ארכיון

Posts Tagged ‘סורת ט.ה’

פניני חוכמה מהקוראן (12) : התזכורת האחרונה

24/06/2009 תגובה אחת

 

אלחמדולילה, סדרת הפוסטים על פניני החוכמה מהקוראן הגיעה לסיומה ואני מקווה שכולנו נפיק מהם הרבה תועלת וידע. אם תרצו לחזור ולקרוא עליהם אתם יכולים למצוא אותם בעמוד הסדרות אינשאללה.

לסיום הסדרה הזאת, אני רוצה לחלוק איתכם את התזכורת האחרונה אשר נשא נועמאן עלי חאן בסיום הקורס ללימודי "ערבית ספרותית למתקדמים":

התזכורת האחרונה

מדוע אנחנו לומדים ערבית?

אללה (סובחאנהו ותעלה) מאתגר אותנו בקוראן ואומר:

وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِن مُّدَّكِرٍ  ﴿١٧﴾

"ואכן עשינו את הקוראן קל לזכירה! היש מזכיר?" (סורת אל ק'מר – 54, איה 17).

כמו כן, המילה הזכרה משמשת לתיאור הקוראן במקומות רבים בו:

إِنْ هُوَ إِلَّا ذِكْرٌ لِّلْعَالَمِينَ  ﴿٢٧﴾

"אין הוא אלא דברי הזכרה לשוכני העולמים" (סורת א-תכוויר – 81, איה 27).  

إِنَّا نَحْنُ نَزَّلْنَا الذِّكْرَ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ  ﴿٩﴾

" אכן אנו הורדנו את דבר ההזכרה ואכן אנחנו ללא ספק על משמרו"  (סורת אל חיג'ר – 15, איה 9 )

ובסורת אל ג'ומעה :

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا إِذَا نُودِيَ لِلصَّلَاةِ مِن يَوْمِ الْجُمُعَةِ فَاسْعَوْا إِلَىٰ ذِكْرِ اللَّهِ وَذَرُوا الْبَيْعَ 

ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ  ﴿٩﴾

הוי המאמינים! בהישמע הקריאה לתפילת היום השישי, מהרו אל הזכרת שם אללה, והניחו את המיקוח והממכר. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 9 )

החלק הארוך ביותר מהתפילה (סאלא) הוא העמידה בזקוף (ק'יאם) שבה המתפללים קוראים מהקוראן. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר על התפילה:

إِنَّنِي أَنَا اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا أَنَا فَاعْبُدْنِي وَأَقِمِ الصَّلَاةَ لِذِكْرِي ﴿١٤﴾

"הנה אנוכי אללה אין אלוה מבלעדי, על כן עבוד אותי וקיים את התפילה למען זכר שמי" (סורת ט.ה – 20, איה 14)

הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה היא באמצעות המילים שלו ובדרך שהוא לימד אותנו. זו גם הסיבה לכך שהוא אומר:

فَإِنْ خِفْتُمْ فَرِجَالًا أَوْ رُكْبَانًا فَإِذَا أَمِنتُمْ فَاذْكُرُوا اللَّهَ كَمَا عَلَّمَكُم مَّا لَمْ تَكُونُوا تَعْلَمُونَ  ﴿٢٣٩﴾

"ואם פוחדים אתם אז [הרשות נתונה לכם להתפלל] עומדים על רגליכם או רכובים, וכאשר תהיו בבטחה הזכירו את אללה כפי שלימד אתכם את אשר לא הייתם יודעים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 239).

אם כן הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה על ידי ספרו של אללה – הקוראן. והוא מהווה את התזכורת האחרונה:

كَلَّا إِنَّهَا تَذْكِرَةٌ  ﴿١١﴾

"לא ולא! זוהי אכן הזכרה" (סורת עבסא – 80, איה 11)

نَّحْنُ أَعْلَمُ بِمَا يَقُولُونَ وَمَا أَنتَ عَلَيْهِم بِجَبَّارٍ فَذَكِّرْ بِالْقُرْآنِ مَن يَخَافُ وَعِيدِ  ﴿٤٥﴾

"אנחנו מיטיבים לדעת את אשר יגידו, ואין אתה עליהם מכריח, לכן הזכר בקוראן לכל הירא אזהרה" (סורת ק'אף – 50, איה 45)

אז מה פירוש ההזכרה?

להמשך קריאה…

מודעות פרסומת

אסחאב אל אוח'דוד (9) – הרודן המנצל

10/01/2009 תגובה אחת

 

כאשר יועצו של המלך חזר, כולם הבינו שהוא הבריא. הרי קודם לכן הם היו עוזרים לו להיכנס לאולם ומנחים אותו בדרכו, ועכשיו הוא פוסע פנימה ללא שום עזרה.

המלך אמר לו: "מי השיב לך את ראייתך?"

והיועץ ענה: "ריבוני השיב לי את ראייתי"

על כך המלך השיב: "כלומר יש לך ריבון מלבדי?"

והיועץ ענה שוב: "ריבוני וריבונך הוא אללה"

וכך עינה אותו המלך עד אשר הוא הסגיר את שמו של הנער.

אצל מלכים ושליטים עריצים, נאמנות היא לא מילה שנמצאת במילון שלהם. לפחות לא מצידם. כל מה שהם עושים הוא לנצל את האנשים לתועלתם, ואז להיפטר מהם כשהם לא צריכים אותם יותר.

חישבו על זה לרגע, מדובר ביועצו הקרוב של המלך, מישהו שהיה נוהג לשבת לצידו למשך שנים. ברגע הראשון שהמלך חשב שהוא לא מועיל לו יותר, הוא עינה אותו.

וזאת הסיבה שמלומדי האיסלאם אמרו כי המלכים לעולם לא יתנו לכם משהו מהעולם הזה, אלא אם כן הם ייקחו לכם משהו מהדת שלכם (ומהעולם הבא).

זה מזכיר לי את הסיפור של פרעה עם עדת מכשפיו. כאשר הפסידו המכשפים מול משה עליו השלום, הם ידעו שאין מדובר כאן בכישוף. הם נפלו אפיים ארצה ואמרו- "מאמינים אנו בריבונם של הארון ומוסא". ומה פרעה השיב להם?

قَالَ آمَنتُمْ لَهُ قَبْلَ أَنْ آذَنَ لَكُمْ إِنَّهُ لَكَبِيرُكُمُ الَّذِي عَلَّمَكُمُ السِّحْرَ  فَلَأُقَطِّعَنَّ أَيْدِيَكُمْ

وَأَرْجُلَكُم مِّنْ خِلَافٍ وَلَأُصَلِّبَنَّكُمْ فِي جُذُوعِ النَّخْلِ وَلَتَعْلَمُنَّ أَيُّنَا أَشَدُّ عَذَابًا وَأَبْقَىٰ

﴿٧١﴾

"אמר [פרעה], האומנם תאמינו לו בלא רשותי? הן הוא הגדול שבכם אשר לימד אתכם את הכישוף! כרות אכרות את ידיכם ורגליכם לסירוגין ואצלוב אתכם על גזעי דקלים, וכך תדעו מי משנינו מטיל עונש כבד ונצחי יותר." (סורת ט.ה – 20, פסוק 71)

מבחינתו של פרעה העריץ, נתיניו הם רכושו והוא ריבונם! אין להם רשות להאמין בשום דבר לפני אישור ממנו! אך בשני הפסוקים הבאים לאחר מכן הם עונים לו:

"אמרו: לעולם לא נבחר אותך על פני האותות הנהירים אשר הוא הביא לנו ועל פני מי שיצר אותנו, חרוץ את הדין כאשר תחרוץ, ואולם דינך יחול רק בעולם הזה. האמנו בריבוננו למען יסלח לנו על חטאינו ועל מה שכפית עלינו לעשות מהכשפים. ואללה טוב יותר ונצחי [ממך]".

סובחאנאללה! כך צריכה לבוא לידי ביטוי האמונה.

הו אללה! סלח לנו על חטאינו והגן עלינו מכל עריץ ומכל רודן. ושמור עלינו שלא נאבד דבר מדתנו בעבור העולם הזה.

פוסטים קודמים בסדרה:

|חלק 1|חלק 2|חלק 3|חלק 4|חלק 5|חלק 6|חלק 7|חלק 8|

לפוסט הבא בסדרה–>