ארכיון

Posts Tagged ‘סורת אל עימראן’

מהות האיסלאם: האם אנחנו מפספסים את העיקר?

04/10/2009 4 תגובות

 

בעבור הרבה אנשים, ציור של מונה הוא לא יותר מאוסף של נקודות. ואילו בעבור אחרים מדובר ביצירת מופת. בעבור הרבה אנשים, האיסלאם הוא לא יותר מאשר חוקים וציווים המגבילים אותם. אולם בעבור אלו שמבינים, מדובר בחזון מושלם לחיים.

אנו כמוסלמים, מתמקדים רוב הזמן במותר ובאסור ואנחנו שוכחים לראות את התמונה המלאה. האיסלאם בא לשכלל את ההתנהגות שלנו, ולמרות זאת אנחנו מוכנים לצעוק ולהשתולל על מנת לזכות בויכוח כלשהו על הדת. האיסלאם בא לחזק את הקשר שלנו עם הבורא, אך למרות שאנחנו לובשים את החיג'אב ומגדלים זקן, אנחנו מאחרים את התפילות שלנו.

האיסלאם בא ליצור קהילה של מאמינים, ובעוד שאנחנו מקשטים את המסגדים שלנו בזהב ובכסף, שורות התפילה שלנו נראות ריקות. האיסלאם בא ללמד אותנו על אללה, ובעוד שאנחנו תולים את שמותיו כשרשראות על צווארינו ואת מילותיו כתמונות על קירות בתינו, הלבבות שלנו לא מגיבים אליהם וחיינו לא משתנים.

האיסלאם גם בא ליצור בינינו את האחווה, אך אנחנו עדיין מתעקשים להתחלק למחנות ולקבוצות רק כדי להתווכח על נושאים כמו מולד הירח או הצבעה בבחירות.

כל זה כמובן לא אומר שהמותר והאסור אינם חשובים. חשיבותם מכרעת מאוד. אבל הבעיה היא ששכחנו מהי המהות מאחוריהם. למשל, אסור לנו להמעיט מחשיבותו של קוד הלבוש האיסלאמי. אבל אנחנו שוכחים כי החיג'אב (והזקן לצורך העניין) הוא רק סמל למסירות גדולה יותר כלפי אללה. אם אנחנו לובשים את החיג'אב או מגדלים זקן ועדיין אין לכך השפעה על ההתנהגות שלנו, אנחנו מפספסים את כל העניין.

אם נבזבז אלפי שנים בקישוט המסגדים שלנו ונשתמש בכך על מנת להראות את מעמדנו או על מנת לזכות בויכוחים, אנחנו ללא ספק מאבדים את המטרה לשמה הם הוקמו. ואם נשנן כל מרכיב של חראם או חלאל בקרם הפנים שלנו בעוד שהעסקים בבעלותנו מבוססים על ריבית או מוכרים אלכוהול, האם אנחנו לא לועגים לדת של אללה?

הדת היא זו שמעלה את האנושות מהתחתית שבתחתית עד למעמד של נציגיו של אללה על האדמה. הקוראן אומר לנו: "וזכור כאשר אללה אמר למלאכים: 'הנני שולח לארץ נציג…'" (סורת אל בק'רה – 2, איה 30).

וכנציגים של אללה על פני האדמה, ניתנת לנו אחריות גדולה מאוד. זהו משא כה כבד, שאפילו ההרים דחו אותו. אללה אומר לנו בקוראן: "אכן הצענו את האַמַנַה (האחריות המוסרית או הכנות כלפי כל החובות שאללה הורה עליהם) לשמים ולארץ ולהרים אולם הם דחו אותה ונחרדו לקבל אותה. אך האדם קיבל אותה כי הוא ללא ספק בן עוולה ונבער מדעת" (סורת אל אחזאב – 33, איה 72).

כמאמינים, אסור לנו לעולם לשכוח את האחריות הזאת. שכן העמידה במשימה, היא זו שמעבירה אותנו מ- אַסְפַלַה סָאפִילִין – הנחות שבנחותים (סורת א-תין – 95, איה 5), לעבר – חַ'יְירה אֻומַּתִין אֻוחְ'ריגַ'ת לִנָּאס -האומה הטובה ביותר שנשלחה לאנושות מעולם (סורת אלעימראן – 3, איה 110).

אבל מהי הדרך להיות האומה הטובה ביותר? אללה מתאר זאת בקוראן: "אתם האומה הטובה ביותר שנשלחה לאנושות מעולם, אתם מצווים לנהוג בדרך הישר ואוסרים על המגונה ומאמינים באללה…" (סורת אלעימראן – 3, איה 110).

המהות של המאבק הזה הוא האמונה באללה, המאבק למען האמת והמאבק נגד המגונה. ברגע שנוותר על המאבק הזה, אנחנו נהיה כמו האנשים שאללה מתאר בסורת אל עַסְר – "אכן האדם נמצא במחסור". אללה מתאר בקוראן שהיחידים אשר ינצלו מהמצב הזה הם רק המאמינים והעושים מעשים טובים, המייעצים (איש לרעהו) על האמת והמייעצים לעוז רוח (סורת אל עסר – 103, איאת 2-3).

וכך, אם נזנח את המשימה הגדולה הזאת ונתעלם מהמטרה שלה, נהפוך את החזון הנפלא הזה ללא יותר מאשר אוסף של נקודות.

יסמין מוג'אהד, InFocus News.

מודעות פרסומת

עוד על סבלנות

23/04/2009 3 תגובות

בהמשך לפוסט האחרון לגבי ה- סַבְּר < صبر > (סבלנות), נזכרתי שרציתי להוסיף עוד כמה דברים.

סבלנות היא ללא ספק אחת התכונות החשובות למאמין והיא באה לידי ביטוי בכמה תחומים:

  • סבלנות בסגידה לאללה.
  • סבלנות ועוז רוח בהימנעות מחטאים.
  • סבלנות במצבי מבחן.

על מנת להגיע להצלחה האמיתית, עלינו לבחון באופן עקבי את מידת סבלנותנו בשלושת התחומים הללו.

 

סבלנות בסגידה לאללה.

פירוש הדבר בעיקרון הוא לשמור על ציוויו של אללה ולסגוד לו במלוא הכנות, מתוך הבנת הדרך הנכונה כפי שהראה לנו הנביא מוחמד עליו השלום:

وَمَا أُمِرُوا إِلَّا لِيَعْبُدُوا اللَّهَ مُخْلِصِينَ لَهُ الدِّينَ حُنَفَاءَ وَيُقِيمُوا الصَّلَاةَ وَيُؤْتُوا الزَّكَاةَ  وَذَٰلِكَ

دِينُ الْقَيِّمَةِ  ﴿٥﴾

"והם לא נצטוו אלא לעבוד את אללה בייחודם לו את דתם כחניפים, ולקיים את התפילה ולתת את הזכאת, וזאת הדת הנכונה" (סורת אל באיינה – 98, איה 5 )

ולזכור שאין ציווי שאללה הטיל עלינו שאותו איננו יכולים לעשות:

لَا يُكَلِّفُ اللَّهُ نَفْسًا إِلَّا وُسْعَهَا  لَهَا مَا كَسَبَتْ وَعَلَيْهَا مَا اكْتَسَبَتْ  …﴿٢٨٦﴾

"לא יטיל אללה על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, שכרה שמור לה על מעשיה ועונשה שמור לה על מעלליה…" (סורת אל בק'רה – 2, איה 286)


סבלנות ועוז רוח בהימנעות מחטאים.

להימנעות מחטאים ניתן להגיע בשתי דרכים: 1. מתוך פחד מהעונש שגורר אחריו החטא .2. מתוך ענווה ובושה כלפי הבורא מניצול לרעה את הטובות שהוא נתן לנו.

ומהי הדרך הטובה ביותר?

אין ספק שלשניהם יש מקום, אולם מי שמתרחק מהחטאים מתוך עוונה כפי בורא השמיים והארץ, נמצא על דרך טובה יותר. זאת מכיוון שמי שנמנע מחטאים מתוך פחד מעונש, מתרכז ראשית בהצלת עצמו מהעונש ומחומרתו. ואילו מי מונע מעצמו חטאים מתוך עוונה מתרכז באללה עצמו ובגדולתו. זאת הסיבה לכך שכמה מחכמי האיסלאם נהגו לומר:

" את תביט על גדולת חטאיך אלא הבט על גדולתו של מי שכלפיו אתה חוטא"

אחת מהדרכים הללו וודאי תוביל לאימאן, אבל רק הימנעות מתוך ענווה תוביל לאיחסאן.

 

סבלנות במצבי מבחן.

עמידה במבחן היא חלק בלתי נפרד מהאמונה, ומידת הסבלנות שלנו היא המראה שלה. עלינו לזכור תמיד שרגעי המבחן באים גם במצבים של שפע וגם במצבים של מחסור. רוב המבחנים שבהם אנו עומדים הם חדשים, אחרת איך נוכל לגדול ולהתפתח אם נעמוד למבחן בדברים שכבר הצלחנו בהם?

ישנם דרכים רבות בהם נוכל לחזק את סבלנותנו במצבי מבחן:

מחשבה על הגמול: סבלנותנו לעולם לא תהייה לשווא, בכל שנייה שאנו נוהגים בה נקבל עליה את הגמול. בני האדם לרוב נוהגים באנוכיות והם מאפשרים לכעסם להאפיל על התנהגותם. המחשבה לטווח הקצר והמיידי גורמת להם לומר : "מה יצא לי מזה?". לעומת זאת אם נחשוב לטווח הארוך, הרי שהסבלנות תשתלם בסופו של דבר.

ציפייה להקלה: אללה (סובחאנהו ותעלה) מבטיח כי אחרי כל קושי מגיעה ההקלה. אז עלינו להמתין בסבלנות ובעוז רוח. מי שאין לו קשיים בכלל, צריך לזכור שהמבחן שלו גדול אף יותר.

התבוננות בברכות הרבות שיש לנו: כאשר אנחנו יושבים ומהרהרים על הברכות האין סופיות שריבוננו הרעיף עלינו, הבעיות שלנו פתאום לא נראות כל כך גדולות. אנחנו מבינים שהמבחן אותו אנו עוברים הוא רק טיפה באוקיאנוס מלא ברכות.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا اصْبِرُوا وَصَابِرُوا وَرَابِطُوا وَاتَّقُوا اللَّهَ لَعَلَّكُمْ تُفْلِحُونَ  ﴿٢٠٠﴾

"הוי המאמינים, עמדו בסבלנות והתעלו בעוז רוחכם ועמדו על המשמר, והיו יראים את אללה למען תהיו מהמצליחים" (סורת אל עימראן – 3, איה 200 ).

משה ישוע ומוחמד – שלושה נביאים, מסר אחד

02/04/2009 3 תגובות

 

באחת מהתגובות בבלוג הזה, אמר מגיב בשם יואל, שההבדלים בין האיסלאם והיהדות אינם כה גדולים כפי שאפשר לשער, ובחינה בלתי אמצעית של הטקסטים תוביל למסקנה שמדובר בתפיסה דתית ותפיסת אלוהות דומה.

עניתי לו אז ש"פערים לא גדולים" זהו דבר סובייקטיבי וחילוקי הדעות מתחילים כבר במהותם של הנביאים שנשלחו. אני חושב שבחינה בלתי אמצעית אמיתית של הטקסטים תוביל להכרה, שכל השליחים והנביאים נשלחו בידי אותו הבורא, על מנת להדריך את האנושות לסגוד לאל האחד והיחיד ולא לצרף לו שותפים.

בתגובה שהשבתי לו הוספתי גם את הקישור של הסרטון שמופיע למטה (ובינתיים נוספו לו כתוביות בשפה העברית, אלחמדולילה) ואני ממליץ לכולכם לצפות בו.

האם הנביא משה עליו השלום היה באמת "יהודי"? האם הנביא ישווע עליו השלום היה באמת "נוצרי"? האם האיסלאם היא דת חדשה שהנביא מוחמד "המציא" במדברי ערב? ומהי משמעות המילה "איסלאם"? (רמז: זה לא שלום)

על השאלות הללו מנסה לענות עבדול רחים גרין, אדם שהיה בעברו נוצרי וקיבל על עצמו את האיסלאם. ומאז התאסלמותו הוא עוסק בדעווה (הפצת הידע על דת האיסלאם) בפני כל אדם שמוכן להקשיב למה שיש לו לומר.

(לקליפ בגוגל וידאו)

 

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

قُلْ يَا أَهْلَ الْكِتَابِ تَعَالَوْا إِلَىٰ كَلِمَةٍ سَوَاءٍ بَيْنَنَا وَبَيْنَكُمْ أَلَّا نَعْبُدَ إِلَّا اللَّهَ وَلَا نُشْرِكَ بِهِ شَيْئًا

وَلَا يَتَّخِذَ بَعْضُنَا بَعْضًا أَرْبَابًا مِّن دُونِ اللَّهِ فَإِن تَوَلَّوْا فَقُولُوا اشْهَدُوا بِأَنَّا مُسْلِمُونَ  ﴿٦٤﴾

"אמור [הו מוחמד!] : הוי עמי הספר, בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה: [על כך] שנעבוד רק את אללה לבדו ולא נצרף לו כל שותף. ולא ייקח איש מאיתנו אנשים מקרבנו כאדונים זולת אללה. ואם הפנו עורף אמרו: העידו שאנו אכן מוסלמים (מתמסרים)". (סורת אל עימראן – 3, איה 64 )

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

מה זה תַבָּארַכּ? (تَبَارَك)

 

עד עכשיו ניסינו להסביר מה זה תַחְמִיד, תַסְבִּיח ותַכְּבִּיר. היום אינשאללה ננסה להסביר בקצרה מה זה תַבָּארַכּ.

שורש המילה תַבָּארַכּ הוא: בא ب – רא ر – כאף ك ; אותו השורש שממנו גם מורכבת המילה < بركـة > שהיא המקבילה לבְּרַכה בשפה העברית. ולכן התרגום המקובל של תַבָּארַכּ לעברית הוא- יִתְבַּרַךְ.tabarak

המילה תַבָּארַכּ מופיעה בקוראן 9 פעמים*, שלוש מהם בסורת אל פורקאן (25). ובכולם היא מיוחסת לאללה סובחאנהו ותעלה.

פירוש המילה תַבָּארַכּ הוא: מקור כל הברכה, זו שאנו יודעים עליה וזו שאנחנו לא. כמו כן פירושה: מקור כל הטוב והתועלת. היא עומדת איתנה והיא בלתי פוסקת.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

 …قُلْ إِنَّ الْفَضْلَ بِيَدِ اللَّهِ يُؤْتِيهِ مَن يَشَاءُ وَاللَّهُ وَاسِعٌ عَلِيمٌ  ﴿٧٣﴾

"…אמור: אכן החסד בידו של אללה, ייתן אותו למי שיחפוץ, ואללה רחב [נתינה] ויודע". (סורת אל עימראן – 3, פסוק 83 ).

היחיד שראוי לברכה הוא אללה סובחאנהו ותעלה, הוא מקור הברכה ולו שייכת כל הברכה. זהו גם אחד מעקרונות התווחיד, מכיוון שייחוס מקור הברכה למישהו או משהו אחר מאללה פירושו כפירה בייחוד הריבונות.

تَبَارَكَ اللَّهُ رَبُّ الْعَالَمِينَ

יתברך אללה ריבון העולמים.

——

* להלן הפסוקים מהקוראן: 7:54 ; 23:14 ; 25:1,10,61 ; 40:64 ; 43:85 ; 55:78 ; 67:1

פניני חוכמה מהקוראן (1): רחמים ומחילה

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

 

הזכרתי כאן כבר כמה פעמים את נועמאן עלי ח'אן, מנהל המוסד ללימוד ערבית- Bayyinah שבשנה האחרונה הפך לאחת הדמויות החשובות ביותר בקרב המוסלמים בארצות הברית, בכל הנוגע ללימודי השפה הערבית.

ל- Bayyinah יש כבר אלפי תלמידים מעשרות מדינות בארה"ב, וכל אלו שכבר זכו להשתתף בקורסים שלהם, מעידים כי מדובר בקורסים יוצאי דופן ושונים מכל קורס ללימודי ערבית שהם אי פעם השתתפו בו.

לאור הדרישה הגוברת של מוסלמים מחוץ לארה"ב להעלות את התכנים שלהם לרשת, הם שוקלים ברצינות אפשרויות כאלה בעתיד, ובנתיים הם העלו את הקורס הראשון למתחילים כניסיון.

לנועמאן עלי ח'אן יש מנהג שבו הוא מקדיש את עשרת הדקות האחרונות של כל שיעור להצגת פנינה ספרותית מסוימת מספר הקוראן. ואינשאללה בסדרת הפוסטים הבאה אני אציג את הנושאים שהוא דיבר עליהם בקורס- "ערבית ספרותית למתקדמים".

אז פנינת הטקסט להיום היא לגבי רחמים ומחילה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَعْلَمُ مَا يَلِجُ فِي الْأَرْضِ وَمَا يَخْرُجُ مِنْهَا وَمَا يَنزِلُ مِنَ السَّمَاءِ وَمَا يَعْرُجُ فِيهَا وَهُوَ الرَّحِيمُ

الْغَفُورُ  ﴿٢﴾

"הוא יודע מה נבלע בארץ ומה בוקע מתוכה, ומה יורד מן מהשמיים ומה עולה אליה. והוא א-רחים אל ע'אפור" (סורת סבא' – 34, פסוק 2 )

בספר הקוראן, אללה סובחאנהו ותעלה מזכיר יותר מ-70 פעם שהוא "אל ע'אפור א-רחים" (המוחל ביותר והרחום ביותר) ורק בפסוק הזה שלפנינו הסדר הוא הפוך: א-רחים, אל ע'אפור.

מדוע?
-המשך…->

"ללכת אחרי" לעומת "לציית"

 

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בסורת אל עימראן:

قُلْ إِن كُنتُمْ تُحِبُّونَ اللَّهَ فَاتَّبِعُونِي يُحْبِبْكُمُ اللَّهُ وَيَغْفِرْ لَكُمْ ذُنُوبَكُمْ 

وَاللَّهُ غَفُورٌ رَّحِيمٌ  ﴿٣١﴾

"אמור [הו מוחמד!]: אם אוהבים אתם את אללה, לְכוּ אחרַי, ויאהב אתכם אללה ויסלח לכם על חטאיכם. ואללה סולח, רחום". (סורת אל עימראן – 3, פסוק 31 )

ובפסוק שלאחר מכן:

قُلْ أَطِيعُوا اللَّهَ وَالرَّسُولَ  فَإِن تَوَلَّوْا فَإِنَّ اللَّهَ لَا يُحِبُّ الْكَافِرِينَ  ﴿٣٢﴾

"אמור [הו מוחמד!]: צייתו לאללה ולשליח, ואם יפנו עורף, הנה אללה לא אוהב את הכופרים" (סורת אל עימראן – 3, פסוק 32 )

בפסוק הראשון, מופיעה המילה פַתַּבִּעֻוני <فَاتَّبِعُونِي> "לכו אחרי", זוהי מילה שמקורה מהשורש: תא ت  – בא ب – עא ع , אשר פירושו: ללכת קרוב אחרי מישהו, כמו לצעוד אחריו בצעדיו. וכמו כן, הכוונה כאן היא ללכת אחרי מישהו מרצון וללא ציווי.

ללכת אחרי הנביא מוחמד עליו השלום אם כן, הוא תנאי להשגת אהבה מאללה. אם מישהו טוען שהוא אוהב את אללה אך לא הולך בדרכו של הנביא מוחמד ולא אוהב אותו, אהבתו לאללה לא תתקבל.

בפסוק השני, מופיעה המילה אַטִיעֻו <أَطِيعُواْ> "צייתו", זוהי מילה שמקורה מהשורש: טא ط – וא و – עא ع , אשר פירושו: להישמע, לציית, להיות כפוף למרות ולחכות לפקודה. וכמו כן, הכוונה כאן היא שפעולת הציות באה בשמחה ובקבלה מוחלטת של הציווי. מה אם כן ההבדל בין לציית לבין ללכת אחרי בפסוקים הללו?

  • אַטִיעֻו (צייתו) – מתייחס לציווים של אללה (סובחאנהו ותעלה) ושל הנביא מוחמד עליו השלום. וכפי שהפסוק מציין, אם מישהו לא מציית לציווי אז הוא נמנה בין הכופרים – אלו שאללה לא אוהב.
  • פַתַּבִּעֻוני (לכו אחרי) – מתייחס לחיקוי המעשים של הנביא מוחמד עליו השלום. ללכת אחרי מישהו מתעלה בדרגה מעל לציות הרגיל, מכיוון שהאדם עושה גם את מה שהוא חייב וגם מעבר לכך- את המעשים המומלצים. ללכת אחרי הסונה של הנביא מוחמד מתוך אהבה אליו משיגה בסופו של דבר אהבה מאת אללה.

לסיכומו של דבר, לציית זוהי החובה בעוד שללכת אחרי זוהי תוספת מעשים ממולצת כפי שהנביא מוחמד הראה לנו בסונה שלו.

הנה שני דוגמאות:

1. הנביא מוחמד עליו השלום ציווה על הגברים המוסלמים : "אל תלבשו משי, כי אלו אשר לובשים משי בעולם הזה לא ילבשו אותו בעולם הבא" (סחיח אל בוכארי ומוסלים). החדית' הזה נופל תחת הקטיגוריה של ציות. למרות שהאיסור על לבישת משי לא מופיע בקוראן, הנביא מוחמד אסר על כך ועלינו לציית לו.

2. הנביא מוחמד עליו השלום היה נוהג לומר תסביח, תחמיד ותכביר לאחר כל תפילה. המעשה הזה נופל תחת הקטיגוריה של ללכת אחרי. למרות שאין זאת חובה לעשות זאת, זהו מעשה מאוד מומלץ שיש בו גמול רב.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמצייתים לציוויך ומבין אלו אשר הולכים בדרכו של הנביא מוחמד. הו אללה עשה אותנו מבין אלו אשר אתה אוהב.

איסלאם – אימאן – איחסאן

07/02/2009 3 תגובות

 

حدثني أبي عمر بن الخطاب ، قال :

بينما نحن عند رسول الله صلى الله عليه وسلم ذات يوم ، إذ طلع علينا

رجل شديد بياض الثياب . شديد سواد الشعر . لا يرى عليه أثر السفر .

ولا يعرفه منا أحد . حتى جلس إلى النبي صلى الله عليه وسلم . فاسند

ركبتيه إلى ركبتيه . ووضع كفيه على فخذيه . وقال : يا محمد ! أخبرني

عن الإسلام . فقال رسول الله صلى الله عليه وسلم : " الإسلام أن تشهد

أن لا إله إلا الله وأن محمدا رسول الله صلى الله عليه وسلم . وتقيم

الصلاة . وتؤتي الزكاة . وتصوم رمضان . وتحج البيت ، إن استطعت إليه

سبيلا " قال : صدقت . قال فعجبنا له . يسأله ويصدقه . قال : فأخبرني

عن الإيمان . قال : " أن تؤمن بالله ، وملائكته ، وكتبه ، ورسله ، واليوم

الآخر . وتؤمن بالقدر خيره وشره " قال : صدقت . قال : فأخبرني عن

الإحسان . قال : " أن تعبد الله كأنك تراه . فإن لم تكن تراه ، فإنه يراك"

قال : فأخبرني عن الساعة . قال :" ما المسؤول عنها بأعلم من السائل"

قال : فأخبرني عن أمارتها . قال : " أن تلد الأمة ربتها . وأن ترى الحفاة

العراة العالة رعاء الشاء ، يتطاولون في البنيان " . قال ثم انطلق . فلبثت

مليا . ثم قال لي : " يا عمر ! أتدري من السائل ؟ " قلت : الله ورسوله

أعلم . قال : " فإنه جبريل أتاكم يعلمكم دينكم"

صحيح مسلم

איבן עומר מספר מפי אביו- עומר איבן אל ח'טאב:

"בעודנו נמצאים ליד שליחו של אללה – עליו השלום והברכה – יום אחד, הופיע לפנינו אדם הלבוש בבגדים מאוד לבנים ועם שיער מאוד שחור. עכבות של מסע לא נראו עליו ואיש מאיתנו לא הכיר אותו. עד אשר התיישב קרוב אל הנביא עליו השלום עם ברכיו מול ברכי הנביא, וידיו על ירכיו ואמר: 'הו מוחמד! יידע אותי על האיסלאם'. ואמר שליחו של אללה עליו השלום: 'האיסלאם הוא בכך שתעיד שאין אלוה זולת אללה, ומוחמד הוא שליחו של אללה עליו השלום והברכה. ותקיים את התפילה. ותיתן את הזכאת. ותצום ברמדאן. ותעלה לרגל אל הבית (חאג') אם יש לך את האמצעים לכך'. אמר : 'אמת דיברת!' , ואנו התפלאנו על כך שגם שאל וגם אימת את התשובה. ואמר: 'יידע אותי על האימאן'. אמר: ' בכך שתאמין באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו וביום הדין. ובכך שתאמין בגורל, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע '. אמר: 'אמת דיברת!', ואמר: 'יידע אותי על האיחסאן'. אמר : 'בכך שתעבוד את אללה כאילו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך'. אמר : ' יידע אותי על בוא השעה [יום הדין]' , אמר: 'הנשאל לא יודע יותר מהשואל'. אמר: 'יידע אותי על כמה מסימניה'. אמר: 'האמה תילד בעבור גבירתה, ותמצא כי רועי כבשים עניים יחפים, מתחרים ביניהם בבניית ביניינים גבוהים'. ואז הוא עזב ואני נשארתי לשבת זמן מה. ואז אמר לי: ' הו עומר! האם אתה יודע מי היה השואל? ' אמרתי: 'אללה ושליחו יודעים טוב יותר'. אמר: 'זהו [המלאך] ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את דתכם'".    (סחיח מוסלים)

החדית' הזה, הידוע בכינויו "חדית' ג'יבריל" נחשב לאחד החדית'ים החשובים ביותר בדת האיסלאם שכן הוא מכיל בתוכו את כל עיקרי האמונה המוסלמית. הטוב במלאכים (המלאך ג'יבריל) , בא אל הטוב באדם (הנביא מוחמד) , בהתכנסות הטובה ביותר (חבריו הקרובים של הנביא) ללמד אותנו על דת האיסלאם.

חכמי האיסלאם כתבו על החדית' הזה פירושים רבים וארוכים. ואינשאללה אני אנסה לגעת בקצרה בכמה מהדברים החשובים.

-המשך…->