ארכיון

Posts Tagged ‘סורת אל בק'רה’

בין מתינות לקיצוניות

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


وَكَذَٰلِكَ جَعَلْنَاكُمْ أُمَّةً وَسَطًا لِّتَكُونُوا شُهَدَاءَ عَلَى النَّاسِ وَيَكُونَ الرَّسُولُ عَلَيْكُمْ شَهِيدًا ۗ

وَمَا جَعَلْنَا الْقِبْلَةَ الَّتِي كُنتَ عَلَيْهَا إِلَّا لِنَعْلَمَ مَن يَتَّبِعُ الرَّسُولَ مِمَّن يَنقَلِبُ عَلَىٰ عَقِبَيْهِ ۚ وَإِن

كَانَتْ لَكَبِيرَةً إِلَّا عَلَى الَّذِينَ هَدَى اللَّـهُ ۗ وَمَا كَانَ اللَّـهُ لِيُضِيعَ إِيمَانَكُمْ ۚ إِنَّ اللَّـهَ بِالنَّاسِ

لَرَءُوفٌ رَّحِيمٌ ﴿١٤٣﴾

"וכך עשינו אתכם אומת צדק [מילולית: אמצע] למען תהיו עדים על האנשים ויהיה השליח עליכם כעד. ולא קבענו את הק'יבלה [כיוון התפילה] אשר היית עליה אלא למען נדע מי הולך בעקבות השליח ומי חוזר על עקבותיו. ואכן הדבר היה קשה אלא רק על אלו שהונחו על ידי אללה, ואין אללה יגרע מאמונתכם [תפילתכם], אכן אללה נוהג באנשים בחמלה וברחמים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 143).

אחת מהתפיסות המוטעות לגבי מתינות באיסלאם, היא שתמיד יש לקחת את דרך האמצע בין שני דרכי הקיצון. אבל אם בוחנים את הדברים כפי שהם היום, ניתן לראות כי לא כל מה שמוגדר כ"מתון" או "קיצוני" מתאים למה שהוגדר כך לפני עשר שנים. לעומת זאת, בקוראן ובסונה ישנם ציווים או איסורים מסוימים אשר נחשבים למוחלטים, והם לא מאפשרים מקום למתינות (או למתירנות) ביחס אליהם.

למשל על פי האיסלאם, אין דבר כזה שתיית אלכוהול מתונה והאיסור המוחלט לגבי האלכוהול איננו נחשב לדבר קיצוני. מוסלמי ששותה אלכוהול – גם אם בצורה "מתונה" ולא משתכר ממנו – עדיין נחשב למוסלמי חוטא, ומוסלמי שטוען ששתיית האלכוהול איננה אסורה באיסלאם, נחשב למוסלמי שמבצע אקט של כפירה.

כך גם הדבר לגבי יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים. כל יחסי המין מחוץ למסגרת הנישואין (לגברים או לנשים, לרווקים או לנשואים) אסורים על פי האיסלאם, ואף מוסלמי שמקיים אותם לא הופך להיות מוסלמי מתון. ישנם ציווים שמגדירים את המוסלמי על פי הקוראן והסונה של הנביא מוחמד, והם אינם יכולים להשתנות על פי רוח התקופה.

מה שאני רוצה לעשות כאן, הוא לתת דרך אחרת לבחינת מתינות וקיצוניות. אני לא אומר שזו הדרך היחידה לבחון מתינות או קיצוניות ולבטח ישנם דרכים נוספות לעשות זאת, אבל אני חושב שזוהי דרך מאוד יעילה לזיהוי מה מתון ומה קיצוני ביחס לתפיסות האיסלאם.

הדרך שאני רוצה להשתמש בה היא דרך אשר נקראת לוגיקת הקצנה (logical extreme). לוגיקת הקצנה היא שימוש בהצהרה קיצונית (ולעיתים אף מגוחכת) על מנת לבחון השערה מסוימת. כך שאם העמדה הקיצונית מופרכת לחלוטין, אז גם ההשערה שבחנו מופרכת גם כן.

למשל, בואו נניח שיש לנו שלוש נקודות (A,B,C). ונאמר שההשערה שלנו היא שהמרחק הקצר בין A ל- C תמיד עובר דרך B. על מנת לבחון את ההשערה הזאת בלוגיקת ההקצנה נאמר שנקודה A היא חיפה, נקודה  C היא תל-אביב ונקודה B היא מאדים. אין ספק שאנחנו יכולים לראות בוודאות שהמרחק הקצר ביותר A ל- C לא עובר תמיד דרך B ולמעשה בדוגמא שלנו עדיף לא לעבור דרך B בכלל. אני מאמין שרוב האנשים יסכימו לחשיבה הזאת, והם לא יצטרכו ממש למדוד את המרחק בקילומטרים על מנת להשתכנע. לעומת זאת, חשוב גם לזכור שככל שהדוגמה מוקצנת פחות, כך יהיה קשה יותר לאנשים לתפוס את ההפרכה באופן מנטאלי. למשל אם נאמר שנקודה B היא ירושלים ולא מאדים, ייתכן ויהיו יותר אנשים שירצו ממש לבדוק את המרחק על מנת להיות בטוחים.

ישנם מוסלמים שמאמינים שעליהם למנוע מהנשים שלהם לצאת מהבית והטיעון שלהם הוא הגיוני מאוד. "האיסלאם מצווה על הגנת הנשים מכל נזק ורוע" הם אומרים, ואם נאפשר לנשים לצאת מבתיהם יהיו גברים שירצו להרע להם ולפגוע בהם. לכן יש לשמור שהנשים תישארנה בבתיהן. ועל מנת להבטיח שנשים לא תצאנה מבתיהן, יש למנוע את הדברים שגורמים להן לצאת מלכתחילה. כך נסגרים בתי הספר ומקומות העבודה לנשים. וכך נמנעת מהן ההשכלה ואפשרויות תעסוקה, הכל בשם ההגנה עליהן כמובן.

אם נביט על הטיעון הזה לבדו, נראה שהוא מאוד הגיוני: אם יש סכנה בחוץ – כדאי למנוע את היציאה.

אבל הבעיה בטיעון הזה הוא שהוא לא מתחשב בכל הדברים אשר מסביב לו. וכאשר המוסלמים מיישמים את ההלכה המוסלמית בחייהם עליהם להתחשב במגוון הגורמים המשפיעים והם לא יכולים להתחשב רק בגורם אחד.

לפני שנתחיל למנות גורמים אחרים אפשריים במקרה הספציפי הזה, בואו נחשוב קודם כיצד יש להבטיח שגורמים כאלו יילקחו בחשבון מלכתחילה. אם יש לנו למשל קבוצה של אנשים בעלי אותם מאפיינים סוציולוגיים כמו: רמת חינוך זהה, מעמד כלכלי חברתי זהה, מגדר זהה וכדומה, סביר להניח שנמצא כי על סמך הניסיון שלהם, ישנם הרבה נושאים שבהם יש להם הסכמה כללית רחבה לגביהם. פשוט מהסיבה שהם רואים את הדברים באותה הדרך. אבל אם נוסיף לקבוצה הזאת אנשים מרקעים שונים, חינוך שונה, מגדר שונה (יש רק שניים אז אתם בטח מבינים איזה) וכך הלאה, נראה כי האנשים שהתווספו ייקחו בחשבון דברים נוספים שחברי הקבוצה הקודמת לא חשבו עליהם.

ואם נחזור לדוגמא שלנו, אחד מהאנשים המצטרפים לקבוצה בעודם דנים בדרכים להגן על הנשים המוסלמיות ועל כך שיש לאסור על יציאתם מהבית, יכול לומר: "אתם בהחלט צודקים, אבל עליכם לקחת בחשבון גם את כל הנזקים שיכולים להיגרם אם נמנע מהנשים השכלה". "אם נמנע מהנשים גישה להשכלה גבוהה" הוא יגיד, "לא יהיו נשים שעוסקות ברפואה, וכאשר נשים או ילדות יחלו, לא נמצא נשים שיטפלו בהן". אדם אחר שאולי מבין בפסיכולוגיה, יסביר להם על הנזקים שיכולים להיגרם לנשים אם ימנעו מהן לצאת החוצה כמו דיכאון קליני, וידוע שדיכאון הוא אחד הגורמים המביאים לאיבוד האמונה. ואילו אחת המטרות העיקריות של ההלכה המוסלמית היא לשמור על האמונה לפני כל דבר אחר.

כאשר יהיה מגוון בקבוצת האנשים, נקבל מגוון דעות ומגוון גורמים שיש להתחשב בהם, ורק כאשר נתחשב בכל הגורמים האפשריים, נגיע לדרך האמצע אשר מבטיחה את שלא תהיה קיצוניות לכל כיוון.

אין ספק כמובן, שאת הקיצוניות ניתן לייחס למגוון גורמים כמו: גורמים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, פוליטיים וכדומה. אבל אני חושב שרוב האנשים אשר משתכנעים מטיעוניהם של הקיצוניים נשבים בהם מכיוון שהם נשמעים להם מאוד הגיוניים, והם מתייחסים אליהם באופן מבודד מכל שאר הגורמים האחרים. זו הסיבה שהאיסלאם מייחס חשיבות רבה לעיקרון השורא, שבו מגוון אנשים עם ניסיון ורקע שונים מביעים את דעותיהם וביחד מגיעים לנקודת האמצע המטיבה עם כל חברי הקהילה.

הטיעונים של הארגונים הקיצוניים הם מאוד פשוטים ומאוד הגיוניים אם הם עומדים לבדם. בואו ניקח לדוגמא שלוש מדינות שכובשות ומפעילות דיכוי כלפי מוסלמים: ארה"ב (בעיראק ואפגניסטן), רוסיה (בעיקר באזור הקווקז) וישראל. מטיף יתיר את דמם של כל אזרחי המדינות הללו ויצדיק פגיעה ב'מגדלי התאומים' בניו-יורק, ברכבת התחתית של מוסקבה או באוטובוסים ובמסעדות של תל אביב, מכיוון שכולם שותפים בעוול הזה (ועל כן גם שותפים באחריות) מעצם העובדה שגם המדינות שלהם תוקפות אנשים שלא משתתפים בלחימה או מעצם העובדה שהם משלמים את מיסיהם למדינות הללו. ובכל האזרחים הכוונה גם למוסלמים שבהם. הראשונים נחשבים בעיניו לכופרים שנלחמים בו והאחרונים נחשבים למוסלמים עלובים במקרה הטוב, או לאנשים ש'מכרו את דתם' במקרה הרע.

אבל זהו טיעון קיצוני ולא מקובל מכיוון שהוא לא לוקח בחשבון דברים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית, מעולם בהיסטוריה המוסלמית לא נחשבו כל תושבי הארץ האויבת כלוחמים שדמם מותר, ותמיד נעשתה הבחנה בין לוחמים לאזרחים. שנית, עיקרון תשלום המיסים הוא לא עיקרון חדש ולמעשה הוא קיים כבר אלפי שנים. אזרחים רבים משלמים מיסים מתוקף חוק למרות שלא כולם מסכימים עם המדיניות הממשלתית של המדינה בה הם חיים. ובין האזרחים הללו ישנם כמובן גם מוסלמים. חשוב לציין גם כי מעולם לא היה מצב בהיסטוריה המוסלמית שבו כמות כל כך גדולה של מוסלמים נמצאים תחת שלטון שאיננו מוסלמי. כך שהנושא מורכב מידי מכדי להטיף בצורה פשטנית לגבי מה שצריך לעשות או לא לעשות.

מוסלמים ולא מוסלמים שבוחנים את המצב תוך שקילת כל הגורמים המעורבים בעניין, יוכלו לזהות בקלות מהי הדרך הקיצונית ומהי הדרך המתונה.

והדרך המתונה היא הדרך של האיסלאם.

מודעות פרסומת

בני האדם בקוראן

על מנת לתאר את בני האדם, אללה סובחאנהו ותעלה משתמש בכמה מילים שונות בקוראן. מהם: בַּשַׁר < بَشَر> אַלְ-אִנְסָאן < الْإِنسَان > בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > ועוד.

למרות שכל המילים הללו מתארות באופן כללי את אותו הדבר, אין זהו מקרה שמילים שונות מופיעות בהקשרים שונים וכל מילה מכילה בתוכה משמעויות נוספות אשר משרתות את הנושא הנידון בכל איה.

בנוסחים המתורגמים של הקוראן לשפות שונות, רוב המילים הללו מתורגמות באופן זהה, וגם אם המתרגמים משתדלים להראות את ההבדל ביניהן, שפת התרגום לרוב לא מאפשרת זאת. לכן זוהי דוגמא נוספת לכך שקוראים שאינם מתמצאים בשפה הערבית מאבדים הרבה מהמשמעויות של המילים בקוראן.

אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?

בַּשַׁר < بَشَر > מילה המתארת את האדם כ-בשר ודם. המילה ' בַּשַׁר ' מציינת את החלק החיצוני של בני האדם ובכך היא מתייחסת למאפיין המשותף לכולם, כי בניגוד לשאר החיות שמכוסות בשיער, פרווה, שריון או קשקשים, בן האדם ידוע בזכות עורו החשוף ולא משנה מאיזה עם הוא או מה המעמד שלו וכדומה- כולם בשר ודם. לכן כאשר אללה רוצה להזכיר בקוראן מאפיינים דומים בין בני האדם הוא משתמש במילה הזאת.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


قُلْ إِنَّمَا أَنَا بَشَرٌ مِّثْلُكُمْ يُوحَىٰ إِلَيَّ أَنَّمَا إِلَـٰهُكُمْ إِلَـٰهٌ وَاحِدٌ ۖ فَمَن كَانَ يَرْجُو

لِقَاءَ رَبِّهِ فَلْيَعْمَلْ عَمَلًا صَالِحًا وَلَا يُشْرِكْ بِعِبَادَةِ رَبِّهِ أَحَدًا ﴿١١٠﴾

"אמור: אין אני אלא בשר ודם כמותכם, נגלה אלי כי אלוהיכם אלוה אחד הוא. וכל המצפה לפגוש את ריבונו [מוטב לו אם] יעשה את הטוב ולא ישתף בסגידת ריבונו אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איה 110).

ובאיה נוספת:

فَقَالُوا أَبَشَرًا مِّنَّا وَاحِدًا نَّتَّبِعُهُ إِنَّا إِذًا لَّفِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ ﴿٢٤﴾

"ואמרו: הבשר ודם אחד מאיתנו – אחריו נִטה? אכן כי אז נהייה ללא ספק בתעייה ובטירוף" (סורת אל ק'מר – 54, איה 24).

אַלְ אִנְסָאן < الْإِنسَان > מלומדי השפה הערבית חלוקים בדעותיהם לגבי המקור של המילה הזאת והם מציעים שלושה הסברים שונים. ההסבר הראשון הוא שמקורה הוא מהמילה – אִנְס שפירושו חברות או רעות והם מסבירים זאת בכך שהאנסאן לא יכול להתקיים אלא אם כן יש עוד כמוהו, כלומר הוא צריך חברה מסוימת במהלך חייו. ההסבר השני הוא שמקורה במילה אַנִסַ, שפירושה: לראות או ראה (כפי שמופיע באיה 10 בסורת ט.ה) ופירושו יכול להיות גם נראה: בניגוד לג'ין (השדים) אשר אינם נראים, האִנְס (בני האדם) אכן רואים ונראים. ההסבר השלישי הוא שמקורה הוא במילה נִסְיָאן שפירושה: 'שכחה' אולם רוב חכמי השפה מסכימים כי זהו ההסבר החלש יותר.

כאשר אללה משתמש במילה אל-אנסאן לתיאור בני האדם בקוראן, מה שמודגש הוא השוני ביניהם ולא הדומה. וכמו כן, בניגוד למילה 'בשׁר' אשר מתארת את החיצוניות של בני האדם, המילה אל אנסאן מתארת את הפנימיות שלהם, את מחשבותיהם, אמונתם וכדומה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الْإِنسَانُ مَا غَرَّكَ بِرَبِّكَ الْكَرِيمِ ﴿٦﴾

"הוי בן האדם, מה הִשְלַה אותך בּריבּונך הנכבּד מכל" (סורת אל אינפטאר – 82, איה 6).

ובאיה נוספת:

وَإِذَا مَسَّ الْإِنسَانَ الضُّرُّ دَعَانَا لِجَنبِهِ أَوْ قَاعِدًا أَوْ قَائِمًا فَلَمَّا كَشَفْنَا عَنْهُ ضُرَّهُ مَرَّ

كَأَن لَّمْ يَدْعُنَا إِلَىٰ ضُرٍّ مَّسَّهُ ۚ كَذَٰلِكَ زُيِّنَ لِلْمُسْرِفِينَ مَا كَانُوا يَعْمَلُونَ ﴿١٢﴾

"וכאשר תיגע באדם הצרה, הוא קורא אלינו [בתפילה] בעודו [שוכב] על צידו, או בישיבה או בעמידה. ואולם כאשר נסיר מעליו את צרתו, הוא ממשיך כאילו הוא מעולם לא קרא אלינו לגבי הצרה שנגעה בו. וכך נהייה יפה בעיני הפזרנים הדבר אשר אותו עשו" (סורת יונוס – 10, איה 12).

בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > מילוליות: בניו של אדם – האדם הראשון שנברא בידי אללה וראשון הנביאים באיסלאם. כאשר אללה מזכיר את הביטוי 'בני אדם' יש לכך שתי סיבות אפשריות:

האחת היא לאות ההזכרה לגבי חטאו של אבי האנושות והאזהרה שלא לחזור על אותה הטעות-


۞ أَلَمْ أَعْهَدْ إِلَيْكُمْ يَا بَنِي آدَمَ أَن لَّا تَعْبُدُوا الشَّيْطَانَ ۖ إِنَّهُ لَكُمْ عَدُوٌّ مُّبِينٌ

﴿٦٠﴾

"האם לא ציוותי עליכם הוי בני האדם שלא תעבדו את השטן, אכן הוא לכם אויב מושבע" (סורת י.ס – 36, איה 60).

ובאיה נוספת:

يَا بَنِي آدَمَ لَا يَفْتِنَنَّكُمُ الشَّيْطَانُ كَمَا أَخْرَجَ أَبَوَيْكُم مِّنَ الْجَنَّةِ يَنزِعُ عَنْهُمَا

لِبَاسَهُمَا لِيُرِيَهُمَا سَوْآتِهِمَا ۗ إِنَّهُ يَرَاكُمْ هُوَ وَقَبِيلُهُ مِنْ حَيْثُ لَا تَرَوْنَهُمْ ۗ إِنَّا جَعَلْنَا

الشَّيَاطِينَ أَوْلِيَاءَ لِلَّذِينَ لَا يُؤْمِنُونَ ﴿٢٧﴾

"הוי בני האדם, אל יפתה אתכם השטן כשם שהוציא את הוריכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מלבושיהם למען יראה להם את מבושיהם. אכן הוא רואה אתכם, הוא ושבטו ממקום שלא תראו אותם, אכן עשינו את השטנים מגינים לאלה אשר לא יאמינו" (סורת אל אעראף – 7, איה 27).

השנייה היא לזכר הכבוד שניתן לאדם עליו השלום (וכך גם לצאצאיו) בכך שאללה הורה למלאכים לסגוד לו:


۞ وَلَقَدْ كَرَّمْنَا بَنِي آدَمَ وَحَمَلْنَاهُمْ فِي الْبَرِّ وَالْبَحْرِ وَرَزَقْنَاهُم مِّنَ الطَّيِّبَاتِ

وَفَضَّلْنَاهُمْ عَلَىٰ كَثِيرٍ مِّمَّنْ خَلَقْنَا تَفْضِيلًا ﴿٧٠﴾

"ואכן ללא ספק האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על הארץ והים, ופרנסו אותם מכל טוב, והעדפנו אותם על פני רבים מאשר בראנו – בהעדפה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 70).

נוסף לצורות המקור הללו, ישנם גם צורות נוספות בקוראן לתיאור בני האדם ברבים:

אַ-נָּאס < النَّاس > זוהי צורת הרבים של המילה אַלְ אִנְסָאן (צורת רבים נפוצה פחות היא אַנָאסיּ أَنَاسِيَّ) היא גם הצורה הנפוצה ביותר בקוראן לתיאור בני האדם והיא מופיעה כמעט בכל הסורות שבו. למשל:

وَمِنَ النَّاسِ مَن يَقُولُ آمَنَّا بِاللَّـهِ وَبِالْيَوْمِ الْآخِرِ وَمَا هُم بِمُؤْمِنِينَ ﴿٨﴾

"ומבני האדם יש מי שיאמרו האמנו באללה וביום האחרון [יום הדין] ואין הם מאמינים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 8 ).

אֻנָאס < أُنَاس > זוהי צורה לתיאור קבוצה ספציפית של בני אדם, ויש אומרים גם עד לרמת היחיד. כפי שבא לידי ביטוי באיה:

يَوْمَ نَدْعُو كُلَّ أُنَاسٍ بِإِمَامِهِمْ ۖ فَمَنْ أُوتِيَ كِتَابَهُ بِيَمِينِهِ فَأُولَـٰئِكَ يَقْرَءُونَ كِتَابَهُمْ وَلَا

يُظْلَمُونَ فَتِيلًا ﴿٧١﴾

"ביום בו נקרא לכל איש באימאם* שלו. ומי שקיבל את ספרו ב[יד] ימינו, אז הם יקראו את ספרם ולא יקופחו [גם אם] כמלוא הנימה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 71).

*בפנקס שעליו רשומים מעשיו, או במנהיג שנשלח לאומה שלו.

וכך המילים הפשוטות הללו לכאורה – בַּשַׁר ; אַלְ אִנְסָאן ; ובַּנִי אָדַם שכולן מתארות אנשים, פותחות לנו צוהר מהחוכמה העצומה שגלומה בקוראן והפוסט הזה הוא רק ניסיון צנוע להסביר זאת.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמבינים את הקוראן. אמין.

פוסט קשור:

הלב בקוראן

מזון בע"מ – רעבים לשינוי?

31/01/2010 3 תגובות

 

לפני כשבוע צפיתי בסרט "מזון בע"מ" והחוויה הזאת הייתה, איך לומר, לא הייתה בדיוק מרנינה. הרגשתי כל מיני תחושות של כעס, גועל וחוסר אונים אל מול העובדה שאנחנו רק אנשים קטנים העומדים מול חברות ענק וכוח עצום שמכתיב כיצד מנוהלים החיים שלנו. אבל אם חושבים על זה שוב, נמצא שיש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות ולשפר את המצב. Food-Inc

בתרבות המערבית של היום, רובנו חיים במנטאליות של: "מה שאני לא יודע לא יכול להזיק לי". לכן צפייה בסרטים מהסוג של "מזון בע"מ" מהווה בעבורנו חוויה פוקחת עיניים ומעוררת מחשבה. במיוחד אם אנחנו לא יודעים דבר על תעשיית המזון והשפעתה על הכלכלה העולמית.

הסרט מפנה את הזרקור להרבה נושאים שלאמריקאי הממוצע אין מושג לגביהם. תעשיית המזון בעיני רבים מהם היא תעשייה מאוד פשוטה שבה מגדלים את האוכל בחוות, מעבדים אותו במפעלים ומעבירים אותו למכירה בחנויות. אבל העניין לא פשוט כמו שזה נשמע, והתעשייה המושחתת הזאת עושה ככל שביכולתה להונות את הציבור.

כל מי שצפה בסרטים דומים כמו "לאכול בגדול" ו"פאסט פוד" שעסקו בעיקר ברשתות המזון המהיר, ודאי ימצא בו הרבה דברים שהוא כבר יודע עליהם. אבל מה שטוב בסרט הזה הוא בכך שהוא אורז את כל הנושאים לחבילה אחת מתומצתת אשר נותנת לנו את התמונה המלאה של כל התעשייה.

יוצר 'מזון בע"מ', רוברט קנר, חושף בסרטו כיצד תעשיית המזון האמריקאית מנוהלת כיום בידי מספר בודד של תאגידים ענקיים, אשר לעיתים קרובות (מדי!) מקדמים את הצורך בעשיית רווחים מעל בריאות הציבור, זכותם של החקלאים הפשוטים לפרנסה והשמירה על הבריאות של עובדיהם והסביבה. וכל זאת בלי הרבה התנגדות מהסוכנויות הממשלתיות כמו ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) וה- USDA (מחלקת החקלאות של ארצות הברית).

אז יחד עם תרנגולות נפוחות חזה, נתחי בשר מעולים, עגבניות בעלות חיי מדף ארוכים וזרעים עמידים בפני ריסוס,תעשיית המזון האמריקאית של המאה ה-21 גאה להציג גם את ההשפעה ההרסנית של בקטריות אשר גורמות לתחלואה של עשרות אלפי בני אדם בשנה, את התופעה המדאיגה של השמנת יתר (במיוחד בקרב ילדים) ואת המגפה ששמה סכרת בקרב מבוגרים.

הסרט עוסק במובנים רבים של תעשיית המזון שאין מספיק מקום כדי לפרט אותם כאן. לכן מה שאעשה זה להציג כמה נקודות אשר נראו לי חשובות.

 

תו מחיר

תעשיית האוכל המוצגת בסרט היא כל כך מעוותת, עד אשר ארוחת בורגר שלמה עולה פחות מברוקולי. כך נוצר מצב שבו למשפחה עם ארבע ילדים, זול יותר לאכול במקדונלדס מאשר לקנות ולבשל ארוחה בריאה. הסרט מציין כי אחד מכל שלושה ילדים אמריקאים שנולדו לאחר שנת 2000 יאובחן כסובל מסכרת, ובקרב המיעוטים (היספאנים או שחורים) השיעור הוא אחד מתוך שניים.

הבריאות של המעמד הבינוני והנמוך באמריקה מתדרדרת מכיוון שהאוכל הלא בריא זול יותר ומהיר יותר, בעוד שהאוכל הבריא עולה לרוב כפליים. ועל פי המחקרים האחרונים, עוני מהווה מאפיין חשוב במקרים של השמנת יתר. למרות שהמשפחות חוסכות כסף רב כאשר הן קונות את המזון הזול יותר, הן בעצם מוציאות כפליים כדי לממן את הכדורים והתרופות לטיפול במחלות שהוא יוצר.

 

מאיפה בא הבשר?

מי שצופה בסרט, מבין כי בכל הנוגע למזון באמריקה, מדובר בייצור אוכל ולא בגידול אוכל. התעשייה הזאת ממש מייצרת עופות ופרות והיא משפיעה גם על שאר הגידולים החקלאיים כמו: תירס, תפוחי אדמה ועוד.
שתי הסצינות המטרידות ביותר בכל הסרט היא כאשר המצלמות הורשו להיכנס לחוות עופות של אחת מחברות המזון הגדולות ולאחד ממפעלי עיבוד בשר הבקר.

באופן נורמאלי, הזמן הדרוש לגדילת העופות הוא כשלושה חודשים. המצב הזה לא היה משתלם כלכלית בעבור חברות המזון, אז הפתרון שנמצא היה להנדס את העופות כך שהזמן הדרוש לגדילתן יהיה 49 ימים בלבד. הדבר הזה מביא למומים ולהשמנת יתר אצל העופות, עד אשר הן אינן מסוגלות לעמוד על הרגליים מכיוון שהעצמות והשרירים שלהן עוד לא התפתחו כראוי. במשך כל זמן גדילתן הן נשמרות בכלובים חשוכים (אחד מהחוואים אומר בסרט שהעופות שלו מעולם לא ראו את אור השמש). לאחר שהן גדלות מספיק, מעמיסים אותן למשאיות לשחיטה ולאחר מכן מעבדים אותן עד אשר הן מגיעות לסופרמרקט הקרוב לביתנו.

הסיפור של הבקר מזעזע לא פחות. מתברר שהחוות הענקיות שמגדלות פרות (באלפים) לא מאכילות אותן בעשב אלא בתירס. ופרות כידוע, לא נבראו לאכול תירס, לכן יש לכך השלכות מאוד משמעותיות. ראשית, בגלל שהפרות הללו לא יוצאות לרעות בשדה כדי לאכול עשב, חיידקי האי-קולי נשארים בגוף שלהן, והם לא יוצאים מהמערכת שלהן באופן טבעי.

שנית, הפרות מסוגרות בתוך רפתות שהצואה בהן מגיעה עד הברכיים, מה שמאפשר להפצת חיידקי האי-קולי עוד יותר. כלומר במקום שהפרות ירעו בשדה באופן טבעי – ובתוך כך יפרו את האדמה ויפטרו מהחיידקים בקיבתם -  הן מתבוססות בצואה של עצמן ומפיצות חיידקים מסוכנים.

שלישית, החיידקים הללו עוברים יחד עם הפרות אל בית המטבחיים ומופצים גם שם. ולבסוף, בגלל שהחיידקים הללו לא מתים במים, הם נשטפים ועוברים לזהם חוות אחרות, ואיכשהו הם גם מגיעים לגידולים חקלאיים אחרים.
במקום שהחברות הגדולות יפתרו את הבעיה בכך שהם יתנו לפרות לרעות ולאכול עשב, הם מצאו פיתרון "גאוני"! להעלמת חיידקי האי-קולי- הם מרססים את הבשר לפני העיבוד שלו באמוניה. כן, אמוניה!

 

מה גישת האיסלאם בעניין?

מכיוון שהאיסלאם הוא דרך חיים מלאה, אללה סובחאנהו ותעלה ונביאו מוחמד עליו השלום לא חסכו מאיתנו את הידע לגבי חשיבות השמירה על הסביבה בה אנו חיים ולגבי הדרך הנכונה שבה עלינו לנצל את המשאבים העומדים לרשותנו.לכן כאשר צפיתי בסרט הזה, נוכחתי לדעת שרבים מהבעיות אשר מוצגות בו, ניתנות לפתרון על ידי דרך האיסלאם.

הנה כמה דברים על קצה המזלג-

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا النَّاسُ كُلُوا مِمَّا فِي الْأَرْضِ حَلَالًا طَيِّبًا … ﴿١٦٨﴾

"הוי בני האדם, איכלו ממה שעל הארץ את המותר הטוב" (סורת אל בק'רה – 2, איה 168)

ובאיה נוספת:

…كُلُوا مِنَ الطَّيِّبَاتِ وَاعْمَلُوا صَالِحًا ۖ إِنِّي بِمَا تَعْمَلُونَ عَلِيمٌ  ﴿٥١﴾

"…אכלו מן הטוב ועשו מעשים טובים, כי הנני יודע את אשר תעשו" (סורת אל מואמינון – 23, איה 51).

אכילה בריאה ועשיית מעשים טובים מוזכרים על ידי אללה זה לצד זה, ומכך אנו מבינים כיצד הם קשורים בקשר הדוק. אחד הדברים החשובים ביותר על המוסלמי לעשות הוא, לאכול את מה שבריא, טהור וטוב בעבורו. אללה סובחאנהו ותעלה מזכיר אוכל "טַייבּ", כלומר אוכל שנראה טוב, בעל טעם טוב ויש בו טוב (כלומר בריא). כל שלושת התנאים הללו צריכים להתקיים על מנת שהאוכל יקרא "טייב". האימאם איבן תיימיה מחמיר ואומר אפילו שאסור על האדם לאכול אוכל אם הוא יודע שהאוכל הזה לא בריא בעבורו.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

۞ يَا بَنِي آدَمَ خُذُوا زِينَتَكُمْ عِندَ كُلِّ مَسْجِدٍ وَكُلُوا وَاشْرَبُوا وَلَا تُسْرِفُوا ۚ

إِنَّهُ لَا يُحِبُّ الْمُسْرِفِينَ  ﴿٣١﴾

"הוי בני האדם, קחו את יופייכם לעבר כל מסגד ואכלו ושתו אך אל תפריזו, אכן הוא לא אוהב את המפריזים" (סורת אל אעראף – 7, איה 31).

המילה אִיסְרָאף, מתורגמת כאן כהפרזה. אולם הפירוש שלה רחב יותר והיא מדברת גם על הבזבוז והפזרנות של האוכל. האימאם איבן אל-ק'יים מציג שני מצבי קיצון להם ניתן לקרוא איסראף באכילה:

1. אדם אשר לא מציית לאיה אשר אומרת "אכלו ושתו". והוא ממעיט באוכל ובשתייה שלו עד שהוא מגיע למצב של חוסר תזונה. דבר אשר מזיק לו ולבריאותו.
2. אדם אשר מגזים ואוכל יותר ממה שהוא צריך. הנביא מוחמד עליו השלום לימד אותנו כי: "אין כלי קיבול גרוע יותר לבן האדם למלא, יותר מהבטן שלו. אולם אם עליו למלא אותו, עליו למלא שליש באוכל, שליש במים ושליש באוויר" (מוסנד אחמד).

על המוסלמי להימנע אם כן, משני מצבי הקיצון הללו ולשמור על האיזון התזונתי אשר לא יזיק לבריאותו.

מה אפשר לעשות?

אחרי שהסרט סיפק את כל המידע על התעשייה, יוצרי הסרט נתנו לצופים כמה עצות טובות ושימושיות אשר יכולים לשפר את הטירוף שמוצג בו. ואני הוספתי עוד כמה שיהיו שימושיות בעבור המוסלמים אינשאללה:

1. בדקו את תוויות המזון של האוכל שאתם קונים. למרות שהתוצרת המשווקת בארץ לא עוברת הנדוס גנטי אלא רק השבחה, קרוב ל-70% מהמזון שנמכר בארה"ב כן עובר הנדוס גנטי, אז קחו זאת בחשבון כשאתם קונים מוצרים מיובאים. בנוסף לכך, כל נושא התוויות הוא נושא די סוער בעולם וישנה דרישה גוברת לסמן את המוצרים המהונדסים גנטית בסימן מיוחד. למיטב ידיעתי אין עדיין חוק כזה לסימון המוצרים בארץ, אבל ישנה פעילות להסדרת הנושא. אז תעקבו אחרי ההתפתחויות.

2. תמכו בחוות ומגדלים מקומיים. הכי טוב כמובן לגדל בחצר את הירקות שאתם אוכלים. אבל אם אין באפשרותכם לעשות זאת, נסו למצוא חקלאים אשר יספקו לכם תוצרת אורגנית. שוק האיכרים הוא פתרון טוב לעירוניים.

3. אכלו אוכל שנשחט כהלכה. בין אם מדובר בהכשר יהודי או מוסלמי, בדקו אצל ספקי הבשר שלכם מהיכן הם משיגים את הבשר. הכי טוב כמובן להשיג את הבשר ישירות מחווה שאתם מכירים.

4. שימו לב למה שהילדים אוכלים. אם בבתי הספר של ילדיכם יש קפיטריות, מכונות משקה או ארוחות מסובסדות, דאגו שהאוכל יהיה כמה שיותר מגוון וכמה שיותר בריא.

אלו הם כמה עצות שעולות לי עכשיו בראש, אתם יכולים לחשוב על דברים נוספים בעצמכם ולהוסיף אותם בתגובות.

על כל פנים, הצפייה מומלצת מאוד! אבל לא אחרי אוכל ולא לבעלי קיבה רגישה.

[לטריילר של הסרט]

הזכות שלנו למשה (עליו השלום)

 

ביסמיללה וסאלתו וסאלאם עלא רסוליללה,

איבן עבאס מספר כי כאשר הנביא מוחמד עליו השלום הגיע למדינה הוא מצא כי היהודים צמים ביום העשירי לחודש מוחרם. כאשר הוא שאל אותם על כך הם ענו: "זהו יום טוב. זהו יום שבו אללה הציל את בני ישראל מהאויב שלהם. לכן משה צם אותו". הנביא עליו השלום השיב: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם". והוא הורה למוסלמים לצום את היום הזה.

החודש לפני כמה אלפי שנים, אללה הציל את אחד מנביאיו ואת ההולכים עימו מהמדיניות המדכאת של אחד מהעריצים הגדולים בעולם. הנביא משה עליו השלום ובני ישראל שעליהם הוא בא להגן, היו נתונים תחת רדיפה ממושכת וחסרת רחמים עד אשר ניתן היה לחשוב שהסוף לא נראה באופק. אולם כאשר הסוף בכל זאת הגיע והביא לשקיעתו של פרעה, היום הזה נחשב להקלה גדולה ולברכה, עד אשר הוא נקבע כיום צום בדתנו כדי לציין גם את התודה לאללה וגם את הסולידריות שלנו עם אחינו המוסלמים אשר שמרו על אמונתם תחת העריצות.

בעודנו ממשיכים לצום את העשירי לחודש מוחרם כמה אלפי שנים לאחר מכן, אני חושב שזה רק מתאים להוציא מסיפורם של בני ישראל תחת שלטונו של פרעה כמה תובנות רלבנטיות, על מנת להבין ממה באמת בני ישראל ניצלו. אולי על ידי הבאת כמה דוגמאות מהדרכים בהם נהג פרעה לרדוף את בני ישראל, נוכל להסיק כמה דברים בין המציאות שעמדה בני ישראל לפני אלפי שנים לבין המציאות שעומדת בפני האומה המוסלמית היום. ואולי על ידי כך נוכל להעריך טוב יותר, מדוע אנחנו צמים ביום הזה ואיזה מקום צריך לפנות לו בלבנו.

בואו אם כן נבחן כמה משיטותיו של פרעה לפי הקוראן:

1. דמוניזציה

בסורת עא'פיר, איה 26, פרעה אומר: "…הניחו לי להרוג את משה, ולו גם יזעיק את ריבונו. אכן אני חושש שהוא ישנה את דתכם או שיפיץ על הארץ את הרעה".

כאן אנחנו רואים שפרעה מאשים את משה בשתי האשמות: א) הוא רוצה לשנות את דרכי חייכם. ב) הוא רוצה להפיץ הרס ורעה על הארץ. נשמע מוכר? למעשה, משה נשלח על ידי אללה לפרעה בעבור שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של בני ישראל על ידי פרעה, ולקרוא לפרעה לסגוד לבורא. אם כן, המשימה שלו הייתה בדיוק ההפך ממה שפרעה האשים אותו בעוד שפרעה עצמו עשה בדיוק את אותם הדברים בהם הוא האשים את משה. זהו מקרה קלאסי של מה שנקרא בפסיכולוגיה השלכה (תבדקו את זה מעניין).

לאחר מכן, פרעה בצורה אירונית מציב את עצמו כמגן של ה'טוב' אל מול ה'רוע' שמשה מביא עמו: "…אינני מראה לכם אלא רק את מה שאני רואה לנכון, ולא אוביל אתכם אלא בדרך הישר". (סורת עא'פיר – 40, איה 29). ממש כפי שאללה ציין באיה 11 בסורת אל בק'רה: "בהיאמר להם, 'אל תחמסו את הארץ!' יגידו, אין אנו אלא דורשי שלום".

כפי שניתן לראות, המנהג של דמוניזציה והאשמת הקורבן באלימות, שחיתות וכדומה הוא מנהג די עתיק. היום המושגים האופנתיים הם: 'קיצוניות', 'רדיקאליזם', 'טרוריזם' וכדומה. אם פרעה היה יודע את המילים הללו, הוא כנראה היה משתמש בהם נגד משה בעצמו.

2. זלזול

בסורת א-זוח'רוף, איאת 51-53, פרעה אומר: "וקרא פרעה אל בני עמו לאמור: 'הוי בני עמי, האם לא לי המלכות במצרים והנהרות הללו זורמים מתחתי? האם אינכם רואים?  האין אני טוב מחסר הערך הזה אשר לא מדבר ברורות? מדוע לא עוטר בצמידי זהב או באו עמו מלאכים מאוחדים?"

משה הלך לפרעה בגלל שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של האחרים ולקרוא לו לסגוד לבורא. פרעה יודע שאין לו שום טיעון מוסרי או הגיוני לאף אחת מהדרישות הללו של משה. אז המוצא היחיד שלו הוא לזלזל במשה על מנת להסית את תשומת הלב של הציבור מעבר לעובדות. במקום לגשת לדרישות הללו באחריות ובהגינות, הוא מציג את עצמו כסמכות חזקה ומבוססת העומדת מול אדם מגמגם, חלש ומנודה, אשר לא מציע שום יוקרה או מעמד לאותו אדם חסר מזל שיצטרף אליו. כל זאת בניסיון לסתור את הלגיטימיות של הדרישות שנאמרו.

גם היום משתמשים באותה טקטיקה. אנחנו שומעים לרוב כי חלקים מסוימים מהשריעה מתוקפים כמיושנים, ברבריים, לא תרבותיים, לא אנושיים וכדומה. אנחנו תמיד שומעים על הצורך שיש למוסלמים במקומות מסוימים בעולם ללמוד כיצד לחיות במדינות שיש בהם 'חופש' וכדומה. תמיד מלמדים את המוסלמים שהם צריכים לתת לאחרים לפתור את הבעיות שלהם מכיוון שהם חלשים ותלותיים במעצמות ובשום פנים ואופן הם לא  י כ ו ל י ם להסתדר בלעדיהם. על המוסלמים להיות חסרי משמעות, מתגוננים ומתנצלים ועוד ועוד.

שום דבר מזה הוא לא מקרי. זוהי טקטיקה מכוונת אשר שאולה מדרכי הפעולה של לא אחרת מפרעה, והמטרה שלה היא כפולה: ליצור תסביך נחיתות במוחות המוסלמים ובאותה העת ליצור מסך עשן על מנת למנוע מאלו שאינם מוסלמים להימשך לאמת. המסר של משה היה מאוד ברור והגיוני: הפסק מייד עם הדיכוי של האחרים והתחל לסגוד לריבונך. הזלזול של פרעה הוא לא אחרת מאשר פעולה של ייאוש וטקטיקה של מניפולציה כדי לפצות על כך. כפי שמצויין באיה 54: "כך הסית את בני עמו והם צייתו לו…"

3. מאסר

בסורת א-שועארא', איה 29, פרעה אומר: "…אם תיקח לך אלוה אחר מלבדי, ללא ספק אעשה אותך מבין האסירים".

האיום הזה בא באמצע העימות הפומבי בין משה לפרעה, בעוד שמשה הציג ברהיטות טיעון אחרי טיעון אודות האמונה באל אחד. האנשים החלו לשמוע את המסר המוזר והחדש הזה, ופרעה לא אהב זאת בלשון המעטה. זה היה מסר רדיקלי ('המגיע אל השורש' לפי ההגדרה במילון ולא 'קיצוני'), וזה בדיוק מה שהקריאה לתווחיד הייתה כפי שהוצגה על ידי משה וכל שאר הנביאים. זהו מסר פשוט וחד משמעי לאלו אשר מחפשים ענווה, אך זהו גם מסר ברור ואזהרה לכל מי שחושב שהוא בדרגה של אל, כמו פרעה. הדרך היחידה להשתיק את משה ואת המסר שלו הייתה לכלוא אותו. האיום במאסר תמיד מגיע כאשר ישנם כאלה שמביעים אמונות ועמדות לא פופולאריות, ולא חסרות דוגמאות גם מהאומה המוסלמית בעבר ובהווה. כליאה אם כן, באה כדי לשמש כעוד כלי לדיכוי והכנעה.

לעומת זאת, האיום בכליאה יכול לשמש גם ככלי לכפייה של מעשים מסוימים, בדרך כלל מעשים מבישים מטבעם. בסורת יוסוף, איה 32, אנחנו קוראים כי הנביא יוסוף היה נתון תחת איום מכיוון שהוא סירב לשכב עם אשתו של האדון:  "…אכן שידלתי אותו על נפשי והוא כבש את יצרו. אולם אם לא יעשה כדברי, יושלך ללא ספק לכלא ויהיה מן המושפלים". תשובתו של יוסוף הייתה פשוט לומר: " אמר: ריבוני הכלא אהוב עליי מלעשות את אשר הן מבקשות". וכך קרה, כאשר הוא נכלא בעודו מסרב לציית לדרישה המבישה והבוגדנית: "וכך נראה להם לאחר שהם ראו את האותות לאסור אותו לזמן מה".

מי ייתן ואללה ישחרר את כל המוסלמים הכלואים מתוך דיכוי וכפייה בכל העולם, אמין.

4. החדרת פחד חברתי

בסורת יונוס, איה 83, אללה סובחאנהו ותעלה אומר: "ואיש לא האמין למשה זולת מתי מעט מבני עמו, מתוך חשש מפרעה ונכבדיהם על כך שירדפו אותם…"

פחד הוא אחד האמצעים היעילים ביותר כדי להתמודד עם נוכחות לא רצויה מהעובדה הפשוטה שזהו צעד מניעתי אשר מיועד לשמור את היחיד, הקבוצה או החברה כולה על המשמר. במקום לחכות עד שהמסר מופץ או עד שתנועה מסוימת מפרה את הסטטוס-קוו, קל יותר להפחיד את כולם ולגרום להם ליישר קו עד לקונפורמיות מלאה. במקום לאפשר למשה את החופש ללמד את המסר שלו ולאבד תוך כדי כך מספר רב של תומכים, פרעה מתחיל בקמפיין של הפחדה אשר ידכא כל השפעה או אפילו כל גילוי של סימפטיה כלפי משה ותומכיו. בדרך הזאת, לא רק שמשה לא יוכל להפיץ את המסר שלו, אלא גם לא יהיה שום רמז פומבי לתמיכה במסר שלו. מדוע? מכיוון שהמסר של משה תוקף ישירות את היהירות של פרעה ואת הדיכוי שהוא מפעיל כלפי האחרים. הוא חייב להשתיק את המסר הזה כדי להמשיך את השליטה שלו. כל גילוי ולו הקטן ביותר אשר יכול להפריע לשליטה המוחלטת חייב להיות מזוהה, מבודד ומחוסל. פרעה למעשה הפך להיות מאסטר באומנות השליטה באמצעות טרוריזם. שפירושה: 'השימוש הפוליטי של טרור או הפחדה'.

המילים של סייד ק'וטוב מתארים היטב את מצבו של משה:

לחברה יש היגיון שלטוני ומצב קיים, הלחץ שלה חזק, והמשקל שלה כבד על כל אחד אשר לא מוגן על ידי חברים חזקים בחברה או על כל מי שמאתגר אותה ללא עוצמה מספקת… האדם אשר עומד מול כיוונה של החברה – מול ההיגיון השלטוני שלה, מול הסטנדרטים שלה, מול התפיסות שלה, מול חוליה וסטיותיה – ימצא את עצמו זר וחסר אונים אלא אם כן הסמכות עליה הוא נשען באה ממקור חזק יותר מאנשיה, תמידי יותר מן הארץ, ואציל יותר מהחיים…

זה בדיוק היה המצב של משה עליו השלום. הקמפיין של פרעה היה נגדו ונגד המסר שלו, נגד אמונתו ונגד מילותיו ודרך חייו – למרות שהוא ספג דמוניזציה, זלזול ואיומים במאסר ועינויים, ולמרות שהחברה כולה פחדה אפילו לגלות שבריר של אהדה כלפיו, הוא לא סטה לרגע מהמסר שלו.

יתרה מזאת, למרות מסע ההפחדה של פרעה, היו מספר אנשים אשר בלעו את פחדיהם ועמדו באומץ כדי להגן על משה עד כדי קבלת המסר שלו, כפי שאנחנו למדים מסורת ע'אפיר, איה 28:  "ואז אמר מאמין מבני משפחת פרעה, אשר הסתיר את אמונתו, האם תהרגו אדם אשר אומר: 'ריבוני הוא אללה' והוא הביא אותות מעם ריבונכם?…"

האדם הזה היה אם כן קרוב קרבת דם לפרעה, והוא בא להגן על האמת למרות שכל שאר החברה מפחדת או מתעלמת מכך. ובאותה נשימה, אם נביט על מצבים שונים בהם מעורבים היום מוסלמים, נמצא כי הרבה אנשים שאינם מוסלמים עומדים באומץ על מנת להגן עליהם יותר מאשר אחיהם המוסלמים. היינו עדים אפילו לכמה כאלה, ממש כמו בן משפחתו של פרעה, אשר בחרו להתאסלם כפי שקרה עם לוחמים בצבא נגד עיראק או עם סוהרים בבית הכלא שבגואנטמו למשל.

אלו הם רק כמה דוגמאות מתוך רבים, אבל ההצהרה של הנביא מוחמד ליהודים במדינה: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם" כאשר הוא ציווה על המוסלמים לצום באותו היום, צריכה להיות בעלת משמעות רבה יותר בעבורנו, בעודנו רואים ממה ניצלו בני ישראל ומול מה אנחנו מתמודדים אלפי שנים מאוחר יותר. באותה מידה אנו מתפללים לאותה עזרה וניצחון מאללה כפי שניתן להם, ואנו מבקשים מאללה שיעשה אותנו איתנים באמונתנו גם ברגעים הקשים ביותר, ממש כמה משה שנייה אחת לפני שים סוף נחצה לנגד עיניו.

מהות האיסלאם: האם אנחנו מפספסים את העיקר?

04/10/2009 4 תגובות

 

בעבור הרבה אנשים, ציור של מונה הוא לא יותר מאוסף של נקודות. ואילו בעבור אחרים מדובר ביצירת מופת. בעבור הרבה אנשים, האיסלאם הוא לא יותר מאשר חוקים וציווים המגבילים אותם. אולם בעבור אלו שמבינים, מדובר בחזון מושלם לחיים.

אנו כמוסלמים, מתמקדים רוב הזמן במותר ובאסור ואנחנו שוכחים לראות את התמונה המלאה. האיסלאם בא לשכלל את ההתנהגות שלנו, ולמרות זאת אנחנו מוכנים לצעוק ולהשתולל על מנת לזכות בויכוח כלשהו על הדת. האיסלאם בא לחזק את הקשר שלנו עם הבורא, אך למרות שאנחנו לובשים את החיג'אב ומגדלים זקן, אנחנו מאחרים את התפילות שלנו.

האיסלאם בא ליצור קהילה של מאמינים, ובעוד שאנחנו מקשטים את המסגדים שלנו בזהב ובכסף, שורות התפילה שלנו נראות ריקות. האיסלאם בא ללמד אותנו על אללה, ובעוד שאנחנו תולים את שמותיו כשרשראות על צווארינו ואת מילותיו כתמונות על קירות בתינו, הלבבות שלנו לא מגיבים אליהם וחיינו לא משתנים.

האיסלאם גם בא ליצור בינינו את האחווה, אך אנחנו עדיין מתעקשים להתחלק למחנות ולקבוצות רק כדי להתווכח על נושאים כמו מולד הירח או הצבעה בבחירות.

כל זה כמובן לא אומר שהמותר והאסור אינם חשובים. חשיבותם מכרעת מאוד. אבל הבעיה היא ששכחנו מהי המהות מאחוריהם. למשל, אסור לנו להמעיט מחשיבותו של קוד הלבוש האיסלאמי. אבל אנחנו שוכחים כי החיג'אב (והזקן לצורך העניין) הוא רק סמל למסירות גדולה יותר כלפי אללה. אם אנחנו לובשים את החיג'אב או מגדלים זקן ועדיין אין לכך השפעה על ההתנהגות שלנו, אנחנו מפספסים את כל העניין.

אם נבזבז אלפי שנים בקישוט המסגדים שלנו ונשתמש בכך על מנת להראות את מעמדנו או על מנת לזכות בויכוחים, אנחנו ללא ספק מאבדים את המטרה לשמה הם הוקמו. ואם נשנן כל מרכיב של חראם או חלאל בקרם הפנים שלנו בעוד שהעסקים בבעלותנו מבוססים על ריבית או מוכרים אלכוהול, האם אנחנו לא לועגים לדת של אללה?

הדת היא זו שמעלה את האנושות מהתחתית שבתחתית עד למעמד של נציגיו של אללה על האדמה. הקוראן אומר לנו: "וזכור כאשר אללה אמר למלאכים: 'הנני שולח לארץ נציג…'" (סורת אל בק'רה – 2, איה 30).

וכנציגים של אללה על פני האדמה, ניתנת לנו אחריות גדולה מאוד. זהו משא כה כבד, שאפילו ההרים דחו אותו. אללה אומר לנו בקוראן: "אכן הצענו את האַמַנַה (האחריות המוסרית או הכנות כלפי כל החובות שאללה הורה עליהם) לשמים ולארץ ולהרים אולם הם דחו אותה ונחרדו לקבל אותה. אך האדם קיבל אותה כי הוא ללא ספק בן עוולה ונבער מדעת" (סורת אל אחזאב – 33, איה 72).

כמאמינים, אסור לנו לעולם לשכוח את האחריות הזאת. שכן העמידה במשימה, היא זו שמעבירה אותנו מ- אַסְפַלַה סָאפִילִין – הנחות שבנחותים (סורת א-תין – 95, איה 5), לעבר – חַ'יְירה אֻומַּתִין אֻוחְ'ריגַ'ת לִנָּאס -האומה הטובה ביותר שנשלחה לאנושות מעולם (סורת אלעימראן – 3, איה 110).

אבל מהי הדרך להיות האומה הטובה ביותר? אללה מתאר זאת בקוראן: "אתם האומה הטובה ביותר שנשלחה לאנושות מעולם, אתם מצווים לנהוג בדרך הישר ואוסרים על המגונה ומאמינים באללה…" (סורת אלעימראן – 3, איה 110).

המהות של המאבק הזה הוא האמונה באללה, המאבק למען האמת והמאבק נגד המגונה. ברגע שנוותר על המאבק הזה, אנחנו נהיה כמו האנשים שאללה מתאר בסורת אל עַסְר – "אכן האדם נמצא במחסור". אללה מתאר בקוראן שהיחידים אשר ינצלו מהמצב הזה הם רק המאמינים והעושים מעשים טובים, המייעצים (איש לרעהו) על האמת והמייעצים לעוז רוח (סורת אל עסר – 103, איאת 2-3).

וכך, אם נזנח את המשימה הגדולה הזאת ונתעלם מהמטרה שלה, נהפוך את החזון הנפלא הזה ללא יותר מאשר אוסף של נקודות.

יסמין מוג'אהד, InFocus News.

"שום דבר לא יתקבל אם אחד חסר"

16/07/2009 4 תגובות

 

איבן עבאס (רדיאללהו ענהו) אמר:

ישנם שלוש איאת (בקוראן) אשר התגלו לצירוף שלוש (זוגות), ואף חלק מהשלוש לא מתקבל לבדו ללא צירוף החלק האחר.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אמר- 'צייתו לאללה וצייתו לשליח'.* לכן, אם מישהו ציית לאללה אך לא ציית לשליח זה לא יתקבל ממנו.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אמר- 'וקיימו את התפילה ותנו את הזכאת'. ** לכן, מי שהתפלל ולא נתן את הזכאת זה לא יתקבל ממנו.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אמר- 'והודו לי ולהוריכם'. *** לכן, מי שהודה לאללה אך לא הודה להוריו זה לא יתקבל ממנו. זו הסיבה שהנביא מוחמד עליו השלום אמר: 'שביעות רצונו של אללה מורכבת משביעות רצונם של ההורים, וכעסו של אללה מורכב מכעסם של ההורים'.

 

מתוך: אַל כַּבָּאִיר, לאימאם א-דהאבי.

——

*  ראו: סורת א-נור – 24, איה 45 ; סורת מוחמד – 47, איה 33 ; סורת א-תר'אבון – 64, איה 12.

** ראו: סורת אל בק'רה – 2, איה 110 ומקומות רבים נוספים בקוראן.

***  ראו: סורת לוק'מאן – 31, איה 14.

פניני חוכמה מהקוראן (12) : התזכורת האחרונה

24/06/2009 תגובה אחת

 

אלחמדולילה, סדרת הפוסטים על פניני החוכמה מהקוראן הגיעה לסיומה ואני מקווה שכולנו נפיק מהם הרבה תועלת וידע. אם תרצו לחזור ולקרוא עליהם אתם יכולים למצוא אותם בעמוד הסדרות אינשאללה.

לסיום הסדרה הזאת, אני רוצה לחלוק איתכם את התזכורת האחרונה אשר נשא נועמאן עלי חאן בסיום הקורס ללימודי "ערבית ספרותית למתקדמים":

התזכורת האחרונה

מדוע אנחנו לומדים ערבית?

אללה (סובחאנהו ותעלה) מאתגר אותנו בקוראן ואומר:

وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِن مُّدَّكِرٍ  ﴿١٧﴾

"ואכן עשינו את הקוראן קל לזכירה! היש מזכיר?" (סורת אל ק'מר – 54, איה 17).

כמו כן, המילה הזכרה משמשת לתיאור הקוראן במקומות רבים בו:

إِنْ هُوَ إِلَّا ذِكْرٌ لِّلْعَالَمِينَ  ﴿٢٧﴾

"אין הוא אלא דברי הזכרה לשוכני העולמים" (סורת א-תכוויר – 81, איה 27).  

إِنَّا نَحْنُ نَزَّلْنَا الذِّكْرَ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ  ﴿٩﴾

" אכן אנו הורדנו את דבר ההזכרה ואכן אנחנו ללא ספק על משמרו"  (סורת אל חיג'ר – 15, איה 9 )

ובסורת אל ג'ומעה :

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا إِذَا نُودِيَ لِلصَّلَاةِ مِن يَوْمِ الْجُمُعَةِ فَاسْعَوْا إِلَىٰ ذِكْرِ اللَّهِ وَذَرُوا الْبَيْعَ 

ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ  ﴿٩﴾

הוי המאמינים! בהישמע הקריאה לתפילת היום השישי, מהרו אל הזכרת שם אללה, והניחו את המיקוח והממכר. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 9 )

החלק הארוך ביותר מהתפילה (סאלא) הוא העמידה בזקוף (ק'יאם) שבה המתפללים קוראים מהקוראן. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר על התפילה:

إِنَّنِي أَنَا اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا أَنَا فَاعْبُدْنِي وَأَقِمِ الصَّلَاةَ لِذِكْرِي ﴿١٤﴾

"הנה אנוכי אללה אין אלוה מבלעדי, על כן עבוד אותי וקיים את התפילה למען זכר שמי" (סורת ט.ה – 20, איה 14)

הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה היא באמצעות המילים שלו ובדרך שהוא לימד אותנו. זו גם הסיבה לכך שהוא אומר:

فَإِنْ خِفْتُمْ فَرِجَالًا أَوْ رُكْبَانًا فَإِذَا أَمِنتُمْ فَاذْكُرُوا اللَّهَ كَمَا عَلَّمَكُم مَّا لَمْ تَكُونُوا تَعْلَمُونَ  ﴿٢٣٩﴾

"ואם פוחדים אתם אז [הרשות נתונה לכם להתפלל] עומדים על רגליכם או רכובים, וכאשר תהיו בבטחה הזכירו את אללה כפי שלימד אתכם את אשר לא הייתם יודעים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 239).

אם כן הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה על ידי ספרו של אללה – הקוראן. והוא מהווה את התזכורת האחרונה:

كَلَّا إِنَّهَا تَذْكِرَةٌ  ﴿١١﴾

"לא ולא! זוהי אכן הזכרה" (סורת עבסא – 80, איה 11)

نَّحْنُ أَعْلَمُ بِمَا يَقُولُونَ وَمَا أَنتَ عَلَيْهِم بِجَبَّارٍ فَذَكِّرْ بِالْقُرْآنِ مَن يَخَافُ وَعِيدِ  ﴿٤٥﴾

"אנחנו מיטיבים לדעת את אשר יגידו, ואין אתה עליהם מכריח, לכן הזכר בקוראן לכל הירא אזהרה" (סורת ק'אף – 50, איה 45)

אז מה פירוש ההזכרה?

להמשך קריאה…