עיד אל פיטר 1431 (2010)

09/09/2010 2 תגובות

أللهُ أكبرُ أللهُ أكبرُ أللهُ أكبرُ لا إله إلا الله

أللهُ أكبرُ أللهُ أكبرُ أللهُ ، ولِلهِ الحَمد

 

אלחמדולילה! הגענו לעוד יום של חג. איסלאמיבלוג מאחל לכל המוסלמים באשר הם- עיד אל פיטר שמח ומלא ברכה. מי ייתן ואללה יקבל את הצום, התפילה והצדקה שלנו בחודש הרדמאן וימשך להרעיף עלינו מברכתו בחג הזה ובמשך כל השנה הבאה עלינו לטובה אינשאללה.

 

וכך זה נראה במכה בשנה שעברה-

שלום רמדאן

09/09/2010 תגובה אחת

היום נתקלתי בציטוט הזה:

הוי עבדיו של אללה! חודש הרמדאן  עוזב אותנו ללא ספק, ורק מעט מאוד נשאר ממנו. לכן מי מכם אשר עשה בו טוב, עליו לסיים אותו בטוב. ומי מכם אשר הזניח את החודש הזה, עליו לסיים אותו בטוב ביותר. שכן המעשים הנחשבים הם בסופם.

תהינו מהימים והלילות המעטים שנותרו ועשו מעשים טובים אשר יעידו לטובתכם בפני המלך הכל-יודע. וכשהחודש ייגמר, אמרו שלום ולהתראות  בדרך היפה והטובה ביותר.

אל חאפיד' איבן רג'ב אל חנבלי

מי ייתן וכל מעשינו הטובים יתקבלו ברמדאן הזה, וכל חטאינו יימחו.

שלום רמדאן,

להתראות בשנה הבאה.

קטגוריות: איסלאם תגיות: , ,

רמדאן 2010 – תמונות מסביב לעולם

01/09/2010 4 תגובות

בימים אלו אנחנו נכנסים לשליש האחרון של חודש הרמדאן ומאות מיליוני מאמינים ומאמינות מסביב לעולם ממשיכים לצום מזריחת השמש ועד לשקיעה. חודש הרמדאן הוא החודש ה-9 בלוח השנה המוסלמי ומכיוון שהחישוב של הלוח נעשה על פי מחזורי הירח, יוצא כי במקומות רבים (ובעיקר בארץ) זו הפעם הראשונה מזה כ-30 שנה מאז שהוא נופל בעונת הקיץ החמה.

רמדאן הוא החודש המקודש ביותר למוסלמים. זהו חודש של שמחה וחודש של טיהור נפש. במהלך החודש המוסלמים צמים תוך הימנעות מאוכל, שתייה, עישון וקיום יחסים מזריחת השמש ועד לשקיעה. המוסלמים שוברים את הצום באמצעות פרי תמר או כוס מים ולאחר מכן מתיישבים לאכול את ארוחת הערב המסורתית אשר נקראת 'איפטאר'. במהלך כל החודש מומלץ על המוסלמים להרבות בקריאת הקוראן ולהרבות במתן צדקה לנזקקים ולחזק את הקשר שלהם עם בורא העולמים באמצעות תפילה. סוג מיוחד של תפילות שאופייני אך ורק לרמדאן הן תפילות הלילה אשר נקראות 'תארוויח'. אלו הן תפילות רשות אשר מתווספות לחמש תפילות החובה היומיות ולרוב מקיימים אותן בתפילה בציבור בשעות הערב במסגדים.

חודש הרמדאן הוא חודש של רחמים וברכה מאללה סובחאנהו ותעלה. מטרת הצום בחודש הזה היא ללמד את המאמין ענווה, סבלות והקרבה. ולהראות לו שכשם שהוא יכול לוותר על מעשים מותרים למען הצום בחודש הרמדאן. כך הוא יכול לוותר על מעשים אסורים בכל שאר החודשים.

כמידי שנה, The Big Picture – מדור התמונות של 'הבוסטון גלוב' מציג עשרות תמונות מחודש הרמדאן מסביב לעולם. התמונה שתפסה את תשומת ליבי השנה יותר מכל היא התמונה הזאת:

מוסלמי סודני קורא בקוראן ביום שישי הראשון של חודש הרמדאן, בתוך מסגד בכפר קטן ליד חרטום, סודן, ה-13 לאוגוסט , 2010. (צילום: רוייטרס/מוחמד נורדין עבדוללה)

בהזדמנות זאת אני רוצה לאחל – גם אם באיחור מסוים – רמדאן מובארכ לכל המוסלמים באשר הם. מי ייתן ונדע לזהות את הדברים החשובים באמת בחודש הזה ונעזוב אותו בני אדם טובים יותר, עד המפגש הבא אינשאללה.

לצפייה בשאר התמונות.

חודש הרמדאן והנביא יוסף עליו השלום

15/08/2010 8 תגובות

"חודש הרמדאן לשאר החודשים דומה ליוסף (עליו השלום) ולשאר אחיו. כשם שיוסף היה הבן האהוב ביותר על יעקוב (עליו השלום), כך חודש הרמדאן הוא האהוב ביותר על אללה.

נקודה מעניינת לאומת מוחמד (עליו השלום והברכה) להרהר בה היא- אם ליוסף (עליו השלום) היו הרחמים והחמלה לומר: ' …لاَ تَثْرَيبَ عَلَيْكُمُ الْيَوْمَ…' (…אין אשמה עליכם היום…), כך גם רמדאן הוא חודש של רחמים, ברכה, טוב והצלה מן האש.  ומחילה מן המלך, אשר עולה על כל שאר החודשים ומה שנוכל להשיג בהם ביום ובליל.

נקודה נוספת לחשוב עליה היא שאחיו של יוסף (עליו השלום) באו אליו תוך שהם סומכים כי הוא יעזור להם לתקן את חטאיהם הקודמים. ואכן, הוא פגש אותם בנדיבות והוא עזר להם. הוא האכיל אותם כאשר הם היו רעבים, והוא אמר לעוזריו- 'נשאו את חפציהם אתכם על מנת שלא יאבדו אותם'. אם כן, אדם אחד מילא את המחסור בין אחד עשרה האחים, וכך גם חודש הרמדאן הוא חודש אחד אשר ממלא את המחסור במעשינו בכל אחד עשר החודשים. דמיינו את המחסור והליקויים שיש לנו בציות לאללה!

אנו מקווים שברמדאן נוכל לכפר על כל המחסור של שאר החודשים, לתקן את טעויותינו ולחפות עליהם בשמחה ובנחישות בעזרת חבלו של המלך הסולח.

דבר נוסף להרהר בו  – ליעקוב (עליו השלום) היו אחד עשר בנים אשר חיו איתו ואת מעשיהם הוא היה רואה כל הזמן וראייתו לא שבה אליו בעקבות אף בגד מבגדיהם. לעומת זאת, היא שבה אליו בעקבות בגדו של יוסף. ראייתו חזרה במלוא כוחה והוא עצמו חזר להיות חזק לאחר שהיה חלש, ורואה לאחר שהיה עיוור. בדומה לכך, אם החוטא מריח את ריח הרמדאן, יושב עם אלה שמזכירים לו את אללה, קורא בקוראן, מתיידד בשם האיסלאם והאמונה, נמנע מריכולים ודברי סרק, הוא יהיה (בעזרת אללה) בין אלו שנסלח להם לאחר שחטאו, והוא יהיה קרוב יותר לאחר שהיה רחוק. הוא יוכל לראות בליבו לאחר שהיה עיוור, נוכחותו תתקבל בשמחה לאחר שהייתה מתקבלת בתיעוב. הוא יתקבל בברכה לאחר שהתקבל בבוז, יוענק לו ללא הגבלה מבלי מאמץ מצידו, הוא יודרך למשך כל חיו, נפשו תילקח ממנו ברכות כאשר ימות. והוא יבורך ברחמים מאללה כאשר יפגוש אותו והוא יקבל את הדרגה הגבוהה ביותר בגן העדן.

לכן באללה, נצלו את הגדולה שבימים המועטים הללו ובקרוב תראו ברכה שופעת, כמויות גדולות של גמול, ותקופה ארוכה של מנוחה ומרגוע בעזרת אללה.

באללה זהו אכן מרגוע אמיתי…"

*מעובד מספרו של איבן אל ג'אווזי -    "בוסתאן אל ואעיד'ין וריאד א-סאמיעין" עמ' 213-214.

ידע בפעולה

12/04/2010 2 תגובות

ليس العالم الذي يعرف الخير والشر

إنما العالم الذي يعرف الخير فيتبعه،

ويعرف الشر فيجتنبه


~ سفيان بن عيينة ~

(أبو نعيم , حلية الأولياء)

" אין המלומד הוא מי שמבדיל בין הטוב לבין הרע.

אלא המלומד הוא מי שיודע את הטוב ופועל על פיו

ומי שיודע את הרע ומתרחק ממנו.".

~ סופיאן איבן עויינה ~

(מתוך חילאית אל אווליאא')

בין מתינות לקיצוניות

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


وَكَذَٰلِكَ جَعَلْنَاكُمْ أُمَّةً وَسَطًا لِّتَكُونُوا شُهَدَاءَ عَلَى النَّاسِ وَيَكُونَ الرَّسُولُ عَلَيْكُمْ شَهِيدًا ۗ

وَمَا جَعَلْنَا الْقِبْلَةَ الَّتِي كُنتَ عَلَيْهَا إِلَّا لِنَعْلَمَ مَن يَتَّبِعُ الرَّسُولَ مِمَّن يَنقَلِبُ عَلَىٰ عَقِبَيْهِ ۚ وَإِن

كَانَتْ لَكَبِيرَةً إِلَّا عَلَى الَّذِينَ هَدَى اللَّـهُ ۗ وَمَا كَانَ اللَّـهُ لِيُضِيعَ إِيمَانَكُمْ ۚ إِنَّ اللَّـهَ بِالنَّاسِ

لَرَءُوفٌ رَّحِيمٌ ﴿١٤٣﴾

"וכך עשינו אתכם אומת צדק [מילולית: אמצע] למען תהיו עדים על האנשים ויהיה השליח עליכם כעד. ולא קבענו את הק'יבלה [כיוון התפילה] אשר היית עליה אלא למען נדע מי הולך בעקבות השליח ומי חוזר על עקבותיו. ואכן הדבר היה קשה אלא רק על אלו שהונחו על ידי אללה, ואין אללה יגרע מאמונתכם [תפילתכם], אכן אללה נוהג באנשים בחמלה וברחמים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 143).

אחת מהתפיסות המוטעות לגבי מתינות באיסלאם, היא שתמיד יש לקחת את דרך האמצע בין שני דרכי הקיצון. אבל אם בוחנים את הדברים כפי שהם היום, ניתן לראות כי לא כל מה שמוגדר כ"מתון" או "קיצוני" מתאים למה שהוגדר כך לפני עשר שנים. לעומת זאת, בקוראן ובסונה ישנם ציווים או איסורים מסוימים אשר נחשבים למוחלטים, והם לא מאפשרים מקום למתינות (או למתירנות) ביחס אליהם.

למשל על פי האיסלאם, אין דבר כזה שתיית אלכוהול מתונה והאיסור המוחלט לגבי האלכוהול איננו נחשב לדבר קיצוני. מוסלמי ששותה אלכוהול – גם אם בצורה "מתונה" ולא משתכר ממנו – עדיין נחשב למוסלמי חוטא, ומוסלמי שטוען ששתיית האלכוהול איננה אסורה באיסלאם, נחשב למוסלמי שמבצע אקט של כפירה.

כך גם הדבר לגבי יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים. כל יחסי המין מחוץ למסגרת הנישואין (לגברים או לנשים, לרווקים או לנשואים) אסורים על פי האיסלאם, ואף מוסלמי שמקיים אותם לא הופך להיות מוסלמי מתון. ישנם ציווים שמגדירים את המוסלמי על פי הקוראן והסונה של הנביא מוחמד, והם אינם יכולים להשתנות על פי רוח התקופה.

מה שאני רוצה לעשות כאן, הוא לתת דרך אחרת לבחינת מתינות וקיצוניות. אני לא אומר שזו הדרך היחידה לבחון מתינות או קיצוניות ולבטח ישנם דרכים נוספות לעשות זאת, אבל אני חושב שזוהי דרך מאוד יעילה לזיהוי מה מתון ומה קיצוני ביחס לתפיסות האיסלאם.

הדרך שאני רוצה להשתמש בה היא דרך אשר נקראת לוגיקת הקצנה (logical extreme). לוגיקת הקצנה היא שימוש בהצהרה קיצונית (ולעיתים אף מגוחכת) על מנת לבחון השערה מסוימת. כך שאם העמדה הקיצונית מופרכת לחלוטין, אז גם ההשערה שבחנו מופרכת גם כן.

למשל, בואו נניח שיש לנו שלוש נקודות (A,B,C). ונאמר שההשערה שלנו היא שהמרחק הקצר בין A ל- C תמיד עובר דרך B. על מנת לבחון את ההשערה הזאת בלוגיקת ההקצנה נאמר שנקודה A היא חיפה, נקודה  C היא תל-אביב ונקודה B היא מאדים. אין ספק שאנחנו יכולים לראות בוודאות שהמרחק הקצר ביותר A ל- C לא עובר תמיד דרך B ולמעשה בדוגמא שלנו עדיף לא לעבור דרך B בכלל. אני מאמין שרוב האנשים יסכימו לחשיבה הזאת, והם לא יצטרכו ממש למדוד את המרחק בקילומטרים על מנת להשתכנע. לעומת זאת, חשוב גם לזכור שככל שהדוגמה מוקצנת פחות, כך יהיה קשה יותר לאנשים לתפוס את ההפרכה באופן מנטאלי. למשל אם נאמר שנקודה B היא ירושלים ולא מאדים, ייתכן ויהיו יותר אנשים שירצו ממש לבדוק את המרחק על מנת להיות בטוחים.

ישנם מוסלמים שמאמינים שעליהם למנוע מהנשים שלהם לצאת מהבית והטיעון שלהם הוא הגיוני מאוד. "האיסלאם מצווה על הגנת הנשים מכל נזק ורוע" הם אומרים, ואם נאפשר לנשים לצאת מבתיהם יהיו גברים שירצו להרע להם ולפגוע בהם. לכן יש לשמור שהנשים תישארנה בבתיהן. ועל מנת להבטיח שנשים לא תצאנה מבתיהן, יש למנוע את הדברים שגורמים להן לצאת מלכתחילה. כך נסגרים בתי הספר ומקומות העבודה לנשים. וכך נמנעת מהן ההשכלה ואפשרויות תעסוקה, הכל בשם ההגנה עליהן כמובן.

אם נביט על הטיעון הזה לבדו, נראה שהוא מאוד הגיוני: אם יש סכנה בחוץ – כדאי למנוע את היציאה.

אבל הבעיה בטיעון הזה הוא שהוא לא מתחשב בכל הדברים אשר מסביב לו. וכאשר המוסלמים מיישמים את ההלכה המוסלמית בחייהם עליהם להתחשב במגוון הגורמים המשפיעים והם לא יכולים להתחשב רק בגורם אחד.

לפני שנתחיל למנות גורמים אחרים אפשריים במקרה הספציפי הזה, בואו נחשוב קודם כיצד יש להבטיח שגורמים כאלו יילקחו בחשבון מלכתחילה. אם יש לנו למשל קבוצה של אנשים בעלי אותם מאפיינים סוציולוגיים כמו: רמת חינוך זהה, מעמד כלכלי חברתי זהה, מגדר זהה וכדומה, סביר להניח שנמצא כי על סמך הניסיון שלהם, ישנם הרבה נושאים שבהם יש להם הסכמה כללית רחבה לגביהם. פשוט מהסיבה שהם רואים את הדברים באותה הדרך. אבל אם נוסיף לקבוצה הזאת אנשים מרקעים שונים, חינוך שונה, מגדר שונה (יש רק שניים אז אתם בטח מבינים איזה) וכך הלאה, נראה כי האנשים שהתווספו ייקחו בחשבון דברים נוספים שחברי הקבוצה הקודמת לא חשבו עליהם.

ואם נחזור לדוגמא שלנו, אחד מהאנשים המצטרפים לקבוצה בעודם דנים בדרכים להגן על הנשים המוסלמיות ועל כך שיש לאסור על יציאתם מהבית, יכול לומר: "אתם בהחלט צודקים, אבל עליכם לקחת בחשבון גם את כל הנזקים שיכולים להיגרם אם נמנע מהנשים השכלה". "אם נמנע מהנשים גישה להשכלה גבוהה" הוא יגיד, "לא יהיו נשים שעוסקות ברפואה, וכאשר נשים או ילדות יחלו, לא נמצא נשים שיטפלו בהן". אדם אחר שאולי מבין בפסיכולוגיה, יסביר להם על הנזקים שיכולים להיגרם לנשים אם ימנעו מהן לצאת החוצה כמו דיכאון קליני, וידוע שדיכאון הוא אחד הגורמים המביאים לאיבוד האמונה. ואילו אחת המטרות העיקריות של ההלכה המוסלמית היא לשמור על האמונה לפני כל דבר אחר.

כאשר יהיה מגוון בקבוצת האנשים, נקבל מגוון דעות ומגוון גורמים שיש להתחשב בהם, ורק כאשר נתחשב בכל הגורמים האפשריים, נגיע לדרך האמצע אשר מבטיחה את שלא תהיה קיצוניות לכל כיוון.

אין ספק כמובן, שאת הקיצוניות ניתן לייחס למגוון גורמים כמו: גורמים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, פוליטיים וכדומה. אבל אני חושב שרוב האנשים אשר משתכנעים מטיעוניהם של הקיצוניים נשבים בהם מכיוון שהם נשמעים להם מאוד הגיוניים, והם מתייחסים אליהם באופן מבודד מכל שאר הגורמים האחרים. זו הסיבה שהאיסלאם מייחס חשיבות רבה לעיקרון השורא, שבו מגוון אנשים עם ניסיון ורקע שונים מביעים את דעותיהם וביחד מגיעים לנקודת האמצע המטיבה עם כל חברי הקהילה.

הטיעונים של הארגונים הקיצוניים הם מאוד פשוטים ומאוד הגיוניים אם הם עומדים לבדם. בואו ניקח לדוגמא שלוש מדינות שכובשות ומפעילות דיכוי כלפי מוסלמים: ארה"ב (בעיראק ואפגניסטן), רוסיה (בעיקר באזור הקווקז) וישראל. מטיף יתיר את דמם של כל אזרחי המדינות הללו ויצדיק פגיעה ב'מגדלי התאומים' בניו-יורק, ברכבת התחתית של מוסקבה או באוטובוסים ובמסעדות של תל אביב, מכיוון שכולם שותפים בעוול הזה (ועל כן גם שותפים באחריות) מעצם העובדה שגם המדינות שלהם תוקפות אנשים שלא משתתפים בלחימה או מעצם העובדה שהם משלמים את מיסיהם למדינות הללו. ובכל האזרחים הכוונה גם למוסלמים שבהם. הראשונים נחשבים בעיניו לכופרים שנלחמים בו והאחרונים נחשבים למוסלמים עלובים במקרה הטוב, או לאנשים ש'מכרו את דתם' במקרה הרע.

אבל זהו טיעון קיצוני ולא מקובל מכיוון שהוא לא לוקח בחשבון דברים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית, מעולם בהיסטוריה המוסלמית לא נחשבו כל תושבי הארץ האויבת כלוחמים שדמם מותר, ותמיד נעשתה הבחנה בין לוחמים לאזרחים. שנית, עיקרון תשלום המיסים הוא לא עיקרון חדש ולמעשה הוא קיים כבר אלפי שנים. אזרחים רבים משלמים מיסים מתוקף חוק למרות שלא כולם מסכימים עם המדיניות הממשלתית של המדינה בה הם חיים. ובין האזרחים הללו ישנם כמובן גם מוסלמים. חשוב לציין גם כי מעולם לא היה מצב בהיסטוריה המוסלמית שבו כמות כל כך גדולה של מוסלמים נמצאים תחת שלטון שאיננו מוסלמי. כך שהנושא מורכב מידי מכדי להטיף בצורה פשטנית לגבי מה שצריך לעשות או לא לעשות.

מוסלמים ולא מוסלמים שבוחנים את המצב תוך שקילת כל הגורמים המעורבים בעניין, יוכלו לזהות בקלות מהי הדרך הקיצונית ומהי הדרך המתונה.

והדרך המתונה היא הדרך של האיסלאם.

בני האדם בקוראן

על מנת לתאר את בני האדם, אללה סובחאנהו ותעלה משתמש בכמה מילים שונות בקוראן. מהם: בַּשַׁר < بَشَر> אַלְ-אִנְסָאן < الْإِنسَان > בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > ועוד.

למרות שכל המילים הללו מתארות באופן כללי את אותו הדבר, אין זהו מקרה שמילים שונות מופיעות בהקשרים שונים וכל מילה מכילה בתוכה משמעויות נוספות אשר משרתות את הנושא הנידון בכל איה.

בנוסחים המתורגמים של הקוראן לשפות שונות, רוב המילים הללו מתורגמות באופן זהה, וגם אם המתרגמים משתדלים להראות את ההבדל ביניהן, שפת התרגום לרוב לא מאפשרת זאת. לכן זוהי דוגמא נוספת לכך שקוראים שאינם מתמצאים בשפה הערבית מאבדים הרבה מהמשמעויות של המילים בקוראן.

אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?

בַּשַׁר < بَشَر > מילה המתארת את האדם כ-בשר ודם. המילה ' בַּשַׁר ' מציינת את החלק החיצוני של בני האדם ובכך היא מתייחסת למאפיין המשותף לכולם, כי בניגוד לשאר החיות שמכוסות בשיער, פרווה, שריון או קשקשים, בן האדם ידוע בזכות עורו החשוף ולא משנה מאיזה עם הוא או מה המעמד שלו וכדומה- כולם בשר ודם. לכן כאשר אללה רוצה להזכיר בקוראן מאפיינים דומים בין בני האדם הוא משתמש במילה הזאת.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:


قُلْ إِنَّمَا أَنَا بَشَرٌ مِّثْلُكُمْ يُوحَىٰ إِلَيَّ أَنَّمَا إِلَـٰهُكُمْ إِلَـٰهٌ وَاحِدٌ ۖ فَمَن كَانَ يَرْجُو

لِقَاءَ رَبِّهِ فَلْيَعْمَلْ عَمَلًا صَالِحًا وَلَا يُشْرِكْ بِعِبَادَةِ رَبِّهِ أَحَدًا ﴿١١٠﴾

"אמור: אין אני אלא בשר ודם כמותכם, נגלה אלי כי אלוהיכם אלוה אחד הוא. וכל המצפה לפגוש את ריבונו [מוטב לו אם] יעשה את הטוב ולא ישתף בסגידת ריבונו אף אחד" (סורת אל כאהף – 18, איה 110).

ובאיה נוספת:

فَقَالُوا أَبَشَرًا مِّنَّا وَاحِدًا نَّتَّبِعُهُ إِنَّا إِذًا لَّفِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ ﴿٢٤﴾

"ואמרו: הבשר ודם אחד מאיתנו – אחריו נִטה? אכן כי אז נהייה ללא ספק בתעייה ובטירוף" (סורת אל ק'מר – 54, איה 24).

אַלְ אִנְסָאן < الْإِنسَان > מלומדי השפה הערבית חלוקים בדעותיהם לגבי המקור של המילה הזאת והם מציעים שלושה הסברים שונים. ההסבר הראשון הוא שמקורה הוא מהמילה – אִנְס שפירושו חברות או רעות והם מסבירים זאת בכך שהאנסאן לא יכול להתקיים אלא אם כן יש עוד כמוהו, כלומר הוא צריך חברה מסוימת במהלך חייו. ההסבר השני הוא שמקורה במילה אַנִסַ, שפירושה: לראות או ראה (כפי שמופיע באיה 10 בסורת ט.ה) ופירושו יכול להיות גם נראה: בניגוד לג'ין (השדים) אשר אינם נראים, האִנְס (בני האדם) אכן רואים ונראים. ההסבר השלישי הוא שמקורה הוא במילה נִסְיָאן שפירושה: 'שכחה' אולם רוב חכמי השפה מסכימים כי זהו ההסבר החלש יותר.

כאשר אללה משתמש במילה אל-אנסאן לתיאור בני האדם בקוראן, מה שמודגש הוא השוני ביניהם ולא הדומה. וכמו כן, בניגוד למילה 'בשׁר' אשר מתארת את החיצוניות של בני האדם, המילה אל אנסאן מתארת את הפנימיות שלהם, את מחשבותיהם, אמונתם וכדומה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

يَا أَيُّهَا الْإِنسَانُ مَا غَرَّكَ بِرَبِّكَ الْكَرِيمِ ﴿٦﴾

"הוי בן האדם, מה הִשְלַה אותך בּריבּונך הנכבּד מכל" (סורת אל אינפטאר – 82, איה 6).

ובאיה נוספת:

وَإِذَا مَسَّ الْإِنسَانَ الضُّرُّ دَعَانَا لِجَنبِهِ أَوْ قَاعِدًا أَوْ قَائِمًا فَلَمَّا كَشَفْنَا عَنْهُ ضُرَّهُ مَرَّ

كَأَن لَّمْ يَدْعُنَا إِلَىٰ ضُرٍّ مَّسَّهُ ۚ كَذَٰلِكَ زُيِّنَ لِلْمُسْرِفِينَ مَا كَانُوا يَعْمَلُونَ ﴿١٢﴾

"וכאשר תיגע באדם הצרה, הוא קורא אלינו [בתפילה] בעודו [שוכב] על צידו, או בישיבה או בעמידה. ואולם כאשר נסיר מעליו את צרתו, הוא ממשיך כאילו הוא מעולם לא קרא אלינו לגבי הצרה שנגעה בו. וכך נהייה יפה בעיני הפזרנים הדבר אשר אותו עשו" (סורת יונוס – 10, איה 12).

בַּנִי אָדַם < بَنِي آدَم > מילוליות: בניו של אדם – האדם הראשון שנברא בידי אללה וראשון הנביאים באיסלאם. כאשר אללה מזכיר את הביטוי 'בני אדם' יש לכך שתי סיבות אפשריות:

האחת היא לאות ההזכרה לגבי חטאו של אבי האנושות והאזהרה שלא לחזור על אותה הטעות-


۞ أَلَمْ أَعْهَدْ إِلَيْكُمْ يَا بَنِي آدَمَ أَن لَّا تَعْبُدُوا الشَّيْطَانَ ۖ إِنَّهُ لَكُمْ عَدُوٌّ مُّبِينٌ

﴿٦٠﴾

"האם לא ציוותי עליכם הוי בני האדם שלא תעבדו את השטן, אכן הוא לכם אויב מושבע" (סורת י.ס – 36, איה 60).

ובאיה נוספת:

يَا بَنِي آدَمَ لَا يَفْتِنَنَّكُمُ الشَّيْطَانُ كَمَا أَخْرَجَ أَبَوَيْكُم مِّنَ الْجَنَّةِ يَنزِعُ عَنْهُمَا

لِبَاسَهُمَا لِيُرِيَهُمَا سَوْآتِهِمَا ۗ إِنَّهُ يَرَاكُمْ هُوَ وَقَبِيلُهُ مِنْ حَيْثُ لَا تَرَوْنَهُمْ ۗ إِنَّا جَعَلْنَا

الشَّيَاطِينَ أَوْلِيَاءَ لِلَّذِينَ لَا يُؤْمِنُونَ ﴿٢٧﴾

"הוי בני האדם, אל יפתה אתכם השטן כשם שהוציא את הוריכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מלבושיהם למען יראה להם את מבושיהם. אכן הוא רואה אתכם, הוא ושבטו ממקום שלא תראו אותם, אכן עשינו את השטנים מגינים לאלה אשר לא יאמינו" (סורת אל אעראף – 7, איה 27).

השנייה היא לזכר הכבוד שניתן לאדם עליו השלום (וכך גם לצאצאיו) בכך שאללה הורה למלאכים לסגוד לו:


۞ وَلَقَدْ كَرَّمْنَا بَنِي آدَمَ وَحَمَلْنَاهُمْ فِي الْبَرِّ وَالْبَحْرِ وَرَزَقْنَاهُم مِّنَ الطَّيِّبَاتِ

وَفَضَّلْنَاهُمْ عَلَىٰ كَثِيرٍ مِّمَّنْ خَلَقْنَا تَفْضِيلًا ﴿٧٠﴾

"ואכן ללא ספק האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על הארץ והים, ופרנסו אותם מכל טוב, והעדפנו אותם על פני רבים מאשר בראנו – בהעדפה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 70).

נוסף לצורות המקור הללו, ישנם גם צורות נוספות בקוראן לתיאור בני האדם ברבים:

אַ-נָּאס < النَّاس > זוהי צורת הרבים של המילה אַלְ אִנְסָאן (צורת רבים נפוצה פחות היא אַנָאסיּ أَنَاسِيَّ) היא גם הצורה הנפוצה ביותר בקוראן לתיאור בני האדם והיא מופיעה כמעט בכל הסורות שבו. למשל:

وَمِنَ النَّاسِ مَن يَقُولُ آمَنَّا بِاللَّـهِ وَبِالْيَوْمِ الْآخِرِ وَمَا هُم بِمُؤْمِنِينَ ﴿٨﴾

"ומבני האדם יש מי שיאמרו האמנו באללה וביום האחרון [יום הדין] ואין הם מאמינים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 8 ).

אֻנָאס < أُنَاس > זוהי צורה לתיאור קבוצה ספציפית של בני אדם, ויש אומרים גם עד לרמת היחיד. כפי שבא לידי ביטוי באיה:

يَوْمَ نَدْعُو كُلَّ أُنَاسٍ بِإِمَامِهِمْ ۖ فَمَنْ أُوتِيَ كِتَابَهُ بِيَمِينِهِ فَأُولَـٰئِكَ يَقْرَءُونَ كِتَابَهُمْ وَلَا

يُظْلَمُونَ فَتِيلًا ﴿٧١﴾

"ביום בו נקרא לכל איש באימאם* שלו. ומי שקיבל את ספרו ב[יד] ימינו, אז הם יקראו את ספרם ולא יקופחו [גם אם] כמלוא הנימה" (סורת אל איסראא' – 17, איה 71).

*בפנקס שעליו רשומים מעשיו, או במנהיג שנשלח לאומה שלו.

וכך המילים הפשוטות הללו לכאורה - בַּשַׁר ; אַלְ אִנְסָאן ; ובַּנִי אָדַם שכולן מתארות אנשים, פותחות לנו צוהר מהחוכמה העצומה שגלומה בקוראן והפוסט הזה הוא רק ניסיון צנוע להסביר זאת.

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמבינים את הקוראן. אמין.

פוסט קשור:

הלב בקוראן

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.