אלוהיות.

לכן כאשר מישהו עושה תסביח, הוא שולל כל פגם ומצהיר כי כל השלמות היא באללה והוא מושלם ללא פגמים.

 

צורת המקור – סובְּחָאן

מופיעה בסורת אל איסרא' (17):

سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَىٰ بِعَبْدِهِ لَيْلًا مِّنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الْأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آيَاتِنَا ۚ

إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ الْبَصِيرُ  ﴿١﴾

"ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש [אַל מַסְגִ'יד אַל חַרָאם] אל המסגד הקיצון [אַל מַסְגִ'יד אַל אַקְ'סַה] אשר ברכנו סביבותיו, למען נראה לו מאותותינו. אכן הוא השומע הרואה" (סורת אל איסרא' – 17, איה 1).

הצורה הזאת מראה לנו את התמידיות ואת חוסר התלות של השבח בזמן או במקום. גם כאשר לא הייתה עוד הבריאה, אללה הוא נעלה מעל הכל והשבח כולו שייך לו. כמו כן, אנחנו עוד למדים מהצורה הזאת כי השבח שהבריאה עושה לא משנה כהוא זה. כלומר עצם העובדה שאנחנו משבחים את אללה, אנחנו לא מצדיקים את השבח המגיע לו, אלא השבח שייך לו בשלמותו איתנו או בלעדינו.

עבר – סַבַּחַא

מופיעה בשלושת הסורות- אל חדיד (57) , אל חשר (59) וא-סף (61)  כמעט באותה צורה :

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים ובארץ, והוא האדיר והחכם"  (סורת אל חדיד – 57, איה 1)

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, והוא האדיר והחכם" (סורת  אל חשר – 59 / סורת א-סף – 61, איה 1)

הצורה הזאת מראה לנו שהשבח והשלמות של אללה כבר הוצהרו על ידי כל הבריאה שלו.

 

הווה – יוסַבִּיחו

מופיעה בסורת אל ג'ומעה (62) ובסורת א-תע'אבון (64):

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ الْمَلِكِ الْقُدُّوسِ الْعَزِيزِ الْحَكِيمِ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, המלך, הקדוש, האדיר, החכם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 1).

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ لَهُ الْمُلْكُ وَلَهُ الْحَمْدُ ۖ وَهُوَ عَلَىٰ كُلِّ شَيْءٍ قَدِيرٌ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ. לו המלכות ולו התהילה, והוא על כל הדברים כל יכול" (סורת א-תע'אבון – 64, איה 1).

זמן ההווה כולל בתוכו בעצם גם את זמן העתיד. לכן הצורה הזאת מראה לנו שהשלמות והעליונות של אללה מוצהרת בהווה והיא תמשיך להיות מוצהרת גם בעתיד.

ציווי – סַבִּיח

מופיעה בסורת אל אעלא (87):

سَبِّحِ اسْمَ رَبِّكَ الْأَعْلَى  ﴿١﴾

"שבח את שם ריבונך העליון" (סורת אל אעלא – 87, איה 1).

סַבִּיח היא צורת הציווי הרגילה של להצהיר על השבח והשלמות של אללה. ואילו כאשר התוספת "ב.." (כמו בסורת א-נסר: סַבִּיח בִּיחַמְדִי…) מצורפת אליה המשמעות הופכת להיות "להצהיר על השבח והשלמות באמצעות השמות שלו" ; כלומר זהו ציווי לעשות ד'יכּר. הדבר הזה מבדיל בין ההכרה בשלמות של אללה, ההצהרה לגבי השלמות של אללה והשמירה על השלמות שלו.

וכך אל מוסביחאת מראות לנו שהעליונות, השבח והשלמות של אללה תמיד מוזכרים- בעבר, בהווה ובעתיד. ואם הציווי לשבח מופיע בקוראן, עלינו להרבות בשבחו.

סובחאנאללה.

פניני חוכמה מהקוראן (11) : לכידות ועקיבות

 

הפוסט של היום עוסק בלכידות ובעקיבות של הסורות בקוראן אחת עם השנייה ואני אנסה לתת לכם מספר דוגמאות כדי להראות כיצד העקיבות הזאת נשמרת.
הפעם היחידה בקוראן שבה סיפורו של אדם (עליו השלום) מופיע פעמיים אחד אחרי השני היא בסורת אל איסראא' (הסורה ה- 17 בקוראן) ובסורת אל כאהף (הסורה ה-18 בקוראן). סיפורו של אדם עליו השלום מוזכר בעוד בכמה וכמה סורות בקוראן – כמו למשל בסורת אל אעראף או בסורת אל בק'רה – אבל רק בשני הסורות הללו הוא מוזכר בעקיבות באמצע כל אחת מהן.

הסיפור בשתי הסורות מתחיל באופן דומה:
 

وَإِذْ قُلْنَا لِلْمَلَائِكَةِ اسْجُدُوا لِآدَمَ فَسَجَدُوا إِلَّا إِبْلِيسَ…
"וכאשר אמרנו למלאכים: השתחוו לאדם! והם השתחוו פרט לאיבליס…" ( אל איסראא' 17:61 , אל כאהף 18:50).

השוני בא לידי ביטוי בהמשך של כל איה.

להמשך קריאה…

"מה זה?"

 

את הסיפור הזה שמעתי לפני די הרבה זמן אבל לא ידעתי (עד עכשיו) שמישהו הפיק אותו לסרטון כל כך יפה.

(מומלץ לצפות ב- HD)

 

במהלך הצפייה, לא יכולתי שלא להיזכר באיאת מסורת אל איסרא' :

وَقَضَىٰ رَبُّكَ أَلَّا تَعْبُدُوا إِلَّا إِيَّاهُ وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَانًا إِمَّا يَبْلُغَنَّ عِندَكَ الْكِبَرَ أَحَدُهُمَا أَوْ كِلَاهُمَا فَلَا تَقُل

لَّهُمَا أُفٍّ وَلَا تَنْهَرْهُمَا وَقُل لَّهُمَا قَوْلًا كَرِيمًا  ﴿٢٣﴾ وَاخْفِضْ لَهُمَا جَنَاحَ الذُّلِّ مِنَ الرَّحْمَةِ وَقُل رَّبِّ

ارْحَمْهُمَا كَمَا رَبَّيَانِي صَغِيرًا  ﴿٢٤﴾

"וציווה ריבונך כי לא תעבדו אלא אותו ועם מולידך נהג באיחסאן, ואם יגיעו לזקנה במחיצתך – שניהם יחדיו או רק אחד מהם – אל תגיד להם מאסתי בכם [מילולית: אל תגיד להם "אוף!"] ואל תגער בהם, ואמור להם דבר כבוד * ופרוש להם כנף של הכנעה ורחמים, ואמור: ריבוני רחם אותם כשם שגידלו אותי בקטנותי" (סורת אל איסרא' – 17, איאת 23-24).

סובחאנאללה. כמה סבלנים הם היו איתנו וכמה מהר אנחנו מאבדים את סבלנותנו איתם.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

הלב בקוראן : פואָד קַ'לְבּ וסַדְר.

29/03/2009 תגובה אחת

 

heart

על מנת לתאר את הלב בקוראן, אללה (סובחאנהו ותעלה) משתמש בשלוש מילים שונות: פואָד קַ'לְבּ וסַדְר.

כפי שראינו עד עכשיו בפוסטים הקודמים, כל מילה שמופיעה בקוראן נבחרת בגלל סיבה ספציפית על מנת לתת את המשמעות המדויקת יותר. אבל כמו תמיד, גם בנושא הפוסט הזה, כאשר אנחנו קוראים את התרגומים של הקוראן אנחנו מוצאים כי כל המילים הללו כולן מתורגמות כ- "לב". המשמעות האמיתית של המילים הללו פשוט לא מצליחה לעבור לתרגום.
אז מה בעצם ההבדל?
-להמשך הקריאה…->

פניני חוכמה מהקוראן (4) : תחביר בקוראן

 

למדנו קודם שהקוראן לא מתפשר על הסגנון או על התוכן שלו והוא שומר בצורה מושלמת על שניהם.

היום אני רוצה להראות לכם שני דוגמאות תחביריות לכך.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَرَبَّكَ فَكَبِّرْ  ﴿٣﴾

"ואת ריבונך פאר" (סורת אל מודת'יר – 74, פסוק 3 )

התנועה וא < وَ > מתורגמת כאן כ- "ואת" , אולם זהו תרגום פשטני למשמעות האמיתית שלה. ישנם 21 דרכים שונות בהם הקוראן משתמש באות ואו < و >, ואחת מהדרכים הללו היא – "ואו אל מוסתעריפה". כלומר ואו אשר מפרידה בין משפט למשפט כאילו יש פסיק בין שניהם. כאשר אנחנו רואים את האות הזאת אנו צריכים להבין שהיא מסמלת התחלה של משפט חדש. ומה הוא המשפט החדש?

رَبَّكَ فَكَبِّرْ

ואם נביט היטב במשפט הזה:

رب ب ك ف ك ب ب ر

רבּכּ פכּבּר, אנחנו יכולים לראות שניתן לקרוא את המשפט הזה משני הכיוונים. זוהי תופעה הנפוצה בהרבה שפות והיא נקראת פלינדרום. מילים כמו אבא, אמא, שמש וכו' גם הם פלינדרום.

על מנת ליצור פלינדרום באמצעות יותר ממילה אחת, יש צורך להשקיע מחשבה מרובה. האדם צריך לבדוק את האיות של המילים, להתאים את המשמעויות השונות, לכתוב אותם מספר פעמים ולראות אם זה מסתדר. בקיצור הרבה עבודה.

אבל-

  • הנביא מוחמד עליו השלום לא ידע קרוא או כתוב.
  • הקוראן לא התגלה כספר כתוב; אלא באופן מילולי.
  • הקוראן לא נערך ולא שופר, זה היה "ניסיון ראשון".
  • יותר מכך, הנביא מוחמד עליו השלום אפילו לא הזכיר את המופת הלשוני הזה בימי חייו. הוא לא אמר לאנשים- "תראו הנה פלינדרום, עכשיו תכנסו לאיסלאם!" הדברים הללו התגלו הרבה שנים מאוחר יותר על ידי חכמי התפסיר אשר ערכו בין היתר מחקרים מקיפים לגבי מידת הופעתם של האותיות והמילים בקוראן.

הקוראן מהווה אתגר לכל האנושות בכל התקופות ; הוא לא מתפשר על הסגנון ולא מתפשר על התוכן. ואם מישהו ירצה לנסות לכתוב משהו דומה לו, עליו יהיה לשמור על שניהם!

גם אם כל בני האדם והשדים יצטרפו ביחד ויבחרו כל שפה שבעולם, הם לא יוכלו ליצור משהו הדומה ל- רבּכּ פכּבּר גם בתוכן וגם בסגנון. והאירוניה הגדולה מכולם היא שהמשמעות של הפסוק הזה היא – הצהר על גדולתו של ריבונך!

דוגמא תחבירית נוספת היא בפסוקים בהם אללה (סובחאנהו ותעלה) אוסר על הריגת הילדים שלנו-

… وَلَا تَقْتُلُوا أَوْلَادَكُم مِّنْ إِمْلَاقٍ  نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ … ﴿١٥١﴾

"ואל תהרגו את ילדיכם מתוך עוני, אנחנו נפרנס אתכם ואותם" (סורת אל אנעאם – 6, פסוק 151 )

وَلَا تَقْتُلُوا أَوْلَادَكُمْ خَشْيَةَ إِمْلَاقٍ نَّحْنُ نَرْزُقُهُمْ وَإِيَّاكُمْ …﴿٣١﴾

"ואל תהרגו את ילדיכם מפחד מעוני, אנחנו נפרנס אותם ואתכם" (סורת אל איסראא' 17, פסוק 31 )

לכאורה אין הבדל גדול בין שני הפסוקים, שניהם אוסרים על הריגת הילדים. אולם אם בוחנים את ההיבט התחבירי ניתן לראות את ההבדל ביניהם. כפי שמסומן בצבע אדום-

  • בפסוק הראשון, המילה החשובה היא – מִנְ  < مِنْ > אשר פירושה הוא: מ.. או מתוך. והתפקיד התחבירי שלה בשפה ערבית הוא להראות סיבה למשהו שכבר קיים.
  • בפסוק השני המילה החשובה היא – חַשְיַה < خَشْيَةَ > אשר פירושה הוא: פחד. כלומר זאת לא סיבה אלא פחד ממשהו שיכול לקרות, אבל הוא עדיין לא קיים.

אם כן ישנם שני סוגי הורים המוזכרים בשני הפסוקים הללו:

א. אלו שהם כבר עניים וכבר עכשיו פוחדים מהפרנסה והכלכלה שלהם – < مِنْ >

ב. אלו שפוחדים להיות עניים ופוחדים שלא יצליחו בעתיד לפרנס את ילדיהם – < خَشْيَةَ >

כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה להורים מהקבוצה הראשונה, הוא מבטיח להם שהוא ידאג גם להם וגם לילדים שלהם – نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ . כי הפחד מיוחס קודם כל לעצמם.

כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה להורים מהקבוצה השנייה, הוא מבטיח להם כי הוא ידאג גם לילדים שלהם וגם להם – نَّحْنُ نَرْزُقُهُمْ وَإِيَّاكُمْ. כי הפחד מיוחס לילדים.

סובחאנאללה! לנו זה לוקח 10 דקות להסביר את ההשוואה, אבל אללה סובחאנהו ותעלה רק משנה כמה מילים כדי להעביר את המסר.

הו אללה עשה אותנו בין אלו שמבינים את המסר של הקוראן.

מה זה תַכְּבִּיר? (אַללהֻ אַכְּבַּר)

 

פירוש המילה תכביר הוא הגדלה או אמירת הביטוי: אַללהֻ אַכְּבַּר < اللهُ أَكبَرُ >.

זהו אחד הביטוים הנפוצים ביותר בקרב המוסלמים. והם אומרים אותו עשרות פעמים ביום (יותר מ-200 פעמים רק בתפילות החובה היומיות!), מידי יום ביומו. שימו לב גם כיצד יש לכתוב זאת בתעתיק מנוקד- אַללהֻ אַכְּבַּר (או אללהו אכבר בלי ניקוד). ולא 'אללה הוא אכבר' או 'אללה ואכבר' כפי שנהוג לכתוב בטעות. 

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَقُلِ الْحَمْدُ لِلَّهِ الَّذِي لَمْ يَتَّخِذْ وَلَدًا وَلَمْ يَكُن لَّهُ شَرِيكٌ فِي الْمُلْكِ وَلَمْ يَكُن لَّهُ وَلِيٌّ مِّنَ

الذُّلِّ وَكَبِّرْهُ تَكْبِيرًا  ﴿١١١﴾

"ואמור השבח לאללה אשר לא הוליד [יקח לו] בן ואין לו שותף במלכות, ואין לו צורך במגן מפני השפלה, ופאר אותו מאוד". (סורת אל איסרא' – 17, פסוק 111 )

שתי המילים האחרונות בפסוק מופקות מהשורש: כּא ك – בּא ب – רא ر – אשר פירושו: להיות גדול.  המילה "כַּבִּירְהֻו" < كَبِّرْهُ > היא מילת ציווי אשר פירושה: עשה אותו גדול, הצהר על גדולתו, פאר אותו, האדר אותו, הצהר על עליונותו. וכיצד יש לעשות זאת? "תַכְּבִּירַא" <تَكْبِيرًا> , כלומר על ידי אמירת אַללהֻ אַכְּבַּר . זוהי הדרך הנעלה ביותר והטובה ביותר לפאר ולהצהיר על עליונותו ורוממותו של אללה. Allahu_akbar

נוסף לכך, כאשר אנחנו אומרים "אַללהֻ אַכְּבַּר" . איננו רק מתכוונים שאללה הוא גדול יותר. המשמעות הנילוות לביטוי הזה היא שאללה הוא גדול יותר מכל דבר אחר! < الله اكبر من كل شيء> כלומר הוא הגדול ביותר.

כאשר המוסלמי מתחיל בתפילתו הוא אומר: "אַללהֻ אַכְּבַּר". אללה הוא גדול יותר וחשוב יותר מכל שאר הדברים אשר מעסיקים אותו, ולכן זהו הזמן להניח את כל הדברים הללו ולהיכנס לתפילה על ידי הצהרת העליונות האולטימטיבית לאללה. הוא ממשיך לומר את הביטוי שוב ושוב במהלך התפילה (לפני ירידתו להתשחוות או לסגידה) על מנת להישאר ממוקד במחשבתו ובמעשיו.

בדקדוק של השפה הערבית, המילה אַכְּבַּר מסווגת כ- אִיסְם תַפְדִּיל <اسم تَفْضِيل>. כלומר שם עצם המורה על השוואה או העדפה מסוימת. בדומה לשפה האנגלית שבה אנו מבחינים בין- Great, Greater, Greatest – גדול, גדול יותר, הגדול ביותר. כך גם בשפה הערבית ניתן להבחין בין כביר (גדול) ואכבר (גדול יותר) . הפירוש של המילה אכבר יכול להיות גדול יותר או הגדול ביותר. ואם מוסיפים את התחילית "אל" (ال) למילה אכבר, אז הפירוש שלה הוא להיות הגדול ביותר. אך אם היא מופיעה ללא התחילית הפירוש הוא, גדול יותר. לכן כאשר אנחנו שומעים את המואד'ין קורא לתפילה במילים "אַללהֻ אַכְּבַּר" הפירוש המדוייק הוא לא "אללה הוא גדול" כפי שנוהגים לפעמים לתרגם בטעות . אלא "אללה גדול יותר", גדול יותר מכל מה שאתם עושים עכשיו, לכן עיזבו הכל והתכוננו לתפילה.

שימושים נוספים לתכביר

מוסלמים רבים נוהגים לומר אללהו אכבר בסיטואציות שונות ומרובות מעבר לתפילות היומיות. הביטוי אללהו אכבר יכול לשמש כביטוי של הסכמה כללית או כתגובה להפתעה. לפעמים נמצא כי קהל של אנשים יקרא קריאות של אללהו אכבר בדומה למחווה של מחיאת כפיים או בדומה לקריאת "בראבו!" בסיום הופעה מסויימת או באמצע משחק כדורגל. כמו כן, נהוג לקרוא קריאת אללהו אכבר לאדם שזה עתה קרא את הקוראן, משום שזה לא יאה למחוא למישהו כפיים על כך שהוא למעשה קרא את המילים של אללה.

השימוש של הביטוי אללהו אכבר נפוץ גם אצל מליטנטים מוסלמים לפני ביצוע פעולתם מכיוון שהם מאמינים שהם עושים מעשים נעלים למען אללה, ומכיוון שאחת הדרכים הראויות ביותר למות היא לומר את שמו של אללה לפני המוות. מבלי להיכנס לפוליטיקה של "לוחמי חירות" אל מול "טרוריסטים", חשוב להבין כי למרות האסוציאציות השליליות שעולות בקרב לא מוסלמים רבים, הקריאה- "אללהו אכבר" איננה קריאת שנאה או קריאה לשנאה. זוהי פשוט הצהרה בדבר עליונותו של אללה, הרבה מעל כולם- כולל אלו שקוראים את הקריאה הזאת.

ישנם גם מקרים נוספים בהם הביטוי מוצא מהקשרו. דוגמא מפורסמת אחת היא כאשר בשנת 1997, טייס אינדונזי צעק "אללהו אכבר" שניות ספורות לפני ההתרסקות של מטוסו. התרסקות שגבתה את חייהם של כל 234 הנוסעים נחשדה תחילה כפיגוע טרור, אולם תוך זמן קצר התברר כי היא קרתה כתוצאה מהוראות שגויות שהוא קיבל ממגדל הפיקוח ובשניות האחרונות לחיו הוא החליט למות עם שמו של אללה על שפתיו.   

אז כאשר אנחנו עושים תכביר, אנחנו אומרים "אַללהֻ אַכְּבַּר" ופירוש הדבר הוא שאללה הוא גדול יותר, גדול יותר מכל השאר.

الله اكبر