ארכיון

Posts Tagged ‘סורת אל אנבייא'’

פניני חוכמה מהקוראן (10) : העצמה והחלשה של הצהרה

 

בשפה הערבית, ישנם מספר כלים ואפשרויות שבאמצעותם ניתן להוסיף עוצמה להצהרה מסוימת או להחליש אותה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَلَئِن مَّسَّتْهُمْ نَفْحَةٌ مِّنْ عَذَابِ رَبِّكَ لَيَقُولُنَّ يَا وَيْلَنَا إِنَّا كُنَّا ظَالِمِينَ  ﴿٤٦﴾

"ואם נגעה בהם נשיפה מעונשו של ריבונך, הם ללא ספק יאמרו: אוי לנו, כי אכן היינו בני עוולה" (סורת אל אנביאא' – 21, איה 46 ).

שימו לב כיצד החלק הראשון באיה מתחיל:

לַאִין < لَئِن > – "אם". משפט העוסק במציאות, נמצא בעוצמה גבוהה יותר ממשפט אשר עוסק באפשרות. ולכן כבר מההתחלה אנחנו רואים כי מדובר בהחלשה של ההצהרה- "אם זה יקרה", כלומר זה לא קורה עדיין.

מַסַּתְהֻום < مَّسَّتْهُمْ > – "נגעה בהם" , המילה הזאת מיוחדת בשלושה מובנים. ראשית זוהי מילת פועל (פִיעְל). מבחינה דקדוקית, כאשר הצהרה מתחילה במילת שם (אִיסִם) היא בעלת עוצמה חזקה יותר מאשר הצהרה אשר מתחילה בפועל. לכן גם המילה השנייה הזאת במשפט היא בעלת עוצמה מוחלשת. שנית, המילה עצמה  היא בזמן עבר- כלומר זה כבר היה. מילים בזמן הווה ובזמן עתיד הם מתמשכים ולכן בעלי עוצמה גבוהה יותר, אבל מילה בזמן עבר היא בעוצמה מוחלשת.

המובן השלישי מתייחס לפירוש המילולי של המילה. ישנם מספר מילים בשפה הערבית כדי לתאר את פעולת הנגיעה או ההכאה. למשל "דַרַבַּה" (שפירושה להכות) או "לַקִ'יַא" (שפירושה לפגוש או להתנגש), אבל המילה באיה הזאת היא אחת המילים החלשות ביותר בשפה הערבית לתיאור נגיעה-  מַסַּ < مَّسَّ > והפירוש שלה הוא משהו שבקושי נוגע.

כבר בשתי המילים הראשונות של האיה אנחנו רואים שהיא מתחילה בפתיחה החלשה ביותר למשפט, במבנה ובזמן החלש ביותר למשפט ובתוכן החלש ביותר.

ואז אללה אומר:

נַפְחַתַן < نَفْحَةٌ > "נשיפה ; משב רוח". נפחה זוהי מילה לתיאור רוח קרירה אשר בקושי מרגישים בה. אם זו הייתה רוח חמה, המילה אשר הייתה מופיעה היא לַפְחַתַן <لفْحَةٌ>.  כלומר ההצהרה הזאת הולכת ונחלשת ממילה למילה- גם אם הנשיפה הקרירה הקטנה ביותר נגעה בהם פעם אחת…

ואיזו נשיפה? מִן עַדָ'אבּ < مِّنْ عَذَابِ > "מעונש". צירוף המילה "מן" הוא עוד דרך להביא להחלשת המשפט מכיוון שמדובר בחלק מהעונש ולא מכולו. והמילה עַדָ'אבּ (עונש) בניגוד למילה  אל עַדָ'אבּ (העונש) היא במבנה לא מיודע אשר גם הוא מחליש את ההצהרה.

עונשו של מי? אללה (סובחאנהו ותעלה) לא אומר: "מעונשו של אללה" או "מעונש הגיהינום", אלא הוא בוחר את המילה רַבִּיכַּ < رَبِّكَ > "ריבונך". כאשר בוחנים את המילה ריבון בקוראן, ניתן לראות שהיא מופיעה לעיתים קרובות בהקשר של רחמים. הריבון הוא הבעלים, המפרנס, המספק, המטפח, התומך וכדומה. כלומר כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) מתאר את העונש, הוא בוחר בשם הרך ביותר ואף יותר מכך הוא אומר: ריבונך, כלומר "הריבון שלך או מוחמד".אללה יכול היה להגיד "ריבון העולמים", "ריבון השמיים והארץ" אולם הוא מזכיר את עצמו דרך אותו האחד שהוא הרחום ביותר כלפיו- הנביא מוחמד עליו השלום.

החלק הראשון של האיה הזאת אם כן, מראה לנו שאין דרך חלשה יותר מזו להעניש מישהו. מודבר למעשה בעונש מזערי וחלש אשר בקושי נוגע בנו.

ומה לגבי החלק השני של האיה?

< لَيَقُولُنَّ يَا وَيْلَنَا إِنَّا كُنَّا ظَالِمِينَ >

התחילית ל' < لَ > באה לציין את הביטוי "ללא ספק" וכבר באות הראשונה של המילה הראשונה במשפט יש לנו הדגשה והעצמה. אבל המילה הראשונה במשפט היא גם בעלת הדגשה כפולה, מכיוון שבסוף המילה מופיע עוד דגש. אם היינו מתרגמים את המילה הזאת- לַיַקֻ'ולֻנַּא < لَيَقُولُنَّ > באופן מילולי, היינו מקבלים משפט כמו: "ללא ספק הם אכן היו אומרים זאת שוב ושוב".

יַא וַיְלַנַא < يَا وَيْلَنَا > "אוי לנו", הביטוי הזה מופיע בקוראן כאשר מדובר בעונש קשה מאוד או באובדן גדול מאוד. כזה שאין מוצא ממנו.

אִינַּא < إِنَّا > המילה הזאת היא הֵלְחֵם בין שתי המילים – אינ <إِنَّ> שפירושה "אכן", ונא– <نا>שפירושה "אנחנו". האנשים הללו מיואשים מאוד. באופן טבעי כאשר בני האדם מקבלים עונש, הם נוטים להאשים את האחרים. אבל במקרה הזה מדובר בעונש כל כך חמור מבחינתם, עד כדי כך שאין להם יכולת לשקר והם מודים באשמה שלהם ללא ספק.

כֻּונַּא דָ'אלִימִין < كُنَّا ظَالِمِينَ > "היינו בני עוולה". המילה דָ'אלִימִין < ظَالِمِينَ > "בני עוולה" , מופיעה בצורת שם (ולא פועל) ובזמן הווה (ולא עבר). הכאב של האנשים הללו גורם להם לזכור את כל החטאים שהם שכחו לגביהם.

לפני יום הדין, האנשים הללו האשימו את האחרים, אבל אם נשיפה קלה מהעונש תיגע בהם, הם יסבלו מאוד.

בחלק הראשון של האיה אנחנו רואים איך כל מילה מופיעה בצורתה המוחלשת ביותר – על מנת להראות כמה חלש הוא העונש. ובחלק השני של האיה אנחנו רואים איך כל מילה מופיעה בצורה מודגשת ומחוזקת יותר – על מנת להראות כמה קשה הוא הסבל.

וזוהי עוד דוגמה לעומק של האיאת בקוראן, עומק כזה שלא יכול להיות מועבר בשום תרגום לשפה אחרת.

ואללהו אעלם.

—–

לשאר הפוסטים בסדרה

השפה הערבית: וא ; ת'ומא ; פא

 

בשפה הערבית ישנם (בין היתר) שלוש מילות חיבור מיוחדות: וא , ת'ומא ו- פא .  וא- היא המקבילה של ו' החיבור בעברית, את ת'ומא נהוג לתרגם כ- אחר כך ; ועוד זאת ; ובעוד פירושים על פי ההקשר. ולאות פא יש שימושים אחדים בשפה הערבית כך שאי אפשר לתרגם אותה למילה אחת בדיוק. אבל בואו ננסה להבין בכל זאת מה ההבדלים ביניהן:

 < وَ > וא

כפי שאמרתי קודם, הצירוף הזה מקביל ל- ו' החיבור והוא מייצג חיבור או קיבוץ של כמה פרטים, אבל לא מתייחס בהכרח לסדר או לזמן. למשל:

وَإِسْمَاعِيلَ وَإِدْرِيسَ وَذَا الْكِفْلِ كُلٌّ مِّنَ الصَّابِرِينَ ﴿٨٥﴾

"וישמעאל ואִדְרִיס וד'וּ אלכִּפְל, כולם היו מהסבלנים" (סורת אל אנבייא' – 21, איה 85 ).

באופן עקרוני, הצירוף וא אינו מרמז על סדר מסוים והשמות הללו היו יכולים להיות בסדר שונה, אולם מכיוון שמדובר בציטוט מהקוראן ייתכן ויש משמעות לאופן בו השמות מוצגים אבל אני לא יודע אותה.wa thumma fa

לדוגמה נוספת, אם למשל אגיד משפט כמו- "מוסא (וא) אחמד (וא) יוסף הלכו למסגד", אין פירוש הדבר שזהו בהכרח סדר ההגעה שלהם למסגד. וכמו כן, איננו יודעים מהו הפרש הזמן בין ההגעות שלהם. זוהי רק קבוצה  של אנשים ביחד.

 < ثُمَّ > ת'ומא

הצירוף הזה מייצג סדר אבל לא מתייחס בהכרח להפרש הזמן. למשל:

وَلَقَدْ جَاءَكُم مُّوسَىٰ بِالْبَيِّنَاتِ ثُمَّ اتَّخَذْتُمُ الْعِجْلَ مِن بَعْدِهِ وَأَنتُمْ ظَالِمُونَ ﴿٩٢﴾

"ואכן שלחנו את משה באותות נהירים ואחר לקחתם את העגל [לסגידה] בהיעדרו ואתם בני עוולה" (סורת אל בק'רה – 2, איה 92 ).

לדוגמה נוספת, המשפט- "מוסא (ת'ומא) אחמד (ת'ומא) יוסף הלכו למסגד" אומר לי שמוסא היה ראשון, אחמד היה שני ויוסף היה שלישי, אבל זה עדיין לא אומר לי דבר לגבי הפרש הזמן בין ההגעות שלהם.

< فَ > פא

הצירוף הזה מייצג סדר (כמו ת'ומא) אבל הוא מראה לנו שהאירוע השני קרה מייד אחרי האירוע הראשון. למשל:

إِذْ أَرْسَلْنَا إِلَيْهِمُ اثْنَيْنِ فَكَذَّبُوهُمَا فَعَزَّزْنَا بِثَالِثٍ فَقَالُوا إِنَّا إِلَيْكُم مُّرْسَلُونَ ﴿١٤﴾

"כאשר שלחנו אליהם שניים והם [מייד] הכחישו אותם ו[מייד] חיזקנו אותם בשלישי ואמרו [מייד אחרי], אנו אליכם שליחים" (סורת י.ס – 36, איה 14 )

לדוגמה נוספת, המשפט- "מוסא נכנס למסגד (פא) נכנס אחריו אחמד (פא) אחריו יוסף" אומר לנו שהראשון להיכנס היה מוסא ומייד אחריו נכנס אחמד, ומייד אחרי אחמד נכנס יוסף.

זה הכל לבנתיים, אינשאללה נדע לזהות את ההבדלים בין שלושת הצירופים הללו וכך נבין טוב יותר את משמעות המשפטים.

האם אתם מודים על פלאי העולם?

20/04/2009 4 תגובות

 

לאחרונה קראתי את ספרו של דייוויד בודאניס – היקום החשמלי, בו הוא מנסה לספר את הסיפור של הדבר המדהים הזה שנקרא חשמל.

כולנו יודעים מה זה חשמל, או לפחות אנחנו חושבים שאנחנו יודעים. כולנו יודעים גם איך הוא "זורם כמו מים" בחוטים. כולנו יודעים גם להזכיר את שמו של תומס אדיסון בהקשר אליו, אבלחשמל האם אנחנו באמת מודעים לחשיבותו של הכוח הקסום הזה? 

בפרק המבוא, מנסה בודאניס להסביר מה היה קורה בלונדון, העיר שבה הוא חי, אם הייתה מתרחשת שם הפסקת חשמל כללית. שידורי הרדיו והטלוויזיה, משאבות תחנות הדלק, הבנקים, נמלי התעופה, כל אלה יהיו הראשונים לקרוס. ואם המצב יימשך, הגנראטורים יפסיקו לעבוד בגלל המחסור בדלק, וכך תיפגע גם האפשרות לשמור על מאגרי המזון. מעטים מהמיליארדים החיים כיום ישרדו, אם הדבר יתפשט לשאר המקומות בעולם.

אומרים שאי אפשר לדעת את הערך שיש למשהו, עד אשר מאבדים אותו. אני בטוח שכל אחד מכם כבר ישב לפחות פעם אחת בחייו מול נרות, לאחר הפסקת חשמל שבאה בדיוק בזמן הלא מתאים. וקיווה שהנה, עוד מעט החשמל יחזור והעניינים יחזרו לשגרה. אבל האם מישהו מכם חשב פעם על אפשרות שהוא לא יחזור אף פעם?

בודאניס מרחיק לכת ושואל, מה היה קורה אם לא רק אספקת החשמל שלנו תקרוס, אלא כל הכוח החשמלי עצמו יחדל להתקיים?

כאשר יתנתק הקשר החשמלי בין מולקולות המים, יתפזרו באוויר כל מימי האוקיינוסים ויתאדו. סלילי הדנ"א שבגופנו יתפרקו. כל יצור נושם שעדיין נותר בחיים יתחיל להיחנק, משום שללא משיכה חשמלית מולקולות החמצן שבאוויר ייפרדו ממולקולות ההמוגלובין שבדם ויהיו חסרות תועלת.

כאשר ייעלמו הכוחות החשמליים המקשרים בין הסיליקטים – המינרלים המרכיבים את הסלעים – לבין החומרים האחרים שכדור הארץ מורכב מהם, האדמה עצמה תפער את פיה ותתחיל להימס. הרים יקרסו לתוך החללים שייווצרו היכן שנקרעו זה מזה הלוחות הטקטוניים. אולי ברגעים האחרונים יזכו יצורים ספורים לראות את השמש כבה, כאשר אורו של כוכבנו, הנישא על ידי חשמל, ייפסק בפתאומיות, ויומו האחרון של העולם יהפוך ללילה.

היקום החשמלי, עמוד 11.

כאשר אנחנו שומעים על תגליות מדעיות או המצאות טכנולוגיות חדשות מידי יום, אנחנו מתפעלים מעוצמת הידע האנושי ומייחסים הערכה רבה לאנשים אשר גילו אותם. רק לעיתים רחוקות אנחנו מודים לאללה (סובחאנהו ותעלה) על כך שאפשר שכל הידע הזה יהיה ברשותנו. למרות שכל היקום הזה על כל הדברים שבו נוצר בידי אללה, ברוב המקרים אנחנו נותנים את הקרדיט רק לממציאים ולמגלים. הרי מתי בפעם האחרונה הודיתם לאללה על אמצעי התחבורה והתקשורת המדהימים שקיימים כיום בעולמנו? מתי הודיתם על כך שיש חשמל בבתיכם?

אין ספק שלולא גאונים כמו ניוטון, איינשטיין, אדיסון, בל ורבים אחרים – לפניהם ואחריהם – לא היינו מצליחים להשיג את הידע הזה. אולם כל האנשים הללו הם רק האמצעי להעברת הידע וגם הם עצמם פרי בריאתו של אללה (סובחאנהו ותעלה).

וכל זה מזכיר לי את סיפורו דייוויד אחר, סיפורו של דוד המלך עליו השלום. כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) לימד את דוד עליו השלום להכין שיריונים לצבאו. במובנים של ימינו הייתה זו למעשה המצאה טכנולוגית חדשה. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَعَلَّمْنَاهُ صَنْعَةَ لَبُوسٍ لَّكُمْ لِتُحْصِنَكُم مِّن بَأْسِكُمْ فَهَلْ أَنتُمْ شَاكِرُونَ  ﴿٨٠﴾

"ולימדנו אותו לעשות לכם שריון, למען יגן עליכם במלחמתכם, אם כן האם אתם מודים?" (סורת אל אנבייא' – 21, איה 80 ).

ובסורה נוספת:

 وَلَقَدْ آتَيْنَا دَاوُودَ مِنَّا فَضْلًا يَا جِبَالُ أَوِّبِي مَعَهُ وَالطَّيْرَ  وَأَلَنَّا لَهُ الْحَدِيدَ  ﴿١٠﴾

أَنِ اعْمَلْ سَابِغَاتٍ وَقَدِّرْ فِي السَّرْدِ  وَاعْمَلُوا صَالِحًا  إِنِّي بِمَا تَعْمَلُونَ بَصِيرٌ  ﴿١١﴾

"ואכן נתנו לדוד ברכה מאיתנו. הוי ההרים שירו עימו [את שבחי אללה] וגם אתם העופות. וריככנו לו את הברזל * עֲשֵה שריונים שלמים והַתקן היטב את חיבורי טבעותיהם. ועשו את הטוב, כי מבחין אני באשר אתם עושים" (סורת סבא' – 34, איאת 10-11 ).

השריון נבנה על ידי דוד עליו השלום, אבל התודה בראש ובראשונה צריכה להיות מופנית לאללה (סובחאנהו ותעלה). אלחמדולילה ושוכּרולילה.

האם אתם מודים?

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

האיש ששינה את העולם לעד

 

השבוע לפני כ- 1440 שנה, נולד בעיר מכה האיש ששינה את העולם לעד.

שמו היה מוחמד איבן עבדאללה איבן עבד-אל מוטאליב איבן האשם לשבט קורייש.

אשר בהגיעו לגיל 40 נבחר על ידי אללה כחותם הנביאים.

"בחירתי במוחמד להוביל את הרשימה של האנשים המשפיעים ביותר בעולם אולי תפתיע כמה מהקוראים ואף תגרום לפקפוק אצל אחרים, אולם הוא היה האדם היחיד בהיסטוריה אשר הצליח בצורה עילאית הן במישור הדתי והן במישור החילוני".

– Michael H. Hart
The 100: A Ranking of the Most Influential Persons in History, New York: Hart Publishing Company Inc. 1978, p 33

"אם מטרה נעלה, אמצעים מועטים והצלחה מדהימה הם שלושת המאפיינים של גאונות אנושית, מי יעיז להשוות כל אדם דגול בהיסטוריה המודרנית עם מוחמד?  … פילוסוף, נואם, שליח, מחוקק, לוחם, כובש רעיונות, משקם של דוגמות רציונליות, של כת ללא דימויים; זהו מוחמד. בכל הנוגע לסטנדרטים בהם גדולתם של אנשים נמדדת, עלינו לשאול את עצמנו, האם יש אדם הגדול ממנו?"

– Lamartine
Histoire de la Turquie, Pans 1854, Vol. 11, pp. 276-77

" 'אני מאמין באל אחד ומוחמד הוא שליחו של אלוהים' זוהי ההצהרה הקבועה והפשוטה של האיסלאם. התפיסה השכלית של האלוהות מעולם לא הורדה במעמדה לאף פסל נראה לעין; הכבוד לנביא מעולם לא חצה את גבולות המעלות האנושיות; וציוויו החיים שמרו על הכרת תודתם של ההולכים בדרכו בגבולות ההגיון והדת".

– Edward Gibbon and Simon Ocklay
History of the Saracen Empire, London 1870, p 54

"הוא היה הקיסר והאפיפיור בעת ובעונה אחת; אך הוא היה אפיפיור ללא יומרת האפיפיור, וקיסר ללא הליגיונות של הקיסר: ללא צבא סדיר, ללא שומר ראש, ללא ארמון וללא הכנסה קבועה. אם יש מישהו שיכול לטעון שהוא שלט בשם האל, זהו מוחמד, שכן היה לו את כל הכוח ללא הכלים וללא התמיכה. הוא לא חיפש את הכוח והפשטות בחייו הפרטיים נשמרה גם בחייו הציבוריים".

– Bosworth Smith
Mohammad and Mohammadanism, London 1874, p 92

"מוכנותו לעבור רדיפה בעבור אמונותיו, אופי המוסר הגבוה של האנשים אשר האמינו בו וראו בו כמנהיגם והגדולה בהישיגו העצום, כולם עומדים לצידו ביושר. ההנחה שמוחמד היה מתחזה מעלה יותר בעיות מאשר היא פותרת. יתרה מכך, אין דמות מהדמויות הגדולות בהיסטוריה שמוערכת בצורה כה עלובה במערב כמו מוחמד".

– W Montgomery Watt
Mohammad At Mecca, Oxford, 1953, p 52

"רציתי להכיר בצורה הטובה ביותר את מי שמושל ללא עוררין בלבבותיהם של מיליונים מהאנושות… נהייתי יותר ממשוכנע בכך שלא הייתה זאת החרב אשר ניצחה בעבור האיסלאם. זוהי הייתה הפשטות הנוקשה, ההקרבה המוחלטת של הנביא, ההקפדה המוסרית של הבטחותיו, מסירותו העזה כלפי חבריו ותומכיו, אומץ ליבו, חוסר המורא שלו ובטחונו המוחלט באלוהים ובמשימתו. לא הייתה זאת החרב אשר נשאה לפניהם את הכל ועזרה להם להתגבר על המכשולים. כאשר סגרתי את הכרך השני [של הביוגרפיה של הנביא], הצטערתי שלא היה לי עוד על מה לקרוא מחייו המדהימים".

Mahatma Gandhi – Young India, 1925

"ארבע שנים לאחר מותו של יוסטיניאנוס, בשנת 569 לספירה, נולד במכה שבערב, אדם אשר מכל האנשים השפיע בצורה הגדולה ביותר על הגזע האנושי…מוחמד".

John William Draper – A History of the Intellectual Development of Europe, London 1875

"הוא נביא ולא משורר, לכן עלינו לראות את הקוראן שלו כחוק אלוהי ולא כספר שנכתב על ידי בן אדם לצורכי למידה או הנאה".

Wolfgang Goethe – Noten und Abhandlungen zum Weststlichen Dvan, WA I,7,32

"אני למדתי אודותיו- האיש הנפלא. ולדעתי הוא רחוק מאוד מלהיות האנטי-כריסט. עליו להיקרא מושיע האנושות. אני מאמין שאם אדם כמוהו היה תופס את הדיקטטורה בעולם המודרני, הוא היה מצליח לפתור את הבעיות שבו בעודו מביא את השלום והשמחה המיוחלים".

George Bernard Shaw – The Genuine Islam, Singapore, Vol.1, No. 8, 1936

"כנות שכזו כפי שתיארנו אותה, ללא ספק מכילה משהו מאלוהים… אדם של אמת ונאמנות; אמת במה שהוא עשה, במה שהוא דיבר ובמה שהוא לימד… ההיסטוריה מבהירה בצורה ברורה אמנם כי האגדה אודות הפנאטים המוסלמים שסחפו את העולם תוך כפייה של האיסלאם באמצעות החרב על העמים הנכבשים, היא המיתוס המגוחך ביותר שההיסטוריונים חזרו עליו".

Thomas Carlyle – On Heroes and Hero Worship

 

وَمَا أَرْسَلْنَاكَ إِلَّا رَحْمَةً لِّلْعَالَمِينَ  ﴿١٠٧﴾

"ולא שלחנו אותך [הו מוחמד!] אלא כרחמים על העולמים"

(סורת אל אנבייא' – 21, פסוק 107 )

 

مَولايَ صَلِّ وسَلِّمْ دَائِمًا أَبَدًا
عَلَى حَبِيبِكَ خَيْرِ الْخَلْقِ كُلِّهِمِ