Archive

Posts Tagged ‘סחיח אל בוכארי’

כוח השתיקה

28/03/2010 2 תגובות

אחד החדית'ים המפורסמים של הנביא מוחמד עליו השלום הוא:


من كان يؤمن بالله واليوم الآخر فليقل خيرا أو ليصمت

"כל מי שמאמין באללה וביום הדין, שיאמר את הטוב או יישאר בשקט" [סחיח אל בוכארי ומוסלים]

אם ננתח את החדית' הזה על פי המילים שלו בשפה הערבית, נמצא כי מדובר בחדית' מאוד משמעותי.

הדבר החשוב הראשון שיש לשים לב אליו בטקסט, הוא השימוש של הנביא מוחמד עליו השלום במה שנקרא בערבית  'לָאם אַלְ אַמְר' – ל' הציווי. ל' הציווי מופיעה בשתי המילים: פַלְיַקֻ'לְ – "שיאמר" ו-לִיַצְמֻתְ – "יישאר בשקט".

כלומר הנביא מוחמד עליו השלום לא רק מייעץ למאמינים, אלא זהו ציווי והוראה לומר רק את מה שטוב או לשתוק.

הדבר החשוב השני בחדית' הזה מהפרספקטיבה הלשונית, הוא הבחירה המיוחדת של המילים. בנוסח הזה של החדית', הנביא מוחמד עליו השלום אומר- " שיאמר טוב או לִיַצְמֻתְ ". ולעומת זאת בחדית' מהימן נוסף, הנביא מצוטט כמי שאומר: " שיאמר טוב או לִיַסְקֻתְ ". המילה יַצְמֻת באה מהמילה צַמְת והמילה יַסְקֻת באה מהמילה סֻוקֻות, ושתיהן מתורגמות כשתיקה. אבל מה ההבדל בין המילים הללו ואיזו מהם בעלת משמעות חזקה יותר?

למרות שברוב הפעמים בשפה הערבית משתמשים בשתי המילים הללו לסירוגין כדי לתאר שתיקה, ישנו הבדל משמעותי בין שתיהן. בעוד שסֻוקֻות מייצג מישהו שיש לו את היכולת לדבר אבל הוא לא עושה זאת מתוך בחירה, צַמְת מייצג אדם שאין לו אפילו את היכולת לדבר, ממש כמו אדם אילם. הסוג הזה של שתיקה לא נובע מתוך בחירה, אלא מתוך כך שהשתיקה היא בעצם האופציה היחידה.

אם כן על פי גרסת החדית' הזה, הנביא מוחמד עליו השלום אומר שעל המאמינים לומר את הטוב או לשתוק, עד כדי כך אפילו שיהיו כמו האדם האילם שאין לו את היכולת לדבר, וההישארות בשקט היא כל מה שיש באפשרותו לעשות. סובחאנאללה, כמה אנשים באמת מיישמים את הדבר הזה היום?

פירוש קצר של החדית'

האימאם א-שאפיעי אומר כי הפירוש של החדית' הזה הוא שאם האדם רוצה לדבר, עליו לומר רק את מה שטוב. אך אם הוא יודע בבירור כי הדיבור שלו יכול לגרום לנזק, עליו להימנע מכך ולהישאר בשקט.

השייח' סאלח איבן עות'יימין אומר כי זה כאילו שהנביא מוחמד עליו השלום אומר לנו, 'אם אתם באמת מאמינים באללה וביום הדין, עליכם לדבר רק את הטוב או לשתוק'.

בנוסף לכך הוא ממשיך ומונה כמה מהתועלות שבחדית' הזה,

השתיקה מחויבת אלא אם כן יש טוב בדיבור של האדם. הדיבור של האדם מחולק לשלושה סוגים:

  • חַ'יְיר (טוב): זה מה שהחדית' הזה מצווה עליו.
  • שַׁרְ (רע) : זהו סוג הדיבור האסור והמגונה.
  • לַעְ'ו (שווא) :  סוג הדיבור הזה הוא לא טוב ולא רע בעיקרו. כלומר אין איסור על האדם לדבר לַעְ'ו אך מומלץ לו להישאר בשקט ולהימנע מכך.

כמאמר הפתגם הנודע: "אם הדיבור שווה כסף, השתיקה שווה זהב".

דבר נוסף שאנו לומדים מהחדית' הזה הוא החשיבות הגדולה שיש לשמירה על הלשון. הנביא מוחמד עליו השלום אמר פעם לסחאבי מועאד' (רדיאללהו ענהו), "והאם לא אומר לך מה שולט על הכל?" אמרתי, "כן שליחו של אללה". ואז הוא החזיק את לשונו ואמר: "רסן את זה". אמרתי, "הוי שליחו של אללה, האם נעמוד לחשבון על הדברים שנאמר?" , הוא אמר, "שאמך תשכול אותך! האם יש משהו שממוטט אנשים על פניהם (או על אפיהם) לתוך הגיהינום יותר מאשר עליצות לשונותיהם?" [סונן א-תירמיד'י, סחיח]

שימו לב אם כן לדברים שאתם אומרים. השתדלו מאוד לומר את הטוב והתרחקו מדיבורים רעים וחסרי טעם. אמצו את כוח השתיקה אל לשונותיכם והדבר יטיב עמם בעולם הזה ובעולם הבא.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

נשים באיסלאם: עוצמה בגיבוי אלוהי

28/02/2010 תגובה אחת

~ נכתב על ידי: סדף פארוק'י ~

قَدْ سَمِعَ اللَّـهُ قَوْلَ الَّتِي تُجَادِلُكَ فِي زَوْجِهَا وَتَشْتَكِي إِلَى اللَّـهِ وَاللَّـهُ يَسْمَعُ تَحَاوُرَكُمَا ۚ

إِنَّ اللَّـهَ سَمِيعٌ بَصِيرٌ  ﴿١﴾

"[ללא ספק] אללה שמע את דבריה של המתנצחת עמך על בעלה, והמתלוננת אל אללה. ואללה שומע את חילופי דבריכם, אכן אללה שומע מבחין" (סורת אל מוג'אדילה – 58, איה 1).

הרקע של סורת אל מוג'דילה הוא מאוד מעניין. הוא מזכיר לנו כיצד יום אחד ניגשה לנביא מוחמד (עליו השלום) אישה מנשות המוסלמים, והתלוננה בפניו על מעשה הד'יהאר שבעלה עשה לה קודם לכן. על פי המסורת הערבית באותה תקופה, ד'יהאר היה למעשה אקט של גירושין שבו גבר (זועם ברוב המקרים) היה אומר לאישתו: "את בעבורי כמו הגב של אימי". וכך מאותו הרגע האישה הייתה מאבדת את זכותה הטבעית ותמיכתו הכלכלית. הדבר הזה השאיר את האישה תלושה מבלי כל אפשרות להינשא מחדש, ובעלה יכול היה לשאת אישה אחרת במקומה.

האישה שבעלה התגרש ממנה

האישה הייתה חַ'וִולַה בינת תַ'עְלַבַּה (רדיאללהו ענהא), ועד היום הזה היא מכובדת בתור האישה שקריאתה לצדק נשמעה על ידי אללה וקיבלה את תגובתו. זאת מכיוון שהקוראן עצמו מעיד כיצד אללה שמע את תלונתה.
בואו ננתח את המילים בערבית:

סַמִעַ אלַּלהֻ < سَمِعَ اللَّهُ > : המוסלמים אומרים את צמד המילים הזה כתחילה של משפט, בכל פעם שהם חוזרים מהרכּיעה לעמידה הזקופה בתפילה. באיה שלעיל, פירוש הביטוי בפשטות – "אללה שמע אותה".

תֻוגָ'אדִלֻכַּ < تُجَادِلُكَ > : "האישה אשר התנצחה עמך" – שורש המילה: ג'ים – דאל – לאם , מתואר בצורה נרחבת בלקסיקון הערבי-אנגלי של Lane ואתם יכולים להתרשם מהתיאור בדפים שמצורפים למטה.

jimdallam1 jimdallam2

הסיבה שלי להתמקדות בעומק של המילה הזאת כפי שהוא מופיע בלקסיקון, היא כדי שהקוראים יוכלו לדמיין כיצד ח'וולה בינת ת'עלבה "הציגה את המקרה שלה" בפני הנביא מוחמד עליו השלום.

די אם נאמר שהאומץ שלה היה ראוי מאוד להערכה. ואין ספק שהיא שונה מכל הסטריאוטיפ הטיפוסי של האישה המוסלמית המדוכאת מתחת למעטה הבד, לא כך?

תַשְתַכִּי < تَشْتَكِى > "מתלוננת".  ונסו כעת לחשוב כמה פעמים נשים חשופות לביקורת על כך שהן "כל הזמן מתלוננות!".

שלא במקרה, הסורה הזאת נקראת "אַלְ מֻוגָ'אדַלַה" וידועה גם בשם "אַלְ מֻוגָ'אדִילַה", הפירוש של השם הראשון הוא: "עתירה וויכוח" והפירוש של השם השני הוא : "האישה אשר עתרה והתווכחה". שני הפירושים מתייחסים למקרה של הסחאביה ח'וולה בינת ת'עלבה, ולכך שהוא היה הרקע להתגלות הסורה הזאת.

ח'וולה יכלה להישאר בביתה ולבכות על מר גורלה, על כך שבעלה הכריז עליה את הד'יהר ועזב אותה. אך משהו גרם לה לקום ולערער על כך באופן ישיר בפני הנביא מוחמד עליו השלום. שלושת המילים שאללה משתמש בהם לתאר אותה: תוג'אדילו (מתנצחת) , תשתכּי (מתלוננת) ותחאוור (חילופי דברים) – מדגישים כי הוא אכן שמע אותה, והיא עשתה משהו מעורר שבח והערצה, ולא מעשה אסור או מרדני.

כמו כן, המילה תוג'אדילו מראה כי ח'וולה (רדיאללהו ענהא) הייתה בטוחה ורהוטה בדבריה, והיא הציגה את המקרה שלה על הצד הטוב ביותר. האיה הזאת בקוראן מראה את ההוכחה הניצחת לעובדה שאם הבעל מתייחס בצורה רעה לאשתו ונוהג בה בעוול, יש לה את מלוא הזכות להתלונן למישהו בעל סמכות גבוהה יותר, אשר יכול לפתור את המצב.

ובמעבר מהיר לימים שלנו, מצבם של אין ספור הנשים אשר סופגות התעללויות מתמשכות בתוך המשפחה בכל רחבי העולם, גורם לד'יהאר ההוא להיראות כמשהו לא כל כך נורא. נכון שויכוחים וחילוקי דעות הם עניין נורמאלי בין בני זוג, אולם במקרים מסוימים הקווים נחצים, והעלבות מילוליות סוללות את הדרך לאלימות הפיזית.

ודאי שכל מקרה הוא שונה ואי אפשר ליישם פתרון זהה על כולם, אלא אם לוקחים בחשבון את הנסיבות של כל מקרה. אבל מה שהאישה המוסלמית יכולה ללמוד מהמקרה של ח'וולה בינת ת'עלבה, הוא שעליה לעמוד באומץ מול האתגרים שהחיים מציבים בפניה (בין אם היא נשואה או רווקה). ולא יהיה לה מנוס לעיתים, מלאסוף את כל כוחה הפנימי ולעמוד מול אי הצדק, מתוך הסתמכות מלאה באללה (סובחאנהו ותעלה) ומתוך תקווה לעתיד טוב יותר.

יום אחד, כאשר הח'ליף עומר איבן אל ח'טאב התהלך ברחובות העיר מדינה, אישה אחת ניגשה אליו ועצרה אותו. היא אמרה לו: 'הו עומר, אני זוכרת את הימים שהיו קוראים לך עומייר ("עומר קטן") והיית מחזיק איתך מקל ומפחיד את הילדים, ולאחר מכן נקרא שמך עומר והימים חלפו והנה עכשיו אתה נקרא "אמיר אל מואמינין" (מנהיג המאמינים) על כן גלה יראה מאללה, וגלה יראה מאללה באנשיך, וזכור את יום הדין…' וכך היא המשיכה והמשיכה לומר לו דברי תוכחה. ועומר עמד זקוף והקשיב מבלי להפריע לה כלל. אדם אחד שעמד לצידו של עומר אמר לה: הפסיקי לדבר כך לאמיר אל מואמינין. עומר פנה אליו ואמר לו: 'הפסק אתה! אם האישה הזאת תמשיך לדבר אני אמשיך לעמוד ולהקשיב, ואני אעזוב אותה רק כדי לעשות תפילה ולשוב חזרה, וכי מדוע לא אקשיב לאישה שאללה ישתבח ויתעלה הקשיב לתלונותיה מעל לשבע הרקיעים'.

האישה הזאת הייתה ח'וולה בינת ת'עלבה, האישה שבעלה גרם לה עוול והיא פנתה לצדק מאללה סובחאנהו ותעלה.

האישה שנעזבה על ידי בעלה

"אללה לא יזנח אותנו אם כן!"

הג'ר, אשתו של הנביא איבראהים עליו השלום, הושארה עם בנה הקטן איסמאעיל לבד על ידי בעלה בעמק מבודד ובלתי מיושב, שהיום ידוע בתור העיר המשגשגת מַכַּה.

היא אמרה לו: "הוי איבראהים, האם תלך ותשאיר אותנו בעמק הזה שבו אין איש ואין דבר?" וכך היא המשיכה לומר זאת כמה וכמה פעמים מבלי לקבל תשובה. לאחר מכן אמרה לו: "האם אללה הוא שציווה עליך לעשות את הדבר הזה?" והוא ענה לה: "כן". על כך אמרה: "אללה לא יזנח אותנו אם כן!". (סחיח אל בוכארי).

שוב, הג'ר לא ישבה ובכתה על מר גורלה על כך שבעלה עזב אותה והשאיר אותה לבד במדבר. היא גם לא פנתה לאללה ואמרה : "למה עשית לנו את זה?", אלא המילים שלה הביעו את מלוא האמונה והביטחון באללה (סובחאנהו ותעלה). יחד עם זאת, היא גם עשתה ככל שביכולה לחפש מים בעבור הבן שלה בעודה רצה מגבעה לגבעה. עד אשר אללה (סובחאנהו ותעלה) גרם למים לנבוע באורח פלאי מתחת לרגלי התינוק. ולאות הערכה לעמידתה במבחן הזה, אללה (סובחאנהו ותעלה) ציווה את ה- סַעִיְ , ההליכה החוזרת בין שני הגבעות אל סאפא ואל מרווה – ממש כפי שהג'ר עשתה – כמעשה חובה לכל אדם אשר עולה לרגל למכה (בעומרה או בחג') עד סוף האנושות.

בפעם הראשונה שהייתי בעומרה, בעודי צועדת בין הסאפא למרווה, התרשמתי מאוד מאבני השיש הקרירות שמתחת לרגלי, ממי הזמזם אשר היו קרובים לי כשהייתי צמאה ומהאוויר הקר מהמזגנים שמעליי. ואז בכיתי. בכיתי כי הרגליים שלי החלו לכאוב כבר אחרי הסיבוב הרביעי, וחשבתי על האימא הצעירה אשר רצה בדיוק במקום הזה מגבעה לגבעה, נואשת למצוא מים ועזרה לתינוק שלה. שיערתי לעצמי כמה קשה היה זה עבורה וכמה נחישות הייתה לה. היא לא הלכה בין שתי הגבעות עם ספר תפילה בידיה על רצפת שיש מבריקה כמו שאנחנו עושים. היא רצה הלוך ושוב תחת השמש הלוהטת על אדמת החול והסלעים השורפים. בלי טיפת מים ומבלי לראות נפש חיה ברדיוס של עשרות קילומטרים.

מה היא חשבה כאשר היא טיפסה על הגבעות הסלעיות הללו שוב ושוב, ומה היא הרגישה כאשר היא לא ראתה אף אדם באופק? מדוע היא לא וויתרה על עזרתו של אללה, ומדוע אנחנו עושים זאת כל כך בקלות? התשובה לכך היא שהייתה לה אמונה מוחלטת בריבון שלה. והאמונה שלה הייתה אמיתית. אותה אמונה נתנה לה את העוצמה והנחישות לא לוותר. ולבסוף לעמוד במבחן הזה בהצלחה ולקבל עליו את הגמול כבר בעולם הזה.

האישה שילדה לבדה מכיוון שלא היה לה בעל

"הלוואי והייתי מתה ונשכחת"

הוסיפו לשני הדוגמאות הללו את סיפורה המדהים של מַרְיַם בִּינְת עִימְרָאן, כפי שהוא מוזכר בקוראן. כיצד היא הלכה לבדה למקום מרוחק, כדי ללדת את בנה:

فَأَجَاءَهَا الْمَخَاضُ إِلَىٰ جِذْعِ النَّخْلَةِ قَالَتْ يَا لَيْتَنِي مِتُّ قَبْلَ هَـٰذَا وَكُنتُ نَسْيًا مَّنسِيًّا  ﴿٢٣﴾

"וחבלי הלידה הביאו אותה אל גזע עץ הדקל ואמרה [בכאב]: הלוואי והייתי מתה לפי כן והייתי נשכחת בתהום הנשייה" (סורת מרים – 19, איה 23).

אישה אשר יולדת את בנה לבד ביער? במיוחד כזאת שלא ילדה מעולם, או כזאת שגבר מעולם נגע בה? מה גרם לה להיות כל כך חזקה כדי לעשות זאת לבדה? הסיבה העיקרית להתבודדותה הייתה האופי המיוחד והפלאי של הריונה. כיצד היא תוכל להסביר למישהו איך היא נכנסה להיריון? מי יאמין לה כשתגיד שאף גבר לא נגע בה מעולם?

כמי ששמעה את פרטי הלידה של עשרות נשים אחרות, הבנתי שכיום האפשרות לקחת אפידורל הקלה בצורה משמעותית את תהליך הלידה וכתוצאה מכך כאבי הלידה נסבלים יותר מבעבר. אבל אישה שבכל זאת בחרה לא לקחת משככי כאבים עדיין תצטרך צוות של אחיות מיומנות אשר יעזרו לה בתהליך הזה. ובכל מקרה, צריך צוות שלם כולל הבעל, כדי לעודד את האישה להמשיך לדחוף ולהתאמץ למשך כמה שעות עד אשר היא לבסוף יולדת.

העובדה הזאת רק הופכת את המקרה של מרים בינת עימראן למקרה יותר מדהים. כיצד היא יכלה ללדת כפי שילדה מבלי שיהיה לצידה אף אדם שיעזור לה? אין ספק שהיה לה כוח פנימי יוצא דופן וביטחון מלא באללה (סובחאנהו ותעלה). כתוצאה מהביטחון הזה, אללה שלח אליה מלאך אשר סיפק לה תמרים ומים במהלך הריונה ואחריו. ממש כפי שהוא סיפק לה מזון כאשר היא הייתה סוגדת לבדה במיחראבּ.

ובנוסף לכך, הוא גרם לכך שהתינוק אשר הביאה לחיים – הנביא עיסא עליו השלום – יגן עליה ועל כבודה בפני אנשי העיר כאשר הוא נישא בין ידיה והצהיר על נבואתו בעודו תינוק:

قَالَ إِنِّي عَبْدُ اللَّـهِ آتَانِيَ الْكِتَابَ وَجَعَلَنِي نَبِيًّا  ﴿٣٠﴾

"אמר: הנני עבדו של אללה,  [אשר] נתן לי את הספר ועשה אותי נביא" (סורת מרים – 19, איה 30)

זה היה רגע האמת – הרגע שהוכיח את מה שאללה הזכיר במקום אחר בקוראן על התינוקת שנולדה לאימא של מרים, כאשר היא קראה בקול שהיא ילדה נקבה (בעודה מצפה לבן זכר כדי להקדישו לעבודת האל).

…وَلَيْسَ الذَّكَرُ كَالْأُنثَىٰ…  ﴿٣٦﴾

"ואין הזכר כנקבה" (סורת אלעימראן – 3, איה 36).

פרשן הקוראן איבן כת'יר מסביר כי הכוונה של אללה בהצהרה הזו היא שהילדה המבורכת הזאת, מרים, תהייה זאת שתביא לעולם ילד בעודה בתולה וזהו דבר שאין באפשרות הזכר לעשות. וכמו כן, הילדה הזו תהייה טובה יותר מהילד, בסגידתה ובמסירותה בשירות המסגד שבירושלים.

האם יש צורך להוסיף משהו אחרי ההצהרה האלוהית הזאת?

האישה שהוכפשה ואיבדה את חיבתו של בעלה למשך חודש

"אני נשבעת באללה, אני לא אלך אליו ואני לא אשבח אף אחד פרט לאללה- ישתבח ויתעלה. כי הוא היחיד שהוכיח את חפותי"

מקרה מעורר השראה נוסף הוא המקרה אשר קרה בחייה של עאישה (רדיאללהו ענהא) והיווה מבחן קשה מאוד בעבורה. זהו מקרה האִיפְק (ההכפשה) שבו למשך חודש שלם התרוצצו שמועות באל-מדינה על חוסר צניעותה לכאורה. השמועות הללו הופצו על ידי המונאפיק'ין (סורת א-נור – 31, איה 11 והלאה) והשפיעו על כל המוסלמים בעיר. כתוצאה מכך גם הנביא מוחמד הסתגר ממנה רגשית. בהמשך היא נהייתה חולה וההתגלות האלוהית למוחמד נעצרה למשך חודש שלם. אכן זו הייתה שעת מבחן לכל הקהילה המוסלמית.

במשך הזמן הזה, עאישה חשה את האדישות של בעלה כלפיה, והיא בקשה ממנו ללכת לבית הוריה. היא שהתה שם רוב הזמן בעודה בוכה מצער ומחוסר אונים. ורק אישה שבאמת שומרת על הכבוד והצניעות שלה, יכולה לדמיין באיזה קושי הייתה נתונה באותו הזמן, האישה הצעירה של נביא האיסלאם. להיות מואשמת בפשע שהיא לא ביצעה (וזכרו כי ההשלכות של ניאוף לאשת נביא, חמורות יותר בהשוואה לנשים אחרות), להיות מרוחקת מבעלה האהוב ולהיות מושא לרכילות של כל בני העיר למשך חודש – אכן מבחן עצום.

אך עצום לא פחות, היה כוחה הפנימי שנבע ממנה בנסיבות שאליהן נקלעה… ואלה הם פרטי המקרה כפי שתועדו מפיה:

באותו היום, המשכתי לבכות בצורה כל כך עזה, עד שדמעותיי לא פסקו ולא הצלחתי לישון בכלל. הורי חשבו שהכבד שלי יתפוצץ מרוב כל הבכי. בעודם יושבים לצידי ואני בוכה, אישה מהאַנְסָר ("העוזרים" – כינוי למוסלמים שמקורם באל-מדינה) ביקשה רשות להיכנס ולראות אותי. הרשתי לה להיכנס והיא ישבה לצידי ובכתה עימי. בעודנו במצב הזה, שליחו של אללה נכנס, בירך אותנו לשלום והתיישב. הוא לא ישב עימי מאז שהחלו השמועות, וחודש שלם עבר מבלי שאף התגלות ירדה אליו כדי לחשוף את המקרה שלי. שליחו של אללה קרא את התַשַהֻוד כאשר הוא התיישב ואמר-

“أَمَّا بَعْدُ، يَا عَائِشَةُ فَإِنَّهُ قَدْ بَلَغَنِي عَنْكِ كَذَا وَكَذَا، فَإِنْ كُنْتِ بَرِيئَةً فَسَيُبَرِّئُكِ اللهُ، وَإِنْ

كُنْتِ أَلْمَمْتِ بِذَنْبٍ فَاسْتَغْفِرِي اللهَ ثُمَّ تُوبِي إِلَيْهِ، فَإِنَّ الْعَبْدَ إِذَا اعْتَرَفَ بِذَنْبِهِ ثُمَّ تَابَ،

تَابَ اللهُ عَلَيْهِ”

'ואחרי כן, הוי עאישה, נאמר לי כך וכך עלייך. ואם חפה מפשע את, אז אללה יחשוף את חפותך. אך אם ביצעת חטא, בקשי מחילה מאללה וחזרי אליו בתשובה. שכן אם העבד מכיר בחטאו וחוזר בתשובה, אללה מקבל את כפרתו'.

כאשר שליחו של אללה סיים את מה שהיה לו לומר, דמעותיי נפסקו לגמרי וכבר לא הרגשתי אפילו טיפה אחת. ואז פניתי לאבי ואמרתי, 'ענה לשליחו של אללה בשמי'. והוא אמר, 'אינני יודע מה עליי לומר לשליחו של אללה'. ואז פניתי לאימי ואמרתי, 'עני לשליחו של אללה בשמי'. והיא אמרה, 'אינני יודעת מה עליי לומר לשליחו של אללה'.

ולמרות שהייתי ילדה צעירה שעוד לא שיננה הרבה מהקוראן, אמרתי: 'אני נשבעת באללה, אני יודעת ששמעתם כל כך הרבה מהסיפור הזה עד אשר הוא נשתל בראשכם ואתם מאמינים בו. וכעת, אם אומר לכם שאני חפה מפשע – ואללה יודע שאני חפה מפשע – לא תאמינו בי; אך אם אודה לכם במשהו – ואללה יודע שאני חפה מפשע – אתם תאמינו לי. אני נשבעת באללה, אינני מוצאת אף דוגמא לתת לכם פרט למה שאביו של הנביא יוסף אמר:

فَصَبْرٌ جَمِيلٌ ۖ وَاللَّـهُ الْمُسْتَعَانُ عَلَىٰ مَا تَصِفُونَ  ﴿١٨﴾

"…ואולם עלי לעמוד בעוז רוח. ואללה הוא זה שיעזור לי מפני [השקר] שאתם מתארים" (סורת יוסף – 12, איה 18)

ואז הזזתי את פני הצידה ונשכבתי על מיטתי. באללה אני נשבעת, באותו הרגע ידעתי שאני חפה מפשע ועל כך שאללה יוכיח את חפותי מכיוון שהייתי חפה מפשע, אבל אני נשבעת שלא חשבתי שאללה יוריד קוראן אשר יקרא לעד ביחס למצבי, מכיוון שחשבתי שאינני משמעותית מספיק בעבור אללה כדי להוריד משהו בענייני. אבל קיוויתי ששליחו של אללה יראה חלום שבו אללה יוכיח את חפותי. באללה אני נשבעת, שליחו של אללה לא זז מהמקום בו ישב ואף אחד לא עזב את הבית לפני שאללה הוריד את ההתגלות לנביא שלו ; והוא נכנס למצב שאליו תמיד היה נכנס כאשר ההתגלות ירדה עליו, עד אשר טיפות זיעה כמו פנינים זלגו עליו, גם ביום חורפי ; וזה היה מכובד המשקל של המילים שירדו עליו. כאשר המצב הזה עבר – ושליחו של אללה חייך – הדבר הראשון שהוא אמר היה:

أَبْشِرِي يَا عَائِشَةُ، أَمَّا اللهُ عَزَّ وَجَلَّ فَقَدْ بَرَّأَكِ

'היי שמחה הוי עאישה, שכן אללה הצהיר על חפותך!'

אימי אמרה לי, 'קומי וגשי אליו'.
ואמרתי, 'אני נשבעת באללה, לא אגש אליו ולא אתן שבח לאף אחד פרט לאללה, ישתבח ויתעלה, שכן הוא האחד אשר הוכיח את חפותי'.

[מוסנד אחמד]

עאישה אפילו לא חשבה שהיא משמעותית מספיק- לדבריה, כדי שירדו איאת מהקוראן אשר יחשפו את חפותה. וסובחאנאללה, זה מה שבדיוק קרה! מי הגן עליה על ידי הורדת האיאת הללו? אותו אחד שהיא סמכה עליו; האחד שהיא פנתה אליו במהלך המבחן הקשה הזה- אללה סובחאנהו ותעלה. ואללה עזר לה גם כאשר בעלה לא היה לצידה.

הדוגמאות הללו מהקוראן והחדית'- של ח'וולה בינת ת'עלבה, הג'ר, מרים בינת עימראן ועאישה [שאללה יהיה מרוצה מכולן] – מספקות לקחים חשובים לאישה המודרנית של ימינו – ששייכת כביכול ל"מין החלש"- על הדרכים להתמודד עם האתגרים השונים בחייה. לא משנה אם אנחנו נשואות או רווקות, העובדה היא, שפתירת בעיות קשות ומורכבות מבלי לקבל כל עזרה פיזית מגברים, היא משהו שהנשים האדוקות שקדמו לנו התמודדו עימו בהצלחה. אנחנו צריכות לשאול את עצמנו, "אם הן הצליחו לעשות זאת, מדוע שאנחנו לא? מדוע אנחנו נתלות כל כך בנוכחותם של הגברים כדי להרגיש חזקות בעצמנו?"

אללה סובחאנהו ותעלה פירט את האירועים הקשים הללו, ואת הדרך שבה ארבעת נשות הברזל הללו התמודדו איתם, כמבחן לאמונה ולביטחון באללה, על מנת שנוכל לחשוב כיצד עזרתו האלוהית מגיעה למי שיש לה אמונה חזקה בו, גם ברגע שהכל נחשב לאבוד. לא משנה אם זו אישה שבעלה התרחק ממנה לאחר שהכפישו אותה, או אישה שנאלצה ללדת לבדה מכיוון שלא היה לה בעל. או אישה שחיפשה בכל כוחה אחרי מים במדבר, מכיוון שבעלה עזב אותה ואת הילד שלה לבד. או אישה שקריאתה לצדק נשמעה ונענתה על ידי אללה, והניחה את היסודות לזכויותיה של האישה בנישואין ובגירושין.

תיקון סדר העדיפויות

האישה המוסלמית אוהבת ומצייתת לריבונה ולשליחו יותר מאשר היא אוהבת ומצייתת לבעלה, או כל גבר ואישה אחרים. האישה המוסלמית החזקה, לא צריכה את האישרור מאף אחד, אפילו לא מבעלה, כדי להרגיש טוב לגבי עצמה ולגבי מה שהיא עושה על מנת לרצות את אללה, כל עוד שהיא נמצאת על דרך האדיקות מתוך כוונה לרצות רק אותו. היא יודעת שאללה מעריך את מעשיה הטובים, ושהוא יגמול לה על סבלנותה כאשר היא מתמודדת עם הקשיים והמבחנים שהוא מציב בפניה, גם אם בעלה נשאר לצידה וגם אם הוא עוזב אותה בעבור מנעמים אחרים בעולם הזה.

הנה כמה שאלות שהאישה המוסלמית, יכולה לשאול את עצמה:

  • כאשר אני עושה את מה שאני עושה, ממי אני רוצה לקבל את האישור והתמיכה למעשי יותר מכל?
  • מי אני חושבת ומאמינה ששולט בכל המצבים בחיי, שבלעדיו אני אהיה חסרת בית, חסרת פרנסה ואבודה בחיי? האם זהו בעלי?
  • אם לא הייתי נשואה, מה הייתי עושה בחיי, בכישוריי ובזמני החופשי?
  • האם אני חושבת שעבודות הבית הם הדרך הטובה ביותר להשיג את שביעות רצונו של אללה בעולם הבא?
  • האם אני חושבת שנשים לא נשואות או ללא ילדים, הן בכל מצב נשים חסרות מזל יותר מאחיותיהן האימהות והנשואות? האם אני חושבת שהן לא יכולות להוביל חיים פוריים ומשמעותיים כמו האחרות?

היה זה אללה אשר שמע את ההתלוננות של האישה והגיב בעשיית צדק כלפיה ובהטלת עונש על בעלה בעבור מעשיו. היה זה אללה אשר העריך את מאמציה של האישה אשר ניסתה להציל את בנה, והגיב בכך שהוא ציווה על המיליונים לצעוד בין שני הגבעות ממש כשם שהיא צעדה, והיה זה אללה אשר נתן לה מקור מים ממעיין פלאי, אשר עדיין מסקרן את חוקרי ימינו לגבי טבעו ומקורותיו. היה זה אללה אשר גרם לתינוק הפעוט לדבר בהגנה על כבודה של אימו בפני ההמון המכפיש, רגע אחרי שהיא ילדה אותו לבדה ביער. והיה זה אללה אשר הצהיר על חפותה של האישה הצעירה מפני ניאוף, תוך שהוא חושף את אשמתם של השקרנים בקרב קהילתה לכל הזמנים שיבואו.

לכל מי שעדיין חושב שהנשים הן "המין החלש", אני אומרת: "כוחנו לא מצוי במבנה הפיזי שלנו, אלא בכוח סבלנו ובעמידתנו לספוג כאב, ובקשר שלנו עם הבורא. היו זהירים אם כן מהקשר הזה, אותו הקשר יכול להזיז את ההרים!"

איזה ממון אתם אוהבים?

حدثنا ‏ ‏عبد الله ‏ اِبْن مَسْعُود :

قال النبي ‏ ‏صلى الله عليه وسلم ‏ ‏أيكم مال وارثه أحب إليه من ماله

قالوا يا رسول الله ما منا أحد إلا ماله أحب إليه

قال فإن ماله ما قدم ومال وارثه ما أخر

صحيح البخاري

עבדוללה איבן מסעוד מספר:

אמר הנביא עליו השלום והברכה: אילו מכם אוהבים את ממון יורשיהם יותר מאשר ממונם?

אמרו: הו שליחו של אללה! , אין איש בינינו אשר אוהב משהו יותר מאשר ממונו.

אמר: 'ללא ספק ממונו הוא כל אשר הוציא (למען אללה) וממון יורשיו הוא כל אשר הותיר אחריו'

סחיח אל בוכארי

הממון שאנחנו מוציאים במטרה לרצות את אללה הוא הממון היחיד שנהנה ממנו ביום הדין, זהו הממון האמיתי שלנו ולא כל שאר הדברים שאנחנו אוספים בעולם הזה. כאשר ניפרד מהעולם הזה, אנחנו ניפרד מאותם דברים ונשאיר אותם ליורשינו. אולם אם הוצאנו את הממון שלנו בחוכמה ובכוונה טובה, נמצא אותו מחכה לנו… בעולם הבא.

משהו לחשוב עליו אינשאללה…

איסלאם – אימאן – איחסאן

07/02/2009 3 תגובות

 

حدثني أبي عمر بن الخطاب ، قال :

بينما نحن عند رسول الله صلى الله عليه وسلم ذات يوم ، إذ طلع علينا

رجل شديد بياض الثياب . شديد سواد الشعر . لا يرى عليه أثر السفر .

ولا يعرفه منا أحد . حتى جلس إلى النبي صلى الله عليه وسلم . فاسند

ركبتيه إلى ركبتيه . ووضع كفيه على فخذيه . وقال : يا محمد ! أخبرني

عن الإسلام . فقال رسول الله صلى الله عليه وسلم : " الإسلام أن تشهد

أن لا إله إلا الله وأن محمدا رسول الله صلى الله عليه وسلم . وتقيم

الصلاة . وتؤتي الزكاة . وتصوم رمضان . وتحج البيت ، إن استطعت إليه

سبيلا " قال : صدقت . قال فعجبنا له . يسأله ويصدقه . قال : فأخبرني

عن الإيمان . قال : " أن تؤمن بالله ، وملائكته ، وكتبه ، ورسله ، واليوم

الآخر . وتؤمن بالقدر خيره وشره " قال : صدقت . قال : فأخبرني عن

الإحسان . قال : " أن تعبد الله كأنك تراه . فإن لم تكن تراه ، فإنه يراك"

قال : فأخبرني عن الساعة . قال :" ما المسؤول عنها بأعلم من السائل"

قال : فأخبرني عن أمارتها . قال : " أن تلد الأمة ربتها . وأن ترى الحفاة

العراة العالة رعاء الشاء ، يتطاولون في البنيان " . قال ثم انطلق . فلبثت

مليا . ثم قال لي : " يا عمر ! أتدري من السائل ؟ " قلت : الله ورسوله

أعلم . قال : " فإنه جبريل أتاكم يعلمكم دينكم"

صحيح مسلم

איבן עומר מספר מפי אביו- עומר איבן אל ח'טאב:

"בעודנו נמצאים ליד שליחו של אללה – עליו השלום והברכה – יום אחד, הופיע לפנינו אדם הלבוש בבגדים מאוד לבנים ועם שיער מאוד שחור. עכבות של מסע לא נראו עליו ואיש מאיתנו לא הכיר אותו. עד אשר התיישב קרוב אל הנביא עליו השלום עם ברכיו מול ברכי הנביא, וידיו על ירכיו ואמר: 'הו מוחמד! יידע אותי על האיסלאם'. ואמר שליחו של אללה עליו השלום: 'האיסלאם הוא בכך שתעיד שאין אלוה זולת אללה, ומוחמד הוא שליחו של אללה עליו השלום והברכה. ותקיים את התפילה. ותיתן את הזכאת. ותצום ברמדאן. ותעלה לרגל אל הבית (חאג') אם יש לך את האמצעים לכך'. אמר : 'אמת דיברת!' , ואנו התפלאנו על כך שגם שאל וגם אימת את התשובה. ואמר: 'יידע אותי על האימאן'. אמר: ' בכך שתאמין באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו וביום הדין. ובכך שתאמין בגורל, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע '. אמר: 'אמת דיברת!', ואמר: 'יידע אותי על האיחסאן'. אמר : 'בכך שתעבוד את אללה כאילו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך'. אמר : ' יידע אותי על בוא השעה [יום הדין]' , אמר: 'הנשאל לא יודע יותר מהשואל'. אמר: 'יידע אותי על כמה מסימניה'. אמר: 'האמה תילד בעבור גבירתה, ותמצא כי רועי כבשים עניים יחפים, מתחרים ביניהם בבניית ביניינים גבוהים'. ואז הוא עזב ואני נשארתי לשבת זמן מה. ואז אמר לי: ' הו עומר! האם אתה יודע מי היה השואל? ' אמרתי: 'אללה ושליחו יודעים טוב יותר'. אמר: 'זהו [המלאך] ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את דתכם'".    (סחיח מוסלים)

החדית' הזה, הידוע בכינויו "חדית' ג'יבריל" נחשב לאחד החדית'ים החשובים ביותר בדת האיסלאם שכן הוא מכיל בתוכו את כל עיקרי האמונה המוסלמית. הטוב במלאכים (המלאך ג'יבריל) , בא אל הטוב באדם (הנביא מוחמד) , בהתכנסות הטובה ביותר (חבריו הקרובים של הנביא) ללמד אותנו על דת האיסלאם.

חכמי האיסלאם כתבו על החדית' הזה פירושים רבים וארוכים. ואינשאללה אני אנסה לגעת בקצרה בכמה מהדברים החשובים.

-המשך…->

מה זה סַאחַאבִּי?

 

אַנַס (רדיאללהו ענהו) מספר מפי הנביא מוחמד עליו השלום שאמר:

متى ألقى إخواني‏ قالوا‏:‏ ألسنا إخوانك‏‏ قال‏:‏ بل أنتم أصحابي،

وإخواني الذين آمنوا بي ولم يروني، أنا إليهم بالأشواق‏.

"מתי אַפַּגֵש עם אֵחיי? אמרו לו: 'האם אנחנו לא אַחֵיךָ?' אמר: 'אלא אתם חבריי (אַסְחאבִּי), ואחיי הם אלו אשר האמינו בי ולא ראו אותי, אליהם אני משתוקק '".

הקדמה

ראשית, מה פירוש המילה, ומיהו סאחאבי?

שורש המילה סאחאבי הוא: סאד- חא – בא שפירושו: חבר או מלווה. סאחאבא (או אַסְחאבּ) היא צורת הריבוי, סאחאבי הוא צורת יחיד לזכר וסאחאביה היא צורת יחיד לנקבה. רוב חכמי האיסלאם הסכימו להגדרתו של האימאם איבן ח'גר על עסק'אלאני: "סאחאבי הוא אדם מאמין אשר ראה ושמע את שליחו של אללה לפחות פעם אחת, ומת כמאמין". למרות שישנם גם חכמי איסלאם אחרים אשר התנו כי- על מנת להיות כלול בהגדרה של סאחאבי, על המאמין צריך היה לחיות בסביבת הנביא למשך שנה או שנתיים, הרוב מסכימים כי מספיק אם המאמין שהה בקרבת הנביא עליו השלום למשך זמן קצר.

-להמשך…->

הנס של הנביא מוחמד עליו השלום

06/01/2009 2 תגובות

حدثنا ‏ ‏عبد العزيز بن عبد الله ‏ ‏حدثنا ‏ ‏الليث ‏ ‏عن ‏‏سعيد ‏عن ‏أبيه ‏ ‏عن

‏أبي هريرة : عن النبي ‏ ‏صلى الله عليه وسلم ‏ ‏قال: ‏ ‏ما من الأنبياء

نبي إلا أعطي من الآيات ما مثله أومن أو آمن عليه البشر وإنما كان الذي

أوتيت وحيا أوحاه الله إلي فأرجو أني أكثرهم تابعا يوم القيامة

صحيح البخاري

אבו הוריירה (רדיאללהו ענהו) מספר לנו חדית' מפי הנביא מוחמד עליו השלום: "אין נביא מבין הנביאים אשר לא קיבל ניסים [אותות] שגרמו לבטחון ולאמונה בקרב האנשים. אולם מה שאני קיבלתי הוא התגלות אשר הורדה אלי מעם אללה. לכן אני מקווה שההולכים בדרכי יהיו רבים יותר ביום הדין". (סחיח אל בוכארי)

כל הנביאים אשר נשלחו על ידי אללה קיבלו אותות ומופתים בהתאם לזמן ולמקום שלהם. אולם הנס הגדול של מוחמד עליו השלום הוא הקוראן שהוא קיבל בהתגלות, והוא ימשיך להתקיים עד יום הדין. היבט נוסף של ההתגלות הוא החדית', שכן בהתייחסות לנביא מוחמד, אללה סובחאנהו ותעלה אומר לנו בקוראן:

وَمَا يَنطِقُ عَنِ الْهَوَىٰ  ﴿٣﴾ إِنْ هُوَ إِلَّا وَحْيٌ يُوحَىٰ  ﴿٤﴾

"ואין הוא דובר על [מתוך] משוגת ליבו. אין זו אלא התגלות שנגלתה". (סורת א-נג'ם- 53, פסוקים 3-4)

בניגוד לשאר הנביאים אשר נשלחו כל אחד בעבור בני עמו, הנביא מוחמד עליו השלום נשלח לכלל האנושות ולא רק לערבים בחצי האי ערב. וכך אללה גם סיפק לו נס אשר ימשיך הרבה זמן לאחר מותו ותקופתו.

לכן, כדי שהבטחון והאמונה יהיו גם נחלת אלו שאינם בני תקופתו של הנביא מוחמד, המסר שלו נמשך באמצעות הקוראן והסונה ומאפשר לנו לזכות להיות בין אלו אשר יצעדו מאחוריו ביום הדין.

הו אללה הרעף עלינו ידע על מנת שנוכל להבין את המופת של הקוראן, ותן לנו את הכוח ליישם את הידע הזה ברחמיך ריבון העולמים.

מה זה פיטְרַה?

04/01/2009 4 תגובות

אסאלאמו עלייכום, אני מחזיר את הפוסט כפי שהיה כאן קודם לפני שנמחק

על פי האמונה המוסלמית, פיטְרַה (נאמר בפ' רפויה) – فطرة – היא הנטייה הטבעית של כל בני האדם להבחין בין טוב לרע ולהאמין בקיומו של אללה. מילולית פירושה: בריאה או יצר טבעי.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَنَفْسٍ وَمَا سَوَّاهَا ﴿٧﴾ فَأَلْهَمَهَا فُجُورَهَا وَتَقْوَاهَا ﴿٨﴾ قَدْ أَفْلَحَ مَن زَكَّاهَا ﴿٩﴾

وَقَدْ خَابَ مَن دَسَّاهَا ﴿١٠﴾

"ובנפש ובמי שעיצב אותה, ונטע בה [את הידע של] החטא והיראה. יעשה חיל מי ששמר אותה. ויכשל מי שטימא אותה" (סורת א-שמס – 91, פסוקים 7-10)

המוסלמים מאמינים שכל הילדים נולדים על הפיטרה, כולל אלו אשר אינם בקהילות מוסלמיות או ילדים להורים מוסלמים. כך שאם לא תהייה השפעה חיצונית עליהם, הם יעבדו את אלוהים מעצמם.

אבו הוריירה (רדיאלהו ענהו) מספר:

"שליחו של אללה (עליו השלום) אמר: "לא נולד ילד מלבד על הפיטרה, אלה הם הוריו אשר הופכים אותו ליהודי או נוצרי או זורואסטרי. כשם שהבהמה מולידה ולד מושלם, האם אתם רואים איבר כרות מגופו?" ואז אמר, "…فِطْرَتَ اللَّهِ الَّتِي فَطَرَ النَّاسَ عَلَيْهَا لَا تَبْدِيلَ لِخَلْقِ اللَّهِ ذَٰلِكَ الدِّينُ الْقَيِّمُ…" . "…זוהי הפיטרה של אללה אשר ברא את האנשים עליה, אין לשנות את בריאת אללה, זוהי הדת הנכונה…" (סורת א-רום – 30, פסוק 30)

 סחיח אל בוכארי

במחקר שנערך לאחרונה במרכז לחקר האנתרופולוגיה והנפש באוניברסיטת אוקספורד, התגלה שאכן ילדים נוטים להאמין באלוהים, גם אם לא לימדו אותם על כך. -לקריאה על המחקר…>