Archive

Posts Tagged ‘סורת א-סאף’

אל מֻוסַבִּיחָאת

ביסמיללה,

בקוראן ישנן כמה סורות אשר מתחילות בתַסְבִּיח – האדרה, שבח, הלל, ופאר של אללה – והן נקראות אל מֻוסַבִּיחָאת. הסורות הללו אמנם מתחילות כל אחת בצורה שונה, אך כולן מכוונות לאותו רעיון והוא: אין ריבון גדול יותר או גבוה יותר מאשר אללה סובחאנהו ותעלה.

המילה תסביח באה מהשורש: סין  س – בא ب – חא ح – ופירושה: להאדיר, לשבח, לפאר ולהלל את אללה. היא כוללת בתוכה בין היתר את:

1. ההכרה בכך שאין לו פגמים בשלמותו, והוא נמצא הרחק מעבר לכל חוסר שלמות.

2. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל דמיון בינו לבין הבריאה שלו.

3. ההכרה בכך שהוא נמצא הרחק מעבר לכל סוג של ייחוס שותפים ותכונות שאינן אלוהיות.

לכן כאשר מישהו עושה תסביח, הוא שולל כל פגם ומצהיר כי כל השלמות היא באללה והוא מושלם ללא פגמים.

 

צורת המקור – סובְּחָאן

מופיעה בסורת אל איסרא' (17):

سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَىٰ بِعَبْدِهِ لَيْلًا مِّنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الْأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آيَاتِنَا ۚ

إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ الْبَصِيرُ  ﴿١﴾

"ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש [אַל מַסְגִ'יד אַל חַרָאם] אל המסגד הקיצון [אַל מַסְגִ'יד אַל אַקְ'סַה] אשר ברכנו סביבותיו, למען נראה לו מאותותינו. אכן הוא השומע הרואה" (סורת אל איסרא' – 17, איה 1).

הצורה הזאת מראה לנו את התמידיות ואת חוסר התלות של השבח בזמן או במקום. גם כאשר לא הייתה עוד הבריאה, אללה הוא נעלה מעל הכל והשבח כולו שייך לו. כמו כן, אנחנו עוד למדים מהצורה הזאת כי השבח שהבריאה עושה לא משנה כהוא זה. כלומר עצם העובדה שאנחנו משבחים את אללה, אנחנו לא מצדיקים את השבח המגיע לו, אלא השבח שייך לו בשלמותו איתנו או בלעדינו.

עבר – סַבַּחַא

מופיעה בשלושת הסורות- אל חדיד (57) , אל חשר (59) וא-סף (61)  כמעט באותה צורה :

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים ובארץ, והוא האדיר והחכם"  (סורת אל חדיד – 57, איה 1)

سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ  ﴿١﴾

"שבחו לאללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, והוא האדיר והחכם" (סורת  אל חשר – 59 / סורת א-סף – 61, איה 1)

הצורה הזאת מראה לנו שהשבח והשלמות של אללה כבר הוצהרו על ידי כל הבריאה שלו.

 

הווה – יוסַבִּיחו

מופיעה בסורת אל ג'ומעה (62) ובסורת א-תע'אבון (64):

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ الْمَلِكِ الْقُدُّوسِ الْعَزِيزِ الْحَكِيمِ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ, המלך, הקדוש, האדיר, החכם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 1).

يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ ۖ لَهُ الْمُلْكُ وَلَهُ الْحَمْدُ ۖ وَهُوَ عَلَىٰ كُلِّ شَيْءٍ قَدِيرٌ  ﴿١﴾

"משבחים באללה כל מי שבשמיים וכל מי שבארץ. לו המלכות ולו התהילה, והוא על כל הדברים כל יכול" (סורת א-תע'אבון – 64, איה 1).

זמן ההווה כולל בתוכו בעצם גם את זמן העתיד. לכן הצורה הזאת מראה לנו שהשלמות והעליונות של אללה מוצהרת בהווה והיא תמשיך להיות מוצהרת גם בעתיד.

ציווי – סַבִּיח

מופיעה בסורת אל אעלא (87):

سَبِّحِ اسْمَ رَبِّكَ الْأَعْلَى  ﴿١﴾

"שבח את שם ריבונך העליון" (סורת אל אעלא – 87, איה 1).

סַבִּיח היא צורת הציווי הרגילה של להצהיר על השבח והשלמות של אללה. ואילו כאשר התוספת "ב.." (כמו בסורת א-נסר: סַבִּיח בִּיחַמְדִי…) מצורפת אליה המשמעות הופכת להיות "להצהיר על השבח והשלמות באמצעות השמות שלו" ; כלומר זהו ציווי לעשות ד'יכּר. הדבר הזה מבדיל בין ההכרה בשלמות של אללה, ההצהרה לגבי השלמות של אללה והשמירה על השלמות שלו.

וכך אל מוסביחאת מראות לנו שהעליונות, השבח והשלמות של אללה תמיד מוזכרים- בעבר, בהווה ובעתיד. ואם הציווי לשבח מופיע בקוראן, עלינו להרבות בשבחו.

סובחאנאללה.

איסלאם – דרך חיים

"לחיות כמוסלמים זה לא משהו שאנחנו עושים כתחביב, זוהי דרך חיים"

פעלו למען המטרה ואל תנטשו אותה. אל תזנחו אותה למען מנעמי העולם הזה. האיסלאם הוא לא תחביב והוא לא עבודה במשרה חלקית. האיסלאם הוא כניעה מוחלטת לרצון אללה כל הזמן בכל תחומי החיים.

אם נקח כדוגמא את חבריו של הנביא מוחמד עליו השלום – הסאחאבא, נראה שהם נתנו את כל כולם למען המטרה. מכספם, מבריאותם, מזמנם ואפילו מחייהם.

מדוע? מכיוון שהם הבינו את משמעות האמונה. בדקו בעצמכם בסורת א-סאף:

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا هَلْ أَدُلُّكُمْ عَلَىٰ تِجَارَةٍ تُنجِيكُم مِّنْ عَذَابٍ أَلِيمٍ ﴿١٠﴾ تُؤْمِنُونَ بِاللَّهِ

وَرَسُولِهِ وَتُجَاهِدُونَ فِي سَبِيلِ اللَّهِ بِأَمْوَالِكُمْ وَأَنفُسِكُمْ  ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ

﴿١١﴾ يَغْفِرْ لَكُمْ ذُنُوبَكُمْ وَيُدْخِلْكُمْ جَنَّاتٍ تَجْرِي مِن تَحْتِهَا الْأَنْهَارُ وَمَسَاكِنَ طَيِّبَةً فِي

جَنَّاتِ عَدْنٍ ذَٰلِكَ الْفَوْزُ الْعَظِيمُ ﴿١٢﴾وَأُخْرَىٰ تُحِبُّونَهَا  نَصْرٌ مِّنَ اللَّهِ وَفَتْحٌ قَرِيبٌ وَبَشِّرِ

الْمُؤْمِنِينَ ﴿١٣﴾

תרגום: "הוי המאמינים, הבה ואנחה אתכם אל עסקה שתפטור אתכם מעונש כבד: האמינו באללה ובשליחו וקומו להיאבק למען אללה, בהקריבכם את רכושכם ונפשותיכם. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם. אז יסלח לכם על חטאיכם ויכניסכם אל גנים שנהרות זורמים למרגלותיהם, ואל משכנות נאווים בגני עדן. זוהי הזכייה הכבירה. ועוד דבר אשר תחשקו בו: ניצחון מעם אללה והכרעה קרובה ובאה. ובשר זאת למאמינים". (סורת א-סאף-61, פסוקים 10-13)

אז למה אתם מחכים? מי ייתן ואללה ימנה אותנו בין אלו שהצליחו בעסקה הזאת.