האם אתם מודים על פלאי העולם?

 

לאחרונה קראתי את ספרו של דייוויד בודאניס – היקום החשמלי, בו הוא מנסה לספר את הסיפור של הדבר המדהים הזה שנקרא חשמל.

כולנו יודעים מה זה חשמל, או לפחות אנחנו חושבים שאנחנו יודעים. כולנו יודעים גם איך הוא "זורם כמו מים" בחוטים. כולנו יודעים גם להזכיר את שמו של תומס אדיסון בהקשר אליו, אבל האם אנחנו באמת מודעים לחשיבותו של הכוח הקסום הזה? 

בפרק המבוא, מנסה בודאניס להסביר מה היה קורה בלונדון, העיר שבה הוא חי, אם הייתה מתרחשת שם הפסקת חשמל כללית. שידורי הרדיו והטלוויזיה, משאבות תחנות הדלק, הבנקים, נמלי התעופה, כל אלה יהיו הראשונים לקרוס. ואם המצב יימשך, הגנראטורים יפסיקו לעבוד בגלל המחסור בדלק, וכך תיפגע גם האפשרות לשמור על מאגרי המזון. מעטים מהמיליארדים החיים כיום ישרדו, אם הדבר יתפשט לשאר המקומות בעולם.

אומרים שאי אפשר לדעת את הערך שיש למשהו, עד אשר מאבדים אותו. אני בטוח שכל אחד מכם כבר ישב לפחות פעם אחת בחייו מול נרות, לאחר הפסקת חשמל שבאה בדיוק בזמן הלא מתאים. וקיווה שהנה, עוד מעט החשמל יחזור והעניינים יחזרו לשגרה. אבל האם מישהו מכם חשב פעם על אפשרות שהוא לא יחזור אף פעם?

בודאניס מרחיק לכת ושואל, מה היה קורה אם לא רק אספקת החשמל שלנו תקרוס, אלא כל הכוח החשמלי עצמו יחדל להתקיים?

כאשר יתנתק הקשר החשמלי בין מולקולות המים, יתפזרו באוויר כל מימי האוקיינוסים ויתאדו. סלילי הדנ"א שבגופנו יתפרקו. כל יצור נושם שעדיין נותר בחיים יתחיל להיחנק, משום שללא משיכה חשמלית מולקולות החמצן שבאוויר ייפרדו ממולקולות ההמוגלובין שבדם ויהיו חסרות תועלת.

כאשר ייעלמו הכוחות החשמליים המקשרים בין הסיליקטים – המינרלים המרכיבים את הסלעים – לבין החומרים האחרים שכדור הארץ מורכב מהם, האדמה עצמה תפער את פיה ותתחיל להימס. הרים יקרסו לתוך החללים שייווצרו היכן שנקרעו זה מזה הלוחות הטקטוניים. אולי ברגעים האחרונים יזכו יצורים ספורים לראות את השמש כבה, כאשר אורו של כוכבנו, הנישא על ידי חשמל, ייפסק בפתאומיות, ויומו האחרון של העולם יהפוך ללילה.

היקום החשמלי, עמוד 11.

כאשר אנחנו שומעים על תגליות מדעיות או המצאות טכנולוגיות חדשות מידי יום, אנחנו מתפעלים מעוצמת הידע האנושי ומייחסים הערכה רבה לאנשים אשר גילו אותם. רק לעיתים רחוקות אנחנו מודים לאללה (סובחאנהו ותעלה) על כך שאפשר שכל הידע הזה יהיה ברשותנו. למרות שכל היקום הזה על כל הדברים שבו נוצר בידי אללה, ברוב המקרים אנחנו נותנים את הקרדיט רק לממציאים ולמגלים. הרי מתי בפעם האחרונה הודיתם לאללה על אמצעי התחבורה והתקשורת המדהימים שקיימים כיום בעולמנו? מתי הודיתם על כך שיש חשמל בבתיכם?

אין ספק שלולא גאונים כמו ניוטון, איינשטיין, אדיסון, בל ורבים אחרים – לפניהם ואחריהם – לא היינו מצליחים להשיג את הידע הזה. אולם כל האנשים הללו הם רק האמצעי להעברת הידע וגם הם עצמם פרי בריאתו של אללה (סובחאנהו ותעלה).

וכל זה מזכיר לי את סיפורו דייוויד אחר, סיפורו של דוד המלך עליו השלום. כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) לימד את דוד עליו השלום להכין שיריונים לצבאו. במובנים של ימינו הייתה זו למעשה המצאה טכנולוגית חדשה. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَعَلَّمْنَاهُ صَنْعَةَ لَبُوسٍ لَّكُمْ لِتُحْصِنَكُم مِّن بَأْسِكُمْ فَهَلْ أَنتُمْ شَاكِرُونَ  ﴿٨٠﴾

"ולימדנו אותו לעשות לכם שריון, למען יגן עליכם במלחמתכם, אם כן האם אתם מודים?" (סורת אל אנבייא' – 21, איה 80 ).

ובסורה נוספת:

 وَلَقَدْ آتَيْنَا دَاوُودَ مِنَّا فَضْلًا يَا جِبَالُ أَوِّبِي مَعَهُ وَالطَّيْرَ  وَأَلَنَّا لَهُ الْحَدِيدَ  ﴿١٠﴾

أَنِ اعْمَلْ سَابِغَاتٍ وَقَدِّرْ فِي السَّرْدِ  وَاعْمَلُوا صَالِحًا  إِنِّي بِمَا تَعْمَلُونَ بَصِيرٌ  ﴿١١﴾

"ואכן נתנו לדוד ברכה מאיתנו. הוי ההרים שירו עימו [את שבחי אללה] וגם אתם העופות. וריככנו לו את הברזל * עֲשֵה שריונים שלמים והַתקן היטב את חיבורי טבעותיהם. ועשו את הטוב, כי מבחין אני באשר אתם עושים" (סורת סבא' – 34, איאת 10-11 ).

השריון נבנה על ידי דוד עליו השלום, אבל התודה בראש ובראשונה צריכה להיות מופנית לאללה (סובחאנהו ותעלה). אלחמדולילה ושוכּרולילה.

האם אתם מודים?

משהו לחשוב עליו אינשאללה…