ארכיון

Posts Tagged ‘פיטנה’

תפסיר סורת אל כאהף: פסוקים 19-20

 

תקציר:

  • 1. אללה יודע יותר טוב מכולם.
  • 2. לאכול חלאל ובריא.
  • 3. להגן על עצמנו מפיתנה.

—-

ביסמיללה א-רחמן א-רחים,

وَكَذَٰلِكَ بَعَثْنَاهُمْ لِيَتَسَاءَلُوا بَيْنَهُمْ  قَالَ قَائِلٌ مِّنْهُمْ كَمْ لَبِثْتُمْ  قَالُوا لَبِثْنَا يَوْمًا أَوْ بَعْضَ يَوْمٍ  قَالُوا رَبُّكُمْ

أَعْلَمُ بِمَا لَبِثْتُمْ فَابْعَثُوا أَحَدَكُم بِوَرِقِكُمْ هَٰذِهِ إِلَى الْمَدِينَةِ فَلْيَنظُرْ أَيُّهَا أَزْكَىٰ طَعَامًا فَلْيَأْتِكُم بِرِزْقٍ مِّنْهُ

وَلْيَتَلَطَّفْ وَلَا يُشْعِرَنَّ بِكُمْ أَحَدًا  ﴿١٩﴾

"וכך הערנו אותם למען ישאלו זה את זה ביניהם, אמר אחד מהם : 'כמה זמן שהיתם [כאן]?' אמרו: 'יום אחד או מקצתו'. אמרו [האחרים]: 'ריבונכם מיטיב לדעת באשר שהיתם. שלחו אם כן אחד מכם עם כספכם זה אל העיר למען ימצא את המזון הטהור ביותר אשר בה ויביא ממנו לכלכלתכם, ואולם ייזהר לבל יסגיר את סודכם לאיש'" (סורת אל כאהף – 18, איה 19 ).

אללה יודע יותר טוב מכולם

לאחר שכבר "ראינו" בפוסט הקודם איך חברי המערה שוכבים בה ואיך השמש זורחת מימינם ושוקעת משמאלם והם מתהפכים מצד לצד, אללה (סובחאנהו ותעלה) עושה שוב מעבר חד ומריץ את הסצינה שנים רבות קדימה אל השיחה שלהם לאחר שהם כבר התעוררו. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר: < وَكَذَٰلِكَ بَعَثْنَاهُمْ > "וכך הערנו אותם", כלומר שאללה העיר אותם שנים רבות לאחר מכן ממש כפי שהיו כאשר הוא גרם להם לישון. המילה בַּעַתְ'נָאהֻם < بَعَثْنَاهُمْ >באה מהשורש: בא – עין – ת'א , ופירושה המילולי הוא להקים לתחייה.

לאחר שהם התעוררו הם התחילו לשאול אחד את השני < كَمْ لَبِثْتُمْ > "כמה זמן שהיתם?" , כלומר כמה זמן ישנתם במערה ולאחר ניחוש – < يَوْمًا أَوْ بَعْضَ يَوْمٍ > "יום אחד או פחות מכך", הם סיימו את הדיון בכך שהם אמרו:

< رَبُّكُمْ أَعْلَمُ بِمَا لَبِثْتُمْ > "ריבונכם מיטיב לדעת באשר שהיתם". מהתשובה הזאת אנחנו לומדים כי אחת מהתכונות של המאמין היא לא לבזבז את הזמן בדיון מיותר על משהו שהוא לא יודע. אם חברי המערה היו נשארים לדבר על הנושא הזה, הדיון שלהם לא היה נגמר. לכן כאשר אנחנו מתמודדים עם עניין שאין לנו ידע לגביו, תשובתנו כמאמינים צריכה להיות: "אללה יודע יותר טוב מכולם".

לאכול חלאל ובריא

לכן בחלק השני של האיה הדיון משתנה למשהו חשוב יותר בעבורם מאשר הזמן שבו הם שהו במערה. שכן באופן טבעי לאחר השינה שלהם, הם היו רעבים. הם אמרו:

< فَابْعَثُوا أَحَدَكُم بِوَرِقِكُمْ هَٰذِهِ إِلَى الْمَدِينَةِ فَلْيَنظُرْ أَيُّهَا أَزْكَىٰ طَعَامًا > "שלחו אם כן אחד מכם עם כספכם זה אל העיר למען ימצא את המזון הטהור ביותר". כאשר חברי המערה ברחו מהעיר אל המערה, לאחד מהם היה מטבע כסף אשר היה בכיסו. ולאחר שהם התעוררו והרגישו רעב, הם חשבו שבמקום שהם ידברו על כמה זמן הם שהו במערה, מוטב אם אחד מהם ינצל את הכסף הזה למטרה טובה. והמטרה היא מזון שהוא- אַזְכַּה < أَزْكَىٰ > , כלומר הטהור ביותר, הנקי ביותר והבריא ביותר. הלקח שלנו מכך הוא שעל מנת שנוכל לעבוד את אללה טוב יותר, עלינו לאכול את הטוב ביותר ואת הבריא ביותר בעבורנו. חכם האיסלאם איבן תיימיה מרחיק לכת ואף אומר שאסור לאדם מסוים לאכול מזון שלא בריא בשבילו. אבל לא רק באיכות התזונתית של המזון מדובר, אלא בדרך שהוא מושג. על המזון להיות טהור בכך שהוא נקנה בכסף שהוא נקי (כלומר שהכסף הושג בצורה הוגנת וחוקית על פי האיסלאם) וועל המזון להיות טהור בכך שהוא מותר לאכילה על פי האיסלאם.

וַלְיַתַלַטַּף < وَلْيَتَلَطَّفْ > "ועליו להיזהר", שורש המילה הזו הוא: לאם – טא – פא , ויש לו שתי משמעויות. האחת היא לעשות משהו על ידי תכנון נכון ודאגה. והשנייה היא להיות נעים ועדין. אם כן הם מייעצים לזה שעומד להביא את האוכל להיות זהיר מהאנשים ולתכנן את כניסתו לעיר, אבל באותה מידה גם להיות נעים ונחמד כלפיהם.

< وَلَا يُشْعِرَنَّ بِكُمْ أَحَدًا  > "לבל יסגיר את סודכם לאיש". כלומר עליו להיזהר מלחשוף את עצמו, אבל באותה מידה אל לו למהר בנוגע לבחירת האוכל.

ולמה עליו להיזהר כל כך? האיה הבאה בסורה מסבירה מדוע:

 

إِنَّهُمْ إِن يَظْهَرُوا عَلَيْكُمْ يَرْجُمُوكُمْ أَوْ يُعِيدُوكُمْ فِي مِلَّتِهِمْ وَلَن تُفْلِحُوا إِذًا أَبَدًا  ﴿٢٠﴾

"אכן אם יגלו אתכם, הם  יסקלו אתכם או ישיבו אתכם אל דתם ואז לעולם לא תצליחו אף פעם" (סורת אל כאהף – 18, איה 20 ).

להגן על עצמנו מפיתנה

לחברי המערה היו שלוש אפשרויות של כניסה לעיר:

  • 1. לחשוף את זהותם ולהיענש בסקילה למוות (העונש שתושבי העיר נהגו כלפי אנשים כמותם).
  • 2. לחזור לדת של האנשים שאותם הם עזבו.
  • 3. להישאר בסודיות ולחזור למערה.

חברי המערה אימצו את האפשרות השלישית והיא להיכנס לעיר בסודיות על מנת להשיג אוכל ואז לחזור למערה. מכך אנו לומדים כי אין על המאמינים להזמין את המוות או את הפיתנה (סכנה חמורה). הם לא הופכים להיות יותר אמיצים בכך שהם מעמידים את עצמם בסכנת מוות, וכאשר יש אפשרות בטוחה יותר, עליהם לקחת אותה. עלינו לזכור שהסורה הזאת התגלתה במכה לפני ההיג'רה, בזמן שבו המוסלמים היו פגיעים ובמיעוט. כאשר בני שבט ק'ורייש תכננו להתנקש בנביא מוחמד עליו השלום, אללה הורה לו להגר מהעיר ולעזוב את הסכנה. המוסלמים נמלטו מהסכנה עד אשר אספו מספיק כוח להתמודד מולה והם לא הקריבו את עצמם סתם כך.

ואללהו אעלם.

בשבוע הבא אינשאללה נמשיך לכתוב על סיפור חברי המערה.

לקריאת כל הסדרה

מודעות פרסומת

אסחאב אל אוח'דוד (13) – אפילוג: המבחן האחרון.

24/01/2009 תגובה אחת

 

לאחר שהאנשים הצהירו על אמונתם בריבונו של הנער הצעיר, ניגשו יועצי המלך אליו ואמרו לו: "אינך רואה שאללה עשה בדיוק את הדבר שרצית למנוע?" הפחד שלך הביא עליך את אותו הדבר שפחדת ממנו!

המלך היה חסר אונים. הוא הורה לאנשיו לחפור תעלות בכל הדרכים שמובילות לעיר כדי שהאנשים לא יוכלו להימלט. לאחר מכן הוא הורה להבעיר אש בתוך התעלות ופקד לזרוק לתוכה את כל מי שלא חוזר בו מדתו. האנשים המשיכו להאמין והם נזרקו אחד אחרי השני לתוך האש.

ואז הגיעה אישה אחת עם בנה הפעוט בידיה. והיא היססה לגשת את האש מתוך החשש לבנה. אבל הילד דיבר ואמר לה: "הו אימי שאי בסבל כי אנחנו על האמת".

מדוע המלך שרף אותם חיים? הוא עשה זאת רק בשל העובדה שהם האמינו באללה (סובחאנהו ותעלה), היחיד שראוי לסגוד לו- בעל העוצמה והכוח בשמיים ובארץ.

ואכן, המבחן למאמינים הוא כמו האש לגוש הזהב. כאשר מוציאים זהב מתחת לאדמה הוא מלא בחומרים לא טהורים. כאשר שורפים וממיסים אותו, כל מה שלא טהור מופרד ממנו. וכך כאשר המאמינים מועמדים למבחן, הם מטוהרים מגאווה, יהירות ושאר חטאיהם. הם הופכים להיות כמו אותו אחד שהנביא מוחמד עליו השלום הזכיר : "המוסלמי נבחן עד אשר הוא עוזב את העולם ללא כל פגם בו".

ذَٰلِكَ الْفَوْزُ الْكَبِيرُ

בסוף הפסוק האחד עשרה בסורת אל בורוג', אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר: "זוהי הזכייה הכבירה!" (ד'אליכ אל פאווז אל כביר)

כיצד ניתן לכנות את מצבם של האנשים הללו כזכייה כבירה בעוד הם נזרקו חיים להישרף בתוך התעלות? זכייתם בכך היא שהם לא ויתרו על אמונתם והם עמדו עליה עד הרגע האחרון. הם אולי הפסידו במונחים של העולם הזה, אבל הם ניצחו ניצחון כביר לעולם הבא.

המאמינים אם כן יכולים להפסיד בכמה קרבות, אך הם יכולים גם להגיע לניצחון גדול במלחמה על אמונתם. ניצחון שבא לידי ביטוי בזכייה כבירה – גן העדן שנהרות זורמים למרגלותיו.

וכך באה לסיומה סדרת הפוסטים שלנו על אסחאב אל אוח'דוד. אלחמדולילה.

הו אללה עזור לנו לעמוד במבחנים אשר לפנינו כשם שעזרת לאנשים אשר היו לפנינו. והענק לנו את הזכייה הכבירה ברחמיך ריבון העולמים.

לכל הפוסטים הקודמים בסדרה:

|חלק 1|חלק 2|חלק 3|חלק 4|חלק 5|חלק 6|

|חלק 7|חלק 8|חלק 9|חלק 10|חלק 11|חלק 12|

לקריאה נוספת הורידו את הספר: (The People of the Ditch by Sheikh Rifa'i Surur (pdf

ולצפייה בסרט אנימציה על הסיפור לחצו כאן.

אסחאב אל אוח'דוד (6) – אללה בוחן את אנשי האמת

 

כאשר הנער סיפר לנזיר על הרג החיה, הנזיר כזכור אמר לו: "בקרוב תעבור מבחן…"

אללה סובחאנהו ותעלה תמיד בוחן את בעלי האמונה:

الم ﴿١﴾ أَحَسِبَ النَّاسُ أَن يُتْرَكُوا أَن يَقُولُوا آمَنَّا وَهُمْ لَا يُفْتَنُونَ ﴿٢﴾ وَلَقَدْ فَتَنَّا الَّذِينَ

مِن قَبْلِهِمْ فَلَيَعْلَمَنَّ اللَّهُ الَّذِينَ صَدَقُوا وَلَيَعْلَمَنَّ الْكَاذِبِينَ ﴿٣﴾ أَمْ حَسِبَ الَّذِينَ يَعْمَلُونَ

السَّيِّئَاتِ أَن يَسْبِقُونَا سَاءَ مَا يَحْكُمُونَ ﴿٤﴾

"א.ל.מ. הסבורים האנשים כי יונח להם להגיד, הֶאמַנּו והם לא יועמדו בניסיון? הרי כבר ניסינו את אשר היו לפניהם, וידוֹע ידע אללה מי הם דוברי האמת וידוע ידע מי הם המכזבים. האם סבורים עושי הרעה כי יעלה בידם לחמוק מאתנו? זהו שיפוט מעוות." (סורת אל ענקאבות – 29, פסוקים 1-4)

לאחר שהנביא מוחמד עליו השלום קיבל את ההתגלות לראשונה, הוא ביקר את ווראק'ה שאמר לו: "הלוואי והיה לי הכוח לחיות עד אותו הזמן שאנשיך יגרשו אותך".

מוחמד (עליו השלום) אמר: "האם הם יגרשו אותי?" (כמו אומר, איך אתה יודע)

ווראק'ה השיב: "אין אדם שבא עם משהו דומה לכך, ולא באו האנשים לפגוע בו".

עלינו לזכור אם כן שהאמונה שלנו תעמוד למבחן, והמבחנים שנעמוד בהם יהיו כמשקל האמונה שלנו. זכרו גם את מה שאמר לוק'מאן לבנו:

يَا بُنَيَّ أَقِمِ الصَّلَاةَ وَأْمُرْ بِالْمَعْرُوفِ وَانْهَ عَنِ الْمُنكَرِ وَاصْبِرْ عَلَىٰ مَا أَصَابَكَ 

إِنَّ ذَٰلِكَ مِنْ عَزْمِ الْأُمُورِ ﴿١٧﴾

"הו בני קיים את התפילה, וצַווה לנהוג בדרך ארץ ואֱסור את המגונה, ושׂא כל פֶגע בעוז רוח. זו הנחישות הראויה". (סורת לוק'מאן – 31, פסוק 17)

עוז הרוח והסבלנות הם המגן הטוב ביותר לקשיים הבאים לקראתנו, ואין כל ספק… הם באים.

הו אללה עשה אותנו בין עזי הרוח ובין נושאי האמת, ועזור לנו ברחמיך לעמוד בקשיים שלפנינו.

לפוסט הבא בסדרה–>