ארכיון

Posts Tagged ‘סורת יונוס’

בני האדם בקוראן

על מנת לתאר את בני האדם, אללה סובחאנהו ותעלה משתמש בכמה מילים שונות בקוראן. מהם: בַּשַׁר < بَشَر> אַלְ-אִנְסָאן < الْإِنسَان > בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > ועוד.

למרות שכל המילים הללו מתארות באופן כללי את אותו הדבר, אין זהו מקרה שמילים שונות מופיעות בהקשרים שונים וכל מילה מכילה בתוכה משמעויות נוספות אשר משרתות את הנושא הנידון בכל איה.

בנוסחים המתורגמים של הקוראן לשפות שונות, רוב המילים הללו מתורגמות באופן זהה, וגם אם המתרגמים משתדלים להראות את ההבדל ביניהן, שפת התרגום לרוב לא מאפשרת זאת. לכן זוהי דוגמא נוספת לכך שקוראים שאינם מתמצאים בשפה הערבית מאבדים הרבה מהמשמעויות של המילים בקוראן.

אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?

בַּשַׁר < بَشَر > מילה המתארת את האדם כ-בשר ודם. המילה ' בַּשַׁר ' מציינת את החלק החיצוני של בני האדם ובכך היא מתייחסת למאפיין המשותף לכולם, כי בניגוד לשאר החיות שמכוסות בשיער, פרווה, שריון או קשקשים, בן האדם ידוע בזכות עורו החשוף ולא משנה מאיזה עם הוא או מה המעמד שלו וכדומה- כולם בשר ודם. לכן כאשר אללה רוצה להזכיר בקוראן מאפיינים דומים בין בני האדם הוא משתמש במילה הזאת.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


قُلْ إِنَّمَا أَنَا بَشَرٌ مِّثْلُكُمْ يُوحَىٰ إِلَيَّ أَنَّمَا إِلَـٰهُكُمْ إِلَـٰهٌ وَاحِدٌ ۖ فَمَن كَانَ يَرْجُو

لِقَاءَ رَبِّهِ فَلْيَعْمَلْ عَمَلًا صَالِحًا وَلَا يُشْرِكْ بِعِبَادَةِ رَبِّهِ أَحَدًا ﴿١١٠﴾

"אמור: אין אני אלא בשר ודם כמותכם, נגלה אלי כי אלוהיכם אלוה אחד הוא. וכל המצפה לפגוש את ריבונו [מוטב לו אם] יעשה את הטוב ולא ישתף בסגידת ריבונו אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איה 110).

ובאיה נוספת:

فَقَالُوا أَبَشَرًا مِّنَّا وَاحِدًا نَّتَّبِعُهُ إِنَّا إِذًا لَّفِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ ﴿٢٤﴾

"ואמרו: הבשר ודם אחד מאיתנו – אחריו נִטה? אכן כי אז נהייה ללא ספק בתעייה ובטירוף" (סורת אל ק'מר – 54, איה 24).

אַלְ אִנְסָאן < الْإِنسَان > מלומדי השפה הערבית חלוקים בדעותיהם לגבי המקור של המילה הזאת והם מציעים שלושה הסברים שונים. ההסבר הראשון הוא שמקורה הוא מהמילה – אִנְס שפירושו חברות או רעות והם מסבירים זאת בכך שהאנסאן לא יכול להתקיים אלא אם כן יש עוד כמוהו, כלומר הוא צריך חברה מסוימת במהלך חייו. ההסבר השני הוא שמקורה במילה אַנִסַ, שפירושה: לראות או ראה (כפי שמופיע באיה 10 בסורת ט.ה) ופירושו יכול להיות גם נראה: בניגוד לג'ין (השדים) אשר אינם נראים, האִנְס (בני האדם) אכן רואים ונראים. ההסבר השלישי הוא שמקורה הוא במילה נִסְיָאן שפירושה: 'שכחה' אולם רוב חכמי השפה מסכימים כי זהו ההסבר החלש יותר.

כאשר אללה משתמש במילה אל-אנסאן לתיאור בני האדם בקוראן, מה שמודגש הוא השוני ביניהם ולא הדומה. וכמו כן, בניגוד למילה 'בשׁר' אשר מתארת את החיצוניות של בני האדם, המילה אל אנסאן מתארת את הפנימיות שלהם, את מחשבותיהם, אמונתם וכדומה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الْإِنسَانُ مَا غَرَّكَ بِرَبِّكَ الْكَرِيمِ ﴿٦﴾

"הוי בן האדם, מה הִשְלַה אותך בּריבּונך הנכבּד מכל" (סורת אל אינפטאר – 82, איה 6).

ובאיה נוספת:

وَإِذَا مَسَّ الْإِنسَانَ الضُّرُّ دَعَانَا لِجَنبِهِ أَوْ قَاعِدًا أَوْ قَائِمًا فَلَمَّا كَشَفْنَا عَنْهُ ضُرَّهُ مَرَّ

كَأَن لَّمْ يَدْعُنَا إِلَىٰ ضُرٍّ مَّسَّهُ ۚ كَذَٰلِكَ زُيِّنَ لِلْمُسْرِفِينَ مَا كَانُوا يَعْمَلُونَ ﴿١٢﴾

"וכאשר תיגע באדם הצרה, הוא קורא אלינו [בתפילה] בעודו [שוכב] על צידו, או בישיבה או בעמידה. ואולם כאשר נסיר מעליו את צרתו, הוא ממשיך כאילו הוא מעולם לא קרא אלינו לגבי הצרה שנגעה בו. וכך נהייה יפה בעיני הפזרנים הדבר אשר אותו עשו" (סורת יונוס – 10, איה 12).

בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > מילוליות: בניו של אדם – האדם הראשון שנברא בידי אללה וראשון הנביאים באיסלאם. כאשר אללה מזכיר את הביטוי 'בני אדם' יש לכך שתי סיבות אפשריות:

האחת היא לאות ההזכרה לגבי חטאו של אבי האנושות והאזהרה שלא לחזור על אותה הטעות-


۞ أَلَمْ أَعْهَدْ إِلَيْكُمْ يَا بَنِي آدَمَ أَن لَّا تَعْبُدُوا الشَّيْطَانَ ۖ إِنَّهُ لَكُمْ عَدُوٌّ مُّبِينٌ

﴿٦٠﴾

"האם לא ציוותי עליכם הוי בני האדם שלא תעבדו את השטן, אכן הוא לכם אויב מושבע" (סורת י.ס – 36, איה 60).

ובאיה נוספת:

يَا بَنِي آدَمَ لَا يَفْتِنَنَّكُمُ الشَّيْطَانُ كَمَا أَخْرَجَ أَبَوَيْكُم مِّنَ الْجَنَّةِ يَنزِعُ عَنْهُمَا

لِبَاسَهُمَا لِيُرِيَهُمَا سَوْآتِهِمَا ۗ إِنَّهُ يَرَاكُمْ هُوَ وَقَبِيلُهُ مِنْ حَيْثُ لَا تَرَوْنَهُمْ ۗ إِنَّا جَعَلْنَا

الشَّيَاطِينَ أَوْلِيَاءَ لِلَّذِينَ لَا يُؤْمِنُونَ ﴿٢٧﴾

"הוי בני האדם, אל יפתה אתכם השטן כשם שהוציא את הוריכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מלבושיהם למען יראה להם את מבושיהם. אכן הוא רואה אתכם, הוא ושבטו ממקום שלא תראו אותם, אכן עשינו את השטנים מגינים לאלה אשר לא יאמינו" (סורת אל אעראף – 7, איה 27).

השנייה היא לזכר הכבוד שניתן לאדם עליו השלום (וכך גם לצאצאיו) בכך שאללה הורה למלאכים לסגוד לו:


۞ وَلَقَدْ كَرَّمْنَا بَنِي آدَمَ وَحَمَلْنَاهُمْ فِي الْبَرِّ وَالْبَحْرِ وَرَزَقْنَاهُم مِّنَ الطَّيِّبَاتِ

وَفَضَّلْنَاهُمْ عَلَىٰ كَثِيرٍ مِّمَّنْ خَلَقْنَا تَفْضِيلًا ﴿٧٠﴾

"ואכן ללא ספק האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על הארץ והים, ופרנסו אותם מכל טוב, והעדפנו אותם על פני רבים מאשר בראנו – בהעדפה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 70).

נוסף לצורות המקור הללו, ישנם גם צורות נוספות בקוראן לתיאור בני האדם ברבים:

אַ-נָּאס < النَّاس > זוהי צורת הרבים של המילה אַלְ אִנְסָאן (צורת רבים נפוצה פחות היא אַנָאסיּ أَنَاسِيَّ) היא גם הצורה הנפוצה ביותר בקוראן לתיאור בני האדם והיא מופיעה כמעט בכל הסורות שבו. למשל:

وَمِنَ النَّاسِ مَن يَقُولُ آمَنَّا بِاللَّـهِ وَبِالْيَوْمِ الْآخِرِ وَمَا هُم بِمُؤْمِنِينَ ﴿٨﴾

"ומבני האדם יש מי שיאמרו האמנו באללה וביום האחרון [יום הדין] ואין הם מאמינים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 8 ).

אֻנָאס < أُنَاس > זוהי צורה לתיאור קבוצה ספציפית של בני אדם, ויש אומרים גם עד לרמת היחיד. כפי שבא לידי ביטוי באיה:

يَوْمَ نَدْعُو كُلَّ أُنَاسٍ بِإِمَامِهِمْ ۖ فَمَنْ أُوتِيَ كِتَابَهُ بِيَمِينِهِ فَأُولَـٰئِكَ يَقْرَءُونَ كِتَابَهُمْ وَلَا

يُظْلَمُونَ فَتِيلًا ﴿٧١﴾

"ביום בו נקרא לכל איש באימאם* שלו. ומי שקיבל את ספרו ב[יד] ימינו, אז הם יקראו את ספרם ולא יקופחו [גם אם] כמלוא הנימה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 71).

*בפנקס שעליו רשומים מעשיו, או במנהיג שנשלח לאומה שלו.

וכך המילים הפשוטות הללו לכאורה – בַּשַׁר ; אַלְ אִנְסָאן ; ובַּנִי אָדַם שכולן מתארות אנשים, פותחות לנו צוהר מהחוכמה העצומה שגלומה בקוראן והפוסט הזה הוא רק ניסיון צנוע להסביר זאת.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמבינים את הקוראן. אמין.

פוסט קשור:

הלב בקוראן

מודעות פרסומת

הזכות שלנו למשה (עליו השלום)

 

ביסמיללה וסאלתו וסאלאם עלא רסוליללה,

איבן עבאס מספר כי כאשר הנביא מוחמד עליו השלום הגיע למדינה הוא מצא כי היהודים צמים ביום העשירי לחודש מוחרם. כאשר הוא שאל אותם על כך הם ענו: "זהו יום טוב. זהו יום שבו אללה הציל את בני ישראל מהאויב שלהם. לכן משה צם אותו". הנביא עליו השלום השיב: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם". והוא הורה למוסלמים לצום את היום הזה.

החודש לפני כמה אלפי שנים, אללה הציל את אחד מנביאיו ואת ההולכים עימו מהמדיניות המדכאת של אחד מהעריצים הגדולים בעולם. הנביא משה עליו השלום ובני ישראל שעליהם הוא בא להגן, היו נתונים תחת רדיפה ממושכת וחסרת רחמים עד אשר ניתן היה לחשוב שהסוף לא נראה באופק. אולם כאשר הסוף בכל זאת הגיע והביא לשקיעתו של פרעה, היום הזה נחשב להקלה גדולה ולברכה, עד אשר הוא נקבע כיום צום בדתנו כדי לציין גם את התודה לאללה וגם את הסולידריות שלנו עם אחינו המוסלמים אשר שמרו על אמונתם תחת העריצות.

בעודנו ממשיכים לצום את העשירי לחודש מוחרם כמה אלפי שנים לאחר מכן, אני חושב שזה רק מתאים להוציא מסיפורם של בני ישראל תחת שלטונו של פרעה כמה תובנות רלבנטיות, על מנת להבין ממה באמת בני ישראל ניצלו. אולי על ידי הבאת כמה דוגמאות מהדרכים בהם נהג פרעה לרדוף את בני ישראל, נוכל להסיק כמה דברים בין המציאות שעמדה בני ישראל לפני אלפי שנים לבין המציאות שעומדת בפני האומה המוסלמית היום. ואולי על ידי כך נוכל להעריך טוב יותר, מדוע אנחנו צמים ביום הזה ואיזה מקום צריך לפנות לו בלבנו.

בואו אם כן נבחן כמה משיטותיו של פרעה לפי הקוראן:

1. דמוניזציה

בסורת עא'פיר, איה 26, פרעה אומר: "…הניחו לי להרוג את משה, ולו גם יזעיק את ריבונו. אכן אני חושש שהוא ישנה את דתכם או שיפיץ על הארץ את הרעה".

כאן אנחנו רואים שפרעה מאשים את משה בשתי האשמות: א) הוא רוצה לשנות את דרכי חייכם. ב) הוא רוצה להפיץ הרס ורעה על הארץ. נשמע מוכר? למעשה, משה נשלח על ידי אללה לפרעה בעבור שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של בני ישראל על ידי פרעה, ולקרוא לפרעה לסגוד לבורא. אם כן, המשימה שלו הייתה בדיוק ההפך ממה שפרעה האשים אותו בעוד שפרעה עצמו עשה בדיוק את אותם הדברים בהם הוא האשים את משה. זהו מקרה קלאסי של מה שנקרא בפסיכולוגיה השלכה (תבדקו את זה מעניין).

לאחר מכן, פרעה בצורה אירונית מציב את עצמו כמגן של ה'טוב' אל מול ה'רוע' שמשה מביא עמו: "…אינני מראה לכם אלא רק את מה שאני רואה לנכון, ולא אוביל אתכם אלא בדרך הישר". (סורת עא'פיר – 40, איה 29). ממש כפי שאללה ציין באיה 11 בסורת אל בק'רה: "בהיאמר להם, 'אל תחמסו את הארץ!' יגידו, אין אנו אלא דורשי שלום".

כפי שניתן לראות, המנהג של דמוניזציה והאשמת הקורבן באלימות, שחיתות וכדומה הוא מנהג די עתיק. היום המושגים האופנתיים הם: 'קיצוניות', 'רדיקאליזם', 'טרוריזם' וכדומה. אם פרעה היה יודע את המילים הללו, הוא כנראה היה משתמש בהם נגד משה בעצמו.

2. זלזול

בסורת א-זוח'רוף, איאת 51-53, פרעה אומר: "וקרא פרעה אל בני עמו לאמור: 'הוי בני עמי, האם לא לי המלכות במצרים והנהרות הללו זורמים מתחתי? האם אינכם רואים?  האין אני טוב מחסר הערך הזה אשר לא מדבר ברורות? מדוע לא עוטר בצמידי זהב או באו עמו מלאכים מאוחדים?"

משה הלך לפרעה בגלל שתי סיבות: לסיים את הדיכוי של האחרים ולקרוא לו לסגוד לבורא. פרעה יודע שאין לו שום טיעון מוסרי או הגיוני לאף אחת מהדרישות הללו של משה. אז המוצא היחיד שלו הוא לזלזל במשה על מנת להסית את תשומת הלב של הציבור מעבר לעובדות. במקום לגשת לדרישות הללו באחריות ובהגינות, הוא מציג את עצמו כסמכות חזקה ומבוססת העומדת מול אדם מגמגם, חלש ומנודה, אשר לא מציע שום יוקרה או מעמד לאותו אדם חסר מזל שיצטרף אליו. כל זאת בניסיון לסתור את הלגיטימיות של הדרישות שנאמרו.

גם היום משתמשים באותה טקטיקה. אנחנו שומעים לרוב כי חלקים מסוימים מהשריעה מתוקפים כמיושנים, ברבריים, לא תרבותיים, לא אנושיים וכדומה. אנחנו תמיד שומעים על הצורך שיש למוסלמים במקומות מסוימים בעולם ללמוד כיצד לחיות במדינות שיש בהם 'חופש' וכדומה. תמיד מלמדים את המוסלמים שהם צריכים לתת לאחרים לפתור את הבעיות שלהם מכיוון שהם חלשים ותלותיים במעצמות ובשום פנים ואופן הם לא  י כ ו ל י ם להסתדר בלעדיהם. על המוסלמים להיות חסרי משמעות, מתגוננים ומתנצלים ועוד ועוד.

שום דבר מזה הוא לא מקרי. זוהי טקטיקה מכוונת אשר שאולה מדרכי הפעולה של לא אחרת מפרעה, והמטרה שלה היא כפולה: ליצור תסביך נחיתות במוחות המוסלמים ובאותה העת ליצור מסך עשן על מנת למנוע מאלו שאינם מוסלמים להימשך לאמת. המסר של משה היה מאוד ברור והגיוני: הפסק מייד עם הדיכוי של האחרים והתחל לסגוד לריבונך. הזלזול של פרעה הוא לא אחרת מאשר פעולה של ייאוש וטקטיקה של מניפולציה כדי לפצות על כך. כפי שמצויין באיה 54: "כך הסית את בני עמו והם צייתו לו…"

3. מאסר

בסורת א-שועארא', איה 29, פרעה אומר: "…אם תיקח לך אלוה אחר מלבדי, ללא ספק אעשה אותך מבין האסירים".

האיום הזה בא באמצע העימות הפומבי בין משה לפרעה, בעוד שמשה הציג ברהיטות טיעון אחרי טיעון אודות האמונה באל אחד. האנשים החלו לשמוע את המסר המוזר והחדש הזה, ופרעה לא אהב זאת בלשון המעטה. זה היה מסר רדיקלי ('המגיע אל השורש' לפי ההגדרה במילון ולא 'קיצוני'), וזה בדיוק מה שהקריאה לתווחיד הייתה כפי שהוצגה על ידי משה וכל שאר הנביאים. זהו מסר פשוט וחד משמעי לאלו אשר מחפשים ענווה, אך זהו גם מסר ברור ואזהרה לכל מי שחושב שהוא בדרגה של אל, כמו פרעה. הדרך היחידה להשתיק את משה ואת המסר שלו הייתה לכלוא אותו. האיום במאסר תמיד מגיע כאשר ישנם כאלה שמביעים אמונות ועמדות לא פופולאריות, ולא חסרות דוגמאות גם מהאומה המוסלמית בעבר ובהווה. כליאה אם כן, באה כדי לשמש כעוד כלי לדיכוי והכנעה.

לעומת זאת, האיום בכליאה יכול לשמש גם ככלי לכפייה של מעשים מסוימים, בדרך כלל מעשים מבישים מטבעם. בסורת יוסוף, איה 32, אנחנו קוראים כי הנביא יוסוף היה נתון תחת איום מכיוון שהוא סירב לשכב עם אשתו של האדון:  "…אכן שידלתי אותו על נפשי והוא כבש את יצרו. אולם אם לא יעשה כדברי, יושלך ללא ספק לכלא ויהיה מן המושפלים". תשובתו של יוסוף הייתה פשוט לומר: " אמר: ריבוני הכלא אהוב עליי מלעשות את אשר הן מבקשות". וכך קרה, כאשר הוא נכלא בעודו מסרב לציית לדרישה המבישה והבוגדנית: "וכך נראה להם לאחר שהם ראו את האותות לאסור אותו לזמן מה".

מי ייתן ואללה ישחרר את כל המוסלמים הכלואים מתוך דיכוי וכפייה בכל העולם, אמין.

4. החדרת פחד חברתי

בסורת יונוס, איה 83, אללה סובחאנהו ותעלה אומר: "ואיש לא האמין למשה זולת מתי מעט מבני עמו, מתוך חשש מפרעה ונכבדיהם על כך שירדפו אותם…"

פחד הוא אחד האמצעים היעילים ביותר כדי להתמודד עם נוכחות לא רצויה מהעובדה הפשוטה שזהו צעד מניעתי אשר מיועד לשמור את היחיד, הקבוצה או החברה כולה על המשמר. במקום לחכות עד שהמסר מופץ או עד שתנועה מסוימת מפרה את הסטטוס-קוו, קל יותר להפחיד את כולם ולגרום להם ליישר קו עד לקונפורמיות מלאה. במקום לאפשר למשה את החופש ללמד את המסר שלו ולאבד תוך כדי כך מספר רב של תומכים, פרעה מתחיל בקמפיין של הפחדה אשר ידכא כל השפעה או אפילו כל גילוי של סימפטיה כלפי משה ותומכיו. בדרך הזאת, לא רק שמשה לא יוכל להפיץ את המסר שלו, אלא גם לא יהיה שום רמז פומבי לתמיכה במסר שלו. מדוע? מכיוון שהמסר של משה תוקף ישירות את היהירות של פרעה ואת הדיכוי שהוא מפעיל כלפי האחרים. הוא חייב להשתיק את המסר הזה כדי להמשיך את השליטה שלו. כל גילוי ולו הקטן ביותר אשר יכול להפריע לשליטה המוחלטת חייב להיות מזוהה, מבודד ומחוסל. פרעה למעשה הפך להיות מאסטר באומנות השליטה באמצעות טרוריזם. שפירושה: 'השימוש הפוליטי של טרור או הפחדה'.

המילים של סייד ק'וטוב מתארים היטב את מצבו של משה:

לחברה יש היגיון שלטוני ומצב קיים, הלחץ שלה חזק, והמשקל שלה כבד על כל אחד אשר לא מוגן על ידי חברים חזקים בחברה או על כל מי שמאתגר אותה ללא עוצמה מספקת… האדם אשר עומד מול כיוונה של החברה – מול ההיגיון השלטוני שלה, מול הסטנדרטים שלה, מול התפיסות שלה, מול חוליה וסטיותיה – ימצא את עצמו זר וחסר אונים אלא אם כן הסמכות עליה הוא נשען באה ממקור חזק יותר מאנשיה, תמידי יותר מן הארץ, ואציל יותר מהחיים…

זה בדיוק היה המצב של משה עליו השלום. הקמפיין של פרעה היה נגדו ונגד המסר שלו, נגד אמונתו ונגד מילותיו ודרך חייו – למרות שהוא ספג דמוניזציה, זלזול ואיומים במאסר ועינויים, ולמרות שהחברה כולה פחדה אפילו לגלות שבריר של אהדה כלפיו, הוא לא סטה לרגע מהמסר שלו.

יתרה מזאת, למרות מסע ההפחדה של פרעה, היו מספר אנשים אשר בלעו את פחדיהם ועמדו באומץ כדי להגן על משה עד כדי קבלת המסר שלו, כפי שאנחנו למדים מסורת ע'אפיר, איה 28:  "ואז אמר מאמין מבני משפחת פרעה, אשר הסתיר את אמונתו, האם תהרגו אדם אשר אומר: 'ריבוני הוא אללה' והוא הביא אותות מעם ריבונכם?…"

האדם הזה היה אם כן קרוב קרבת דם לפרעה, והוא בא להגן על האמת למרות שכל שאר החברה מפחדת או מתעלמת מכך. ובאותה נשימה, אם נביט על מצבים שונים בהם מעורבים היום מוסלמים, נמצא כי הרבה אנשים שאינם מוסלמים עומדים באומץ על מנת להגן עליהם יותר מאשר אחיהם המוסלמים. היינו עדים אפילו לכמה כאלה, ממש כמו בן משפחתו של פרעה, אשר בחרו להתאסלם כפי שקרה עם לוחמים בצבא נגד עיראק או עם סוהרים בבית הכלא שבגואנטמו למשל.

אלו הם רק כמה דוגמאות מתוך רבים, אבל ההצהרה של הנביא מוחמד ליהודים במדינה: "לי יש יותר זכות למשה מאשר לכם" כאשר הוא ציווה על המוסלמים לצום באותו היום, צריכה להיות בעלת משמעות רבה יותר בעבורנו, בעודנו רואים ממה ניצלו בני ישראל ומול מה אנחנו מתמודדים אלפי שנים מאוחר יותר. באותה מידה אנו מתפללים לאותה עזרה וניצחון מאללה כפי שניתן להם, ואנו מבקשים מאללה שיעשה אותנו איתנים באמונתנו גם ברגעים הקשים ביותר, ממש כמה משה שנייה אחת לפני שים סוף נחצה לנגד עיניו.

תפסיר סורת אל כאהף : פסוקים 27-28

 

תקציר:

  • 1. קריאת הקוראן פירושו לקרוא את הספר כפי שהנביא נהג לקרוא בו ולנהוג על פיו.
  • 2. הכַּאלִימָאת של אללה לא משתנות.
  • 3. עמידה איתנה בסבלנות מצריכה חברה טובה.
  • 4. לזכור את אללה בשעות העומס: בבוקר ובערב.
  • 5. הימנעות מחברה רעה חשובה לא פחות מהתחברות עם חברה טובה.

—-

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَاتْلُ مَا أُوحِيَ إِلَيْكَ مِنْ كِتَابِ رَبِّكَ لا مُبَدِّلَ لِكَلِمَاتِهِ وَلَنْ تَجِدَ مِنْ دُونِهِ مُلْتَحَدًا  ﴿٢٧﴾

"וקרא [ולמד] את אשר התגלה אליך מספרו של ריבונך, אין לשנות את דבריו ולא תמצא מפלט מפניו" (סורת אל כאהף – 18, איה 27 ).

קריאת הספר

באיה הזאת, אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה אל הנביא מוחמד עליו השלום ואל המאמינים- < وَاتْلُ مَا أُوحِيَ إِلَيْكَ مِنْ كِتَابِ رَبِّكَ > "וקרא [ולמד] את אשר התגלה אליך מספרו של ריבונך". המילה אֻתְלֻו < اتْلُ > היא צורת הציווי של המילה תִילַאוַוה והיא באה לידי ביטוי בשני מובנים:

  • 1. לקרוא את המילים של הקוראן לעצמו ולאחרים (בקול) כפי שהנביא מוחמד היה נוהג לעשות זאת.
  • 2. להבין את הקוראן ולפעול על פיו.

הקוראן התגלה על מנת שהאנשים יקראו בו ויפעלו על פיו. וכפי שלמדנו באיה הקודמת, לאף אחד אין שותפות במשפט (חוכום) של אללה. עלינו לממש את הציווי הזה כשם שעשו הנביא מוחמד והסאחאבא, גם אם שאר האנשים מרוצים מכך או לא.

 

הכַּאלִימָאת של אללה לא משתנות

לַא מֻובַּדִּילַה לִכַּלִימָאתִיהִי < لا مُبَدِّلَ لِكَلِمَاتِهِ > " אין לשנות את דבריו ". מאז התגלות הקוראן, כבר בהתחלה היו אנשים שניסו לשנות את המשמעות שלו מכיוון שהם לא רצו לשנות את עצמם. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר באיה אחרת בקוראן- " כאשר קוראים בפניהם את אותותינו הנהירים, יגידו אלה אשר לא יצפו להיפגש עמנו, הבא קוראן אחר או שנה את זה! אמור, לא הורשיתי לשנותו על דעת עצמי, ודבק אני רק באשר נגלה לי. חושש אני כי אם אמרה את פי ריבוני איענש ביום הרה גורל " (סורת יונוס – 10, איה 15 ).

לכַּאלִימָה < كَلِمَا > יש שני מובנים:

1. שמיימי: בבריאה של אללה ובהחלטותיו. למשל אם אללה (סובחאנהו ותעלה) החליט שירד גשם, לא יהיה דבר שיכול למנוע זאת.

2. חוקי: בציווים של אללה ובדבריו. למשל אם אללה (סובחאנהו ותעלה) מצווה על משהו בקוראן, לא יהיה דבר שיכול לשנות זאת. יהיו אנשים שינסו לשנות את המשמעויות והפירושים, אבל המהות האמיתית תמיד תישמר על ידי אללה. אי אפשר לשנות את מילותיו.

ואם בכל זאת מישהו ינסה לשנות את מילותיו של אללה – < لَنْ تَجِدَ مِنْ دُونِهِ مُلْتَحَدًا > "איש לא ימצא מפלט מפניו". לא יהיה להם לאן לברוח ולא יהיה להם מקום להסתתר בו.

עמידה איתנה בסבלנות

وَاصْبِرْ نَفْسَكَ مَعَ الَّذِينَ يَدْعُونَ رَبَّهُمْ بِالْغَدَاةِ وَالْعَشِيِّ يُرِيدُونَ وَجْهَهُ وَلا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ

الْحَيَاةِ الدُّنْيَا وَلا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُ عَنْ ذِكْرِنَا وَاتَّبَعَ هَوَاهُ وَكَانَ أَمْرُهُ فُرُطًا ﴿٢٨﴾

"ושמור על עוז רוחך עם אלו הקוראים אל ריבונם בבוקר ובערב, בבקשם את פניו. ואל תישא את עיניך אל אשר מעבר להם בבקשך את מנעמי העולם הזה. ואל תציית לאיש אשר החשכנו את ליבו מזכרנו ונהה אחר יצריו, ועניינו עבר כל גבול" (סורת אל כאהף – 18, איה 28 ).

אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה שוב אל הנביא מוחמד והמאמינים על כך שישמרו על עוז רוחם בחברת האנשים שמזכירים את אללה בבוקר ובערב.

אללה אומר: וַסְבִּיר נַפְסַכַּ < وَاصْبِرْ نَفْسَكَ > "והיה סבלני עם נפשך", כלומר עלינו לעשות מאמץ על מנת להיות עם האנשים הקרובים לאללה, מכיוון שהנפש שלנו תטה באופן טבעי לדברים הטובים בחיים הללו. וכפי שהזכרנו כבר בפוסטים הקודמים, סבר הוא הכרחי לא רק כאשר נופל עלינו אסון, אלא גם השמירה על חברה טובה והזכרת שמו של אללה ביום ובערב מצריכה סבר.

כאשר הנביא מוחמד עליו השלום החל לקרוא לאיסלאם, רוב מאמיניו וההולכים אחריו היו העניים והחלשים, מהמעמד הנחות במכה. כאשר המכובדים מבני ק'ורייש רצו לשמוע  את הקוראן, הם היו מבקשים שכל העניים יעזבו את ההתכנסות. הנביא עליו השלום היה יכול להסכים לבקשותיהם ובכך להשיג את תשומת הלב של האנשים המשפיעים ביותר במכה. אולם אללה (סובחאנהו ותעלה) אסר זאת למרות שלכאורה יש כוונה טובה מאחורי הדברים הללו.

לזכור את אללה בשעות העומס

אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר שני זמנים מובחנים ממהלך היום:

אל עַ'דַא < الْغَدَاة > – זהו הזמן מעליית השחר ועד הזריחה. המאמינים פונים לאללה במיוחד בזמן הזה, אם זה בתפילת הפג'ר (תפילה הבוקר- תפילת החובה הראשונה) ואם זה לאחר סיום התפילה בהזכרת שמו של אללה עד הזריחה.

אל עַשִיי < الْعَشِي > – זהו הזמן בין אחר הצהריים לשקיעה. וגם הוא זמן חשוב להזכרת שמו של אללה.

מה  המשותף לשני הזמנים הללו במיוחד? אלו הם שעות העומס. בשעות הבוקר עלינו להתכונן ליום שלפנינו. להכין את האוכל, לגהץ את הבגדים, ללכת לבית הספר או לעבודה. ובשעות הערב רוב תשומת הלב שלנו מנותבת לסיום עבודתנו ולחזרה הביתה. אלו הם שני הזמנים הקשים ביותר והעמוסים ביותר להזכרת שמו של אללה. והאנשים הללו בכל זאת מוצאים זמן להזכיר את שמו עם כל מה שקורה סביבם.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו שאלו האנשים שעלינו להיות בחברם: הקוראים אל ריבונם בבוקר ובערב. ומדוע עלינו להיות בחברתם? ראשית, מכיוון שלחברה הטובה יש השפעה טובה עלינו. אנשים הקוראים לאללה לא יתעסקו בדברים כמו רכילות והשמצות למשל. ושנית, ביום הדין אנחנו נתאסף עם אלו אשר אהבנו בחיים האלה. ואם נהיה בחברה  טובה בעולם הזה, אז גם ביום הדין נהיה בחברה טובה.

כמה מאיתנו זוכרים את אללה בשעות האלה?  כמה מאיתנו זוכרים את אללה בכלל?

הם פונים לאללה < يُرِيدُونَ وَجْهَهُ > "בבקשם את פניו". זוהי מעלתם המיוחדת וזו הסיבה היחידה שהם עושים זאת.

<وَلا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ الْحَيَاةِ الدُّنْيَا > "ואל תישא את עיניך אל אשר מעבר להם בבקשך את מנעמי העולם הזה". החלק הזה באיה הוא תזכורת לכך שאין עלינו להתרשם יותר מידי מהאנשים העשירים בעלי הכבוד שנוהים אחרי העולם הזה. לא רק עלינו להישאר עם אלו אשר מזכירים את אללה, אלא עלינו להתרחק גם מאלו שאינם עושים זאת.

זוהי פנייה ישירה לנביא מוחמד עליו השלום בכך שעליו לשמור על חברה טובה, כי היא ללא ספק משפיעה עלינו. ואם זאת הדרכה ישירה לנביאו של אללה, אז מה לגבינו?

ומדוע חברה טובה מוזכרת מייד אחרי הסיפור של חברי המערה? מכיוון שחברי המערה בחרו להיות מהאנשים שמזכירים את שמו של אללה והם לא נהו אחרי מנעמי העולם הזה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) משווה בין אלו אשר קוראים אליו בתפילה בבקשם את פניו עם אלו אשר מחפשים את הזוהר שבעולם הזה, מכיוון שאי אפשר לעשות את שני הדברים ביחד. או שמבקשים את לרצות את אללה, או שמבקשים לזכות בעולם הזה.

 

הימנעות מחברה רעה

< وَلا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُ عَنْ ذِكْرِنَا وَاتَّبَعَ هَوَاهُ وَكَانَ أَمْرُهُ فُرُطًا > "ואל תציית לאיש אשר החשכנו את ליבו מזכרנו ונהה אחר יצריו, ועניינו עבר כל גבול"

בחלק האחרון של האיה, אללה (סובחאנהו ותעלה) מורה לנו להימנע מאלו אשר לא מעוניינים להזכיר את אללה ומעדיפים ללכת אחר היצרים שלהם. הליכה אחר היצר היא הליכה ללא מטרה והיא לא מובילה לשום דבר טוב. השתתפות בהתכנסות מבלי להזכיר את שמו של אללה, פוגעת במיקוד שלנו ובאימאן שלנו. מכיוון שלב ללא הזכרת שמו של אללה הוא כמו דג שנמצא מחוץ לים.

לחברי המערה הייתה מטרה בחייהם. הם חיפשו לרצות את אללה ולעבוד אותו ואללה נתן להם את ההצלחה.

ואללהו אעלם.

—-

לקריאת כל הסדרה

איסלאם – אימאן – איחסאן

07/02/2009 3 תגובות

 

حدثني أبي عمر بن الخطاب ، قال :

بينما نحن عند رسول الله صلى الله عليه وسلم ذات يوم ، إذ طلع علينا

رجل شديد بياض الثياب . شديد سواد الشعر . لا يرى عليه أثر السفر .

ولا يعرفه منا أحد . حتى جلس إلى النبي صلى الله عليه وسلم . فاسند

ركبتيه إلى ركبتيه . ووضع كفيه على فخذيه . وقال : يا محمد ! أخبرني

عن الإسلام . فقال رسول الله صلى الله عليه وسلم : " الإسلام أن تشهد

أن لا إله إلا الله وأن محمدا رسول الله صلى الله عليه وسلم . وتقيم

الصلاة . وتؤتي الزكاة . وتصوم رمضان . وتحج البيت ، إن استطعت إليه

سبيلا " قال : صدقت . قال فعجبنا له . يسأله ويصدقه . قال : فأخبرني

عن الإيمان . قال : " أن تؤمن بالله ، وملائكته ، وكتبه ، ورسله ، واليوم

الآخر . وتؤمن بالقدر خيره وشره " قال : صدقت . قال : فأخبرني عن

الإحسان . قال : " أن تعبد الله كأنك تراه . فإن لم تكن تراه ، فإنه يراك"

قال : فأخبرني عن الساعة . قال :" ما المسؤول عنها بأعلم من السائل"

قال : فأخبرني عن أمارتها . قال : " أن تلد الأمة ربتها . وأن ترى الحفاة

العراة العالة رعاء الشاء ، يتطاولون في البنيان " . قال ثم انطلق . فلبثت

مليا . ثم قال لي : " يا عمر ! أتدري من السائل ؟ " قلت : الله ورسوله

أعلم . قال : " فإنه جبريل أتاكم يعلمكم دينكم"

صحيح مسلم

איבן עומר מספר מפי אביו- עומר איבן אל ח'טאב:

"בעודנו נמצאים ליד שליחו של אללה – עליו השלום והברכה – יום אחד, הופיע לפנינו אדם הלבוש בבגדים מאוד לבנים ועם שיער מאוד שחור. עכבות של מסע לא נראו עליו ואיש מאיתנו לא הכיר אותו. עד אשר התיישב קרוב אל הנביא עליו השלום עם ברכיו מול ברכי הנביא, וידיו על ירכיו ואמר: 'הו מוחמד! יידע אותי על האיסלאם'. ואמר שליחו של אללה עליו השלום: 'האיסלאם הוא בכך שתעיד שאין אלוה זולת אללה, ומוחמד הוא שליחו של אללה עליו השלום והברכה. ותקיים את התפילה. ותיתן את הזכאת. ותצום ברמדאן. ותעלה לרגל אל הבית (חאג') אם יש לך את האמצעים לכך'. אמר : 'אמת דיברת!' , ואנו התפלאנו על כך שגם שאל וגם אימת את התשובה. ואמר: 'יידע אותי על האימאן'. אמר: ' בכך שתאמין באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו וביום הדין. ובכך שתאמין בגורל, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע '. אמר: 'אמת דיברת!', ואמר: 'יידע אותי על האיחסאן'. אמר : 'בכך שתעבוד את אללה כאילו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך'. אמר : ' יידע אותי על בוא השעה [יום הדין]' , אמר: 'הנשאל לא יודע יותר מהשואל'. אמר: 'יידע אותי על כמה מסימניה'. אמר: 'האמה תילד בעבור גבירתה, ותמצא כי רועי כבשים עניים יחפים, מתחרים ביניהם בבניית ביניינים גבוהים'. ואז הוא עזב ואני נשארתי לשבת זמן מה. ואז אמר לי: ' הו עומר! האם אתה יודע מי היה השואל? ' אמרתי: 'אללה ושליחו יודעים טוב יותר'. אמר: 'זהו [המלאך] ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את דתכם'".    (סחיח מוסלים)

החדית' הזה, הידוע בכינויו "חדית' ג'יבריל" נחשב לאחד החדית'ים החשובים ביותר בדת האיסלאם שכן הוא מכיל בתוכו את כל עיקרי האמונה המוסלמית. הטוב במלאכים (המלאך ג'יבריל) , בא אל הטוב באדם (הנביא מוחמד) , בהתכנסות הטובה ביותר (חבריו הקרובים של הנביא) ללמד אותנו על דת האיסלאם.

חכמי האיסלאם כתבו על החדית' הזה פירושים רבים וארוכים. ואינשאללה אני אנסה לגעת בקצרה בכמה מהדברים החשובים.

-המשך…->